שלמי נדרים/נדרים/לח/ב

שלמי נדרים נדרים לח ב

בר"ן ד"ה שאם ירצה כו' ונ"ל דר"א לא שרי בטמאה אלא לזונה מזונות יתירים כדי לפטמה משום דס"ל כיון דאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה אין נהנים בעליה בפיטומה דאדרבה מפנקא טפי ולא עבדה שפיר כו' עכ"ל. ע' במס' ע"א (דף ט"ז.) דשור של פטם משהין לי' עד דכחיש ועביד על חד תרין משוורים אחרים וא"כ לכאורה גם בעומדת למלאכה נהנין בעלים בפיטומה כשישהו אותה עד דתתכחש ותעביד על חד תרין וצ"ל דמ"מ השתא לא מינכר ההנאה דלע"ע אדרבה מפנקא טפי ולא עבדה שפיר הגם כשישהו אותה ותתכחש תעביד על חד תרין זה לא מקרי מהנה לחברו:

שם ד"ה את עבדיו ואת שפחותיו הכנענים נ"ל דבמזונות יתירים קאמר כו'. ובש"ע סי' רכ"א סעי' ב' סתם וכ' ויכול לזון את אשתו ובניו ועבדיו אפי' הכנענים משמע דאפי' במזונות ההכרחים כדי חייו יכול ליזון. משום דלא מהני לי' להרב דהא קיי"ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך וכן כתב הטעם בשיטה מקובצת ומ"ש בש"ע אפי' הכנענים ובגמ' ובטור ליתא תי' אפי' והש"ע הוסיף תיבת אפי' הוא ע"פ מ"ש הב"י בטור דמ"ש הכנענים פירושו אפי' הכנענים וכ"ש עבדיו העברים. והגם דהטעם דיכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הוא רק בעבד כנעני ולא בע"ע דכתיב בי' כי טוב לו עמך, עמך במאכל עמך במשתה כו' מ"מ בעבדיו העברים פשוט טפי דיכול לזונם דמצוה קא עביד ואידך המודר ממילא מתהני. אבל בעבדים כנענים ה"א דליכא מצוה לפרנס את העבדים קמ"ל דמ"מ מותר אם מטעם דלא קא מהני לי' להרב דהא יכול לומר להעבד עשה עמי ואיני זנך ומטעם זה יכול המדיר לזון אותם אפי' מזונות ההכרחים כפי סתימת לשון השו"ע או מטעם דגם בעבד כנעני יש קצת מצוה לזון אותו וע' גיטין (דף י"ב.) מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי מרחם:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף