ברכות לעד/פרשת עקב
|
< הקודם · הבא > |
והיה עקב תשמעון וגו'. וברך פרי בטנך ופרי אדמתך. חז"ל אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וקשה הלא התורה מבטחת יעודי דהאי עלמא, ועוד האם זאת עיקר שמירת התורה שיהיה להם הרבה דגן תירוש ויצהר.
אך הענין הוא כן, כי השכר של המצוה זה העולם אינו ביכולת לקבל, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, ויעודי עוה"ז האמור בתורה המה נצרכים לשמירת התורה שלא ימנעם מרדת עוה"ז שיהיה להם כל טוב לבל יהיה להם מניעות מקיום התורה, אכן שכרם שמור לעוה"ב.
למלך שעמדו עליו קושרים במדינה, ויתן כרוז, כל מי שיהרוג אחד מהקושרים אזי ינתן לו אלף אדומים מאוצרות המלך. פעם אחת בא מורד אחד ורצה להרוג את המלך, ובא אחד והרג למורד. ויאמר המלך אמת אשר פקודתי היה למי שיהרוג את הקושר אזי ינתן לו אלף אדומים תנו לו כאשר צויתי, אך עבור אהבתו שהציל את המלך, זאת אתן לו בעצמי, אשר זאת עין לא ראתה.
כך באם תשמרו את התורה השכר קצוב וברך והרבך וגו', אך עבור שעשה רצוני, זאת אתן לו בעצמי אשר עין לא ראתה.
זכור אל תשכח את אשר וגו'. לכאורה הדברים כפולים, זכור אל תשכח, הלא אם יזכיר בוודאי לא ישכח, ואם לא ישכח בוודאי יזכור.
אלא כן הוא הפירוש, אשר תזכור זכירה כזאת שלא תביאך לידי שכחה. למשל, כאשר יזכור אדם בתמידות כי הקציף ה', ותמיד ילך בזכירה זו, יכול ח"ו להתייאש לגמרי, כי ח"ו יאמר מה תועיל עבודתי עוד, וזאת הזכירה תביאהו שישכח ח"ו בה', צריך לזכור ולהתחזק במעוזו בקבלת מלכות שמים עליו מעתה בקבלה אמיתיית שבכל רגע יכול לבוא לידי שלימות והראשונה לא תזכרנה, כי היצה"ר מפילו במרה שחורה כרי שלא יעבוד את השי"ת, והאנשים שהיו אצל צדיקים הראשונים ומזכירים עבודתם וצדקתם, בוודאי צריך לזכור אותם ולדבר מאתם, אך באופן 'אל תשכח' שלא תביאך לידי שכחה שתאמר שהם היו צדיקים ומנהיגים ועתה אין, אבד חסיד מן הארץ ואין צדיק בארץ שיוכל למצוא אצלם דרך לעבודת השם, ובעבור זאת יכול להיות שתשכח לגמרי.
אך האמת, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כמו שבדורות הקודמים נשמע השי"ת בלבותם בכל פסיעה ובכל תנועה, כך עכשיו ג"כ יש מנהיגים אשר עובדים השי"ת בכל פסיעה ובכל תנועה ולא יתייאש אדם ח"ו לאמר כי הימים הראשונים היו טובים ועתה אין: