שיטה מקובצת/נזיר/סד/ב

שיטה מקובצת נזיר סד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם. כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש. אף כשלא באה לו הטומאה עד לאחר תגלחת טומאה אכתי אין גופו ראוי לתגלחת טהרה שעדיין מחוסר הערב שמש. אמר ליה שמשא ממילא ערבא. ואין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. הר' עזריאל ז"ל: אומר ככר לבין מפתחות טמא מפתח לבין ככרות טהור. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מת בכלי וכלי צף על פני המים. ויודע הוא שלא האהיל עליו ומספקא ליה אם נגע אם לא נגע. והוא הדין דהוה מצי למימר שרץ בכלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

על גבי מי חטאת מהו. מי אמרינן הא ודאי משקה או דילמא כיון דאפר מעורב בו אוכלא הוא. וקשה אם כן אמאי לא נקט בעלמא ואפר מעורב בהם. ושמא בעי ממי חטאת שמטמאין ואיכא תרתי והוי כטומאה בסמיכתא וגם לא הוי אוכלא. תוספות חיצוניות:

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם. כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. אמר ליה אביי מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת. הילכך אפילו טבל כיון דמחוסר תגלחת סותר ובהכי איירי מתניתין. אבל רב המנונא אמר אחר שטבל וגלח ופסקה הימנו טומאת נזירות. והוא הדין דהוה מצי לשנויי מתניתין בשלא טבל אלא רבותא טפי אשמעינן דאפילו טבל כל זמן שלא גלח סותר. אמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר ולא כלום. רבא פריך לאביי דקאמר דמודה רב המנונא דמחוסר תגלחת סותר ואיהו איירי בשגלח. וקאמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר מידי. אם כן מאי קא משמע לן רב המנונא מילתא דפשיטא היא כיון שטבל וגלח הנזיר ועושה פסח טבל דתו לא סתר. והוא הדין דהוה מצי למימר כיון שגלח מאי למימרא. אלא נקט עושה פסח דלא מיחסר מידי בתר טבילה. אמר ליה אביי מחוסר הערב שמש. והיינו רבותיה דרב המנונא דאפילו הכי קרינן ביה חזקת טהור. והשיב לו רבא דאין זו רבותא דשמשא ממילא ערבא. כן נראה לי לקיים גירסת הספרים כי ראיתי שמחקוה כל המפרשים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר ליה מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת. מתניתין מיירי כשבאה לו טומאה בשביעי קודם שגלח שאין גופו ראוי לתגלחת טהרה לדברי ר' אליעזר אם לא גילח תגלחת טומאה תחלה שהרי לר' אליעזר מתחיל למנות נזירות טהרה משביעי לאחר תגלחת. אבל הבאת קרבן טומאה לא מעכבא תגלחת טהרה כיון שמתחיל למנות יום שביעי כדמוכח בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש. אף כשלא באה לו הטומאה עד לאחר תגלחת טומאה אכתי אין גופו ראוי לתגלחת טהרה שעדיין מחוסר הערב שמש. אמר ליה שמשא ממילא ערבא. ואין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. הר' עזריאל ז"ל:

יכול לא תביא וכו'. ובפרק שני דכריתות פליגי בה ר' יהודה ורבנן דתנן התם ר' יהודה אומר מביאה על הראשונה ואינה מביאה על השניה מביאה על השלישית ואינה מביאה על הרביעית. והך ברייתא כרבנן דר' יהודה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

התם נמי הא מיחסרא הערב שמש. פירוש המפלת יום שמונים ואחד דקיימא לן דמביאה שני קרבנות דאף אור לשמונים ואחד מחייבי בית הלל שני קרבנות:

ואמאי הא מיחסרא הערב שמש. תימא מאי הערב שמש שייך הכא והלא היא טובלת אחר שבועיים ונקראת טבולת יום ארוך ואסורה בתרומה עד אור לשמונים ואחד וזהו הערב שמש שלה. וי"ל מי לא עסקינן שאיחרה טבילתה עד יום שמונים ואחד וצריכה אז הערב שמש ואינה מביאה כפרתה ער למחר. ואפילו הכי קים לן דבכל ענין אם הפילה יום שמונים ואחד מביאה שתי קרבנות ואף על גב דמיחסרא הערב שמש. ומשני אביי דשמשא ממילא ערבא ולא מיקרי חסרון. וכיון שמה שמחוסרת הערב שמש לא מיקרי חסרון גם מה שאינה יכולה להביא קרבנותיה עד למחר לא הוי חסרון דלילה לא הוי מחוסר זמן מידי דהוה אמפלת אור לשמונים ואחד לבית הלל. ואי תיקשי לך עד כאן פליג ביום שמונים ואחד שאם הפילה קודם שטבלה מחוסרה מעשה ומביאה קרבן אחד. והוא הדין נמי אחר שטבלה נמי מחוסרת הערב שמש ומנא לן דלא פליג. תריץ דבמחוסרת טבילה לא מיקרי מחוסרת מעשה כיון שבידה לטבול מידי דהוה אילדה אחר מלאת קודם שהביאה קרבנותיה דכיון דבידה להביאם הוי כאלו הביאתן. ויש מפרשים וכו' ככתוב בתוספות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן כתב הר' עזריאל ז"ל וזה לשונו: הכא נמי האי מחוסר הערב שמש. פירוש כי ילדה לאחר מלאת לידה ראשונה שהוא יום שמונים ואחד אמאי תביא הא מיחסרא הערב שמש. דהא דקאמר יום מלאת תביא דזהו יום שמונים ואחד תביא קרבן שני היינו בכל ענין אפילו לא טבלה עדיין קודם לכן ללידתה דהשתא אינה יכולה להביא קרבן ביום שמונים ואחד ולאכול קדשיה. ופריך הא מחסרא הערב שמש אבל מהא דמחסרא טבילה לא פריך אמאי תביא אחר מלאת בכל ענין אף קודם טבילה. דהא לא מיקרי חסרון לפוטרה מקרבן שני כיון דבידה לעשות. אבל מהערב שמש שאין בידה פריך אמאי תביא קרבן שני. ואמר ליה אביי אין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. עד כאן:

מתני' המוצא מת בתחלה. שלא היה יודע שנקבר שם. זהו לשון דלכתחלה דעתה הוא מצאו מתחלה. הרב עזריאל ז"ל:

מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה. פירוש מקבר ראשון עד השלישי אין פחות מארבע אמות ולא יותר משמונה. הרי זו שכונת קברות ומוכח שלשם קבורה נתנום שמה ואסור לפנותם משם. ואפילו אחד אם היה ידוע שלשם קבורה ניתן שם היה אסור לפנותו. אלא שבאחד או שנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם או נקברו בשדה בלא רשות הבעלים ולא קנו מקומם. אבל כשהם שלשה מוכח שזה המקום מיוחר לקבר כי אורך המערה הוא שמונה ורוחב המערה ארבע אמות ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה דהיינו שיעור אורך שתי מערות והחצר. ובפרק המוכר פריך אילימא כר' שמעון דאמר אורך המערה שמונה והחצר שש כ"ב הויין. ואי רבנן דאמרי אורך המערה שש והחצר שש י"ח הויין. ומוקי לה כרבנן וכגון דבדק באלכסונה או כר' שמעון ובניפלי. ותימא אמאי לא פריך מיניה וביה דקתני עד שמונה אלמא אורך המערה שמונה אם כן כ"ב הויין. וי"ל דשמא סבירא ליה שהחצר אינה רחבה כי אם ארבע על ארבע. ובודק הימנו ולהלן עשרים אמה מן הדרום לצפון וכן מן המזרח למערב דמספקא לן איזהו רוחב המערה ומרוחב המערה ואילך צריך לבדוק עשרים אמה. וכן צריך לבדוק מצד אחר עשרים אמה מן הצפון לדרום ומן המערב למזרח דמספקא לן לאיזה צד היו החצר והמערה השנייה. ויש מפרשים שאין צריך לבדוק אלא מצד אחד שהיו רגילין להכניס ראש המת תחלה לכוך ורגליו לצד חלל המערה. הילכך אין צריך לבדוק אלא לצד רגלי המתים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ובתוספות חיצוניות ומה שאינו בודק רק מצד אחד אומר ר"ת דמיירי שיש לצד אחד תל או סלע. עד כאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף