שפת אמת/עירובין/טו/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
בגמ' ת"ש הי' שם אילן או גדר כו'. מלשון הגמ' נראה דפסי ביראות חשוב מחיצה גמורה טפי מלחי דקושיא זו קאי נמי רק למאי דס"ד דפליגי נמי במחיצות. וא"כ גם בלא סמכו מאתמול יהי' כשר כמו במחיצה גמורה אבל באמת צ"ע לדינא דאדרבה התם בפסי ביראות דהוי בכל המחיצות פרוץ מרובה אלא דמועיל משום מחיצה כמו למ"ד לחי משום מחיצה אבל מ"מ בעינן עכ"פ דסמכו מאתמול כנ"ל והגמ' לרווחא דמילתא מייתי האי ת"ש אליבא דס"ד אבל באמת גם למסקנא נ"מ בהא [דאי לא עשאו מתחילה לכך לא מהני אי לא סמיך עלי' מאתמול כנ"ל]:
שם בגמ' א"ה ליטלטל בכולו. משמע קצת דאי הי' עומד מאליו אף למ"ד דהוי מחיצה מ"מ הוי דינו כמחיצה העשוי לאויר [דאין מטלטלין בו אלא בבית סאתים] ונראה דזה אינו אלא בס"ד דגמ' דפליגי נמי במחיצות ולכך גם למ"ד דהוי מחיצה אתרעי מיהת ואינו כשאר מחיצות אבל למסקנא דבמחיצה לא פליגי כלל שפיר הוי מחיצה גמורה אפי' לטלטל יותר מב"ס כל שאינו עשוי לאויר מיהו בלחי העומד מאליו צ"ע אי רשאין לטלטל באותו מבוי יותר מב"ס אם לא דנימא דהא דקאמר א"ה [ליטלטל בכולו דמשמע דבעומד מאליו אין מטלטלין בו ביותר מבית סאתים] משום דהי' אפשר לומר כן אבל באמת לא קיימא סברא זו והוי מחיצה גמורה גם בלחי למ"ד דמהני בעומד מאליו וצ"ע שלא דיברו מזה הפוס':
במשנה בכל עושין לחיין כו'. יש לעיין אי גם בקורה פליגי דאפשר דקורה דמשום היכרא לכ"ע מהני בכל או נימא דמ"מ אין היכר אלא במידי דראוי למחיצה דמה"ט נמי בעינן שתהי' רחבה לקבל אריח. ונקט לחי משום דשכיח יותר להעמיד למטה ב"ח ולא לתלותו למעלה ואין נ"מ בזה לדינא. ועי' בהר"י בהרי"ף כ' דצריך להיות קשורה שלא תברח והיא מגמ' דסוכה והגם די"ל דהכא בלחי דרבנן לכו"ע אין חוששין שמא תברח מ"מ י"ל ג"כ להיפוך דבלי קשירה ליכא היכרא ופסול לכו"ע:
בתוס' ד"ה ת"ש כו' ולפ"ז לא פריך הכא מידי והמ"ל ולטעמיך. לא בעי למימר דסוגיא זו אתיא דלא כראב"י וא"צ כלל הוצא ודופנא דא"כ מאי פריך א"ה פשיטא הא קמ"ל דמחיצה שאינה עומדת ברוח מהני לאפוקי מראב"י וע"כ מוקי באמת כראב"י בהוצא ודפנא א"כ המ"ל ולטעמיך [דכיון דעביד בהוצא ודפנא אינה מחיצה העומדת מאלי'] ותירצו עוד דהמשנה איירי בכל ענין גם בסתם אילנות ובהם מוקי ר"א בהוצא ודפנא ואיירי נמי באילנות עבים שא"צ הוצא וע"ז פריך דהוי עומד מאליו [כמ"ש התוס' שם בסוכה ע"ש]: