פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה סח

א

המוח. עש"ך ובסי' ע"א אות ה' כתב דעצם מפסיק. ובאמת הרא"ש פרק גיד הנשה (סי' ז') כתב הקרום מפסיק וצלי ומליחה שרי בזה ויש נ"מ עמ"ש בט"ז שם. ומ"מ לא הבינותי מה בכך שקרום מפסיק וכי לא יכול לפלוט דרך הקרום:

ב

אא"כ. עש"ך ואין להקשות להרשב"א דידיה אדידיה דהא איהו פסק דחוטי דם צריכין חתיכה אף למליחה אם לא שפניהם מופשטין ע"פ האש עסי' ס"ה ויש מי שאומר הוא הרשב"א והכין הלכתא אף שכתבו הקליפה חומרא בעלמא מ"מ החוטין בעצמן אסורין עיין ת"ה כלל ט"ו ובמ"י אות מ"ה וכלל ל"ד ואין לומר דכוונת הש"ך דהמוח מותר עכ"פ דזה דוחק שוב ראיתי בתה"א ס"ט א' הקשה קושיא זו לעצמו ותי' דחוטין שאני אבל קרום רך הוא וא"צ חתיכה לצלי יע"ש וא"כ א"ש משא"כ לקמן סי' ע"א מליחה לקדירה לא מהני נקיבת עצם ובעינן נקיבת הקרום:

ג

נהגו. עש"ך בשם תשובת הרא"ש שעושין כך שמוציאין המוח ומולחין אותו ולא ידענא למה בנקיבת עצם סגי ואי חששו לקושית הרשב"א מ"מ בחתיכת הקרום וצולהו די ועמ"ש בסי' ע"א:

ד

נעץ. עש"ך ועכה"ג בהגהות ב' אות ב' דלרש"י צריך שיהא מונח תוך הנחירים כל זמן צליה:

ה

והסברא. עש"ך דקשיא ליה הא המחבר הביא ב' דיעות בהטמנה למליגה אי בעינן אביה"ש ולדיעה א' שרי דוקא לצליה אסור א"כ איך כתב וסברא א' עיקר כיון שכתב דלהעביר ממקום למקום הוא דמותר ותי' דהד"מ מפרש דלא כב"י שאף הר"ן לא התיר אלא במעביר ממקום למקום ומ"ש הסברא א' עיקר אף שאין חולק עליה לפי דעת הד"מ מ"מ כ"כ לפי מ"ש המחבר ב' סברות כפי הבנתו ע"ז כתב הסברא א' עיקר וקצת דוחק עיין באחרונים:

ו

כנגד. עש"ך דלהמחבר בנמלח ולא ניקב העצם והקרום או המוח אסור ושאר הראש מצטרף עם בשר שבקדירה דלית ליה איסור דבוק ולדידן חנ"נ וצריך ס' נגד כל הראש ואעפ"כ הראש נשאר באיסורו ועיין אות ט'. וה"ה אם נצלה כך ולא אותביה אנחיריה ובשלו אחר כך הדין כן. ודע דאם נמלח הראש בלא נקיבת העצם וקרום מבואר לקמן ע"א דאסור הקרום והמוח ולא מהני אותביה אנחיריה כמ"ש הש"ך אות ה' יע"ש והנה נראה הטעם דודאי המלח מפליט ממוח כמו מוח שבעצמות אלא הטעם הוא משום קרום המוח דבעינן חתיכה למליחה ונהי לצליה חולק הרשב"א בארוך ס"ט דרך הוא יוצא ע"י צליה אף שאין מופשט ע"פ האש הא למליחה בעינן חתיכה ומליחה משום קרמא ולא משום המוח ומש"ה אם ניקב הקרום הוה כחתיכה ומליחה ולפ"ז אם אותביה אנחירי' המוח שרי וקרום אסור ועט"ז בסימן ס"ה אות ב' במ"ש הב"י דאם הוציא המוח עם הקרום ועב"י שם ולקמן ע"א אות ה' אבאר עוד:

ז

ואם. עש"ך ועמ"ש עוד בזה בסימן ע"א:

ח

ובדיעבד. עש"ך ויראה דקשיא ליה דכאן משמע דבעינן ש"ו ולקמן משמע נקיבת עצם וקרום סגי בלא שתי לשנים ותי' דכאן דיעבד היינו קודם בישול וא"צ מליחה שנית ולקמן לאחר בישול וסגי בנקיבת עצם וקרום. ואפשר אף בלא נקיבת הקרום אם יש ס' בכל הראש נגד הקרום שרי ואף דבש"ע כתב ואפילו בישלו כך יש לומר דה"ק דאין איסור בזה ומ"מ אפילו קודם הבישול א"צ למלוח שנית ועמ"י כלל מ"ו אות ל"ה האריך להשיג על הש"ך גם מ"ש הש"ך ש"ו משמע תרוייהו בעינן וברמ"א כתוב או ערב ואין קושיא דוי"ו הפירוד הוא ואף דשינה מלשון הר"ב ועיין א"מ וסולת בלולה:

ט

אי. עש"ך ועמ"י כלל ט"ו אות נ' השיג על הש"ך מכאן על מ"ש הש"ך בסימן כ"ב אות ה' דלא הוה איסור דבוק בגידין המפסיקין דאין ממהרין לבלוע וכאן העצם מפסיק ואפ"ה נ"נ הרא"ש בכלל צ"א אות ו' תירץ דיוצא דרך הנחירים וביה"ש ובולע הראש תחלה ששם אין העצם מפסיק ונכון הוא. ודע דאיסור דבוק יש עוד טעם שמא פ"א היה חוץ לרוטב אלא בדם שבישלו דרבנן לא חיישינן לכך ועמ"ש בסי' ע"ב בלב באורך. אלא דקשיא דפסקינן כל"ק דאנחירים ודץ הא אצדדים לא דבשל תורה הלך אחר המחמיר והא דם שבשלו דרבנן והמי"ט קס"ט הרגיש בזה אמנם התה"א ע"ה ב' ובמ"ה שם השיג על הרא"ה במה שפסק להקל דדם הואיל וקודם שנתבשל הוה ד"ת לא רצו להקל בספיקו. וקשיא דלפעמים מקילין ובהל' מליחה אבאר זה  :

י

וצריך. עש"ך הקשה קושית הדרישה אות ד' דלצלייה סובר המחבר דא"צ חתיכה תי' דלענין חוטין יש חילוק בין מליגה לצליה ועפר"ח:

יא

ואפילו. עש"ך בחורך על קש אף לכתחלה א"צ ליזהר להדיח ביה"ש ולחתוך חוטין שבלחי וע"ג עצים לכתחלה צריך ליזהר ודיעבד ש"ד ובטומן ברמץ למולגו אף דיעבד אסור כ"ק עכ"פ אם לא הדיח ביה"ש ועיין אות כ"א וכ"ב:

יב

וא"צ. עש"ך בשם יש"ש דעיקר למלוח אח"כ וכ"כ הט"ז ואנו אין נוהגין בהטמנה כלל אלא מולחין ע"ג השיער וחותכין הטלפים ואחר מליחה והדחה אחרונה מולגין ברמץ או ברותחין:

ודע דקשיא לי על מליגה הנזכרת בש"ס ופוסקים רישא בכבשא שהוא ברמץ חם נהי שהמליגה אמרי' ברמץ נמי נורא מישב שייב מ"מ כיון שאח"כ מלחו לקדירה וכבר נצלה קצת ע"י הרמץ חם שיס"ב לא גרע מכ"ר שהוסר מאש ומה תוסיף תת כח המליחה להוציא הדם שבתוכו מאחר דנצלה בחוץ המקצת והרי נשאר בתוכו דלא נצלה כחצי צלייתו. עב"י על ראש שנתבשל מה תועלת במליחה ה"ה כאן וודאי הבשר שנצלה בחוץ מעכב הדם מלצאת עוד בשלמא צליה כחצי יוצא כל הדם משא"כ במליגה ומליחה ואולי המליגה הוא במקום שאין ראוי לצלות ולהתבשל כלל וצ"ע ועמ"ש בסי' ס"ט בשר שהניחו אצל תנור שיס"ב דנצלה מבחוץ אף הדיחו תחלה יש לאסור לקדירה דאין הדם יוצא עוד ושם אבאר  :

יג

אבל. עש"ך אף שעומדין על הטלפים יש להתיר מה שחוץ לטלפים כיון דדבר מועט הוא ועס"י ס"ט:

יד

אבל. עש"ך דמהרש"ל אוסר כששוהה במקום אחד קצת:

טו

הכל. עש"ך דלכתחלה אפילו בהבהוב טוב להחמיר שהרי הד"מ פי' דברי הר"ן דמיירי בהבהוב שמעבירו ממקום למקום. וז"ש הש"ך "לדעתו היינו של הד"מ ויראה דהיינו ע"ג אש אבל על הקש אפשר שאין קפידא להסיר הטלפים קודם:

טז

מותר. עש"ך והיינו גוף התרנגולת בלא ראש דאין שם דם שיתקבץ ועם הראש יתבאר לקמן דגרע בעוף מבהמה וכולו אסור:

יז

והוא. עש"ך לחלק בין דם הלב דלא חשוב כ"כ דם בעין כמו דם ביה"ש ועמ"ש באות כ"ב:

יח

ביה"ש. עש"ך שלא ישאר דם בעין. ויש לראות הכפל בס"ה כתב המחבר וכן בעוף עלה קאי דצריך להדיח ביה"ש ועוד מ"ש בהמה מעוף וחזר וכתבו כאן:

יט

ולא. עש"ך דאפילו בלא ראש של העוף אין מולגין משום כבדא עילוי בישרא לכתחלה אסור וא"א בקיאין כו' ומיהו אי דץ בנחיריה דיעבד שרי אף ראש העוף ומש"ה כתב אפילו בלא ראש:

כ

הראש. עש"ך דאין להפריד הקרום מראש אבל במליחה שרי שאר הראש בעוף אי לא ניקב העצם דיוכל להסיר הקרום:

כא

צריך. עש"ך דמש"ה התיר על ידי קליפה דדם ביה"ש לא חשיב כ"כ דם בעין שיאסור דיעבד עד ס' ומש"ה בקליפה סגי וזה בהטמנה הא בצליה משמע שרי וא"צ קליפה אם לא הדיח ביה"ש וזה לפי מ"ש באות י"ז לפי הבנת ד"מ דרשב"א חולק ארי"ו יע"ש:

כב

ליטול. דמאן דמחמיר ומאן דלא מחמיר עכ"פ כ"ק יסיר מהם בהטמנה:

כג

בכ"ר. עש"ך ר"ל אף לצלותו אח"כ דל"ת דשרי ממ"נ אי היה ס' במים מה שיוצא בטל ול"ד לבישול דחיישינן שמא פירש ממקום למקום וה"א במליגה לא חיישינן קמ"ל דמליגה חיישינן שמא פירש:

כד

וכן. הש"ך הראה מקום לסימן ק"ח אות ד' ועמ"ש בט"ז כאן באורך:

כה

בקליפת. עש"ך דווקא כשראש העוף למעלה שרי שנוצות מגינים ומונח על הצדדין המים נכנסין דרך שם ואוסר כדי קליפה:

כו

אין צריך. עש"ך הנה כתב דנוצה במקום קליפה עומדת ורא"ש וב"י ולבוש כתבו דאין המים מגיעים כלל לבשר ועיין רא"ש פרק כירה כתב נוצה עדיף מקליפה וראיתי למור"ם מלובלין ז"ל בתשובה סי' כ"ט תרנגולת נמלחה על גבי הנוצה כנהוג וקודם הדחה אחרונה עירו מכ"ר עליה לכ"ש והשיב דאסור כי המלח עם כ"ש מבשל וא"כ בנ"ד מסתמא היה כ"ש יס"ב לאחר שנפלו הנוצות מתרנגולת ואוסר כולו אם לא היה ס' דהיינו מים כמו תרנגולת עכ"ל. הנה מ"ש נמלחה ע"ג נוצה כנהוג זה אמת ויציב דמהני מליחה ע"ג נוצה כמו ע"ג שיער ועד"מ כתב נוהגים למולחם ע"ג נוצה אמנם מ"ש דאוסר בכ"ש יראה דהמעשה היה דעירו עליו רותחין והניחו בכ"ש ואוסר מטעם המלח בכ"ש אוסר הא לא הניחו לא ואמאי הא עירוי אוסר כ"ק בלא מלח הא עם מלח עדיף מכ"ש וצריך לומר דסובר בנוצה המים ע"י עירוי נשרקין ואין מגיעין כלל לבשר ומש"ה לא אסר אלא בכ"ש ומ"ש דנשרו מקצת הנוצות לאו דוקא וצ"ע בזה  :

שאלה הרי שהיה כאן שלש קדירות רותחים כ"ר מא' עירו על רבע העוף קודם הדחה אחרונה ויש שם עוד רבע שהודח ממלחו ובקדירה שניה תחבו רבע העוף קודם הדחה אחרונה בתוכו עם רבע שהודח ממלחו. ובשלישית ג"כ תחבו רבע עוף שלא הודח ממלחו לתוכו והיה שם בשר שור כמו רבע העוף מהו הדין:

תשובה מה שמלגו ע"י עירוי גרע ממה שתחבו לכ"ר דבכ"ר כיון שיש עוד רבע מבואר ברמ"א בסי' ס"ט דאם יש כמו החתיכה הוה ס' נגד דם ומלח שעליו וכאן אף שאין במים כמו הרבע הרי יש עוד רבע. משא"כ ע"י עירוי דאין מבשל בכולו כ"א כ"ק א"כ אין רבע שהודח מעיקרא מצטרף והרבע שיש מלח עליו אסור כולו (אם אין במים כמו רבע) כמ"ש רמ"א שם דבכ"ש נמי מבשל ע"י מלח ומיהו מלח זה אין לו שייכות עם רבע אחר והא דמבואר שם אם יש במים מלח היינו רוב מלח ואף לט"ז שם אות כ"ג וש"ך אות ל"ה דמתירין בה"מ כאן יש לאסור דע"כ מתירין בכ"ש הא ע"י עירוי דיש כמה דעות בלא"ה דמבשל בכולו. וכ"ת ממ"נ לישתרי אי מבשל עירוי יש ס' ואי לאו אין אוסר כ"א כדי קליפה י"ל דעירוי עם מלח מבשל כולו ואין הרבע שהודח תחלה מצטרף. וקדירה שהיה בשר שור אף לט"ז בסי' ס"ט דאין מבשל מ"מ מפליט ומבליע בכולו ויש ששים ומצטרף שפיר ומותר. ומה שכתבנו משו"ת מהר"ם לובלין ז"ל בסימן כ"ט איכא לעיונא ביה  :

כז

י"א. עש"ך דמה שסיים המחבר ואם מלג מותר הוא הכרעתו ולא סיום דברי הרשב"א וכבר כתבנו שהרשב"א בתשובה כתב דשרי דע"י מליחה יוצא. ודע דהא דעירוי אין מבשל אלא כדי קליפה ואף לא מבליע יותר ואף הט"ז בסי' ק"ה מודה עכ"פ בה"מ דשרי לכאורה אין חילוק בין עירה פ"א או הרבה פעמים ובט"ז צ"ה אות י"ב דטעלי"ר ע"י עיראות הרבה בולע בכולו יע"ש וצ"ע מא"ח תנ"א כלי שתשמישו ע"י עירוי כך הכשירו ואי ע"י עיראות הרבה בולע בכולו מה מהני עירוי ע"י הגעלה אח"כ דאין מפליט בפ"א כ"א כדי קליפה ולקמן סי' צ"ה אבאר  :

כח

אינו. עש"ך עשה כלומר ולא סגי ליה דלכתוב לאו דוקא אין מבשל דה"ה אין מבליע אלא מדסתם הר"ב ואם מלגו מותר משמע אף גדיים וטלאים והא בחלב לא שייך יוצא ע"י מליחה ומיהו לדם אף דנאמר דאין שייך מפליט כמו שמבליע מ"מ אין מפליט ומבליע כא' ומה"ט התיר הר"ב נפסק הקילוח. וכ"ת כ"ש שנשתהה שפיר מפליט ומבליע הא בסימן ק"ה לא כ"כ אלא כדאמרן כאן:

כט

אבל. עש"ך הא כשאין יס"ב שרי אף שלא לכבוד אורחים יע"ש ונהי דכ"ר צריך קליפה כ"ש שרי:

ל

מותר אפילו יס"ב. ש"ך ומבואר הוא ממ"ש באות הקדום:

לא

חתיכה. הש"ך הראה מקום לסימן ס"ט אות י"א ושם נאמר דאסור למלוח עד שירפה ובנקרש תוך השיעור צריך להמתין אחר כך שיעור מליחה:

לב

וטוב. עש"ך עשה כלומר דודאי לכבוד אורחים אף ביס"ב לכתחלה שרי אלא דאי אין צורך כלל דבאין יס"ב נמי יפשר ודאי טוב ליזהר:

לג

ואין. עש"ך דמשמעות הר"ב לענין כ"ש אין חילוק וכ"ח וה"ה מאכל אין בולע הא עירוי יש חילוק דכ"נ אין בולע. ומ"ש אא"כ האור מהלך תחתיו איכא לעיונא אי למעט חוסר או למעט עירוי. ועמ"י כלל ל"ג אות ו' מיקל בה"מ אי בישל תוך כלי בלא הגעלה והיינו באופן שאין ס' נגד הקליפה כמו קערה רחבה ועמ"ש בדיני עירוי. וראיתי להאורח מישור תמה על הש"ך למה חרה אפו על רי"ו יותר מכל הני דסברי עירוי הוה ככ"ש איך יתרצו ההיא דזבחים יע"ש ולא ידענא מה קשיא ליה דהא כ"ע מודים דעירוי מפליט ומבליע כ"ק אלא שאין מבשל י"א גם אין מפליט ומבליע כא' עס"י ק"ה בש"ך אות ה' וא"כ אין קשיא מזבחים מא' שעירה דבלוע בלא בישול קפיד רחמנא ועמ"ש בט"ז:

לד

מותר. עש"ך ויש לראות הא הוה ספק דרבנן דם שבשלו מהני מסל"ת ולקמן הוה איתחזק איסורא משא"כ כאן אין חזקה שלא יצא הדם ע"י מליחה ואולי דעדיף ליה לעובד כוכבים למלוג בכ"ר ואפשר דמ"מ הוה חזקה ועמ"ש בסימן ס"ט:

לה

אבל. עש"ך ומ"ש במרדכי לא נמצא האוסר והא דכתב במחבת חולבת משום רישא דל"ת דם יוצא על ידי מליחה ולא חלב קמ"ל ואם כן אין נזכר שם סברת האוסר כלל. כתב הב"י הלב בקורקבן אוסר ועמ"ש לקמן מזה אי הוה כמעוכל או לאו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.