שו"ת רדב"ז/ז/כ

שו"ת חלק ז - סימן כ רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי על מעשה שהיה בב' יהודים שיצאו מקרא צאר בארץ תוגרמא והרגום ה' ינקום נקמתם ואשתו של אחד מהם נשאת עפ"י עד אחד והיה עד מפי עד ונתגלגלו הדברים ובאו האשה ובעלה והעד הראשון לצפת תובב"א והיו העם מרננים אחריה ושאלו את פי העד הראשון אם מת בעלה של זאת ואמר כי מעולם לא ידע ולא ראה ושקר העיד העד השני מפיו וחכמי צפת תובב"א הע"י הפרישוהו ממנה ונתנו בידה מעשה ב"ד שהיא אסורה עליו לפי שעדיין לא נתברר שמת בעלה והרי היא בחזקת אשת איש ובין כך הוליד ממנה בן ובאו לכאן למצרים ובא הרשע להשיב את האשה בחושבו שלא יכירו אותו והוציאה האשה את מעשה ב"ד ואמרנו לו שהיא אשת איש עדיין ושהבן הוא ספק ממזר עד שילך למקום אשר נהרג הבעל להביא מעשה ב"ד ע"ז והרשע הוסיף על חטאתו פשע ויצא מן הכלל והוציא את הבן עמו והרצו אותו בתרמו' לגרש את האשה אולי ימצאו עדים שמת בעלה הראשון וחלו קידושיו של זה הרשע ונמצאת אגודא ביה. שוב קבלנו עדות וז"ן במותב תלתא וכו' באת פלומא אשת ר' אברהם מורינו והגידה בתורת עדות איך היתה דרה בקראצאר בעליה שהיו בה חלונות על אם הדרך וראתה שלשה יהודים עוברי דרכים והיו מהלכים על רגליהם ותופסין פרדותיהם באפסרותיהן וראתה את אחד מהם צולע על ירכו מעט והיה לבוש חלוק לבן עשוי קמטים קמטים ואחר שיצאו היהודים הללו בכמו חמשה עשר יום בא תוגרמי א' שמו אולואה והיה אומר ליהודים בקשו אם אחד מכם יהודים כי ראיתי ג' אנשים מתים מושלכים ע"ג הנהר במקום הנק' גי' פוטר ואני חושב שהם יהודים ואז הלכו היהודים לבקש על דבר זה ואני לא ידעתי מה היה אח"ז באה לאה בת יצחק אשכנזי לקראצאר לתבוע דם בעלה שהיה בכלל ההרוגים ואמרה שבעלה הוא אותו החיגר שהיה לבוש החלוק הלבן העשוי קמטים קמטים כמנהג האונגרוש ואז שמעתי מבחור שמו אברהם ן' עזרא שהיה מלמד לבני שאמר היינו חושבים שהקרואנסארי שהיה שומר הפונדק הוא שהרג את בעלה של זו בכלל היהודים אשר יצאו מפה ולא נמצא אלא נכרי אחר הרגם כי תפסו לסטים אחד שהיה החמר ואז כשהיו תולין אותו הגיד את חטאיו ובכללם אמר כי עתה בקרוב הוצאתי ג' יהודים מקראצאר והרגתים במקום קרוב לגיפוטר והשלכתים בנהר כ"ז הגידה פלומא הנז' בפנינו בתחילת חדש חשוון וכו'. עוד שאלה אותה אם באו נשי שני היהודים הנהרגים הנזכרים לעיר לתבוע כמו שבאה לאה הנזכרת ואמרה שהיא בארץ מרחקים ולא ראתה שבאו אך הקהל יצ"ו השתדלו לחקור בדבר להציל הנשים מעיגון. ועוד שאלנו אותה אם חסרו יהודים אחרים באותו פרק באותו המקום ואמרה שבתוך השנה כלה לא חסרו זולת ג' אלו והיה קבלה זו:

תשובה אשה זו מותרת להנשא ובנה כשר בהצטרף שלשה הקדמות אחת שזה נקרא מסיח לפי תומו שנית שהאומר הרגתי את פ' א"צ לומר קברתיו שלישית כיון שלא יצאו ג' יאודים מקראצאר באותו פרק זולת אלה הג' שבעלה של זו אחד מהם עדות זה נקרא מסיח ל"ת דגרסינן בפ' כל הגט שמע מקונטריס של נכרים איש פ' מת איש פ' נהרג לא ישיאו את אשתו ואמרינן עלה בגמ' אע"ג דקי"ל דמסל"ת הימני מהימן הני מילי במילתא דלא שייך בה אבל במילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דכתיב אשר פיהם דבר שוא ופירש"י ז"ל דלא שייכי בה שאינה תפארת להם דשייכי בה כי הכא שמתפארים שהרגו בדין. הרי לך בהדיא דהיכא שאינה תפארת להם כגון הרגתי את פ' או הרגו את פ' שלא כדין שהם נאמנים שאין להם בזה תפארת אלא בושת ופגם וכן יש לדקדק מל' הרמב"ם ז"ל שכתב אבל אם יש אמתלאה וכו'. וכ"כ מור"ם בתשובה שאפי' אמר הנכרי אני הרגתי את פ' נאמן במסל"ת ולא אמרינן למירמי אימתא קא עביד אלא א"כ מוכח מדבריו ומסיק דה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפאר או למצוא חן דלא תלי בכל הני להחמיר אלא א"כ מוכיח עכ"ל. וגדולה מזה כתבו ההגהות מרדכי בסוף יבמות עי"ש בנכרי שדנוהו למיתה ואמר מעולם לא פשעתי אלא ביהודי אחד שהרגתיו בין ניקולא לאוריק שהיה מוליך עשרה ליטרא של כסף והתירו את אשתו משום מסל"ת ע"י ששאלו לאשת יהודי אם שלחה לאחים בניקולא המעות אע"ג דלא הזכיר שם היהודי עכ"ל. והרי יש בכאן שתי קולות חדא שלא הודה אלא מחמת המיתה ואפ"ה חשבו אותו מסל"ת ותו דלא הזכיר שם היהודי אלא באמתלאה כל דהו התירו דאי משום ששאלו לה אם שלחה המעות אין משם ראיה דאפשר ליהודי אחר נזדמנו עשרה ליטרין כסף והלך בדרך ניקולא ואותו הוא שנהרג ואידך אזל לעלמא אלא שלא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל משום תקנת עגונות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה וכבר הארכתי בתשובות אחרות בכיוצא בזה. והאי עובדא הוי כנ"ד ממש ומהך ברייתא דכתיבנא לעיל שמעינן דישראל המעיד מפי נכרי מסנ"ת נאמן והוי יודע דנ"ד עדיף ממסל"ת כיון שלא היו מכין אותו להגיד והגיד שהרג בכדי לא משוי נפשיה רשיעא והרי הוא הולך למות ומה לו לשקר הילכך ודאי קושטא קאמר ובלאו טעמא דאשה דייקא היה לנו להאמינו וכ"כ מוהר"י קולון ז' סי' קכ"א:

ולענין שלא הזכיר שמם ולא היו מכירים והיה צ"ל קברתיו לא מבעיא לדעת הפוסקים שא"צ לומר קברתיו אלא אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל ובעלי שיטתו הני מילי היכא דאמר הנכרי מת או נהרג אבל נכרי שאמר אני הרגתיו לכ"ע א"צ לומר קברתיו דהא טעמא דבעינן שיאמר קברתיו הוא משום דילמא אמר בדדמי אבל נכרי האומר אני הרגתיו לא שייך לומר דאמר בדדמי אפי' לדעת האומרים דנכרי אמר בדדמי וטעמא דמילתא כיון שאמר שהוא הרגו הכירו היטב ודקדק אם מת או לא ולא חיישינן דאמר בדדמי ולפיכך א"צ לומר קברתיו וזה טעם נכון וקיימתי אותו מסברא. ושוב מצאתי כן בשם אחד מהגדולים מוהר"ר דוד הכהן ז"ל. ותו כי דרך התוגרמים מתחילה הורגים ויודעים ודאי שמת ואח"כ שולטם הממון כי הם יראים שמא יקבלו עליהם למלכות וכן מעשים בכל יום בעונות שהורגים אותם ואח"כ מחפשים ואין מוצאים אתם ממון. ולענין שלא היה מכיר אותם ולא מזכיר שמותם ואיכא למיחש דהנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו שנינו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכתבוה הפוסקים ובעלי ההלכות הכא נמי בנ"ד כיון שבקראצאר לא יצאו יהודים באותו פרק זולת אותם הג' אשר בעלה של זו מכללם הרי נשותיהן מותרות. ותו כיון שנמצאו במקום אשר אמר המרצח ודאי הם היו אשר יצאו מקראצאר. ותו דהכל היה בזמן קצר משעה שיצאו עד זמן שנמצאו. וגדולה מזו אמרינן בפ' האשה שלום גבי עובדא דיצחק ריש גלותא דאיפליגו אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא ופסקו כרבא דלא חיישינן והא הכא דאיכא למיחש שמא מקורטובא לאספמיא איכא יצחק ריש גלותא אחרינא ואפ"ה לא חיישינן משום דלא מחזיקים איסורא מספקא וקרוב אני לומר דאפילו אביי מודה בנ"ד דבשלמא התם איכא למיחש לתרי יצחק ואנן לא ידעינן ליה אבל בנ"ד הא ידעינן דלא יצאו מאותו מקום אלא אלה הג' ואי הוי אחריני דעלמא קהל קראצאר היו שומעים בהם. וליכא למימר דהתם הוי טעמא משום דהזכירו שמו יצחק ריש גלותא אבל בנ"ד לא הזכיר המרצח שמותם דהזכרת השמות אינו מועיל לענין זה כלל דאפי' שהיה אומר הרגתי את פ' פוק חזי כמה פ' אוקי ולא מהני הזכרת שמו אלא דלא בעי לומר קברתיו וטעמא דמילתא דכיון דמזכיר את שמו לא אמר בדדמי דמירתת דילמא אתי למחר ונמצא שקרן אבל לגלות שפ' הוא שמת ולא אחר מעלמא לא מהני הזכרת השם אבל אם היה מכירו מועיל לברר שזה הוא המת ולא אחר ופשוט הוא. וכן יש להוכיח מתשובת הרא"ש ז"ל על מעשה דאותו שמו ר' אשר וז"ל בסוף מכל אלה המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עגונא וכו' ולא הוזקקו ב"ד לתקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לו ושוב נתלוה עמו אחר עכ"ל. הרי לך דלא אמרינן זה אזיל לעלמא והנהרג אחר הוא ואע"ג דהתם איכא למימר איכא סהדי שנתלוה זה היהודי עם הגוי הא ל"ק שכל קהל קראצאר יודעים שלא יצאו משם באותו פרק אלא אלה הג' יהודים שכך אמר העד השני היינו חושבין ששומר הפונדק הוא שהרג בעלה של זו בכלל היהודים שיצאו מפה אלא המוקרי אמר שהרגם משמע שהדבר פשוט אצלו שבעלה של זו בכלל ההרוגים ואין עלינו לחקור עליו כיצד ידע דבר זה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מגירושין יע"ש. הנלע"ד דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף