תוספת יום הכיפורים/יומא/פה/א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
לא צריכא דאפילו לחיי שעה עיין בתוספת פרק אין מעמידין דף כ"ז ע"ב:
פיסקא ואם מת יניחוהו ה"נ פשיטא לא צריכא לר"י בן לקיש כו' דאמ' מצילין המת מן הדליקה ואפי' ר' יהודא בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה טלטול דרבנן אתי לידי כיבוי דאורייתא אבל הכא אי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למעבד דתהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך ובפרק כירה דף מ"ד אר"י הלכה כר"י בן לקיש והנה כיבוי זה הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה וזה הוא מחלוק' ר"י ור"ש והוא מה ששנינו בפרק המצניע המוציא את המת במטה חייב ור"ש פוטר וטעמו דר"ש משום דמלאכת הוצאה זו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופ' דאינו מוציא המת רק כדי שלא יטמאנו או כדי לקוברו מה שא"כ במוציא מרא וחצינא לחפו' בה וס"ת לקרות בו דחייב דהוי מלאכה שצריכה לגופה ומוד' ר"ש דחייב כמ"ש בגמרא שם גם בפר' במה מדליקין שנינו המכבה את הנר חייב כחס על הנר כו' ור"י פוט' כו' ונתבא' שם בגמרא דת"ק סבר כר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ור"י ס"ל כר"ש:
ולענין הלכה נחלקו הפוסקים ז"ל והרמב"ם פ"א דשבת פסק כר"י ויש חולקין עליו כמ"ש שם ה"ה ז"ל ולעד"נ דיש ראיה להרמב"ם מהך דקי"ל מצילין את המת מן הדליקה כדי שלא יבא לידי איסו' דאורייתא דהיינו כיבוי אלמא דהמכבה כדי שלא ישרף המת שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופ' חייב עליה ושוב ראיתי אחר החיפוש דהר"ן פרק כירה דף קי"ז ע"ב נדחק וז"ל אי לא שרית ליה וכו' אתי כו' לאו דוקא דאורייתא דהא קי"ל כר"ש כו' יע"ש והטור סי' רע"ח פסק כר"ש וקש' דבח"מ סי' תכ"ד פסק דהחובל בחברו פטור מתשלומין אפילו הוא שוגג כיון שיש בו מיתת ב"ד וקש' דהחובל בחברו הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה דחבלה דצריכה לגופה היינו בחובל וצריך הדם לכלבו כדמוכח בפ' האורג וראיתי בשה"ג פר' במה מדליקין דף ק"י דעמד בקושי' זו ולא תירץ כלום ומתוך דברי הרמב"ם פ"ח דהלכות שבת נתיישבה לי קושיא זו דהא דאמרינן דחבלה שתהיה צריכה לגופה הויא כגון דצריך הדם לכלבו היינו דוקא בחובל בבהמה אבל החובל בחבירו דרך נקמה הוי מלאכה שצריכה לגופה דהיינו מפני נחת רוחו שנתקררה דעתו במה שעשה חבלה בחברו וכן מצאתי בים שלמה פרק החובל דף ק"ו ע"ג סי' כ"ג יע"ש ודוק:
מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת וכו' כונת הבעיא היא לס' פקוח נפש וכל א' מהתנאים מייתי ראיה והתלמוד דוחה ראיות שלהם דאין ראי' מהתם אלא לודאי לא לספק ואסיק' דעיקר הראיה מדכתי' וחי בהם וקשה איך נעלם מר' ישמעאל ראיה זו והלא בס"פ בן סורר דף ע"ד אמרי' דר"י ס"ל דאפי' בעכו"ם יעבור ואל יהרג משום דכתיב וחי בהם י"ל דס"ל לר"י דמוחי בהם אין ראיה אלא לאדם עצמו אבל שיחלל שבת ישראל זה בעד חברו לא שמענו ולכך מייתי לה מהא דבא במחתרת דל"מ בעל הבית דיכול להורגו אלא אפילו אחר יכול להורגו משום דהוא רודף כמ"ש פרק בן סורר דף ע"ב והוכה בכל אדם יע"ש ואין להקשות דילמא התם רשות ומנ"ל דחייב הרואה להרגו כי היכי דניליף מהתם דחייבין אנו לחלל שבת על המסוכן דיש לומ' דהתם נמי חייב מכח היקש דנערה המאורסה לרוצח דמה נערה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח כן וכ"כ התוספת בפרק בן סורר ומורה דף ע"ג ד"ה אף רוצח יע"ש ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |