קרן אורה/סוטה/כא/א

קרן אורה סוטה כא א

דף כ"א ע"א

גמ' כי נר מצוה ותורה אור למה תלה הכתוב מצוה בנר ותורה באור. לומר לך מה נר אינו מגין אלא לפי שעה כך מצוה כו' התורה באור מה אור מגין לעולם כו' ואומר בהתהלכך כו' זה העוה"ז בשכבך כו' זו מיתה והקיצות כו' לעתיד לבא משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה כו' הדברים מבוארים כי ירידת האדם לעוה"ז הוא מקום חשך ואפלה מכסים את עין השכל מהביט אל רוממות יוצר הכל ב"ה וימש החשך הזה ברוב המסכים עניני העוה"ז ועסקיו והבליו והמהלך באישון חשך נבוך הוא בג' אלה כי הרבה מכשולים לפניו הקוצים והפחתים והברקנים יפול הנופל בהם בלי דעת אך מסיבת החשך ועוד יותר מסוכן הוא מפני החיות רעות והלסטים אשר יארבו לדם הולך בחשך ואחר כל אלה הילוכו לבטלה הוא כי נבוך הוא ואינו יודע אם יגיע למחוז חפצו וכל אלה הם מצוים יותר באדם המהלך בחשכת העוה"ז ועסקי ההבל כי המכשולות רבו כמו רבו ובכל פסיעה ופסיעה קרוב הוא להכשל בלא דעת כי הרשעים אין יודעים לעשות רע ובלא דעת יכשלו ויפלו באחת הפחתים מפני נפש הבהמית אשר. תתאוה לכל רע והסכנה היותר גדולה היא מחיה רעה ולסטים הוא כח היצה"ר וכל מחנהו אשר יארוב לדם הולך בחשך לבלעו לגמרי ועוד זאת כי נבוך הוא בהילוכו ובכל הילוכו ועמלו אשר יעמול לא יגיע לשום מחוז חפץ כי יחוג וינוע כשכור כדרך המהלך בחשך ומי שברא החשך הזה הוא שברא אור וזיכה את עמו באור התורה להנצל בה מכל אלה וילך לבטח דרכו להגיע אל מחוז החפץ השלימות וביאר הקדוש הזה הדרגת האור הטוב הזה בכל בחינותיו עד השלימות הגדולה תכלית בריאתו לשוב אל מקור העליון זך ונקי בלי שום מכשול והוא כי ב' בחינות אור יש בכלל האור הטוב הזה התורה ומצותיה ושניהם נצרכים המה לסגולת הסרת החושך ואפלה חשכת מסכי העוה"ז אשר נשמת האדם סגורה בהם ותלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור והוא מפני שידוע טבע יושבי חשך אשר לא יוכלו לקבל פתאום אור גדול ונצרך להרגילו בטבע האור מעט מעט ע"כ זיכנו במצותיו ית' הם דוגמת הנר מאור הקטן למען יתרגל האדם לקבלת האור הגדול הוא אור התורה ויפה היא גם לבדיקה בחורין וסדקים כי ע"י מצוה אחת יאירו עיני שכלו ונשמתו תוסיף אומץ להעיר לבבו ולהרים רגליו ללכת אל מחוז חפצו לעשות שליחותו אשר שולח ממרום ומפני שהאור הזה קטן הוא דוגמת הנר לא תספיק להסיר החשך כי אם מעט וגם סופו הוא להכבות. וגם במעט מים אשר יבאו עליו יכבה הוא קודם עתו כן הוא האור מצוה כי לא יגין אלא לפי שעה וסוף החשך להתגבר כבראשונה הם כחות הרעים אשר הם באדם בטבעו בראשית בריאתו ועוד זאת כי עבירה מכבה מצוה כי נוחה היא להכבות מפני קטנות אורה ע"כ זיכנו ה' ברחמיו במאור הגדול הוא אור התורה עצם אור העליון. ולו ב' מעלות כי מאיר לעולם מפני שהוא עצם האור ולא יבא בו ההעדר מאליו וגם לא יכובה אפי' במים רבים מפני אורו הגדול וסגולתו הוא בהדרגה כמו שאמרו ז"ל והראשונה במעלת התורה היא דוגמת אבוקה של אור כי בראשית לימודה לא יוסר החשך לגמרי מפני התגברותו מראשית ימי עלומיו אך יגבר בקרב האדם האור הזה כאבוקה של אור להצילו מן הקוצים כו' כי לא יבא לידי מכשול בלי דעת כי תאיר לו נתיבותיו להשמר מכל מכשול ויראה גם מרחוק איזה מכשול ויטה לצד שינצל ממנו ועדיין מתיירא הוא מחיה ולסטים מפני אשר החשך משמש עדיין בטבעו וחיה רעה ולסטים לא ייראו מאור האבוקה והתורה באורה יש לה סגולה להסיר החשך ולבטלו כי תתפשט אורה בכל חדרי לב האדם וכל כחותיו אך לטוב יתאוו ואז ניצול גם מחיה ולסטים דוגמת עמוד השחר אשר החשך חלף ועבר לגמרי ולא ישלוט בו היצה"ר המחשיך פני הבריות אבל בכ"ז יחסר עוד מדרגה לידע באיזה דרך הוא מהלך. כי אחר כ"ז שאינו מתירא משום שטן ופגע רע לא ידע עדיין אם הגיע עדיין למחוז החפץ בדרך הסלולה להדבק במקור הקדושה אשר משם חוצבה נשמתו הטהורה וכאמרם ז"ל עולמך תראה בחייך יכוין כי שלימות נפש האדם שתתפשט מן הגשם ויראה עולמו היינו מקורו הקדוש בחיים חיותו כי השלימים יראו בעוה"ז בחינת עוה"ב וזהו דוגמת פרשת דרכים כאשר הגיע ע"י מעלת התורה לזה המדרגה אז השלים שליחותו וילך לבטח דרכו לבא אל מחוז החפץ ותכלית הרצון הקדוש בשלימות האדם וג' מדריגות אלו מכוונים הם בקרא בהתהלכך כו' זה העוה"ז כי הוא מלא קוצים ופחתים ואור התורה יגן עליו שלא יכשל באחת מהם בשכבך כו' זו מיתה כי אור התורה יתגבר בקרבו עד אשר לא יירא מחרב מלאך המות הוא שטן הוא יצה"ר והקיצות היא תשיחך לע"ל כי תוליכנו בדרך הטובה אל אור החיים. כי גם אחר המיתה יש כמה דרכים וכמו שאמר הקדוש ריב"ז ולא עוד אלא שאיני יודע באיזה דרך כו' חבל אור התורה תוליכנו בטח לעוה"ב לחזות בנועם ה' ופליגי לקמן מה האות כי הגיע לפרשת דרכים. רב חסדא אמר זה ת"ח ויום מיתה יכוין ע"ד אמרם ז"ל אם רצונך שתחיה מות עצמך בעוה"ז והיינו להמית כל כחות הרעים וכמשאז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה היינו ביטול כחותיו הגשמיים ובבואו למדה זו כבר הגיע לפרשת דרכים ולא יתעה ח"ו מן הדרך הטובה רנב"י אמר זה ת"ח ויראת חטא כמבואר בדברי הראשונים ז"ל כי יראת חטא מעלה גדולה היא ומדה עליונה כי ירא לנפשו משום חסרון וחטא לשון חסרון הוא ואך יראה במילואה וטובה שלא תפרד כרגע ממקורה גם זה ילך דרכו לבטח למקום החפץ מר זוטרא אמר זה ת"ח דסליק שמעתתא אליבא דהלכתא כי זכה לקדושה עליונה להיות לעזר לו וכמו שאמרו ז"ל בדוד מלכנו ע"ה וה' עמו דסליק שמעתתא אליבא דהלכתא וזה ודאי הגיע לפרשת דרכים כי יודע הוא דרך ה' והליכותיו ופריך מהאי ברייתא דמצוה אינה מגינה אלא לפי שעה אמתני' דזכות מצוה תולה שנה או ב' או ג' ואמר רב יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה מגנא ולא מצלא ופי' רש"י ז"ל מגנא מן הפורעניות ומצלא מן החטא תורה בעידנא דלא עסיק בה ג"כ מצלא ולפ"ז הא דמצוה לפי שעה ותורה לעולם היינו לענין הצלה מחטא אבל להגין מן היסורין מצוה ג"כ מגנא אפי' בעידנא דלא עסיק בה והא דתניא עבירה מכבה מצוה ג"כ לאו לענין הגנת יסורים קאמר דא"כ הדק"ל אמאי זכות תולה אלא בשכר לעתיד קאמר כן פי' רש"י ז"ל ויש לדקדק הא במתניתין משמע דמצוה אינה מגינה לעולם אלא לפי זכות המצוה יש שנה ויש ב' או ג' אבל לא לעולם ונראה דרב יוסף נמי מודה דלענין הגנה ג"כ יש חילוק בין מצוה לתורה אלא דס"ד דלפי שעה דברייתא היינו בעידנא דעסיק בה ומש"ה פריך אמתניתין ומשני רב יוסף דזכות מצוה ג"כ מגין אפי' בעידנא דלא עסיק בה אבל לא לעולם אלא הכל לפי הזכות וכדוגמת הנר אם קטנה היא תפסק אורה מהר ואם גדולה המשך יותר כ"כ לפי ערך המעשה כן היא הגנתה אבל אור תורה מגין לעולם וס"ל לרב יוסף דאפי' מצלא לעולם ופריך ליה רבא מדואג ואחיתופל דלא הגינה עלייהו ומסיק רבא לענין הגנה כרב יוסף דמצוה נמי מגנא אפי' בעידנא דלא עסיק בה אבל לא לעולם אלא לפי שעה וזמן זכותה אבל אצולי לא מצלא כלל וכדברי רמבר"י דלהציל מן הקוצים כו' לא יועיל אלא אבוקה של אור היינו אור תורה וגם זה דוקא בזמן שהאבוקה בידו היינו בעידנא דעסיק בה ומיושב קצת קושית התוס' ז"ל בזה ארבא בד"ה מצוה ע"ש אמר ר"י דרשיה ר' מנחם בר יוסי להאי קרא כסיני יכוין כי הודיע מעלת התורה בג' מדרגות אלו להנצל מכל מכשול ומחיה רעה ומלסטים הם כל כחות היצה"ר ומחנהו כל הע' אומות בכלל והגעתו לפרשת דרכים לבא אל מקור הקדושה והן הן הדברים האמורים בסיני בשכר התורה והייתם לי סגולה כו' אוצר חביב לשמרו מכל נזק והפסד וזו היא ההצלה מן הקוצים כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שלא תיראו מחיה רעה ומלסטים כי יהיה מוראכם על כל וגוי קדוש כי תגיעו אל מקור הקדושה חיים וקיימים לעולם כי"ר:

שם גמ' לסוף אמר ליה תא נערוב לכאורה אינו מובן דמה עלה ע"ד שבנא לחלוק עם הלל בתורתו לפי משמעות רש"י ז"ל דהלל לא נהנה משבנא כלל ונראה דאף ע"ג דהעוסק בפרקמטיא באמונה ג"כ עבודה היא ושאלה ראשונה היא לאדם נשאת ונתת באמונה וגם בעל העושר באמונה אפשר לו לקיים מצות מעשיות יותר קצת מהעוסק בתורה מפני זה עלה ע"ד שבנא להתערב ולפלוג יצתה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו כו' כמו שאמרו ז"ל וכל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים וכדתנן ות"ת כנגד כולם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף