שו"ת מבי"ט/א/קיט
|
< הקודם · הבא > |
ראובן ושמעון נתנו ללוי מעות בתור' עסקא שילך למקום פלוני ויקנה סחורה ונהרג בחצי הדרך ונתפס כל מה שהיה לו בדרך מצד המלך והוציאו קרוב לחצי שווי הנכסים להצילם מיד המלך ועתה באה אשתו ותובעה כתובתה מאלו החפצים שנשארו וממה שיש בידה ושמו כל הנכסים ולא עלו לסך כתובתה ובאו ראובן ושמעון לתבוע ממנה כי המעות שנתנו לבעלה בתורת עיסקא אינה יכולה היא לגבות ואומר כי הוא דבר ברור וגלוי לכל מי שהיה מכיר בענייני לוי כי הוא לא היה אמוד שיהיו לו משלו מעות לקנות כל אותם הבשמים שקנה להוליכם לתוגרמה אם לא שערב המעו' שלהם עם המעות שלו באופן כי המעות שנתנו לו היה בכלל אלו הבשמים שניצולו מיד המלך ואינה יכולה אלמנת לוי לגבות ממה שנוגע לחלקה. עוד טוען ראובן שמאה סולט' מאותם המעות שנתן ללוי בתורת עסקא נתנו על יד אמצעי ללוי ולוי נתנם לפלו' שיפרעם לישמעאל שקנה אלו הבשמים שהוליך עמו ואותו האמצעי שנתנם ללוי והאחד שקבלם מלוי מעידים שנתנו אותם המאה סולט' לפרעון אותם הבשמים וא"כ הרי בפי' כי אותם המאה סולט' הם בבשמים הנז' ואין האשה גובה כתובתה מהם. עוד טענו ראובן ושמעון כי מה שלא עלו כל הנכסים בידו והמעות שהובאו מהבשמים לסך כתובתה היה מפני שלא הכניסו בשומא הספרים וקצת דברי' אחרי' וגם כל מה ששמו לה היה כפי מה ששוה במעו' בעין באופן שמגבין לה כל כתובת' במעות בעין והיא כל מה שהכניסה לבעלה היו בתכשיטי' וחפצים שמעלין אותם בשעת שומת הנדונייא יותר הרב' מכדי שויין וצריכין עתה לפחות לה הרביע או החומש מכל מה שהכניסה בחפצים כפי המנהג ולא תגבה כל כתובת' משלם בלי פחת יתרון שווי החפצי' עוד טוענים כי מיום שבאה השמועה הרעה בעונו' ממיתת בעלה היתה ניזונת ומתפרנסת מן הנכסים וגם שכתובתה תהיה קודמת למעות שלהם מה שאינו כן כי הם בתורת עסקא עם כל זה המזונו' אינה יכולה לגבו' מנכסי' משועבד' הודיעונו רבותינו אם יכולים לטעון בעד היתומים כי שמא מעות העסקא נאנסו ולא היה בכלל המעות שבאו או לא ואם יכולים לטעון שמא נאנסו אם ינכו לאלמנ' מכתובתה מה שהוציאה במזונותיה מעת מיתת בעל' שנפלו כל הנכסי' בפניה ובפניהם והיה בהם כדאי לגבות כתובתה לגבות מעות העסקא הנז' אם יפחתו לה יתרון שומת החפצי' הנזכר:
תשובה איברא דטענינן ליתמי כל מה שהי' יכול לטעון אביהם כדילפי' מדתנן בפ' חזקת הבתים כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וכו' והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה פי' שאפילו אינו יודע לטעון ברי ולו' אבי קנה ממך כיון שיורש זה החזיק לתשלו' ג' שנים אנן טענינן ליה דאבוה זבנה מניה ומהכא ילפי' בכל דוכתי דטענינן ליורש כל מידי דאבוה מצי למטען כי קטן לא ידע במילי דאבו' ושתח פיך לאלם הוא וכתבו המפרשי' ז"ל דדוקא כי האי טענה דאבו' זבנה מניה הוא דטענינן ליתמ' דמלת' דשכיחא היא דמסתמא לא היה מניחו לירד תוך קרקעו אם לא שמכרו אבל מידי דלא שכי' לא טענינן להו ליתמי ונאנסו מלתא דלא שכיח הוא ולא טענינן להו אע"ג דאבוהון מצי למטן ושטר כיס היוצא על היתומים דפסיק רבא הלכתא דנשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל לא מחצה דפקדון היינו משום דטענינן ליתמי החזרתי אבל נאנסו לא טענינן אליבא דכ"ע דאונס מלתא דלא שכיח הוא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובת שאלת כלל פ"ו וכן בחשן משפט סימן ק"ח כתב על שטר עסקא היוצא על היתומים דטענינן להו החזרתי במחצה פקדון אבל לא טענינן להו שנאנס אף על פי שאביהן היה יכול לומר כן ובנדון דידן החזרתי לא מצינן למטען דהוי גו זימניה שקבל המעות לקנו' מהם צמר בתוגרמה ולהביא פה הצמר ובעוונות לא הגיע לשם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות שלוחין ושותפין דמי שנותן מעות לחברו לילך למקום פלו' לקנות שום דבר ואינו יכול לחזור בו שזה כמי שקבע זמן הוא ואם כן נפרעים הכל מן היתומים אפילו אין מטלטלי העסק בעין ואם אין בנכסים כדאי לכתובת אשתו ולמעות העסקא אז צריכים לברר ראובן ושמעון שהמעות שלהם היו בכלל אותם הנכסי' ואם הוא אומדנ' דמוכח לפני הדיינים שאותם המעות היו בכלל אלו המטלטלים אם לא בהצטרף מעות עסק זה נרא' שגובים גם הם ממה שנשאר ויפסידו לפי הערך שנפסד בהוצאות המטלטלי' כי מה שהופסד על מחצ' פקדון הוי על בעל המעות ומה שהופסד על מחצה שהו' מלוה הוי על המתעס' ואין האשה גובה כתובתה אפימזה המחצה שהוא מלוה כדפסיק הרי"ף ז"ל פ' המקבל הלכתא כרבא בתרווייהו דאפי' בפלגא דמלוה לא מצי למשתי ביה שכרא דלהכי קרו ליה עסקא דאמ' ליה לאעסוקי ביה יהבי לך ולהכי קרו ליה עסקא דאינו נעשה מטלטלין אצל בניו ואי איכא עליה דמיתנא כתובה או שטר חוב וליכא נכסי למיתנא לית להו מהני מטלטלי דעסק' ולא מידי אלא שקיל להו מרייהו לחודי' דלדיליה נינהו דלא קני' ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו בלחוד וכיון דמת הדרא עסקא למריה וכן הלכתא ע"כ לשון הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים אלא שכתבו שצריך להביא עדים או ראיה ברורה שמטלטלים אלו הם ממעות העסקא ולכך דבר זה תלוי על קולר הדייני' אם יראה להם אומדנ' זו ראיה ברורה שמעות אלו היו בכלל מה שנשאר לא תגבה כתובתה מהם והם יפסידו מה שיגיע למחצ' פקדון כמו שכתבתי כי אפילו לגבי יתומים לא טענינן טענת אונס כמו שכתבו המפרשים כל שכן לגבי האלמנה שאם יודעים הדיינים קרוב לודאי שלא נמצאו לו מעות בעת שהרגוהו כי כל מה שהיה לו ומה שלקח מראובן ושמעון מאחרים הכל נמצ' בשווי אותם המטלטלים אלו שהפסידו ובהוצאתם מיד גזבר המלך יר"ה וא"כ מעות העסקא היר' בכלל מה שנשאר כי מידי דלא שכיח לא טענינן ליתמי כ"ש לאלמנה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה הנז' כי בדבר הניכר לדייני' שהוא שקר לא טענינן להו אלא מצוה לדייני' לרדוף צדק צדק ולחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמתו שלא יהא דין מרומה וכו' וגם האפוטרופוס של היתומים אסור לטעון ליתומים דבר שנראה לו שהוא שקר משום שנא' מדבר שקר תרחק ע"כ וזה נראה ודאי מלתא דלא שכיח' שנטעון שאולי המעו' של העסק היו עליו כשנהרג ונאנסו ממנו כיון שנמצ' המטלטלים והם הבשמים יותר ממה שיה אמו' הוא שהיה לו כפי מה שהיו יודעים כל מכיריו וגם מעות העסק בכלל והאפוטרופוס עצמו יודע זה וגדולה מזאת כתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה שראובן מסר לשמעון אלף זהו' לעסק תוך ד' חדשי' לפני מות שמעון ונפטר שמעון בלא צוואה ויצא פנקס מכתב ידו שהיה כתוב בו זכרון המשכונות שלקחתי מהאלף זהובים של ראובן למחצי' שכר והמשכונו' הנמצאים באותו פנקס היה כתוב בכל פתקא ופתקא שם ראובן וכתב שם הוא ז"ל על זה כי אין שום דין ואפוטרופו' שיטעון שום טענה לזכות היתומים שדבר זה גלוי לכל בני הבית שעסק ראובן היה ביד שמעון עד יום מותו כי אפי' שאם שמעון היה חי היה יכול לטעון שכבר פרע לו האלף זהובים ומה שנמצא כתוב על המשכונות שם ראובן היה שלא חשש להסיר הפתקים מאחר שהיו המשכונות תחת ידו מ"מ מלתא דלא שכיחא היא ולא טענינן להו ליתמי וא"כ כמו כן בנדון דידן כיון שנמצא במטלטלין שנמצאו שווי מה שהיה לו ומה שלקח מאלו ומאחרים מלתא דלא שכיח הוא לומר דשמא היו בידו בשעה שנהרג מעות העסק ראובן נראה שהיא ראיה ברורה לכ"ע אם יש עדות שאותם המאה סולט' נתנו לפרעון אותם הבשמי' לא תגבה האלמנה כתובתה כי אם מן המותר וכל זה הוא אם נשים במונח שאין בכל מה שנמצא אחר מותו כדי כתובתה וכדי מעות העסק אבל אם יש כדאי לכלם בשומת כל הנכסים שמים אפי' הספרים והמלבושים וגם בענין מה שהוציאם מיום שנהרג בעלה במזונות ופרנסה נראה שמנכין לה מכתובתה וכדתנן פ' הניזקין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים דאף על גב דכמאן דכתובין דמו כתובין הן אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדי' כדאמ' התם בגמרא ואפילו הם מטלטלים ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח הרי תקנו הגאונים שכופין ליתומים לפרוע חוב אביהן מן המטלטלים ולא תימא דוק' מקרקעות שנמכרו כבר הוא דאינה נזוכת כדתנן אין מוציאין למזון האשה והבנו' מנכסי' משועבדי' אבל ממה שהוא בידה לא נמכר ניזונת אע"ג דהוי משועבד דלא היא אלא אפילו מה שהוא בידה כיון שהוא משועבד אינה ניזונת וכיון דהשתא מטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח אינה ניזונת מהם ולא הוי כבעל חוב שקדם וגבה מה שגבה גבה דהיינו דוקא ב"ח דאית ליה שעבוד בנכסי לוה אלא שהוא מאוחר אבל אשה למזונות לית לה שעבוד הלכך אם גבתה ממשעבדי מה שגבתה לא גבתה וכתב הרשב"א בתשובת שאלה וז"ל אם נכסי דמיתנא מרובין שיספיקו עכשיו לכתובת האלמנה ולב"ח אפי' לא נתפשרה עם היורשים אין האלמנה יכולה לעכב ביד הב"ח מלגבות חובו אלא אומר לה אם תרצה לגבות כתובתיך גבי ואף אנו נגבה מן המותר ואם אמר' איני רוצה לגבות כתובתי עכשיו אלא רוצה אני לזון וכדתנן אלמנה ניזונת ואין שיעור למזונות דאין להם קצבה אין בטענת' כלום שאם אתה אומ' כן כל מי שיש לו אשה ואפי' אין לכתובתה אלא מנה ויש לו מאה מנה ויש עליו מלוה לא יגבה ב"ח מנכסיו כלום שכבר הוא משועבד למזונו' ופרנסה של אשתו וזה אינו עכ"ל הרי שאם יש נכסים בשעת מיתה יותר מכתובתה אינה ניזונת מהם ואם כן מה שהוציא' במזונותי' מיום שמת בעלה ותבעו ממנו ינכו לה מכתובת' כיון שאין בכל הנכסים מותר על כתובתה ועל מעו' העסק כלל העולה מכל מה שכתבתי שהאמ' הוא שאלו המעו' היו בכלל אותם הבשמי' שנלקחו ויפסידו הם בפלגא כפי ערך ההפסד ופלגא מלוה היא אחריות עליו ואין האשה גובה כתובתה ממנו כדרבא כדאמ' לעיל וכ"ש עם הראיה שמביא ראובן למעותיו וגם שהיה מתברר שאלו המעות לא היו בכלל הבשמי' שנשארו צריך לשום לה בצמצום כתובת' שלא ישאירו דבר שלא ישומו לה ומה שהוציא' ג"כ במזונותיה וגם שיפחתו לה שיעור עלוי החפצים בשומת הנדוניא כפי מנהג המדינה ומה שיותיר על כתובת' יגבו הם פלגא שהו' מלוה ולא פלגא של פקדון אם היה מתברר שלא היו אלו המעות בכלל הבשמים אלא שנאנסו וכל הנטפל לענין זה יוצי' הדין לאמתו ואורו כי היכי דלא ליכלו יתמי דלאו דילהו כי הדבר ידוע לכל כי מעות העסקא הם בכלל מה שנשאר וכתבתי כנושא ונותן להלכה אבל לא למעשה אם לא יסכי' מורינו הרב נר"ו וה' יצילנו משגיאות אמן הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |