ברכת רצ"ה/י
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד האיש ר' שמואל ב"ר גדליה נאדעל אשר נשתטית אשתו זה שנים הנה כבר פשטה הוראה בכל ישראל להתיר לו לישא עלי' אחרת אולם רק עפ"י היתר מאה רבנים ואחר אשר ישליש לה כתובתה וגם שימסור גט ביד שליח להולכ' שיתן לה לכשישתפה ותהי' ראוי' לקבל גט וההיתר ע"י מאה רבנים וגם תנאי השלשת הכתוב' מבואר בגוף התקנ' המובא בתשובות מהר"ם ב"ב ז"ל והכלבו אמנם ענין מסירת גט לש"ה אינו נזכר בהתקנ' ורק הב"ח ז"ל באה"ע סי' קי"ט כתב שכן הוא מנהג גדולי הדורות והנה בגוף הדבר שתהי' יכול' להתגרש אחר שנשתפה ע"י גט זה שמסר הבעל ליד שליח בעת שטותה כבר שדו נרגא הגאון בעה"מ ס' מ"ל וחכמי ליסא ז"ל מש"ס דנזיר דף י"ב דמסיק דכל דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ועיין באחרוני' ז"ל שהאריכו בזה כ"א לפי דרכו אמנם אנכי בחידושי דחיתי כל דבריהם ז"ל והעליתי דתלוי בשני הטעמי' שנאמרו בש"ס דיבמות דף קי"ג אהא דא"י לשמור את גיטה א"י להתגרש דלפי טעמא דר' ינאי דכתיב ונתן בידה וזו אין לה יד באמת י"ל דל"ש בזה ענין איהו ל"מ עביד השתא דעיקר הטעם דל"מ משוי שליח בכה"ג הוא משום שא"י למסור לשליח רק הכח שיש לו בעצמו בשעת עשיית השליח אבל לא הכח שנתוסף לו להמשלח אח"כ וזה ל"ש בהך דשוטית שלא הי' חסרון בכחו ורק שהיא לא הי' לה יד לקבל הגט. אולם לפי טעם השני דתנא דבר"י דכתיב ושלחה מביתו פרט לזו שמשלח' וחוזרת שפיר אין ביד השליח לגרש' בגט זה לכשתשתפ' אחרי דל"ה ביד הבעל לגרש' אז בשעה שעשאו שליח לזה דכל מידי כו' דאף שהחסרון הי' רק מצדה מ"מ כיון שהיא בעצמה המגורשת דגזר' התור' דמשלח' וחוזרת אינה בת גירושין שפיר חשוב איהו לא מצי עביד שאין לו עתה כח גירושין באשה זו דזה דמי שפיר להך דקידושין שאין ביד השליח לקדש אשה שהיתה בשעה שעשאו שליח עדיין אשת איש ואף שהחסרון הי' מצדה ורק דמ"מ כיון שהיא בעצמותה שאיננה בת קידושין אמרינן דל"מ השליחות וכנ"ל וה"ה בנ"ר אי נימא דלאו בת גירושין היא כלל והארכתי הרבה בזה ואכמ"ל:
ואחר שבררתי שא"י להתגרש בגט זה מהשליח אחר שנשתפ' צריך להבין דעת החכמי' שנהגו בנתינת גט לש"ה דאין בזה לומר רק כדי שתוכל לקבל הגט תיכף בעת שתהי' ראוי' שלא יהי' לו שתי נשים. אולם אחרי שא"י למסור לה הגט כל התקנ' היא למגן וללא תועלת וכמובן. והנרא' דעיקר שנהגו כן הוא היכי שהיא יכולה לשמור גיטה ורק שא"י לשמור א"ע דבזה היא יכולה להתגרש מה"ת ורק שא"י לגרש' מדרבנן משום גזיר' שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובכה"ג יש תועלת במסירת הגט לש"ה דבזה שפיר יכול ליתן הגט תיכף כשנשתפה דל"ח ל"מ עביד השתא ל"מ א"נ כדעת רוב הקדמוני' ז"ל דבכה"ג אם עבר וגירשה מגורשת דפשיטא דחשוב מצי עביד השתא אלא דאף א"נ כדעת החולקי' ז"ל דגם בכה"ג אינה מגורשת דחז"ל גזרו גזירה לפסול הגט מ"מ י"ל דמצי עביד שליח דכיון דלענין שיהי' גט מה"ת שפיר חל השליחות עתה דזה איהו מצי עביד שפיר חל כשתשתפ' לגמרי דעיקר הטעם שא"י למסור להשליח הכח שניתוסף לו אח"כ היא משום דהוי דשלב"ל והרי מבואר בש"ס דגיטין דף מ"ג דמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין דחלין הקידושין לגמרי לאחר שנשתחרר' דכיון דחלו עתה במקצת שפיר חלין אח"כ כולן וה"ה וכ"ש בכה"ג דחלה השליחות עתה לענין שיהי' גט גמור מה"ת ומסר לו הכח שיהי' לו אח"כ דמהני הגט לגמרי כשימסור לה אחר שנשתפ' ואחר שיש מקום שיועיל הגט ההוא תקנו משום לא פלוג שבכל נשתטית ישליש וימסור גט ליד שליח הולכה וה"ז נכון לקיים דברי גדולי חכמי הדורות ז"ל ודו"ק. והנה בל"ז עלה על לבי לעורר עוד בהך דהשלשת ומסירת גט לפמ"ש הרמב"ם ז"ל באמר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכניסנ' אגרשנה דאינו גט משום דל"ח לשם גירושין וא"כ י"ל כ"כ בנשתטית דאינו גט משום דכיון דאין ביכלתו לגרש' ל"ח לשמה וכנ"ל בהך דכשאכניסנ' כו' ולפ"ז גם היכי שיכול' לשמור את גיטה דא"י לגרשה רק משום גזירה א"י לכתוב עתה גט דכיון דמ"מ א"י לגרשה ל"ה לשמה והנה א"נ דגם אם גירשה אינה מגורשת י"ל דשפיר חשוב לשמה כיון דיכול ליתן הגט שתהי' מגורשת מה"ת אולם א"נ דבדיעבד מגורשת דא"כ א"י ליתן לה כלל והוי א"כ שלא לשמה וכנ"ל. אולם אחר העיון י"ל לחלק דהתם אינה כעת אשתו כלל משא"כ הכא דהיא אשתו ורק שא"י לגרשה עתה. ויש להסביר החילוק יותר דבאשה דעלמא הטעם דל"ח לשמה אינו משום שא"י לגרשה עתה ורק דבעינן שיהי' נכתב לשם גירושין של אשתו. וזה ל"ש היכי שהיא אשתו ורק שא"י לגרשה עתה מצד אחר דבזה שפיר י"ל דחשוב לשם גירושין שיגרשנה בעת שתהי בת גירושין וזה נכון בסברא:
ויען כי קשה לדון בענינים כאלה מסברת הלב באין עוזר וסומך מש"ס ומפוסקי' הראשוני' נתתי אל לבי לעיין בזה ואחרי בינותי ראיתי שיש לדבר הרבה בזה ולהראות פנים לכאן ולכאן והנה בש"ס דגיטין דף ע' איתא אהא דתנן מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו כו' ואח"כ אחזו קורדייקוס ואמר לא תכתבנו אין בדבריו האחרונים כלום ארשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ור"י אמר אין כותבין אלא לכשישתפה כו' במאי קמיפלגי ר"ל מדמה לי' לישן ור"י מדמה לי' לשוטה ור"י כו' ישן לאו מחוסר מעשה החי מחוסר מעשה ור"ל כו' שוטה לאו סמיא בידן האי סמי' בידן כו' העתקתי בקיצור סוגי' הש"ס יען צורך הוא לענינינו להלן. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' גירושין כתב וזה"ל חמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא כו' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הר"ז פסול ופירשו הפוסקי' ז"ל דהא דקאמר דפסול ולא בטל דדעתו דכיון דעשיית שליח הי' בעודו בריא שפיר הי' ביד השליח לכתוב וליתן גם בעת שטותו של הבעל ורק דהא דאין כותבין ונותנין רק לכשישתפה הוא רק מדרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש ויתירו גם בצוה בעת שטותו ע"ע ודוב הקדמונים ז"ל חילקו בזה ומשום דס"ל דבעינן שיהי' המשלח שפוי בכל הזמן וביאור הדבר דלאו היינו שנאמר דכשנתקלקל אח"כ נתבטל השליחות דא"כ הי' צריך לעשותו אח"כ שליח מחדש ובאמת קיי"ל דאחר נשתפה א"צ לאמלוכי ביה ורק דלדעתם ז"ל כל ענין שליחו' לא נגמר עד זה שעשאו שליח דאל"כ ל"ה ביד המשלח לבטל את השליח ורק דעם המעשה נגמר קניית הכח להשליח והמעשה עם קנייתו באים כאחד ומה"ט ס"ל דגם בשעת הכתיבה והנתינה צ"ל הבעל המשלח שפוי כיון שאז נגמר קניית הכח להשליח ודו"ק כי בזה יתבארו הדברים כמין חומר ועי' בג"פ ז"ל שנתחבט בזה ולא ירד לכ"ז עיין בדבריו ז"ל ועי' בטור ז"ל שכ' וז"ל הי' בריא בשעה שציוה כו' אין כותבין בעודו בחליו ואם כתבו ונתנוהו בחליו אינו כלום המבין יראה כי מתחלה דבר רק מהכתיב' ואח"כ סיים באם כתבו ונתנוהו אינו כלום ואחר העיון אמינא דבדקדוק כתב כן דאיהו ז"ל בשיטת הפוסקים אלו קאי דבעינן שיהי' שפוי בדעתו בעת גמר קנין כח השליחות ולכך אם נתנו בחליו הגט בטל ואינו כלום ואמנם נודע נודע דעת רוב הקדמונים ז"ל דל"ב כלל שליחות בכתיב' ורק שצריך ציווי הבעל דאל"כ ל"ח לשמה וא"כ כשבאמת צוה בהיותו בריא אינו מזיק מה שהי' שוטה בעת הכתיב' דל"ב שליחות כלל ושפיר חשוב לשמה אחר שציוה מקודם בהיותו בריא והא דאין כותבין אינו רק משום גזרה דרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש וכנ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל ובכה"ג לא הי' פסול אבל לא בטיל ורק כשנתנוהו בעת שטותן הגט בטל ואינו כלום וז"ב בביאור דבריו ז"ל:
ומזה יש להביא ראי' למ"ש דכל כה"ג שא"י ליתן מצד אחר חשוב שפיר הכתיב' לשם גירושין ול"ד להך דכתב לאשה דעלמא שאינו עתה אשתו כלל וכנ"ל דאל"כ גם כשכתבוהו בעת שטותו הוי לי' לומר דאף דל"ב שליחות מ"מ כיון שא"י ליתנו הגט בטל דל"ה לשם גירושין אמנם אחר היישוב אין מזה ראי' די"ל דהטור ז"ל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל קאי שכתב דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני גם באמר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכניסנה אגרשנה וע"כ דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דבכה"ג ל"ח לשם גירושין וכמובן ולהרמב"ם ז"ל פשיטא דא"ש דלדעתו ז"ל לפ"ז מהני הנתינ' ג"כ לענין שיהי' גט מה"ת עכ"פ ושפיר חשוב לשם גירושין וכנ"ל כן עלה לכאורה על לבי אמנם אחר העיון אמינא להביא ראיה והחילוק שכתבתי מדברי הרמב"ם ז"ל בעצמו דס"ל להדיא בהך דכתוב לאשה דעלמא דל"ח לשם גירושין ולמען ברר ראייתי צריך אני להאריך קצת ולפרש שיחתי:
הנה במה דפשיטא להאחרונים ז"ל דיש לומר דכיון דעשאו שליח בהיותו בריא שפיר יכול השליח לעשות המעשה אף בעת שטותו של המשלח דכיון שכבר נמסר לו הכח מהמשלח עוד בעת בריאותו לא איכפת לן מה שבשעת גמר המעש' נשתטה משלחו יש לעורר טובא מש"ס דגיטין דף כ"ט דאמרינן דאם מת הבעל בטלה שליחותיהו דכולהו. וראיתי להגאון בעל קצה"ח ז"ל שהרגיש בזה וכתב דבמת הבעל מטעם אחר קאתינן עלה דכיון שמת פקעה לה רשותי' ול"ש עוד גירושין משא"כ בנשתטה דעדיין אגידה בי' והיא אשתו כמקדם ורק שאין לו כח לגרש וא"כ שפיר י"ל דהשליח שנמסר לו הכח מאתו בעודו בריא יכול לגרשה אולם אם אמנם היטב אשר דבר בחילוקו זה עדיין לא העלה ארוכה דהרי ר"א בגיטין שם ס"ל דגם אם מת שליח ראשון בטלו כולם ובזה ל"ש לדון מחמת הפקעת הרשות דעדיין הבעל קיים ורק שליחו הוא שמת ואף מר ברי' לא פליג בזה רק משום דס"ל דכולהו שלוחי דבעל נינהו אבל אל"ה הוי ניחא לי' דבטלו כולם במיתת השליח הראשון ומוכח א"כ דגם בשעת גמר מעשה השליחות בעינן שיהי' משלחו מצי עביד וכנ"ל דמצד הפקעת רשות אין לדון בזה ורק מצד דלא מצי עביד ובזה אין לחלק בין מת משלחו לנשתטה וכמובן. האמנם כי מקום יש בראש לישב גם את זאת וכאשר יבא בדברינו לקמן אולם עכ"ז פירושן של האחרונים ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל אינו עולה יפה דלפירושן עכצ"ל דהא דבאמת אין כותבין ונותנין עד שישתפה הוא רק מטעם גזירת חז"ל שלא יאמרו שוטה מגרש ויתירו גם כשהציווי היה בעת שטותו וכמבואר בדבריהם ז"ל ובאמת זה אי אפשר להאמר כלל דאם כה נאמר יקשה לר"ל דס"ל לחלק דדוקא בשוטה גמור שאין סמיא בידן אין כותבין ונותנין עד שישתפה אבל באחזו קורדייקוס דסמי' בידן כותבין ונותנין לאלתר דהרי לפ"ז גם בנשתטה אחר כך מדינא יכולין לכתוב וליתן ורק מטעם גזירה דשלא ואמרו שוטה מגרש ויתירו גם בשהי' הציווי בעת שטותו קאתינן עלה וזה הטעם שייך ג"כ באחזו קורדייקוס דבעת שטותו פשיטא שאין בדבריו כלום דמה בכך דסמי' בידן מ"מ הא אין בו כח דעת לצוות וכדתנן במתניתין שם להדיא וא"כ גם באחזו החולי אח"כ עדיין החשש והגזירה הנ"ל במקומה עומדת וזו תימה רבתי לפירושן ז"ל:
ואשר ע"כ אמינא לפרש דברי רבינו הרמב"ם ז"ל באופן אחר דגם הוא ז"ל ס"ל דבעינן שיהי' המשלח שפוי בשעת גמר מעשה השליחות ואם נתנוהו לה בעת שטותו אינו כלום מה"ת ורק דס"ל דזה אינו רק לענין הנתינ' אבל לא לענין הכתיב' דלזה לא בעי שליחות רק ציווי והרי צוה בהיותו בריא וכנ"ל ועיין בפוסקים ז"ל שהעלו דגם הרמב"ם ז"ל בין להקת הקדמונים ז"ל יתחשב דלא בעי שליחות בכתיב' ורק דמ"מ אין כותבין ג"כ ופסול מדרבנן מטעם גזיר' ולאו היינו משום דיאמרו שוטה מגרש דא"כ קשה מ"ט דר"ל וכנ"ל ורק דגזרינן כתיבה אטו נתינ' שלא ידעו דנתינ' בעי שליחות וכתיבה לא בעי שליחות ויאמר שגם הנתינ' מהני בעת שטותו ומ"ש רבינו ז"ל דאם כתבו ונתנו לה בעת שטותו הגט פסול אין כוונתו דמה"ת מתגרשת בנתינ' זו דזה אינו דבנתינה דבעינן שליחות בעינן מה"ת שיהי' שפוי בדעתו בשעת גמר המעשה ורק דכוונתו דלענין שיהי' הגט פסול בעצמותו שלא יועיל גם כשיחזור ויתננה לה לכשישתפה זה אינו רק פסול דרבנן ולא בטל דכיון דז"א רק מצד הכתיבה שכתבו בעת שטותו אין כאן ביטול הגט בעצמותה מה"ת אחרי דבכתיבה לא בעי שליחות כלל וז"ב ונכון בביאור דבריו ז"ל ודו"ק. ולפ"ז עכצ"ל ולחלק לענין שיחשב הכתיבה לשם גירושין בין הך דכתוב לאשה דעלמא לכשאכנסה כו' ובין היכי שהיא אשתו ורק שא"י ליתן לה מצד אחר וכנ"ל דאל"כ יקשה דגם בכתבו בעת שטותו יהי' הגט בעצמותו בטל מה"ת לדעתו ז"ל בהך דכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט משום דל"ח לשם גירושין דגם הכא אינו יכול ליתן נה עתה מה"ת לפי הנ"ל וע"כ דלא דמי וכנ"ל והבן:
והנה הרשב"א ז"ל העלה ומטו לה ג"כ משמן של רבותינו בעלי התוס' דלא בעי שיהי' שפוי רק בשעת הכתיבה אבל בעת הנתינה לא איכפת נן ויכול השליח ליתן הגט גם בעת שטותו של הבעל וכל העובר ישתומם מדוע ניקל יותר בנתינ' דלכ"ע בעי שליחו' מהכתיב' ואשר אחזה בביאור דבריו ז"ל דאיהו לא מיירי באמר בעודו בריא כתבו ותנו ורק דמילי מילי קאמר דבאמר כתבו צריך להמתין עם הכתיבה עד שישתפה אבל אם עשה שליח על הנתינ' בעודו בריא ונשתטה יכול ליתן לאלתר וטעמו ונימוקו דדעתו דלא בעי שיהי' המשלח שפוי בעת גמר מעשה השליחו' וכל שעשיית השליחו' הי' בהיותו בריא יכול השליח לעשו' גם בעת שטותו של המשלח אחר שנמסר לו הכח מאתו בעודו בריא ולכך ס"ל דאף שאח"כ קודם הנתינה נשתטה יכול ליתנו לה לאלתר ובאמר כתבו ותנו ונשתטה קודם הכתיבה באמת יכול לכתוב וליתנו ג"כ מה"ט גופא ורק היכי שאמר כתבו לבד ולא עשה בהיותו בריא שליח על הנתינה א"י לכתוב עד שישתפה לדעתו ז"ל ומשום דכיון דא"י ליתן הגט עתה חשוב הכתיב' שלא לשם גירושין וכנ"ל בהך דלכשאכנסנה אגרשנה והיינו דלא ס"ל לחלק כמש"ל ורק דכל שאינו יכול להנתן לה עתה יהי' מאיזה טעם שיהי' לא חשוב לשם גירושין לדעתו ז"ל ומפרש ג"כ פלוגתייהו דר"י ורשב"ל בכה"ג שלא אמר כתבו ותנו וכ"נ קצת דאמתניתין קאי דלא נאמר רק כתבו. ובזה יומתק לשון הש"ס דר"ל אמר כותבין ונותנין לאלתר ומילי מילי קתני וכנ"ל דבכתבו ותנו יכולים לכתוב וליתן לאלתר אלא שגם הכתיב' יכולה להיות לאלתר לר"ל דס"ל דלא חשוב שלא לשם גירושין לדידי' דכיון דסמי' בידן דמי לישן דיכולין לכתוב וחשוב לשם גירושין ור"י אמר אין כותבין היינו דמודה דהנתינ' תוכל להיות בעת שטותו ורק הכתיב' היכי שלא עשה עוד שליח לנתינה א"י להיות עד שישתפה דכיון דמחוסר מעשה ס"ל דדמי לשוטה דל"ח לשם גירושין וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון בביאור דבריו ז"ל:
ועדיין נשאר לבאר וליישב לדעתו ז"ל מה שהקשיתי למעלה ראש דמהך דמת שליח ראשון לר"א דבטלה שליחותייהו דכולהו מוכח דגם בשעת גמר המעש' בעינן שיהי' המשלח מצי עביד ואמינא לדעתו ז"ל דס"ל דענין השליחות הוא נמסר עם עשייתו לשליח ואך שנגמר אח"כ בעת המעשה ודמי לאומר משוך פרה זו ולא תקנה לך רק לאחר שלשים יום דקיי"ל דאף דלא בעי שתהי' עומדת בחצירו מ"מ בעינן שתהי' עומדת במקום הראוי לקנין ואי עמדה במישלם השלשים יום ברשות הרבים לא קנה ועיין בקדמונים ז"ל שבארו דכיון שמשכה מקודם לא בעי רק שיהי' בעת מר חלות הקנין ברשותו והיינו בסמטא וכדומה במקום שיש לו רשות להניח שם כליו אבל מ"מ ל"מ ברה"ר שאין לו רשות כלל. ולפ"ז גם לענין קניית כח השליחות בעינן שיהי' לו רשות עכ"פ בעת גמר חלות הקנין דהיינו בשעת המעשה והנה לר"א דשליח השני שליחו של שליח הראשון הוא ע"כ דאף דקניית הכח להראשון לא נגמר רק עם המעשה מ"מ מהני דעם עשיית המעשה ע"י השליח השני נגמר חלות הקנין להראשון וע"י לשליחו. ומעתה היכי שמת השליח הראשון שפיר בטלה שליחות השני ולאו מטעם דאיהו לא מצי עביד ורק דכיון שמת פקע ולא שייך אצלו רשות ואינו יכול להגמר עוד חלות הקנין להשליח הראשון דלזה בעינן שיהי' ברשותו עכ"פ דמה"ט לא מהני בהך דמשוך ולא תקנה אלא לאחר למ"ד בעומדת ברה"ר וכנ"ל. וכיון שלא נגמר חלות הקנין להראשון ליתנהו לכולהו והבן זה: [א]
ואחרי הדברים האלה והחזיון הזה צ"ל דגדולי הדורות שתקנו בנשתטית למסור גט ליד שליח הולכה שתחלת ועיקר התקנה היה רק בשביל נשתטית שיכולה לשמור גיטה ורק שא"י לשמור את עצמה וכנ"ל או דס"ל דכל כה"ג שא"י ליתן מצד אחר שפיר חשוב הכתיב' לשם גירושין ודלא כמ"ש לדעת הרשב"א ז"ל דגם בכה"ג חשוב הכתיבה שלא לשם גירושין וכנ"ל או דס"ל דהיכי שהוא משום גזיר' גם אם עבר וגירש לא מהני וא"כ יכול ליתן לה שתהי' מגורשת מה"ת והו"ל הכתיבה לשם גירושין וכמש"ל. וכאשר הראיתי דברי אלה לכבוד חתני הרב הה"ג וכו' מהר"א ברודא נ"י אמר להביא ראי' דכל שהעיכוב היא מצד אחר חשוב לשמה מש"ס דקדושין דף ט' דמסיק דשטר קידושין בעי שיכתוב לשמה דמקשינן הויה ליציאה ואמרינן כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרו מקודשת והכי קיי"ל הרי דאף שהיא עדיין אינה רוצית וא"י ליתן לה חשוב לשמה וע"כ דה"ט משום שהעיכוב שהוא מצד אחר לא משוי ליה שלא לשמה ופלפל בזה דמש"ה נקט לקמן דף ס"ב הנותן פרוטה לשפחתו שתהי' מקודשת לו לאחר שישחררה דבקידושי שטר פשיטא דלא מהני משום דלא חשוב לשמה דדמי להך דגט לאשה דעלמא והעיר דמדברי הש"ס הנ"ל יש ראי' לדעת הרמב"ם ז"ל דלפירושן של הרא"ש ודעמי' ז"ל בהך דכתב גט לאשה דעלמא דהטעם היא רק משום דהוי דבר שלא בא לעולם יקשה דמה קמבעי' לי' ליבמתו מהו הרי יבמתו הוי בידו דויבמה בע"כ ול"ח דבר שלא בא לעולם וכדמוכח בש"ס דהכא. ויפה העיר וכל דבריו נכוחים וערבים ואם נאמר לחלק לדעת הרשב"א ז"ל שהבאתי בין היכי שהמניעה היא בעצם וכהך דנשחטה שאין עתה בת גירושין כלל ובין הך דשטר קידושין שלא מדעתה שא"צ רק רצון דידה במה שיש לדבר עוד פשיטא דהיכי דיכולה לשמור את גיטה דל"ה רק משום גזירה דחשוב לשם גירושין אף א"נ דעבר וגירש מגורשת דא"י ליתן לה הגט דזה אינו מניעה בעצם רק שיעבור על דברי חכמים והבן זה:
ונחזור לנדון שלפנינו הנה אחרי שקיימתי דברי חכמים גדולי הדורות ז"ל הנזכרים בב"ח ז"ל שהוצרכו למסירת גט ליד שליח וטעמם ונימוקם עכ"ז היכי שיכולה לשמור את גיטה ורק שא"י לשמור א"ע ושיש לומר דבכל גוונא תקנו ואף כשהיא בכלל משלחת וחוזרת משום לא פלוג אין לבטל השלשת ומסירת הגט אף בשוטית גמורה וכנ"ד דמלבד מ"ש האחרונים ז"ל דיש לחוכך דאולי הי' קבלה בידם מאת מתקני התקנה רגמ"ה ז"ל וסייעתו שאין להתיר רק ע"י השלשת גט הנה לו יהא שהם בעצמם ז"ל עשו תקנה זו חלילה להרים ראש לבטל תקנת גדולים מפורסמים כאלו אשר פרטם בשמותם הב"ח ז"ל. אולם חלילה לדעתי להתיר שימסור לה השליח הגט הזה לכשתשתפה שתנשא בו אחר שנעשה שליח בעת שטותה דלא מצי עביד השתא ומלבד שצריך למנותו שליח מחדש צריך לכתבו מחדש ג"כ אחרי שלדעת גדול המורים הרשב"א ז"ל חשוב בכה"ג שלא לשם גירושין וכאשר בררתי למעל':
ואשר ע"כ גזרתי אומר עליו שישליש כתובתה וגם ימסור גט לש"ה ויבקש לו היתר ממאה רבנים [ולאו דוקא רבנים אלא גם מופלגי תורה שהגיע להוראה וכאשר כתבו האחרונים ז"ל] מג' מלכיו' דוקא ודלא כמ"ש קצת דדי משלש' מדינות דאם אמנם ג' ארצו' כפי שכתוב בכלבו היינו רק מדינו' וכדאמרינן שלש ארצו' לחזק' יהוד' ועבר הירדן והגליל. אולם בגוף התקנ' המובא במהר"ם ז"ל כתוב להדיא ג' מלכיות ומפרש והולך כגון אוניא' לומברדיא' וצרפת שהמה ג' מלכיות כנודע וגם ג' קהילו' דהיינו לדעתי שבתוך המאה שיוכל לקבץ אחד אחד יהיו שלשה ב"ד מג' קהלות שידונו ויחתמו בכנופיא וגם אנכי הנני נמנה ואצטרף בצירופי דרבנן להתיר לו לישא אחרת וזולת זה צויתי לו שיתן ת"כ שאם יצטרך ליתן גט מחדש יתן בלי עיכוב וכמ"ש בנוב"י ז"ל ושלא יהי' חשש גט מעוש' ועשיתי ע"ד חכמי ספרד ז"ל ויפלא בעיני על הגאון הנוב"י ז"ל שלענין שבוע' חקר ודרש ושת עצות שלא יהי' חשש מעוש' ולענין נתינת ת"כ לא עלה על לבו לחוש כלל ועכ"ז אם יהי' השם בעזר' להשיב' לחלימות' ויצטרך לגרש' מחדש אחשוב עוד גם בזה והנלפע"ד כתבתי:
- ↑ לפי מה שהעלה מו"ח ז"ל דר"א דסבר אם מת ראשון בטלו כולם היינו טעמא משום דהשליחות של הראשון לא נגמר רק עם המעשה מסתברא לי דלפ"ז לאו דוקא אם מת ראשון בטלו כולם אלא אפילו אם נשתטה ג"כ אין בכח כולם לגמור המעש' בשעת שטותו של הראשון דהא בשעה זו לא הוי בר דעת שיגמור קבלת השליחות וז"ב לדעתי ולפ"ז נראה לי ליישב מה שהערותי דלפמ"ש הקדמונים דבגט שכ"מ צריך לדקדק שיהא המגרש בדעתו בשעת כתיבה ונתינה איך יפרנסו הא דתנן בגיטין כ"ח ע"א המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ולמה לא חיישינן שמח נתקלקל דעתו כיון שהניחו חולה אך י"ל דדוקא כשהבעל בעצמו נותן הגט חיישינן אבל כשהשליח מביא את הגט אין לעכב מחמת חשש זה נתינת הגט דזה חשוב לא אפשר וכמו דאמרינן התם בגמרא גט לא אפשר ע"ש. אבל אי קשה הא קשה לי דאדרבה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהא דאין כותבין ונותנין בשעת שטותו לא הוי אלא מדרבנן למה צריך הש"ס התה לומר וצריכא דאי אשמועינן גט ותרומה הוי אמינא בחטאת מספיקא לא ליעל חולין בעזרה תיפוק לי' דבהני תרתי ליכא חשש רק שמא מת אבל אי הוא חי אע"פ שנתקלקל דעתו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |