שפת אמת/עירובין/ט/א
בתוס' ד"ה שאין בגובהן ג' וא"ת כו'. ולולי דבריהם הי' נראה דודאי בקורה ארוכה על ב' המחיצות מותר אף שגבוה כמה יותר מן המחיצות עד עשרים אבל הכא שאני כיון דצריכין לומר לבוד להדפנות ואיך נאמר לבוד בגבוהין מן הדפנות וצריכין לומר חבוט להיות ממש כמונחין למטה כדי שנאמר לבוד וזה דוקא תוך ג' דגם על הגובה תוך ג' אמרינן לבוד משא"כ בעלמא אמרינן חבוט אף בגבוה יותר הואיל וא"צ ממש להיות כמונח למטה כנ"ל:
בד"ה תוך הפתח לאו משום דנחשב כמבוי בפ"ע כו'. ולא סיימו אלא מ"ט. ומשמע דחשוב כמבוי אחד והלחי הב' שמעמיד עתה מתיר כל המבוי ומבטל שם לחי מן הלחי הראשונה. אבל קשה דהא אמרינן בסמוך דכל הלחיים העומדין תוך ג' לדידן ולרשב"ג תוך ד' חשובין כלחי אחת א"כ גם הכא דע"כ תוך ג' להפתח מעמיד הלחי ושוב אסור להשתמש נגד הראשונה. ואמת דצ"ע בעיקר הדין הנ"ל דבסמוך כיון דלבוד להחמיר לא אמרינן. [כמ"ש הרא"ש בסוכה (פ"א סי' ל"ג) ובטור (סי' תרל"ב) ובד"מ (סי' תק"ב) אך המג"א שם השיג עליו והקשה ג"כ מהא דהכא כנ"ל ע"ש] וגם בשו"ע השמיטו כל הדין ומ"מ הא ברייתא וגמ' מפורשת הוא. ואע"ג דאנן קיי"ל כרבא דבין לחיים מותר מ"מ נ"מ נמי לדידן בפתוח לכרמלית וברחב ד' דגם לחי הסמוכה לה תוך ג' מיתסרה מיהו בתוס' כאן נראה לי לפרש דמעמיד הלחי עתה לרוחב המבוי ועל לחי הראשונה סומך לחי זו לרוחב חלל הפתח ובכה"ג א"ש: