שו"ת מבי"ט/א/רכ

סימן רכ

אליכם כל עוברי דרך אגיד בזרועי וידי וקולמוסי לדור ולכל יבוא גבורת ב' אנשים שנתעצמו בדין ועלתה להן שנה ויותר ועתה נגמרו טענותיהם בפני ולא רציתי לענות דינם יותר ונסתיי' דבר זה בקטנים גם כי נפתח בגדולים ומפני שהיה טוב וישר בעיני קצת בני אדם שיצטרפו חכמים אחרים עמי בדין זה ולא הפקתי רצונם לסבה ידועה לכן רציתי לכתו' ולבא' הטעמים שסמכתי עליהם לפטור את כ"ר שלמה מתביעה כ"ר ישעיה על הערבות והחכמים יצ"ו יראו וישמעו ויוסיפו לקח כי הדבר פשוט ראשונה תבע כ"ר ישעיה את כ"ר שלמה ששניהם היו ערבים ליתומי כ"ר אליעזר נ"ע על תקפ"ח סולט' שהיה חייב כ"ר דוד נ"ע ושהוא פרע את כולם לאפוטרופוס היתומים בעד אחיו ושלא נכנס בידו מנכסי אחיו הנז' כי אם הנז' רנ"ח סולטני' מהגאמילוטי' ויריעות פשתן והש"ל פרחים תשלו' התקפ"ז פרע מכיסו ועוד שהפסיד נ' פרחים למצוא הש"ל פרחים שהם ש"פ שיפרע לו חציין ור' שלמה הראה בב"ד מעשה ב"ד כתוב וחתום כראוי איך קבל כ"ר ישעיה בצובה משא א' של משי שוה ש"ה סולט' והשיב כ"ר ישעיה שהוא אמת שהודה בב"ד שקבלה אבל לא קבלה כי אחיו כ"ר אברהם שהיתה המשי בידו מכרה כבר ושאמר לו אחיו הנז' שפרע חובות אחיו כ"ר דוד נ"ע בדמי המשי וקצת מדמי המשי היו בבגדים ולקחם כ"ר ישעיה וב"ד הוציאום מידו לפרוע חוב אחר שהיה חייב ר' דוד ושלא נשאר בידו כלום מהמשי ור' שלמה הראה כתב א' שהיתה ביד רבי אברהם הנז' שכתב לו כ"ר דוד והודיעו לו שהמשי הנז' מכרה לר' ישעיה אחיו עם הגאמילוטיש ושנשאר ר' ישעיה לפרוע ליתומים הנז' ועם כתב זה הוציאו ב"ד המשי מיד מי שהיתה ונתנוה לו כמו שכתוב במעשה ב"ד ומתוך אלו הטענות נראה לי דבר פשוט שאין לו שום תביעה על כ"ר שלמה עד סך תקס"ג סולט' שאומר שעלו כל דמי הגאמילוטיש והמשי אחר שכתוב וחתום מעשה ב"ד שנמסרה המשי בידו לאו כל כמיניה לומר שהודה בלא קבלה דהודאה בפני ב"ד לאו השטאה היא ולאו בשופטני עסקינן דמודו בב"ד שקבלו מה שלא קבלו ומה שאומר כ"ר אברהם אחיו ג"כ שהוא מכר המשי קודם ושפרע קצת מחובות כ"ר דוד אחיו גם הוא אינו נאמן כיון שיש מעשה ב"ד שצוו לו ב"ד שימסור המשי ביד כ"ר ישעיה ושמסרה הרי הוא הודה שהיתה בידו או היא או דמיה שאל"כ יפטור עצמו בב"ד ויאמר שכבר פרע קצת חובות כ"ר דוד אחיו אלא ודאי מדלא קאמר הכי נראה שעדיין היתה בידו ואם אח"כ פרע אפילו שלא מדעתו של כ"ר ישעיה הוי פשיעה בממונו שהניחו בידו והודה שקבל וסמך עליו שיתן לו ולא נתן אלא נראה ודאי ששניהם נתרצו במה שפרעו שהם קל"ה סולט' לבן אחיהם הגדול כ"ר משה שאומר שכתבו לשם באנגורא לר' דוד שיגבם מב"ח אח' והיה מרוצה לפרוע ליתומים כמו שנשא' עם אחיו כ"ר דוד בכת' אשר שלח שבמשי ובגאמילוטי' יפרע ליתומי' וכן עשה שפרע ולא תבע שום דבר לכ"ר שלמה קרוב לשנה א' אלא כששמע שנשבה אחיו כ"ר דוד אז נתעורר לתבוע ממנו שלא הודה מעולם שקבל מנכסי אחיו אלא הגאמילוטי' ושהמשי לא קבל דבר ממנה ואמר כבר שישבע על זה וכשהראו לו המעשה ב"ד אז אמר אמת שהודה אבל לא קבל ואין בתשובה זו ממשות כמו שכתבתי:

ומה שטוען שמכלל דמי המשי היו ב' בגדים פה ושהא' ניתן ע"י ב"ד לר' אליה על חוב כ"ר דוד ול"א סולט' מן האחר נתן הוא ג"כ ע"פ ב"ד אם היה בדין מה שהוציאו ב"ד מידו יש לו דין לתבוע מכ"ר שלמה חלקו אבל איני רואה שהיו יכולים ב"ד להוציאם מידו שהיה מוחזק בהם לפרוע ליתומים שהיה הוא ערב וקנין שלו היה כמו שכתוב בכתב של כ"ר דוד שמכרם לאחיו והיה כבר מוחזק בהם מי יוכל להוציאם מידו אפי' יהיה מוקדם בחוב של כ"ר אליה והיה כתוב בשטרו שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ג"כ בחוב זה של היתומים היה כתוב בשטר דקנאי ודאקנה והוי לוה ולוה ואח"כ קנה דאין בזה דין קדימה כ"ש שהיה הוא מוחזק בהם ולא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים שהרי לעצמו תפס שהוא היה ערב ואם הוא לא ידע לטעון והוציאו' מידו איהו הוא דאפסיד אנפשיה ואינו יכול לתבוע שום דבר מכ"ר שלמה שאם היה מראה הכתב לב"ד לא היו יכולים להוציא אותם מידו שהרי כתוב בה שהגאמילוטי' והמשי קנאם ר' ישעיה מר' דוד אחיו ונשאר לפרוע בדמיהם ליתומים ולא מחזקי' לב"ד טועים שיראו הכתב ויצוו להוציא מידו הבגדים שהיו מכלל המשי ואפילו שראו ב"ד כתב אחר על כ"ר דוד שיפרעו לר' אליה מזה המשי לא היו יכולים להוציא מיד כ"ר ישעיה המוחזק בה על מה שהיה חייב לו אחיו כ"ר דוד מן הערבות דמהני ליה תפיסה דאין ביה דין קדימה כמו שכתבתי ואם יאמר שהבגד שהוציאו ע"י ב"ד לא היה ביד כ"ר ישעיה אלא ביד אחר לא מפני זה לא יהיה מוחזק בו כ"ר ישעיה שהרי מיד אחיו כ"ר אברהם היה מופקד ביד האחר ור' אברהם נתרצה שיתנום לר' ישעיה אחיו אחר שנצטוה מב"ד שימסור המשי או דמיה לכ"ר ישעיה אחיו ועל פי זה הוא שקבל כ"ר ישעיה הבגד הא' מן הב' ואם מפני טעם זה היו מוציאים ב"ד הבגד לר' אליה לא היו מוציאים מידו הל"א סולט' שהיו כבר מוחזקים בידו מן הבגד הא' שמכר אלא שלא ראו הכתב ואם ראו אותה איהו הוא דאטעי אנפשיה שלא ידע לטעון טענותיו ולא ב"ד ואינו יכול לחייב את כ"ר שלמה במה שהפסיד הוא בטענותיו דאפילו היה שותפו לא היה מתחייב בטענותיו כמו שהביא בטור ח"מ סימן קע"ה ובס' התרומות שער מ"ד כתב ששותף שעמד בדין יכול שותפו לסתור כל מה שטען חבירו כשלא היה בעיר ואפשר גם כן כי מה שהוציאו ב"ד הבגדים לא מפני שהיו מדמי המשי כי ידעו שהמשי היתה לפרוע החוב של היתומים אלא שידעו ג"כ שהיה בידו נכסים של כ"ר דוד אחיו יותר ממה שעולה החוב של היתומים ולא רצה לתת כמו שידוע באותו הזמן שהיה סרבן על מאמר ב"ד ולכן עכבו הבגד שהיה חוץ מרשותו ונתנוהו לר' אליה והוא יהיה פורע סך דמי הבגד ליתומים כי עדיין היו נכסים אחרים ביד כ"ר אברהם וכ"ר שמעיה שותפין של כ"ר דוד לפרוע לר' אליה כמו שכתוב בכתב של ר' דוד ולא נתראה מה נעשה מהם ואולי זה הבגד או חילופין היה מכלל מה שהיה בידיהם ונתנו לר' ישעיה לפרוע לרבי אליה וצריך למצוא מציאות אפי' ע"י הדחק כדי שלא יחשבו ב"ד טועין הכלל כי כל מה שעלו הג'אמילוטיש והמשי שהוא תקס"ג סולט' הוא ברשות כ"ר ישעיה ואין לו תביעה מהם על כ"ר שלמה. ועל הנ' סולט' שאומר שהפסי' בש"פ סולט' שלקח בהקפה ומכר במעות בעין בש"ל נראה לי דבר פשוט שאין לו תביעה עליהם כיון שנכנסו בידו שוה תקס"ג סולט' מנכסי כ"ר דוד הרי נפטר הערב הב' מערבותו עד סך התקס"ג סולט' שאם לא היה מוציא אותם בדברים אחרים כמו שאומר שפרעו חובות לא היה צריך לחסר ממון כדי לחזור ולבקש מעות לפרוע:

ואני אומר כי אפילו לא קבל דבר והיה לוקח בהקפה בהרבה ומוכר במעוט כדי לפרוע כמו שאומר שעשה עתה לא היה יכול לתבוע מחברו הער' כי לא נעשו ערבי' זה לזה או שניהם על האחד כי אם על מה שפרע א' מהם בעד חברו לא על מה שיפסיד בפרעון כי למה לו ליקח ביותר ולמכור בפחות זבינא וכו' תגרא איקרי אם יש לו משלו מעות יפרע ואם מטלטלים או קרקעות ימכר ויפרע ולא יקנה מאחרי' להפסיד ואם לא היה לו במה לפרוע הוא פטור אפילו היה הוא הלוה עצמו לא תהיה לו כנושה דאין אוסר אותו על החוב ומסדרין נמי לב"ח ואפילו היה מפסיד במכירת כליו וחפציו אין הלוה או הערב חברו חייבים לפרוע לו אלא מה שפרע לו מה שהפסיד מסבת הפרעון דהגע עצמך שהיה הולך לפרוע ונפלה כיסו מחיקו אטו מי יימר דיתחיי' הערב חברו או הלוה לפרוע כי אם מה שפרע בעדו השתא נמי כי הפסיד במכירה בסיבת הפרעון אין לו תביעה כי אם על מה שפרע לא על מה שהפסיד וגם כי זו סברא היא יש בה דוגמת ראיה מן הערב עצמו שאין חייבים לפרוע לו אלא מה שפרע לא מה שהפסיד דמעיקר' דנכנ' בערבות ע"ת זה נכנס אפילו יפסי' בפרעון דגרע מלוה דאין נכנסין לביתו למשכנו והער' נכנסין לביתו כדתנן התם פ' המקבל ובגמ' מדכתיב לקח בגדו כי ערב זר וכו' וכתיב בני אם ערבת לרעך כו' דמשמ' דממשכנין אותו כלי תשמישיו וחפציו שאדם חס עליהם שלא למוכרם ומוכרים אותם לפרוע מה שנכנס ערב עליו והרי שהוא מפסיד במאניה דיקירי עליה ומוכרן בזול מיד ולא ימתין ליום השוק ויצטרך הוא אחר כך לטרוח וללוקחן ביוקר ופשיטא דאין הלוה פורע לו כי אם מה שפרע בשבילו לא מה שהפסיד בסבת הפרעון ומשום הכי הוא דקאמר ליה קרא בני אם ערבת וכו' תקעת לזר וכו' דלגבי מה שנעשה ערב עליו לא מיקרי מלוה זר לגבי ערב כיון שכבר נתחייב לו בערבות אלא דהוי זרות לגבי שנעשה ערב ויכלו למשכנו מה שיש לו בביתו ויפסיד בהם יותר ממה שיפרע ואין מסדרין לו כמו שכתב בספר התרומות ולהכי קאמר עשה זאת איפה בני והנצל מזה לך התרפס וכו' כדי שלא תפסיד יותר ולא תוכל לגבות מן הלוה אלא מה שפרעת בעדו לא מה שהפסדת כדאמר:

ועל ענין הכ"ה סולט' תשלום התקפ"ח סולט' נראה שאינו יכול לתבוע מכ"ר שלמה כי אם השליש והשליש האחר מכ"ר שמעיה עד שיעמוד בדין עם כ"ר שמעיה וכשיהיה פטור בדין שאין לו אז יחזור ויתבע מכ"ר שלמה חצי מה שלא יפרע כ"ר שמעיה דאף על גב דערב חייב לפרוע כשאין לוה בעיר הכא דהוה כ"ר שמעיה בעיר ולא תבע ממנו שום דבר והניחו ללכת חייב הוא ללכת אחריו וכשיביא מעשה ב"ד שלא נמצא לו במה לפרוע יחזור ויתבע ממנו שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ו היה הלוה במדינה אחרת שאינו יכול להודיעו ולא לילך אחריו וכו' תובע את הערב תחלה שהרי אין הלוה מצוי משמע דמשום דאינו יכול להודיעו ואינו מצוי הוא דתובע את הערב הא אם היה יכול להודיעו שהיה מצוי בעיר בזמן הפרעון ולא תבעו אינו יכול לתבוע הערב וה"נ לא שנא דערב זה שתובע לו ערב שני הוו כלוה וערב סתם דאעג"ב דבקבלן יכול ליפרע ממנו אפילו יש נכסים ללוה כמו שכתב פכ"ה הכא לא הוו קבלנים אלו אלא לגבי מלוה שיכול לתבוע ממי שירצה אבל אינהו לגבי הדדי הוו כערב סתם זה לזה וזהו אי הוה ערב כ"ר שמעיה אבל האמת הוא שהוא לוה והרי כ"ר ישעיה ור' שלמה ערבים לכ"ר דוד ולכ"ר שמעיה ור' ישעיה פרע בעדים וכיון שהיה יכול לתבוע מן הלוה קודם והוא כר' שמעיה אינו יכול לתבוע מן הערב שהוא כ"ר שלמה כלל אפילו השליש עד שיעמוד בדין עם כ"ר שמעיה כמו שכתבתי ואז יפרע החצי לגבי מלוה איקרו ערבנית קבלנית זה לזה בשטר שיכול המלוה לגבות מאי זה שירצה אבל ערב שפרע ובא לגבות מן הערב האחר לא הוי כקבלן זה הערב האח' לגביה אלא שיתבע את הלוה קודם כדאמר' ובזמן שפרע היה מצוי פה כ"ר שמעי' והיו לו בתים ונכסים כמו שידוע לכל וכן בבית כ"ר דוד היו חפצים ומטלטלים מלבד נדוני' אשתו וכן כ"ר אברהם שותפו היה מצוי והיה יכול לתבוע ממנו ולא תבע מהם שום דבר שהם הלווי' והוא תובע עתה מן הערב. עוד נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאחר שנפרע המלוה מן הערב האחד אין ערב זה יכול לתבוע מן הערב הב' וכמו שכתב פכ"ה ב' שערבו לא' כשיבא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאי זה מהן שירצה ואם לא היה לאחד כדי החוב חוז' ותובע הב' והסכי' עמו הרשב"א ז"ל כמו שכתב בעל מ"מ דמשמע דהוא יכול לתבוע מן הב' ולא הערב הא' שנפרע ממנו ולכן השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב דאינו מחוור וכו' ואם זה הערב יכול לחזו' על הערב הב' מה לי שיגב' ממנו הכל הוא ילך ויגב' מחברו ואם אין לער' הב' נכסי' לגבות ממנו פשיטא דיפרע הכל מזה אפילו לדע' הראב"ד ז"ל אלא שנר' שלדעת הרמב"ם ז"ל שיכול ליפרע מאי זה מהן שירצה אין יכול זה שנפרע ממנו לתבוע מחבירו שלא נעש' חברו ערב לו אלא שניהם נעשו ערבים ללוה וכיון שלא פרע לוה ופרע מן הא' ואין הא' יכול ליפרע החצי מחברו שלא נעשה ערב לו אלא למלוה וכיון שנפרע מלוה נמחל שעבודו ואין כח לערב חברו לתבו' ממנו וכן נר' שהבין בעל הטורי' דברי הרמב"ם ז"ל בסי' קל"ב שאחר שהביא דבריו הביא מה שהשיג עליו הרשב"א וכת' שכן כתב הרמב"ן ז"ל שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מא' מהם הכל אלא מחצה מכל א' אלא כשאין לא' מהם אז גובה הכל מן הא' משמע כדברי הרמב"ם ז"ל שיכול ליפרע מא' מהם הוא אפי' הי' יכול ליפרע מן זה שיפר יכול ליפרע מן הב' למה הוצרך הראב"ד ז"ל לכתוב דאין זה מחוור כלל אלא לפי המנהג ולמדין מן הגוים לישראל דמשמע שהרמב"ם ז"ל סוב' שכיון שנפרע מן הא' אין זה יכול ליפרע מן האחר אפילו יש לו וכן נראה ממה שכתב אחר כך שכתבו הגאונים ב' שנכנסו ערבי' ופטר המלוה א' מהם שיכול לתבוע כל החוב מן הב' לפי שהממון לא נתקיי' על כל א' וא' מהן ולאותו שפוט' פטו' ולאותו שלא פטר לא פטר ונשאר עליו ועל הלוה החוב עד זמן פרעונו ומדכת' ונשאר עליו ועל הלוה וכו' נר' שאין יכול ערב זה שלא פטר אותו לתבוע אח"כ מאותו האח' שפט' אותו המלוה וכתב אח"כ בעל הטורי' שזה נוטה לדברי הרמב"ם ז"ל שיכול לגבות כל הממון מאי זה שירצה משמע להרמב"ם אין זה יכול לתבוע מן הערב הב' דומיא כשנפט' הא' שנשאר החוב על הב' ועל הלוה ואין יכול לתבו' מאותו שפטרו המלו' לדעת הגאונים וה"נ פטר הב' כיון שגבה הכל מן הא' וזהו מה שכתב שזה נוטה לדברי הרמב"ם ז"ל וא"כ יצא לנו לדעת הרמב"ם ז"ל שאחר שפרע כ"ר ישעי' אינו יכול לחזור ולתבוע מר' שלמה כיון שהמלו' רצה ליפרע ממנו ששנים נכנסו ערבי' לר' דוד ור' שמעיה לא זה לזה ובס' המאור לה"ר משה תלמיד הרא"ש ז"ל כתב באות ה' פ"ו מחל לא' מן הערבי' נשא' החוב על הלוה ושעבו' על הערב הב' משמע דאין ערב חוז' לגבות מחברו שלא פרע:

ונראה לי שמה שהביא בעל הטורים שאם פרע א' מהם כל החוב למלו' וברר זה בעדים או בהתקבלתי שחוזר ותובע מחברו את חלקו כדין ערב שתוב' את הלוה דקאי אב' ערבי' לדעת הרמב"ן ז"ל שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מאחד מהם הכל אלא מחצה מכל אחד אבל כשהוא יכול ליפרע ממי שירצה כי הכא אינו יכול לחזור ולתבוע מן הערב האח' דמעיקר' אדעת' דהכי נעשה ערב ונתחייב שיפרע המלוה ממי שירצה וא"כ אפילו לדעת מי שסוב' ששנים שערבו לא' ונפרע המלוה מא' מהם שיכול לתבוע מן הב' הכא שאני שכתב ממי שירצ' יפרע ולהכי אין ר' ישעיה יכול לתבוע מכ"ר שלמה עוד יש טעם אחד לפטור את כ"ר שלמה מתביעת כ"ר ישעיה מפני שיש לו עדות שפטרו המלוה וכו' פטור כמו שהבאתי למעלה משם הגאונים וגדולה מזו מצאתי להרשב"א ז"ל כמו שהבי' בעל צרו' הכסף שאם מחל הערב ללו' כשנש' ונתן ביד אין המלוה יכול לחזר עליו שהרי מחל לו הערב השעבו' שהיה לו עליו משמע שאם לא מחל הער' ללוה שיכול המלוה לתבוע ממנו מדר' נתן אפילו שלא קבל מידו אלא מיד הער' ואפ"ה אם מחל הערב ללוה השעבוד שיש לו עליו אין המלוה יכול לתבוע ממנו כ"ש אם מחל מלוה עצמו לא' מן הערבים שאין חברו יכול לחזור עליו שלא נעשה ערב אלא למלוה לא לערב כדאמר' ואפילו שהוצרך לו עיון להרשב"א כשמחל הערב ללוה היינו משום שכל השעבוד עליו שהוא קבל המעות אע"ג דלא קבל כי אם מיד הערב אבל כשמחל לערב א' פשיטא דאין חברו יכול לתבוע ממנו כדאמר' ובנמוקי יוסף פ' גט פשוט הביאו בשם ר"ת בפשיטו' וממילא בנדון זה אין כ"ר ישעיה יכול לתבוע מ"ר שלמה מכמה טעמי חדא שכבר קבל כל הסך הנז' שנית שכבר פרע ואינו יכול לחזור ולתבוע מחברו לדעת הרמב"ם ז"ל שאנו נוהגים כמוהו ולא נמצא מי שכותב בהפך כי אם מה שהביא בעל הטורים שלישי' שפטרו המלו' כדאמרן וכל א' מג' הטעמי' מספיקי' לפטור אותו מתביעותיו ואעפ"י שזה המלוה היה אפוטרופוס ליתומים היה יכול למחול לא' מן הערבים שנראה לו שהאחר היה יכול לפרוע הכל ואחר שגבו ממנו מכל וכל הרי לא היתה מחילתו הפסד ליתומים והוא מחילה עוד פשפשתי ומצאתי בטענות טעם אחר לפטור את ר' שלמה אפילו למה שהביא בעל הטורי' ששני ערבים שפרע א' מהם שיכול לתבוע החצי מחברו והוא שאין יכול ערב שפרע למלוה לגבות מן הלוה ממשועבדין אלא כשמסר לו מלוה הש"ח בכתיבה ומסירה כדין מוכר ש"ח לחברו וכמו שהביא מ"מ ז"ל פכ"ו ובצרור הכסף ובמשרים נתיב ד' בשם הרמב"ן ז"ל וכתב שכן סובר הרשב"א והרמב"ם ואי לאו הכי הוי מלוה על פה והוא נאמן לומר פרעתי וכ"ש בערב מערב שאינו אלא מלו' על פה לכ"ע ומגו דנאמן לומר פרעתי נאמן לומר נמי בטענה שטען שאמר לו כ"ר ישעיה שלא היה חסר לו מנכסי כ"ר דוד אחיו כי אם מעט ולכך עכב המוהייארי"ש בטריפול ואחר כך אמר לו שירפה ידו מעל המוהייאריש שכבר היה בידו תשלום כל מה שפרע בעד אחר ואז הרפה ידו מעל המוהייאריש ונותנים על פיו לחוב אחר כמו שהביא עדות שעל פיו נתעכבו המוהייריש ועל פיו ניתן רשות לתתם לאחר וא"כ נאמן עתה כ"ר שלמה בשבועתו שהוא אמר לו שהיה בידו ספק לפרוע ושירים ידו מהמוייאריש מגו שהיה יכול לומר פרעתי כדאמ' ובס' התרומות הביא לשון הרמב"ם ז"ל ב' שערבו וכו' ואמר כי מלתא צ"ע והביא השגת הראב"ד ז"ל וששאל הוא את פי הרמב"ן ז"ל והשיב לו בארוכה שלא יפרע אלא מחצה מזה ומחצה מזה אין לו גובה מן הב' כדין ב' שלוו מא' והתם זה חוזר לגבות מזה מה שפרע עליו כדין ערב וכתב שראה להרמב"ם ז"ל שכתב שיפרע מאי זה מהם שירצה ואינ' משמע מדבריהם שהם סוברי' על דברי הרמב"ם ז"ל שיפר' מאי זה מהן שירצ' ואין זה חוז' על חבירו דדוק' כשאין לזה לתבוע ממנו מחצה ותובע הכל ממי שיש לו יכול זה לחזור על מי שלא היה לו כשיהיה לו אבל לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שיפרע מא' מהם כבר נמחל שעבוד הערבות ואין לזה על חברו כלום כדפרי' ולכן תמהו על דבריו והרשב"א ז"ל סובר כהרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל פ"ק דב"ק על ההיא דג' אחין שחלק' ובא ב"ח כתב דבלקוחות שלקחו בבת אחת ובא ב"ח דמוכ' שיטרוף ממי שירצה וכתב וכן מצאתי כתו' בשם רב האי גאון ז"ל ב' לקחות של ב' שדות כא' ובא ב"ח גובה מאח' מהן ואין ללוקח על חברו כלום וכיון דכתב הרא"ש ז"ל יטרוף ממי שירצ' וכן מצאתי בשם כו' ואין ללוקח כו' משמע דממי שירצה דקאמר לא מצי למהדר אלוקח חברו והכא נמי בדין ב' ערבים שכתב הרמב"ם ז"ל יפרע ממי שירצה אינו יכול לחזור על חברו והכא נמי ב' ערבין לדעת הרמב"ם ז"ל לא שנא וכן הביא בס' מישרים בשם רב האי גאון בתשוב' ור' יהודאי נתיב ו' חלק ח' וכן בנתי' כ"ו ח"ו ואם כן ה"נ בשני ערבים להרמב"ם ה"נ דגובה ממי שירצה ואינו חוז' על חברו כדאמר לעיל. ובמשרים נתיב ל"א חלק כ מצאתי שהביא תשובה להרמ"ה ז"ל על שטרי חוב על גוים והם של ראובן ושמעון ולוי ויש בו ערב ובא לוי ופטר הערב בלא דעת חבריו חייב לשלם שפשע ואפילו שאין הערבים פטורי' מחמת שלא פטרום ראובן ושמעון אפ"ה חייב דכל בידי גוים ברי היזיקא וכו' הצעיר המבי"ט וחתמו בפסק זה ארבעה חכמים יצ"ו:

זה קצת ימים שכתבתי פסק דין לפטור את כ"ר שלמה מתביעת כ"ר ישעיה על דבר מה שהיו שניהם ערבי' קבלני' על כ"ר דוד גבישון נ"ע ופרע כ"ר ישעיה כל מה שהי' חייב אחיו וחזר על ר' שלמה שיפרע לו חצי מה שיפרע כדין שנים שערבו לא' שכתוב בטורים סימן קס"ב שאם פרע הא' שחוזר על חברו ולפי הטענת שטענו בפני ממה שהוד' כ"ר ישעיה שנכנס בידו מנכסי אחיו כ"ר דוד לא נשאר לו שום תביעה על כ"ר שלמה כי אינו יכול עתה לחזור בו ולומר שלא קבל מה שהודה בב"ד שקבל:

עוד פטרתי אותו מטעם שכבר פרע ואינו יכול לחזור על האחר לפי מה שפי' אני סברת הרמב"ם ז"ל בשנים שערבו פכ"ו ומצאתי דומה לו בשני לוקחים בבת א' שאם בא ב"ח וטרף מא' מהם שאין זה חוזר על חברו כמו שהביא הרא"ש ז"ל פ"ק דקמא ושאר ראיו' שהבאתי. עוד פטרתי אותו מטעם שהראה מחילה מן המלו' שמחל לו ערבותו של כ"ר דוד וכתבו הגאוני' ב' שנכנסו ערבים ופטר המלוה את אחד מהם שנשא' החוב על אותו שלא פטר ועל הלוה דמשמע שאינו יכול לחזור על אותו שפטרו המלוה וכמו שהביא בטורי' סי' קל"ב לשון הגאוני' וגם כי זה המלוה היה אפוטרופוס על היתומים ואינו יכול למחול היינו אם לא היה מוצא לפרוע חוב היתומים מן האח' אבל אחר שנפרע מן האחר מחילתו (לא) הויא מחילה:

עוד ידעתי על טעם ד' לפטור את כ"ר שלמה הנז' ולא כתבתיו קודם עד עתה שראיתי שיש מי שמגמג' על אי זה מן הטעמי' הא' דרך דחיה בעלמא ולא בדבר מוכרח והוא במה שטען כ"ר שלמה שאמר לו כ"ר ישעיה שהיה לו מנכסי כ"ר דוד ספק לפרוע כל חובו זולת סך מועט ושיעכב מוהייאריש של כ"ר דוד ביד כ"ר שמואל מניין על מה שיחסר ושאחר זמן אמר לו שירפה ידו מעליהם ויתנום לר' שמעי' שותף כ"ר דוד לפרוע חוב אחר של כ"ר דוד מפני שכבר היו בידו נכסים תשלום כל החוב וכן עשה:

ואם כן נאמן כ"ר שלמה בטענה זו בשבועה מגו שהיה יכול לומר פרעתי שתביעת ערב מהלוה הויא מלוה על פה ולא טרפא ממשעבדי מן הלוה אלא א"כ כתב לו המלוה בשטר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה וכמו שהביא בס' צרור הכסף בשם הרמב"ן ז"ל ושכן סובר הרשב"א ז"ל וכן במשרים נתיב ד' וכן נראה שסובר הרמב"ם ז"ל ממה שכתב הרב בעל מ"מ פכ"ו ובצרור הכסף גם כן כתב שכן סובר הרמב"ם ז"ל וכל זה הוא כשבא לגבות הערב מהלוה אבל ערב מערב אפילו שיגבה מחבירו כמו שכתב בעל הטורים אין זה אלא תביעה ע"פ דמאין בא לו שעבוד לערב א' על חברו דשניהם הוא שנתחייבו למלוה ולא א' לחברו וראיתי בח"מ סי' ק"ל שכתב בשם רבי' יונה ז"ל שקבלתי ממך לא מהני אלא שלא יוכל הלוה לומר פרעתי לא שיגבה ממשעבדי עד שיכתוב לו בדרך קנין שטרות קני לך איהו וכו' דמשמע דבקבלתי לחוד אינו יכול לומר פרעתי אפ"ה ממה שהביא הרשב"א ז"ל בשם רבו רבי' יונה ז"ל נראה דהויא מלוה ע"פ אפי' לומר פרעתי ובמשרים ג"כ כתב וז"ל וגובה מבני חרי ונאמן לוה לומר פרעתי ואפי' שהשטר ביד הערב ואם כתב לערב המלוה התקבלתי והקנה לו בכתיב' ומסיר' גובה ממשועבדים וכו' דמשמע דכל שלא כתב כן נאמן לומר פרעתי ולא גבי ממשעבדי ואם יש בזה שום חילוק בין פרעתי למשעבדי דינו כערב עם המלוה אבל ערב מערב אחר אין לו שום שעבוד בשטר אפילו למה שכתב בעל הטורי' שחוזר על חברו כמו שכתבתי ובפ' ג"פ כתב הרשב"א ז"ל עלה דהא דתני' ערב שהיה יוצא ש"ח מתחת ידו אינו גובה דפי' הראשונים דהאי אינו גובה ודאי מן היתומים קאמר ומסתברא כו' וכן סיפא אם כתב לו התקבלתי גובה אמאי לימא ליה הדרי ופרעתיך דלא מלוה בשטר היא לו כו' אלא לאו מן היתומים כו' משמע דפשיטא להו לראשונים ז"ל ולהרשב"א ז"ל דאם כתב לו התקבלתי אכתי מצי למימר ליה הדרי ופרעתיך ולאו מלוה בשטר היא לו אלא א"כ כתב לו קני לך איהו וכל שעבוד' כו' כמו שהבי' בנמקי יוסף בש' הרשב"א ז"ל דלא גרע מאיניש דעלמא וכמו שהביאו הפוסקים ז"ל הצעיר המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >