אילת השחר/בבא מציעא/עח/ב

אילת השחר בבא מציעא עח ב

דף ע"ח ע"ב

מגבת פורים לפורים. בריטב"א בשטמ"ק הביא בשם הירושלמי דאין מדקדקין אם הוא עני אלא כל הפושט יד נותנין לו כיון דלאו משום צדקה בלבד הוא אלא משום שמחה דהא גם לעשיר איכא מצוה דמשלוח מנות. ואין כונתו דחיוב לתת לכל הפושט יד מדין משלוח מנות, אלא שמביא ראי' דחיוב מתנות לאביונים אינו מחיוב צדקה, דחיוב מתנות לאביונים הוא מאותו גדר כמו משלוח מנות, ולכך גם כשאין ידוע אם הוא עני נותנין לו. והנה אם נימא דאילו ידע שאינו עני אינו מחויב, למה מחויב לתת לספק עני, ואפשר לפרש בתרי אנפי, או דמיירי דכבר נתן לשני אביונים ממש, ואינו יוצא חיובו בכל מי שפושט ידו אלא דאע"ג דיוצא בשתי אביונים היינו דאינו מחויב לחזר יותר, אבל אם בא א' ומבקש צריך ליתן לו, נמצא דלצאת ידי חיובו צריך ב' עניים ממש, או שזה החיוב דמתנות לאביונים דמי שרוצה ומבקש שיתנו לו צריך ליתן לו, ולכאורה הכי מסתבר טפי דממנ"פ אם הוא נכלל בדין מתנות לאביונים למה לא יוצא בזה.

ובב"י (סי' תרצ"ב) הביא בשם הגהות אשר"י דכשחשב ליתן בפורים אינו רשאי לשנותם, וביאר בב"י משום דס"ל דצדקה חייב במחשבה, ולכאורה משמע דדוקא כשחשב ליתן בפורים. ויש לעיין אם חולק על הריטב"א, דלהריטב"א הא אינו מדין צדקה. ואולי חיובו בפורים הוא ג"כ מדין צדקה, ואע"ג דמדין צדקה גרידא אם חשב לחלקו היום יכול לחלקו מחר, מ"מ כיון שיש מצוה לתת צדקה בפורים אז מחשבתו מועילה שחל עליו חיוב ליתן דוקא בפורים.

כן יש לעיין במה דהוסיף הריטב"א דלכן נותנין גם לגוי כיון שאין מדקדקין ונותנים לכל יהודי, ולכאורה הא גם אם מדקדקין ג"כ הדין הוא שמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל, ואפשר דהי' מקום לומר דמצות מתנות לאביונים משום פורים תתקיים רק אם נהנה ושמח מזה בפורים, ולכן הי' צריך לדקדק אם הוא עני, דאם הוא עשיר הא אין הוא גורם דישמח בפורים, דגם בלי הנתינה הזאת הי' לו במה שישמח ויהנה בפורים, וממילא בגוי דלא שייך אצלו פורים הו"ל כמו שלא ישמח בפורים, דמה לי אם אינו שמח בפורים או שאצלו בכלל אין פורים, וממילא אפשר דגם משום דרכי שלום לא הי' חייב, כיון דגם ליהודי כשאינו שמח בפורים אינו חייב ליתן, וע"ז כתב דצריך ליתן ולא לדקדק היינו דקיום מצות מתנות לאביונים הוא אע"פ שאין העני שמח מזה בפורים וממילא יש משום דרכי שלום ליתן גם לגוי. ומ"מ צ"ע דבפשוטו אף אי לא מקיים המצוה דשמחת פורים ג"כ הי' שייך לחייבו ליתן משום דרכי שלום.

ובגמ' תירצו התם נמי אדעתא דפורים הוא דיהיב לי', וביאר בריטב"א שם דכיון דמצות היום הוא, קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים שישנה לדבר אחר, וכיון דמצות פורים מתקיימת גם כשאין העני נהנה בפורים למה מקפידים כאן יותר מבכל צדקה. (מהדו"ק)

ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו וכו' הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח בו טלית. לכאורה מאי ראי' דהא לכו"ע אסור לשנות מדעת בעה"ב, ובודאי גם לרבנן אסור לכתחילה להוליכה בהר ולשנות מדעת בעה"ב, וכל החידוש דר"מ הוא דנעשה גזלן ומאי ראי' מהתם דהוי גזלן.

ונראה דהנה בדבר שלו שייך קפידא הרבה וקפידא קצת, היינו שאע"פ שמקפיד מ"מ אינו נעשה גזלן עבור זה, אבל כשנותן מתנה לעני אם נימא דאינו מקפיד כ"כ שישתמש לדבר אחר ונותן לו בכל גווני לא שייך דלכתחילה יהי' אסור לשנות, כיון דהוי של העני מה איכפת לן בדעת הנותן דהא כבר אינו של הנותן, וע"כ דאיכא קפידא דאינו נותן לו אדעתא שישנה ולכן אינו של העני, א"כ הרי דאם משנים איכא קפידא דאינו מסכים כלל, ולרבנן דס"ל דאינו כ"כ קפידא מותר מה"ט אף לכתחילה ליקח רצועה לסנדלו כיון דזה של העני לא איכפת לן ברצון הנותן, משא"כ בצבע לצבוע אדום או להוליכה במקום אחר, דנהי דאיכא קפידא ואסור לשנות מדעת הבעה"ב, כיון דאפשר שזה יגרום הפסד להבעה"ב וכן שינוי הצבע גורם שלא יוכל בעה"ב להשתמש וכן שינוי הצבע גורם שלא יוכל בעה"ב להשתמש בו כרצונו ומ"מ אינו קפידא כל כך שיהי' גזלן. [וצ"ע דנתבאר בדברינו בב"ב דף קל"ז ודף קע"ג ע"ב דאיסור מדרבנן שייך אפי' שזה שלו לגמרי]. ובזה מתורץ מש"כ באילת השחר ב"ק (דף צ"ה ע"ב) לתמוה בהא דמשמע כאן דלר"י מותר לשנות בכל שינוי דעת בעה"ב, דרק כאן לר"י מותר כמש"נ.

וצ"ע דבב"ח סי' תרצ"ד הביא שיטות דס"ל להלכה דאין העני יכול לקנות דבר אחר, דגורסין דר"מ משום ר"ע אומר הדין ולכן הלכה כמותו, וצ"ע דלפי שיטת הסוגיא משמע דאם אסור להעני לקנות רצועה כ"ש דצריך לפסוק דבנותן צמר לצבע דהלכה כר"מ ולא אישתמיט מאן דפסק כן.

וצריך לדחוק דהם יסברו דגם למסקנא דר"מ ס"ל דכל המשנה מדעת בעה"ב הוי גזלן, מ"מ בפורים א"צ לזה דבפורים נשאר תירוץ הגמ' דאז יש קפידא מיוחדת, דלכן לגירסתם ס"ל לר"ע דהוי גזלן אפי' אם סתם שינוי אפילו כגון נתן לצבוע שחור וצבע אדום לא מקרי גזלן. (מהדו"ק)

תוד"ה מגבת פורים. וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות. משא"כ בשאר צדקה, והנה על מה דאמרינן בגמ' דלמא התם נמי דאדעתא דפורים הוא דיהיב לי' אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב לי', ביאר בריטב"א בשטמ"ק כיון דמצות היום היא קפידא רבה איתא לנותנים דאינם רוצים לשנותו וכאילו נתנום בפירוש שאם ישנו עניים בדברים שלא יהו נתונים, משא"כ במשנתינו דכיון דליכא שינוי השתא מהר לבקעה ולא מחמת שום שינוי אין לדון אותו בגזלן, וכעי"ז כתב בראב"ד, ומסתמא גם דבריהם הם משום דבפורים רוצה שיתקיים שמחת פורים דוקא, אלא דא"כ צ"ע למה צריך דוקא לעיר הזאת ואסור לשנות לאנשי העיר אחרת הא מתקיים גם בזה מצות שמחת פורים.

תוד"ה אם בדרך. דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה. ביאור דבריהם דכאן הא מיועד שיקחו החמור לאנגריא ולא גרם מזל דשוכר כלום, משא"כ בהבריקה דלא הי' עומד לזה אז אמרינן דמה שאירע הדבר הזה הוא גם משום מזל של השוכר לכן אומר לו הרי שלך לפניך.

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף