שו"ת מבי"ט/א/לז
|
< הקודם · הבא > |
נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמת מגלה אח' מיוחדת על התר הצדוקים לבא בקהל ומיוחסת לאיש דעת ותבונה גבר חכם בעוז ורמוז להראותה אלי ובעמדי על סתר דבריה ומתק מיליה מצאתי בה דברים ארוכים ובלתי מוכיחים ענין הנרצה אצלו וגם כי אהבתו ערבה עלי האמת ערבה יותר ולזה רציתי לגלות אזנו במה שיש קושי בדבריו כדי שיתן לב לתת טוב טעם ודעת בהם כי בעל הבית יודע בכליו ובחדרי משכיתו יותר מאחרים והנה בפתח דבריו אמר כי אם באנו לפוסלם משום עדי הגט שהם פסולים מן התורה שעוברים על כמה כריתו' בכל יום אף לקידושין אין כאן עדות דהמקדש בפסולי עדות של תורה אין חוששין לקידושיו אלא דלפום קושטא דמילתא אינם נפסלים דלגבי עדות אין אדם נפסל אלא כשעובר בזדון כדאמרי' התם לא תחמו' לאינשי בלא דמי משמע להו ועובד' דהנהו קבוראי דזה בורר ואלו הצדוקים כאנוסים הם דמעשה אבותיהם בידיה' וכו' עד אלמא דבתור' עדות הם והמקדש בפניהם הוו להו קידושי תורה לגמרי והמגרש בפניהם מגורשת מן התורה ע"כ והאי קושט' דמילת' דקאמר דאינם נפסלים לא בריר' לי דשאני שוגג דמילתא חדא בלאו דלא תחמוד משוגג דכמה כריתות בכל יום דאי אמרת שניהם שוים הרי צדוקים כשרי' לעדות אפי' מדרבנן בשוגג דלאו דלא תחמוד דכשר אפי' מדרבנן וזה אינו דפסולים הם צדוקים אפי' לדעתו מדרבנן ואם כן אין ראיה מלאו דלא תחמוד וכ"ש מהנהו קבוראי אלא אע"ג דהוו שוגגין פסילי מדרבנן ועו' דפשיט דהני צדוקין לאו שוגגין מיקרו אלא מזידים ופסולים מדאורייתא אפילו בני בניהם שהדיחו אותם אבותם דהא מותרין ועומדין הם דידעי דאתו מזרע ישראל ומכחישים בתורה שבעל פה ועוברים כמה עבירות בכל יום ומגלים פנים בתורה ומעיזי' פניהם נגד חכמי הדור ואין מזיד גדול מזה ואי קאמר הרב ז"ל דבתינוק שנשבה לבין הגוים שהוא אנוס וכו' היינו שלא להחשיב' בכלל המינים שמיתתם בידי כל אדם ולהרגם מיד אלא שימשכ' בדברי שלום ולא ימהר להרג' אולי יקבלו תוכחה וכשלא קבלו תוכחה ולא חזרו בתשובה הרי הם כאביהם ומיתתם ביד כל אדם מיד כדדיק הרב ז"ל בסיפא דלישניה דקאמר ולא ימהר להורגם אבל לענין עדות פשיטא דהם פסולין מן התורה כדאמר' ולא הוצרכו חכמים למנותם בכלל פסולי עדות כדקאמר הרב ז"ל דהא בכלל מינים הם ותלמידיהם ובני בניהם כמו שכתב ז"ל פ"י מהלכות עבודה זרה ופ"ג מהלכות עבדים קרי להו כופרים ומינים וכופרים ודאי פסולים מן התורה וא"כ אין סתיר' ולא תפיש' לרב ז"ל מפי' המשנה לחבור ולא נצטריך לתירוץ דפשיטא דבכלל מינים נינהו כדפירש' ובמתני' נמי דריש פ' אם אינם מכירים וכולי קרי להו בהדיא מינים דתנן משקלקלו המינים ותניא מה קלקול קלקלו המינים פעם אחת בקשו ביתוסי' להטעות את ישראל וכו' ומה שכתב כי בתירוצו יתורץ ג"כ מה שכר' סותר שבפי' כתב ששחיטתן אסורה כשחיטת מין גמור בהלכות שחיטה כתב ששחיטתן כשרה כל שישראל עומד על גביו וחפשתי בכל פי' הרב ז"ל על אותה משנה ולא מצאתי זה הלשון ששחיטתן שחיטת מין גמור אלא שכתב בכלל דבריו על אותה משנה שהמומר שמות' לאכול משחיטתו היינו בתנאי שלא יהא צדוקי או ביתוסי וזה הלשון אינו מורה אלא כשאין ישראל עומד על גביו כמומר שמותר לאכול משחיטתו שהיא אפי' אין ישראל עומד על גביו אבל ישראל עומד על גבי צדוקי כשהוא שוחט שחיטתו כשרה כמו שכת' בהלכות שחיטה ואם כן אין אנו צריכי' לזה שום תירוץ ומה שכתב דבהדיא כתב הרב ז"ל פ"ו דהלכות עבדים שהצדוקים בזה הזמן עדותם עדות לא כתב זה לא בהדי' ולא מכללא דדוקא בכותי אחד וחבר הוא דהכשיר וכדאיתא בגמרא אבל סתם כותי דלאו חבר הוא פסול לעדות אפי' בצירוף עד אחר כשר וצדוקי דכוותיה לענין פיסול אלא דפיסוליה טפי מדאורית' כדא' והאי חבר דאמרן היינו חבר שהולך בדרכי הפרושים בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה דאי לאו הכי לאו חבר הוא וכדמשמע בהדיא בגמרא ריש בנות כותים דקאמ' על כותי חבר וצדוקי חבר בועל נדה משוית ליה משמע דכל שהוא חבר לאו בועל נדה הוא דאין משלמ' אשתו דם אדום על דם ירוק דידע וזהיר כותי או צדוקי חבר דדם ירוק טהור כפרושי' ואינו מניח את אשתו שתשלי' עליו ואם כן משמע דחבר היינו שהולך בדרכי הפרושים דאי עובר על איסורי תורה חבר משוית ליה ולא קרינן ליה כותי או צדוקי אלא משום דאתי מכותים או צדוקים ותרי צדוקים נמי הוו מכשרי בגט כל שהן חברים כדאמ' אי לאו משום דנר' דגזרי' דילמא חד מיניהו לא הוי חבר כיון דרוב' אינם חברים ופסילי ומה שכתב דלרב פפא דקאמר זאת אומרת כו' ל"ש חתים בתחלה לא שנא חתים בסוף כשר דאי לאו דחבר הוא לא הוה חתים בהדי' לא היא דחבר וודאי בעינן ולא מכללא וכדכתב הרב ז"ל עד אחד ישראל ועד אחד כותי והוא שיהיה הכותי חבר דמשמע דאע"ג דחתי' בהדי ישראל בעינן למידע שיהא כותי חבר דאי לאו הכי הוה ליה למימר עד אחד ישראל ועד אחד כותי דכיון שחתם עמו ישראל כותי חבר הוא ומדקאמר והוא שיהיה כותי חבר משמע דבעינן חבר וודאי כדאמר' והיינו כדחתי' כותי בסוף כדדייק לישניה דנקט יש' ברישא והדר כותי אבל כשכותי בתחלה פשיטא דכותי חבר הוה ולא צריכינן למידע טפי דאי לאו חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה וכדאמר' בגמרא אלא דקשה לי דבשלמא בכותי סמכינן אהא דחתם ישראל לבסוף ומשוינן כותי חבר אפומיה הואיל דפיסוליה מדרבנן וכדכתבו בתוס' פ"ק דגיטין אבל צדוקי דפיסוליה מדאוריתא כדאמ' וכדנוכח לקמיה היאך נכשר בחתם ישראל לבסוף דמשוי צדוקי חבר הא מתקיים כוליה שטרא אפומיה דחד ישראל ואיפשר עוד לומר דמשו' הא לא אדכר כלל הרב ז"ל הא דחתים ישראל לבסוף משום דבכותי לא נפקא לן מידי בזמן הזה דהם כגוים לכל דבריהם ומשום צדוקי בזמן הזה הוא דאייתי ליה ובצדוקי בעינן למידעי בוודאי דהוא חבר דאי לאו הכי לא סמכינן אחתם ישראל לבסוף דנמצא גט זה מתקיים אפומיה דחד ישראל ולא מדמינן צדוקי לכותי אלא דתרוויהו פסילי אבל לא שיהא פיסולם שוה דזה מדרבנן וזה מדאוריתא דאע"ג דבכמה דוכתי' משוינן צדוקי לכותי וכדתנן בנות צדוקים כו' הרי הם ככותים א"ה לא שוו לכל מילייהו. דהא כותים אפי' הווי גרי אמת מותרין בממזרת מדאוריתא משום דגרים לא איקרו קהל וצדוקים דאיקרו קהל דתולעת ישראל הוו אסירי בממזרת מדאוריתא ובספק ממזרת מדרבנן והכא כמי לענין עדות איכא בינייהו דכותי' דגרי אמת הוו במלת' דכתיבה באוריתא כדמשמע בכמה דוכתין לא פסילי אלא מדרבנן דכיון דלא קבלו עליהו מלתא דלא כתיבה לא חשיבי מזידין למפסל מדאוריתא דהא אעדות שקר דכתיב באוריתא בהדיא לא תענה ברעך עד שקר זהירי והוחזקו בה אלא מדרבנן פסלי להו משום דלא קבלו עליהו תורה שבעל פה אבל צדוקים דממי יהודה יצאו וקבלו אבותיהם מסיני תורה שבכתב ושבעל פה חשיבי רשעים בכמה כריתות דלא כתיבי בהדיא באוריתא והוו מזידין אפי' בני בניהם אחר שידעו דאתו מזרע קדש ולא הדרי בהו ומשום הכי פסילי מדאוריתא ולא תקשי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דהא אפי' גוים לדעת רש"י ז"ל לא פסילו מדאוריתא לעדות דבני נח נצטוו על הדינים וישראל גמור אי הוי רשע בעבירה אחד פסול לעדות מדאוריתא ויצא לנו מכל זה דצדוקים פסולים לעדות מן התורה הפך ממה שנכתב במגלה הנז' עוד כתב וז"ל ואי משום שאינם בקיאים בטופסי גיטי' כל שנכתב הגט על דבר תלוש והזכיר שם איש המגרש ושם האשה ונתנו לה בעדים הרי זה גט כשר מן התורה וגרסינן התם וכו' ע"ד אלמא דמן התור' מגורשת כל שהזכיר שמו ושמה אפי' לא כתב מענין גירושין אלא קרא כדכתיב מהני עכ"ל ואני אומר דלגבי צדוקים לאו מלתא זוטרתי היא שיהו בקיאים בכתיבה על דבר תלוש והזכרת שמות ונתינה בעדים כל שכן דאיכא מלי אחרינא טובא מדאוריתא בר מהני שלא יגרש אלא ברצונו ושיהיה דבר הכורת בינו ובינה שלא ישאר לו עליה שום רשו' ולשמה ולא יהא מחוסר מעשה אחר הכתיבה ושיתנהו לה בתורת גירושין ואי בציר חד מהני הגט בטל והוולד ודאי ממזר ואינהו ודאי לא בקיאי בכל הני ולא זהירי בהו כיון דלא כתיבי בהדיא באוריתא עוד כתב וז"ל וכתב ממקום שבאת משם ראיה לסתור דגרסינן התם בירושלמי גבי מתני' דכל הגט כו' על הממון נחשדו וכו' ובגמר' דידן פ' בתר' דקידושין נמי גבי מתני' דכל האסורין לבא בקהל וכו' גרסי עלה בגמ' וכן רבי אליעזר אומר וכו' מאי טעמא וכו' עד אמרו דטעמי דשייכי בצדוקים דהיינו משום יבמה או משום דאינ' בקיאים בדקדוקי גיטי' וקדושים לא קאמרו אלא משום פסולת שנתאמת לחכמים שנתערב בכותים כגון ממזרות ועבדות ומשום הכי גזרו עליהם ואסרום מה שאין כן בצדוקים שלא הוזכר זה עליה' בשום מקום עכ"ל ואני תמה על זכות שכלו למה האריך בגרסת הגמרא ירושלמי ובבלי במילת' פשיטא כי הא דבהדיא איפסיקא הלכתא פ"י יוחסין ומייתי לה נמי פרק החולץ כ"ר אליעזר דאמד רב יהודה אמר רב הלכתא כר' אלעזר וכן פסק בהלכות ושקיל וטרי גמרא בטעמי' דר' אלעזר כיון דהלכתא כוותיה עד דאסיקי דטעמיה משום שאין בקיאי' בתורת קידושי' וגירושי' ומשו' הכי כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאי' שלא אירע פיסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאי' ואירע ספק אשת איש בקדושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינם קדושי' ונשאה לאחר כפי' רש"י ז"ל הכא ובפ' החולץ פי' בהדיא על מלתא דר' אלעזר ורב דפסיק כוותיה דספקא דכותי היינו משום דאין מקפיד על קידושי כסף ושטר דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה וכי מקדש חד מנסבא לאידך לפי' כולן ספק ממזרים שמא נתקדשה אמו לאחר ע"כ הא קמן דסליקו להו כל הלין טעמי ולא קם אלא טעמא דאינ' בקיאי' בדקדוק גטין וקדושי' וחיישי' שמא יתערב זרע הבקי בשאינו בקי ואע"ג דסביר' ליה לרבי אלעזר דגר מותר בממזרת אפ"ה כותי לא ישא כותית דישראלי' כשרים נתערבו בהם דהא דיש או' אד"ר עקיבא קאי וכדפי' הרא"ש ז"ל בשיטתו וא"כ הלכתא כוותיה דרבי אלעזר וטעמיה דשייך נמי בצדוקים דלית להו נמי ג"ש דקיחה קיחה ואע"ג דאמרן לעיל דפסילי לעדות מדאורית' אפ"ה אית לן ספקא דשמא נתקדשה אחד מהן בכסף ושטר בעדי ישראל או בחברי' שביניה' דהוו קידושי דאוריתא ואינהו לא חשו להו ואינסיב' לאידך וטעמיהו דרב נחמן ורבה אע"ג דהוו בתראי לא קמו דהא מריה דגמרא הוי בתרא טפי ולא חייש אלא לטעמא דרבי אלעזר משום שאינם בקיאים וכו' מדמייתי מלתא דרב דהלכתא כוותיה דרבי אלעזר ושקיל וטרי בטעמי' כדאמ' ואם כן נסתלק כל מה שהאריך בענין זה עוד כתב והוד' על האמ' דאם תמצא לומר דכותי פסול משום שאינ' בקיאי' דאפ"ה בצדוקי לא גזרו כד לא מייתי להו במתני' גבי הני ספקי דמאי שייר דהאי שייר וכו' ע"כ ולי לא קשיא מידי דאפי' שתוקי אסופי וכותי דמייתי במתני' לא היה צריך לאיתויי דהא קתני ספקן בספקן אסור וכל מאי דהוי ספק איסור אלא דמייתי להו לאשמועי' דאינהו נמי הוו ספקי ואסורי דאי לאו הכי הוה אמינא דשתוקי כיון דרוב כשרים אצלה לא הוי ספק לענין זה ואסופי נמי דהא איכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון וכותי נמי הוה אמינא דלאו בכלל ספקי הוי ליאסר זה בזה משום דגר מותר בממזרת וכדאמ' לעיל להכי איצטריך למיתני ואלו הן הספקות שתוקי אסופי וכותי דכולהו ספקי הוו ואסירי ספקן בספקן ולא איצטריך לאיתויי ספק ממזר מאשה שנתקדשה או שנתגרשה בספק ופשיטא דעיק' ספקי הני נינהו וצדוקים וביתוסי' דכוותיהו דאית בהו ספק אשת איש אי מקדושי' אי מגירושי' כדאמ' ולא איכפ' לן מידי אי הוו מפורסמים או הוו להו בתי דינין אי לאו ומה שכתב שהיה לו לרב ז"ל להבי' פט"ו מאיסורי ביאה צדוקי ובייתוסי בכלל ספקי דשתוקי ואסופי הא כתב ספק ממזר מאשה שהיא ספק מקודשת ומגורשת ולא הוה צריך למכתב בפי' צדוקי ובה' ממרי' נמי לא איירי אלא לענין מיתתן לא לענין זווגן ולא נראה לו להר"אבד ז"ל להשיג עליו בזה וכולהו פסקני נמי לא חשו לה' כיון דהוו ספק בכלל ממזר וליכא עקא כלל ומה שכתב דכולהו ספקי לא מפסלי אלא מדרבנן בעלמא משום מעלה דיוחסין אנן נמי הכי אמרי' דמדרבנן הוי פיסוליהו. וכיון דאיתמר פיסולא בספק ממזר איתמר נמי פיסולא בהו ואם אין להם תקנה אלא שישאו גיורות ובנותן יתנו לגרים לאו תקנה מקולקל' היא והא ת"ח ממזר עדיף מינייהו ולית ליה אלא כי האי תקנתא ומדות חכמים דהם אמרו והם אמרו התירו לכתוב וכו' לא שייכי להכא דלא אמרו בצדוקי מידי איפכא ממאי דאמרו בספק ממזר ומה שכתב דאית קצת ראיה ממתני' דבנות צדוקים דקתני כל זמן שהוחזקו ללכת בדרכי אבותיהם דמשמע דאם חזרו בהן בטלות גזירתם היינו לענין טומאה דמתיראות מן החכמים ומראות להם דמי נדיתן כדאמר התם אבל לענין אי פסילי משום ספק ממזרות מאי אהני להו אי חזרו בהן הא רמיא להו טונא אכתפיהו לעולם דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכמו שוודאי ממזר אסור לעולם כדכתיב גם דור עשירי וכו' הכי נמי ספק ממזר מדרבנן אסור לעולם וא"כ לית מכאן אפי' קצת ראיה ומאי דכתב דפשו להו ערבובי דנטמעו בישראל כדאיתא בכמה דוכתי הא קיימ' לן דכל משפחות בחזקת כשרות עומדות ולא חיישינן להו אלא א"כ קרא ערע' על המשפחו' אין ערע' גדול על הצדוקין מזה דאין בקיאין בדקדוקי קידושין וגיטין ולא חיישי לקידושי כסף ושטר כדאמ' לעיל ואנן סהדי דאית בהו ספק ממזר דאפי' דבזמן הזה איפשר דמקדשים בכסף אפ"ה כיון דהוי מילתא דילפי' לה בג"ש לא הוו זהירי בה מקדמת דנא ואזלא אתתא דנתקדשה בכסף ובשטר ואינסיבה לאידך והוולד ממזר וכדאמ' לעיל והני דהוו בני בניהם שייכי בהאי ספקא כדאמ' דספק ממזר נמי אסיר לעולם וא"כ הרי במשנה ובריתא וגמרא ודברי הפוסקים ז"ל הוזכר פיסולא דצדוקין כיון דהוו בכלל ספק ממזר כדאמ' עוד כתב וז"ל ואם לבך נוקפך לומר דכל היכא דברי ריעותא בגיטין וקידושין איכ' למיפסל דכל כי האי וכו' דגרסי' פרק המקבל הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דתני' אנשי אלאסכנדריא וכו'. ע"ד לאו מלתא היא חדא דמ"מ התם וודאי הכא ספק וכו' ע"כ ובודאי דהת' בקשו לעשות בניהם ממזרים כיון שהיו חוטפים אותם כדאיתא התם אבל הכא משום ספק לחוד הוא דפסלינן להו אע"ג דהוו מיעוטא כיון דמטמעי ברובה דידיהו ואינהו לא זהירי ולא קפדי לאפרושי מינייהו ומה שכתב שאין פיסולם לעדות אלא מדרבנן לא היא כדאמ' לעיל ואפילו בגיטי עצמן לא שוו מידי דהוו פסולי' מן התור' ושמא בקידושין איתרמו ישראלים או חברים והוו קדושי תורה ולא פקעי אלא בגט כשר מן התורה ובעדים כשרים ולא איתרמו בגט ישראלים לעדות דבקידושין איתרמו טפי משום שמח' מריעות עוד כ' ואין לאומר שיאמר דאע"ג דהשת' נהגו לכתוב גיטיהן כתיקון חז"ל אולי שהקדמונים לא נהגו כן ורגלים לדבר זה וגם זו אינה כלום שבכל התורה אנו סומכי' על החזקות וכו' ע"ד אלמא יש מנהג קדום ע"כ ואני אומר דחזקה זו יש לה רגלים ואין לה ראש דבשלמא אם היה לנו חזקה מקודם שהיו בקיאים בטופס גיטין היינו סומכים על אותה חזקה לבסוף אפילו לא היינו יודעים אם הם בקיאים עתה אם לאו אבל לומר דמדהשתא בקיאין מקודם נמי בקיאין לא קרינא ליה חזקה לסמוך עליה דאדרבה מדמעקרא לא הוו בקיאין כדאמ' בכותים דאין בקיאים בגיטין לבסוף נמי אינם בקיאים דאע"ג דאית להו השתא טופסי גיטין קרובים לטופס שלנו לא הוו זהירי מעיקרא בהו מדאמר דאינן בקיאין בגיטין ואפילו הוו זהירי בהו לא ידעי ולא זהירי במילי טוב' דאמרן לעיל דהוו מדאורייתא דכיון דלא כתיבי באורייתא בהדי' ואם כן גיטיהן בטלים ומה שהבי' ממשפח' שקרא עלי' ערער דאין בודקין אלא ד' או ה' דורות היינו משום דערער שנקרא עליה לא הוי לא באותם ד' או ה' דורות דמקודם היתה בחזקת כשרות דכל המשפחות בחזקת כשרות. עוד כתב וז"ל ועוד דק"ל ממזר לא חיי כדאמר בפרק הערל שאלו את רבי אליעזר וכו' ומסיק התם דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי וא"כ ליכא למיחש לדורות הראשונים אפילו שידענו בהם שלא היו גיטיהם כדין עד כאן לשונו ואני תמה על יושר שכלו איך לא נתן לב לחלק בין ממזר וודאי דאוריתא לממזר דספק מדרבנן דממזר ודאי הוא דשאילו ליה לרבי אליעזר ועלה קאי הא דמסיק בממזר לא חיי שלא יטמעו כשרים בדורותיו ויפסלו מדאוריתא אבל ממזר ספק דמותר מן התורה חיי ועוד דהא מסקינן נמי דידיע חיי דלא מיטמעי ביה ואם כן אפילו הוו ספקי בכלל הא ידיעי דהוו ספק ממזר ולא מיטמעי בהו כתב עוד ואם לחשך אדם לומר דאינם בקיאים בטיב קידושין במה הם תופסים ובמה אינם חלים וכו' כמו שפירש רש"י זכרו לברכה פרק החולץ דכותי אין מקפיד על קידושי כסף ושטר דלית להו גזרה שוה דקיחה קיחה וכו' האי טעמא לאו אליבא דהלכתא היא כדכתיבנא ע"כ והרי הוכחנו למעלה דלית הלכתא ככל טעמא דאיתמר בכותים אלא טעמא דאינם בקיאי' בגיטין וקידושין אליבא דרבי אלעזר דפסיקו הלכתא כוותיה ואפילו דהשתא הוו מוחזקי' צדוקים לקדש בקידושי כסף כיון דמעיקרא לא הוחזקו ולא קפדי אקידושי כסף חיישינן דילמא כיון דלא חשו אכסף כמו שפירש רש"י זכרו לברכה אזלא ואינסיבא לאידך כתב עוד ותדע שכן שהרי מצינו להרב בעל כפתור ופרח שכתב שקהל גדול מהם נתיהדו ביום אחד במצרים על יד הנגיד כ"ר אברהם נר"ו ולא ידעתי מה ראיה היא זו למה שאמר שהם מוחזקים לקדש בכסף שאמר ותדע שכן וכו' ואם נתיהדו היינו לקבל עליהם דברי פרושים ולחוש לספקי דידהו גופייהו שלא ישא צדוקי בת צדוקי אחר ואם נטמעו בישראל אותם שנתיהדו ניטמעו וכלם טהורים לעתיד לבא כתב עוד וז"ל ואם באולי ירצה אדם להתעקש ולחלוק על כל פנים ויאמר אינה ראיה וכו' שהדבר יצא מפי גדולי' לאסור וכו' ע"ד והכא בנדון דידן הוה קים לן בגויהו דגיטיהן כתיקון חז"ל ואל תפסלם מספק כי הא דמגורא של דסקיא דיבנה וכו' אלמא דאין להוציא האדם מחזקתו לפוסלו בשום פנים ע"כ ועדין אני מתעקש לדעתו ואו' דאין הכי נמי דאין להוציא האדם מחזקתו לפוסלו אם היה מוחזק בכשרות וגם אין להוציאו מחזקתו להכשירו אם היה מוחזק בפיסול כהני צדוקין דהוחזקו בדורת ראשונים בפיסול כיון שלא היו חוששין לקידושי כסף ושטר דאתו מהקישא ולא כתיבי בהדיא באורייתא ועל תכשירם מספק כיון דאית להו חזקת פיסול כדאמרן ומה שכתב בשם הרב רבינו ניסים ז"ל דאין אדם רשאי לגלות משפחה שיש בה פיסול היינו אותן שצריכות גילוי שאף אליהו לא יגלה אותן אבל אלו אינם צריכים גילוי דמגולי' ועומדין הם מכמה דורות שנבדלו מעדת ישראל ואין עדיהם בצד אסתן דהרי בחזקת פיסול הם ויתנו עדיהם ויצדקו ומאי דכתב דאפילו תימא שאין כשרים הא איכא רוב נשים אלמנות ומיעוט נשים גרושות דמיתה שכיחה טפי מגירושין וא"כ אית להו רובא וחזקה דכל המשפחות בחזקת הכשר עומדת לא היא דלית כאן לא רובה ולא חזקה דאע"ג דרוב נשי' אלמנות הא אית בהו ספקא דשמא נתקדשו אח"כ בכסף או בשטר ולא חשו להן ואזלן ואינסיבין לאחריני ואפילו בדורות אלו דאיפשר דמקדשין בכסף איכא חששא דאתו מהני דלא חשו לישא נשים דנתקדשו לאחרים בכסף או שטר כדאמרן וטפי הוי מיעוטא דגרושות אם לא נתגרשו כדין ממיעוטא דממזר מאחותו ואשת איש דקאמר רב נחמן דנתערבו בכותים או עבד ושפח' דקאמר רבה דנתערבו בהם מפסלינן לכולהו משום הני ואע"ג דהוו מיעוטא דמיעוטא משום דחשבינן כאלו נתערבו בכולהו כיון דאינהו לא פרשי מיניהו ולא בדילי והכא נמי לא בדילי כולהו מלישא גרושות ובנות גרושו' ובניהן וחזקה נמי ליתא כדאמרן לעיל דאדרבא אית להו חזקה דפיסול וא"כ לא שייכין להכא כל הני דרשות שהביא לתקנת השבים ואם שם שמים מתחלל על ידיהם שנעשית התורה לשתי תורות לא נתערב בהם בשביל זה דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כדאמרן בעלמא ואם לב זה החכם תאב לומר מתי תבא לידי ואשאנה היינו משום דניחא ליה לחבר דליעבד אסורא זוטא כי היכי דלא ליעביד עם הארץ איסור' רב' כדאמרן נמי התם אבל אחריני לא כל שכן דהוא גופיה כתב בריש מילתיה דלא היה דן להלכה וכל שכן למעשה אלא לגלויי סברא בעלמא והייתי כמטפס ועולה בדברי זה החכם יצ"ו לאהבת הקיצור בדבר שאין ראוי להאריך ועתה אני חוזר ומסדר טענותי המפוזרות בענין איסור הצדוקים לבא בקהל ואומר דכיון דקיימא לן דהצדוקים מכחישין בתורה שבעל פה כדמייתי בכמה דוכתא במנחות פ' רבי ישמעאל בענין תמורה ועומר ובסוכה בעני' ניסוך המים א"כ פשיטא דלא קפדי אקידושי כסף ושטר דאתו מגזרה שוה ומהיקש' וכיון דהכי הוא דילמא איקדשא חדא בכסף ושטר ולא חשו להנהו קידושי ואזלא ואנסיבא לאידך כדפי' רש"י על כותי לא ישא כותית לטעמא דרבי אלעזר דפסיקו הלכתא כוותיה כדאמרן לעיל והוו בכלל ספקי ממזר והא דלא אדכרו להו בהדיא במתניתא משום דלא איצטריך למיתני אלא הנהו דהוה סבירא לן דליתנהו בכלל ספקי ממזר שתוקי משום דרוב כשרים אצלה ואסופי משום דאיכא פנויה ואיכא מחמת רעבון וכותי משום דגר מותר בממזרת וכדאמרן לעיל. ולהכי מייתי להו ואשמועי' דאפילו הכי איתנהו בכלל ספקות מטעמא דאמרי' בגמרא אבל הני צדוקין דלית בהו טעמא למימר דלא להוו בכלל ספקי לא מייתי להו דהא בכלל ספק ממזר סתמא איתנהו ולא איצטריך במתניתין למתני דאלו הן הספקות ספק ממזר דמילתא דפשיטא הוא דהוו בכלל איסור ספקות זה בזה דלא מייתי אלא הני דאית בהו מידי חדושא כדאמרן וא"כ נראה מילתא דפשיטא דהוו כולהו בכלל בני אשה שנתקדשה בספק דהוו בניה ספק ממזרי' דכל נשייהו הוו בכלל האי ספקא כדאמרן בענין כותים דשוו להו דלא קפדי אמילתא דלא כתיבא בהדיא ולא חשו אקידושי כסף ושטר כדא' בהדיא בגמרא לר' אלעזר דאינן בקיאים בתורת קידושין וגירושין ה"נ צדוקים לא בקיאי בהו כיון דלא קפדי אמאי דלא כתיב בהדיא באורייתא ושיירי בהאי ספקא וכדאמר' ובפ"ה דסנהדרין אמרינן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודי' בו ופרשי' שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא אלא במשנה או בדברי האמוראין הא קמן דצדוקין אין מודין בדבר שאינו כתוב בהדיא בתורה בקידושי כסף ועוד דהוו נמי בכלל בני אשה שנתגרשה בספק דהא לא בקיאי נמי בדקדוקי גיטין דלא כתיבי בהדיא וכדאמ' בגמר' דכותי דשוו להו דלא זהירי במאי דלא כתיב בהדיא באורייתא כוותיהו דאינם בקיאים בדקדוקי גיטין ומשום הכי נמי פסילי דמתגרשת בגט שהוא בטל מן התורה ואזלא ואינסיב' לאידך והכי נמי בהני צדוקין כיון דלא קפדי במידי דלא כתיב בהדיא לא בקיאי בגיטין והוו בכלל בני אשה שנתגרשה בספק דבניה ספק ממזרי' כדאמ' דכיון דודאי לא בקיאי בדקדוקי גיטין פשיטא דגיטיהם בטלים מן התורה והוו כולהו בספק אי אתו מגרושות אי לאו והיינו דהוו בכלל ספק גירושין כדאמ' דלית כאן אלא חד ספקא בכל חד מיניהו אי אתיא מגרושה אי לאו דפשיטא דגיטיהם בטלים כדאמר ובדקדוקי קידושין נמי ליתא אלא חד ספקא דכיון דבודאי לא קפדי אקידושי כסף ושטר דלא כתיבי בהדיא ליכא ספקא דחדא מנשייהו איקדש' בכסף דרגילי אינשי ולא חשו אינהו להנהו קידושי ואזלא ואינסיבה לאידך וכל חד מיניהו הוי בספק אי אתי מהאי שנתקדשה בכסף אי לאו ואם כן אית בכולהו ספק מחמת קידושין ומחמת גירושיה כדאמ' בהדיא בכותיין דלא בקיאי בתורת קדושין וגטין כיון דאתו מדרשא וצדוקין נמי לא בקיאי ולא זהירי' בהו כיון דאתו מדרשא ולא כתיבי בהדיא באורייתא וכמו דלא זהירי בעומר ובתמור' ובניסוך המים ומילי טובא דלא כתיבי בהדי' באורייתא הכי נמי בתורת גיטין וקדושין לא בקיאי וכדאמ' בכותים ובפרק בנות כותים תנן בהדיא בנות צדוקים בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות ומסקנא דגמרא דסתמא נמי הוו ככותיות והן נדות מעריסתן והיינו משום דלא דרשי צדוקין אשה ואשה ככותי' דלא דרשי משמע דבכל מידי דלא כתיבה בהדיא באורייתא לא קפדי כותים וצדוקים מדקתני בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן ולא קתני בזמן שנהגו ללכת בדרכי כותים משמע דאבותיהן פשיטא לן שנוהגים בדרכי כותים והיינו דלא איצטריך נמי למתני והצדוקי' מטמאים משכב תחתון כעליון כדקתני גבי כותים דפשיטא דבכל מידי דלא כתיב בהדיא שוו כותים וצדוקים וכמו דכותים הם בועלי נדות דנשותיהם משלימות לדם ירוק הכי נמי צדוקים וכדמוכח בברייתא בעובדא דצדוקי הא קמן דכל מידי דלא כתיב בהדיא באורייתא צדוקי ככותי דלא קפדי ולא זהירי בהו וכדמוכח מכמה דוכתי דצדוקי לא חיישי אתורה שבעל פה וכי תימא הא חזינן השתא דצדוקים קפדי אקידושי כסף ומגרשי נמי בכתב ונוסח קרוב לנוסחת גיטין שלנו ואם כן אמאי נפסלים יש לומר לרבותא דאפילו הכי אין בקיאין בטיב גיטין וקדושין כסתם ישראל דאינו בקי בטיב גיטין וקדושין ולא יהא לו עסק עמהם להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה כיון שאין בקי בהלכותיהן וזהו עיוות שאינו יכול לתקן כ"ש הני דלא ידעי ולא קפדי דפשיטא שהם מתירין ערוה מן התורה ומעוותים עליהם דברים שאין להם תיקון והיינו לרבותא דלפום קושטא דמילתא אע"ג דהוה אמרי' דהשתא בקיאי מדרבנן אסירי לבא בקהל דבכל חד מיניהו איכא ספק שמא אירע פיסול בנישואי אבותיו הקדמוני' בין מחמת קידושין בין מחמת גירושין כיון דלא הוו בקיאי בהו משום דלא כתיבי בהדיא באורייתא וכדאמר' כמה זימני ולא פסקה זוהמתן כיון דאתו מחמת ספק ממזרות דכל תקון רבנן כעין דאוריית' תקון וכמו דודאי ממזר איסורו לדורי דורות ה"נ בספק ממזר וכדאמר לעיל ומאן דסבר לית בהו ספק ממזרות ומותרין לבא בקהל קשיא ליה דאי הכי אפילו לא חזרו בתשובה נמי מותרים כיון דלית בהו ספק ממזרות דאי משום שם רשעים הא איכא בישראל נמי כמה רשעים ומזידין בעבירות חמורות מן התורה ולא אסירי לבא בקהל אלא ודאי כיון דלא אסירי כשלא חזרו בתשובה אלא משום ספק ממזרות תו לא פקע מיניהו אע"ג דהדרי בתשובה כדאמ' וכי תימא וכיון דאמרינן לעיל דצדוקין פסולין לעדות מן התורה היכי חיישינן שמא אירע פיסול בנשואי אבותיהן מחמת גירושין או מחמת קידושין הא אין דבר שבערוה פחות משנים כשרי' מיה' מדאורייתא וא"כ לית כאן קידושין ולא גירושין אלא כולהו הוו נולדים בזנות וליכא בהו פיסול ממזרות ליתא דהא אמרן לעיל דחיישי' דישראל איתרמי בקידושין או חברים שביניהם והוו נמי קדושי תורה דצדוקין הוו מתיראין מן הפרושי' כמו שהוכיח עובדא דכ"ג שהיה מספר עם צדיקי כדאיתא התם ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בגו ישראל ולא ידעי לעיקרי הדת ואינם מעיזים פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבין מזידין כמו שכתב הרב ז"ל לענין הריגה מיד דאין ממהרין להורגן וא"כ הוו שוגגין ואיפשר דלא פסולי אלא מדרבנן וקידושין שנעשו בפניהם הוו קידושי תורה ואע"ג דרובא דמינכר מיניהו ידעי דמזרע ישראל קא אתו ושכפרו אבותיהם בתורה שבעל פה והם אוחזים מעשה אבותם בידיהם ומעיזי' פניהם בכל דור להכחיש בקבלה ופסילי מדאורייתא דחשיבי מזידין כדאמר לעיל אפ"ה חיישינן שמא נתקדשה בפני ישראל או בפני חברים או שוגגין שביניה' ולא חשו להנהו קידושי ואזלא ואינסיבא לאידך ובכל חד מיניהו איכא האי ספקא שמא אירע פיסול בנישואי אבותיו בין בקידושין בין בגירושין דאע"ג דהוו בפני עדים כשרים מן התורה כדאמר לא בקיאי בהו לדעת כל דקדוקי גיטין הצריכין עד שיהא גט כשר מן התורה וכדאמ' לעיל דרובם אתו מדרשא ולהכי גיטיהם בטלים וא"כ עלה בידינו דחיישינן לכל חד מהני צדוקין שמא אירע פיסול בנשואי אבותיו בין מחמת קידושין בין מחמת גירוש' כדאמ' ואם חזרו ליסוד התורה אסורי לבא בקהל ואפי' צדוקי לא ישא צדוק' שמ' איר' פיסול בנישואי אבותיו של א' מהם כדפירש"י ז"ל בכותי לא יש' כותית ואשתו נמי הנשוא' לו מקדמת דנא חייב להוציאה בגט אי חוזר בו דהא ספקות שבאו זה עם זה לא יקיימו אלא יוציאו בגט ואין להם תקנה אלא שישאו' גיורו' והנשי' ינשאו לגרי' ואב א' מה' עם בניו ובנותיו שנתיהדו וחזרו ליסודי הדת ונשאו גיורות וגרים והולידו בנים ובנות יכולים אחר כך לישא אלו מאלו' בני בנים לבנות בנים או בנות דהא מצד אחד מהם גרים ומצד אחד דלא הוו גרים נפקו מירך דחד וליכא חששת דשמא אירע פיסול בנישואי אבותיו בחד טפי מאידך דכולהו מירך דחד קאתו כדאמ' ואם כן איכא לרוב' דידהו תקנה לשנים מועטות אי חזרי בהו כדאמ' ויכולים לישא זה מזה אי עבדי כגוונא דאמ' וחתרתי בקירו' הגמרא עד מקום שידי מגעת למצא להם התר וקצרה ידי מהשיג ושמעתי שהרב הגדול כמה"ר יעקב בירב מור' להתי' ודעתו רחבה בים הגמרא ומצא על מה שיסמוך מה שלא מצאתי אני בקיצור נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני שנת הרצ"ג:
כתב הרב ז"ל הלכות עבדים פ"ו ובזמן הזה שהכותיים כגוים לכל דבריהם אנו למדין מהן לצדוקין שהצדוקי' בזמן הזה כמו כותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כגוים לכל דבריהם ע"כ אחר כך בשנת הש"ה מצאתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |