ספר האגור/א'טו
|
< הקודם · הבא > |
(אט"ו) היכן מנענע בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' כדברי ב"ה וכן הלכתא. וי"מ בהודו ראשון ובהודו אחרון וכן הורה רבי' שלמה ז"ל. אבל הר"ר מרדכי כתבש"ץ מנענע תחלה בהודו ובסוף בחסדו בין בהודו ראשון בין בהודו אחרון. ולבעל הדברות עיקר נענוע בהלל הוא ולא בברכה. ורב שר שלום גאון הביא ראיה שבשע' ברכה צריך ג"כ לנענע וכן מנהג אשכנז שבה"ל.
ת"ר כיצד מנענע מוליך ומביא מעלה מוריד כתב בעל הדברות ז"ל וכן המנהג שמוליך ומביא ומעלה ומוריד בלבד והמוליך לצפון ולדרום דעת חצוני הוא. ומנהג פשוט מרבותינו בידינו לעשות הולכה והובאה לד' רוחות ובשאלה לרב האי גאון מצאתי לכמה גאונים כי אין הנענוע אלא מוליך ומביא וז"ל הרמב"ם מצוה שיגביה אגודה של ג' מינין לולב בימין ואתרוג בשמאל ומוליך ומביא מעלה ומוריד וינענע הלולב ג' פעמים ומביא ומנענע ראש הלולב ג' פעמים וכן בעליה ובירידה. כתב בעל העטור מנהג אבותינו מוליך ומביא מעל' ומוריד למי שהרוחות שלו והמושל בשתים הוא המושל בארבע והמוליך ומביא לצפון ולדרום דעת חיצוני הוא והרא"ש לא כתב כן ולא נהגו העולם כן אלא מוליכים ומביאים לד' רוחות.
כתב בעל העטור הולכה והובאה היא הנענוע ואין הנענוע שדרה ועלין וכ"כ רב האי גאון שא"צ נענוע שדרה ועלין. לה"ט או דלמא ההולכה וההובאה שניהם יחד. פר"א וראבי"ה כיון דלא אפשיט' אזלינן לחומרא אלמא נענוע זה הוא המולך והמביא וכו' וכן פי' הערוך. וכתב ראבי"ה נראה בעיני שכל אלו הנענועים הם בשעת הברכה אבל ההוא נענוע דמתני' דהודו ואנא הוא נענוע בעלמא. אמנם באלפסי ובערוך לא משמע כן ומיהו גם בשעת הברכה מצוה לנענע. וה"ג בירושלמי למה מנענע כדי לנענע כחו של קטיגור. רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומנענע כד מברך עליה מרדכי בהודו תחלה וסוף כמו שפירש"י כך נראה לר"מ ולראבי"ה עיקר וז"ל. הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף הלל מן הודו לסוף הלל חדא פרשה היא למנין פרשיות של תילים. וי"מ תחלת הודו וסוף כי לעולם חסדו ולית' מן הירושלמי מרדכי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |