שו"ת מהרי"ט/א/מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עזתה שנת הש"נז.

שאלה יורונו רבותינו שמעון שהיה דר בעיר אחת מערי יהודה ועזה שמה והיא ארץ רחבת ידים לסחורה ובה גנות ופרדסי' וכל מעדני עולם ובהיות שמעון בעזה הנז' היה סוח' נושא ונותן עם הבריו' ואירע שקנה סחור' מלוי אחד מסוחרי העיר ונשרפה הסחורה ההיא והוצרך שמעון לברוח מעזה זמן מה עד ראותו איך יתפשרו קרוביו ביני ביני עם הסוחר ההוא והלך לו למצרים ושם ג"כ נשא ונתן עם הבריות ומצא חן בעיניהם וישב שם זמן קצוב והיה לשמעון הנז' שני בנים והוליכ' בחברתו למצרים שם השיאם נשים ולעולם היה דעתו של שמעון הנז' לחזור לארצו ואל ביתו ביני ביני נפט' שמעון הנז' לבי' עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וכאשר ראו בניו כך בחרו להם לחזור לארץ מולדתם יען כי ראו הסוחרים של מצרים היו מתעוללים עליהם לפי ששמעון אביהם היה לו עסק בממון המלך כל זמן היותו במצרים וכעת השני אחי' הנז' בחרו להם לחזור לארץ מולדתם הנז' ואשתו של א' מהאחים נתרצית בלב טוב וחזרה והאח האחר לא רצתה אשתו לעלות עמו ולא יכול לפייסה בשום אופן ובא הוא לבדו והניחה במצרי' ומצא בארצו עסק ופרנסה טובה וכל יודעיו ויודעי אביו לפניו שמחו לקראתו ונתנו לו סחורה ומעו' להתעסק בהם וכתב לה כמה פעמים שתעלה אצלו ושלח לה מעות להוצאות דרכה ולא רצתה וחזר הוא עצמו אחריה וחלה פניה ולא רצתה בשום אופן כעת יורונו אם יוכל להכריחה ואם יכול ליקח אשה אחרת עליה אם תתן כתף סוררת ושכרם כפול ומכופל מן השמים.

תשובה השואל הזה השכיל פיהו וסתם וכת' דר בעי' אחת מערי יהודה שיראה שמחזיקי' בה כארץ ישראל כדי שתהא תשובתי עליה הכל מעלין לא"י ואולם יהיה מקום לומר שהיא מאותה שהבי' בעל כפתור ופרח והיא בס"פ זה בורר א"ר אלעזר חורבא אחת היתה בתחומי עזה והיו קורין לה חורבתא סגורתא ונר' שמתוכה רוצה להוכיח דהיא ארץ ישראל שאין ח"ל מטמאה בנגעי' דארץ אחוזתכם כתי' ועל הנחה זו השיבו מתו' משנתנו הכל מעלין לארץ ישראל ובעניותי הריני דן לפני רבותינו שיחיו שנראה בבירור שהיא ח"ל לכל דבריה דתנן בפרק קמא דגיטין מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום ועזה בדרומה של אשקלון היא שהכל היא ח"ל ובעי' למידק בגמ' דבבל לאו כא"י היא מדתנן מעכו לצפון ועכו כצפון אלמא כל מה שהוא חוץ לגבולין אלו הכל ח"ל. ובירושלמי דשביעית פ' שלש ארצות אית' בהדיא דחשיב התם תחומי ארץ ישראל וקחשיב גניה דאשקלון ודיי' מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ וכת' הכי אמרי' ר' סימון ור' אבהו הוו יתבין אמר הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ליתי עזה את אשקלון ואת גבולי' ליתי אשקלון ומשני ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים פי' בתמיהא דאין ראיה מן הכתובים שהרי גם נחל מצרים מתחומי ארץ ישראל היא אלא שלא נתכבשה בכבוש שני וקדוש' הראשונ' לא קדשה לעתיד לבא כדאמרי' ירוש' ראשונ' ושניה יש לה' שלישי אין להם ואי קשיא מהא דאמרינן בפ' עשרה יוחסין וישב ממזר באשדוד דמתרג' רב יוסף ויתובון ישראל לרחצן בארעיהון דדמו בה לנוכראין משמע דאשדוד מא"י היא והיא מארץ פלשתים הא לא קשיא דבזמן בית כאשון כארץ ישראל חשיבי והיה הנביא מתנבא על בית שלישי שיבנה בב"י שישוב וישבו בהם ויכבשום חלף דדמו בה לנוכראין דבית שני שלא כבשוה עולי בבל. ואין להביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ק דע"ז אמתניתין דעיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר וכו' איבעיא לן כגון עטלוזא של עזה מהו ומפרש בגמ' בתירוצא בתרייתא דאלפני אידהן קא מבעיא להו אי מתס' בהו ואם איתא דעזה ח"ל הויא ליתא לפני דהא אמרינן בגולה אינו אסור אלא יום א' בלבד דאיכא לתרץ דעזה וכיוצא בה דסמיכי ומבלעי בתוך א"י אע"פ שאינן חשובים מא"י מ"מ לא הוו בכלל דגולה ואפי' עמון ומואב דעבר הירדן לא מקרו גולה כדאמרי' בר"ה עד שהוא רואה את הגולה כלה לפניו מאי גולה א"ר יוסף זו פומבדיתא אבל עזה לאו מקריא גולה ולאו מא"י היא. וראיה מדאמרינן בירושלמי שלהי מסכת ביכורים גבי הא דאמרינן התם אין ממנים זקנים בח"ל אבל ממנין זקנים בח"ל ע"מ לחזור ר' יצחק בר נחמן הוה בעזה ומנוניה על מנת לחזור אלמא היא חוצה לארץ ואותה תשובה שהביא הרב בעל הכפתור אין ממנה ראיה דהא דקרו ליה חורבתא סגירתא שמא מזמן בית ראשון היתה שהיו צריכין ליזהר מטומאת האבנים כי הא דאמרי' בירושלמי פ"ה דמעשר שני בית המנוגע נותנין עליו אפר מקלה לציינו להרחיק ממנו את הרגל שלא יטמאו בו ולכך היו מוסרין לבני בניהם להזהירם והכי אשכחן בפ"ח דנדה במקום שהיו מחזיקים בו טומאה ובדקו עד שמצאו בור מלא עצמות ואמרו שהיה בור שמלא ישמעאל בן נתניה חללים. אי נמי איכא לאוקמא אף בבית שני דשמא מופלג מעזה טובא הוא וקרו ליה תחומי עזה לפי שהיתה תחת ממשלתם אע"ג דסתם תחום אלפים אמה תחום שבת כדתנן בפרק הנודר מן הירק הנודר מן העיר אסור ליהנות מן הדרים בעיבורה ומותר בדרו' בתחומה מ"מ בתחו' עצמו אפשר לומר שהיא רשות אחרת כההיא דאמרי' בפ' ר' ישמעאל דף קכ"ג זבלון עול' תחום עכו עולה עמו והלא עכו אינה של זבולון אלא תחומה בלב' ועוד איתא בתוס' דשביעית פ"ד עיירות שחייבו במעשר כתחום סוסיתא ובתוס' דאהלו' כפ' סיסאי דאמרי' בפרק קמא דגיטין נכנס לפניו ר' אלעאי אמ' לו והרי כפר סוסיתא מובלעת בתחום צפורי וקרובה לצפורי יותר מעכו וע"כ לומר סוסיתא לחוד ותחום סוסיתא לחוד אלא שיש לדחות דמ"ה קרי להי מובלעת שאפי' תחומה היה מארץ ישראל אבל סתם עיירות שהניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית כל שדה הארץ אשר סביבותיה הניחו לחרישה ולזריעה אלא מדאקמר בתחומי עזה ולא קאמר בתחום עזה בקצוות הגבול קאמר וגבול מתרגמינן תחו' ולאו על תחום השבת איירי ועוד פוק חזי מה עמא דבר שהרי כל ישראל אשר ישבו שם מעולם ושנים קדמוניות מעולם החזיקוה כח"ל ורבותינו הקדמונים שבירושלי' החזיקוה כח"ל לענין תרומות ומעשרות ושביעית שרוב הפירו' והתבואה של ירושלם מביאין לה מעזה וראיה זו גדולה מראית בית שאן שאמרו בפ"ק דחולין דר' התיר בית שאן לפי שהעידו שר' מאיר אכל עלי ירק בבית שאן בלא מעשר והתיר ר' כל בית שאן ועשאה ח"ל שהיו נוהגין בה איסור כארץ ישראל ואמרו בירושלמי פ"א דפאה ופ"ה דמעשר שני גבי פירות חמישית לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בידך ראה מה צבור נוהגין ונהוג כן ואנן חמיי צבורייא דלא מפרשי ובתלמודא דידן נמי בהקומץ את המנחה גבי סתומו' והא רב אית ליה מנהגא והאידנ' נהוג עלמא בסתומו' וכו' והקבל' והמעשה עמוד גדול בהוראה הוא ומעתה אין בדבר ספק דכיון דאינה נחשבת ארץ ישראל לענין המצות הנוהגת בה הרי היא כח"ל גמור' לכל הדברי' שהרי אוירה טמא כדאמרי' בפ' מי שהוציאוהו מעשה בר' יוסי הכהן שהיה מטמא והולך אחר רבו לצידן והכי איתא בפ"י דשמחות וצידן ארץ ישראל היא אלא שלא נתכבשה וגדולה מזו אמר בפ"ק דגיטין עכו כארץ ישראל לגיטין לגיטין אין לעבדים לא והכי אמרי' בירושלמי המוכר עבדו לעכו יצא לחירות ר' ישמעאל אמר אפי' מעכו לעכו משום דעכו יש בה א"י ויש בה ח"ל אלמא כי היכי דקנסי' במוכר עבדו לח"ל שיצא לחירות הכי קנסי' ליה במוכרו למקו' שהוא מא"י אלא שלא נתכבשה כבוש שני ואע"פ שהרב בעל כפתור ופרח כתב דלכל מילי בר ממעשרו' ומצות אין הפרש בקדושת' בין מה שנתכבש ע"י עזרא למה שלא נתכבש אף אם נודה לו לענין קבור' שכל מה שטרח וחתר להאריך הוא על זה לומר שיש לה מעלה לענין קבורה כמו א"י והוכיח ממה שהאבות בחרו בה לאחוז' קבר קוד' שנבחר' ונתכבש' והאריך זכרו לברכה בזה מכל מקום לענין כפית עליה שאינה אלא בשביל המצות התלויות בה לא אמרי' אלא ארץ ישראל המקודש' ומחויבת במצו' כמו שאמרו לענין המוכר עבדו.

ואני בעניי נראה לי שלכל הדברים השוו אותה לח"ל גמורה שאף היא טמאה כארץ העמים כמו שהוכחנו מההיא דערובין שיוסי הכהן שהי' מטמא ויוצא לחוצה לארץ אצל רבי יוסי בצידן. ומיהו זה יש לדחו' דטעמ' דכיון דלא החזיקו בה ישראל הו"ל כמדורות העכו"ם שהם בחזק' טומאת קברות דדוקא א"י שהחזיקו בה בדקוה וטהרוה ואף לענין ברכותיה של א"י אמרו בסו' כתובו' דברכותי' של א"י בית סאה עושה ת"ק רבו' כור ובישיבתה של צוען בית סאה עושה ע' כור ומייתי מדתניא א"ר מאיר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה ע' כורין ופי' רש"י שהיא משאר ארצו' וכיון שבשאר ארצות יש ע' כורין כ"ש דארץ מצרים שהיא מעולה מהם בית שאן מכבוש ראשון הוא ובאמצע א"י היא ולעולם היו מחזיקים בה שהיא א"י עד שבא רבי והתיר כדאמרי' בפ"ק דחולין וחשיב לה לענין הברכו' כשאר ארצות לכך נ"ל שכל א"י שלא כבשו עולי בבל יש לה דין סוריא דתניא ומייתי בפ"ק בשלשה דרכים שותה סוריא לא"י ובג' לח"ל עפרה טמא כח"ל והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בח"ל והמביא גט מסוריא כמביא בח"ל והני תלת מילי שוין בה א"י שלא כבשו עולי בבל עפר' טמא מההי' דיוסי הכהן ולענין עבדי' מדדייקינ' התם עכו כא"י לגיטין לגיטין אין לעבדי' לא ומעכו וכזיב ולהלן עד הנהר ועד אמנה החזיקו עולי מצרים כדתנן בשביעית ולענין גיטין תנן בהדיא מעכו לצפון ועכו כצפון אלמא כסוריא גמורה חשבינן לה.

ומעתה בנדון שלפנינו דבר פשו' הוא שאין האיש הזה רשאי לכוף את אשתו לעלות לעזה אע"פ שמדברי השואל נראה שרוצה ללמד זכות על עצמו מטעם שהוא חוזר לעירו ולעולם היתה דעת אביה' לחזור לעירם שמא הוא רוצה לדמותה לההיא דאני פלוני שבגליל ארסתי אשה ביהודה לדעת קצת המפרשים ז"ל שכל שהחתן מעיר א' ונשא בעי' אחר' ע"ד ללכת לעירו נשאה זהו כשלא בא לעיר הזאת אלא לדעת נשואין בלב' אבל זה ששמעון אביו הלך שם לעסקיו עם ביתו ועם בניו ודר שם כמה שני' ואח' כמה ימים השיא שם את בניו אין לומר כאן שע"ד לחזור לעירו נשאה ואע"פ שיאמר שלעולם היה בדעתו של אביו לחזור דברים שבלב הם וגם כי ארכו להם שם הימים כמו שמוכח מן השאלה ואם מה שכתוב בשאלה שהעכו"ם היו מתעוללים עליו מטעם שאביו היה לו עסק בממון המלך אם יתברר דבר זה ודאי יכול להוציאה ממצרים לעיר אחרת שהיא כיוצא בה אבל זה שהוא טוען שבעזה מוצא עסק ופרנסה טובה אין זו טענה ואע"פ שהרב בעל תרומת הדשן בסימן רט"ו התיר לצאת ממקום הנשואין לענין הרוחת מזונו אם לא יוכל להתפרנס שם הנה מוכי' מדברי הריב"ש ז"ל בתשובת פ"א ופ"ח שהוא חולק בדבר זה שלא התי' להר' שמואל מאליו להוציא ממקום הנשואין אע"פ שטען שלא אתדר ליה שלא היה מוצא כדי פרנסתו שם ולבסוף בתשובתו האחרונה התיר לה מטעם שלא נשאה שם אלא שבא דרך מקרה למקום אבי האש' ומשפחתה. ומכל מקום אף דברי בעל תרומת הדשן ז"ל שהתיר לצאת ממקום הנשואין לפי שאינו מוצא פרנסתו שם לא התיר לצאת אלא לעיר שכמותה אבל לא מארץ לארץ ומכרך לעיר שאין פרנסתו תלויה באותו העיר דוקא הילכך אין האיש הזה יכול לכופה לשבת בעזה חדא דאין עזה נחשבת מארץ מצרים שהיא תחת מלכו' אחרת. ומן העריש' ולכאן קורין לה כפר אלש"אם ותנן שלש ארצו' לנשואין וה"ה בכל הארצות שהם חלוקות זו מזו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ועיין בתשובות מהר"ם אלשיך ז"ל על הענין הזה ועוד דעזה לגבי מצרי' כמו מכרך לעיר חשיב דלא שכיח בהו כל מילי כמו במצרים ואין שם רופא ולא שאר דברים הצריכין דהוי כמו מעיר שרובה ישראל לעיר שרוב' עכו"ם כי היהודים אשר שם הם מיעוטא דמעוטא לגבי היהודים אשר במצרים ועוד שאין שם תלמוד תורה שונין הלכות לא מאן דגמיר ולא מאן דסביר אפילו פותח ספר אין בה והיאך יוציאה ממצרים שהוא מקום ריבוץ תלמידי חכמים ועיר גדולה של חכמים ושל סופרים והנרא' לעניות דעתי כתבתי בניחוץ גדול, הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף