רש"י/יונה/ב
< הקודם · הבא >
הפטרת יום הכיפורים (מנחה) |
ג
מבטן שאול שועתי. מבטן הדג שהוא כשאול לי:
ד
כל משבריך וגליך. כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים:
ה
ואני אמרתי. כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך:
אך. ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:
ו
סוף חבוש לראשי. ימא דסוף תלי לעיל מן רישי שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים:
ז
לקצבי הרים ירדתי. לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי:
אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדו כמו וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור אבר כנגד אבר:
לעולם. מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי. ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם:
ותעל משחת חיי. אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלם כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך:
ח
בהתעטף. באישתלהות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל:
ט
משמרים הבלי שוא. אומות העולם העובדים עבודת אלילים:
חסדם יעזבו. יראה הקב"ה שכל חסדם וטובתן מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך, כן תרגם יונתן. ובפרקי דרבי אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטובים לע"א ונתגיירו:
י
ישועתה לה'. נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה'. ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו לעזרה שלנו: