1,431
עריכות
←א
אברהם ברוכוביץ (שיחה | תרומות) (←ה) |
אברהם ברוכוביץ (שיחה | תרומות) (←א) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== א == | == א == | ||
לא תראה את שור אחיך עד לא יהיה כלי גבר וגו'. לפי שהיה ענין בן סורר ומורה סופו לגנוב ולהיות מגדף את הש"י ותלוי כמו שנזכר. לכן צוה כאן לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים שהזהיר את האדם שלא יהיה כנגב להיותו זולל וסובא אבל יהיה לאחיו נאמן רוח עוזר ומושיע בהפך הסורר והמורה. ולכן הובאו הנה המצות האלה | '''לא תראה את שור אחיך''' עד '''לא יהיה כלי גבר וגו'.''' לפי שהיה ענין בן סורר ומורה סופו לגנוב ולהיות מגדף את הש"י ותלוי כמו שנזכר. לכן צוה כאן לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים שהזהיר את האדם שלא יהיה כנגב להיותו זולל וסובא אבל יהיה לאחיו נאמן רוח עוזר ומושיע בהפך הסורר והמורה. ולכן הובאו הנה המצות האלה וחז"ל בפרק בן סורר ומורה {{ממ|}} עשו הסמוכות מפני המלחמה שזכר למעלה שאפילו בזמן המלחמה יעשו זה. והנה המצוה לא תראה את שור אחיך וגו', באה כבר בפרשת משפטים שנאמר כי תפגע את שור אויבך או חמורו תועה וגו'. וביאר מרע"ה כאן בה דברי'. ראשונה שהעובר על המצוה הזאת מלבד שהוא עובר במצות עשה כמו שנזכר שם. הנה עוד יעבור על לא תעשה שזכר פה. ושנית לדעת הרמב"ן אמרו נדחים וזה כי שם לבד חייבו כשיפגע בדרך שישיבהו שבמעט מהעמל יוכל להשיבו אליו אחרי שפגע בו, וכאן יחייבהו שאף בנדחים מן הדרך ומרוחקי' ממנו שיקשה להשיבם אליו שלא יתרשל ללכת אחריהם להשיבם מרוב העמל. אבל ישתדל ללכת אחריהם ולהשיבם אליו. ואפשר לפר' והתעלמת מהם גם כן על זה הדרך עצמו שיהיו כל כך נדחים ומרוחקים ממנו עד שיתעלמו ממנו לרחקם והוא סוף המאמר. בכל זה השב תשיבם ר"ל אף על פי שיהיו נדחים מן הדרך נעלמים ממך עכ"פ תשתדל לחזר אחריהם כדי להשיב' לאחיך. ולפי שלא יקשה עליו איך ילך לבקש את בעל האבידה להשיבה ואולי תהיה דירתו רחוקה ממנו מאד לזה אמר ואם לא קרוב אחיך ולא ידעתו שהוא על דרך {ממ|פ' משפטים}} ומקלל אביו ואמו. שהרצון בו ומקלל אביו או שמקלל אמו. וכן בזה הענין שהם ב' תנאים שלא יהיה בעל האבדה קרוב אליך ומעירך אע"פ שתכירהו. או שלא ידעתו כלל אף על פי שאפשר שהוא קרוב. הנה בכל א' מהצדדים האלה לא תלך לבקשו אבל יהיה הדבר עמך עד דרוש אחיך אותו. ר"ל עד שאחיך יבא לשאול עליו ויתן סימנין בדבר כדי שיתאמת שהוא שלו ואז אל תכנס בלבבך חמדה בדבר ההוא. אבל והשבותו לו מבלי עכוב כלל. וזכר שכן יתחייב לעשות לחמורו עם היות הבהמה טמאה ואינה חשובה. וגם לשלמתו שאין בה רוח חיים. וכן לכל אבדה אחרת שתהיה ירמוז אל כלי הבית ושאר המטלטלין והיה סוף המאמר לא תוכל להתעלם וכמו שצוה בענין האבדה כך הזהיר בענין הנפילה לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך וגו'. והמצוה הזאת גם כן באה בפרשת משפטים שנאמר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו. ולפי ששם לא זכר כי אם חמור ביאר כאן או שורו. כי החמור והשור הנה הם אשר מדרכם שיפלו תחת משאם. וביאר כאן עוד כי המצוה הזאת תהיה כשיהיו נופלים בדרך כי אז יתחייב לעזרו להקימם, אבל אם נפלו ברשות היחיד או בתוך הבית לא יתחייב לזה כמו שביארו חז"ל בספרי ובפרק אלו מציאות {{ממ|בבא מציעא [[בבלי/בבא |מציעא/לב/א|דף ל"ב]]}} וביאר כאן עוד אמרו והתעלמת מהם ר"ל שיהיו בדר' מרחקי' מאד ממנו עד שיעלמו מעיניו לרוחק המקום יתחייב ללכת לעזרו וכבר אחז"ל {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/ל/א|שם ד' ל']]}} פעמים שאתה מתעלם. וזכרו תנאים לפטור את האדם מהשיב את הנדח ומלהקים את הנופל וכבר הביאם וקבצם הרלב"ג בפירושו. ואמנם אמרו הקם תקים עמו. ירצה שאם בעל השור והחמור לא ירצה להתעסק בהקמתו לא יתחייב האד' להקימו. אבל כאשר הבעל יתחזק להקים את הנופל יסייעהו חברו. וזהו אמרו הקם תקים עמו ר"ל בחברתו וסיועו. והכוונה באלו המצות לעורר הרחמים והחמלה לאחים והעזר' ושלא יהיה אסור בהנאה לשום אדם וכדבריה' ז"ל במדר' תנחומא כי אחר שהשלי' לזכור המצות המתגלגלו' בעבירה גוררת עבירה זכר ההפכיות אליהן שמצוה גוררת מצוה. ולכן זכר השבת הנדח והקמת הנופל ושאר המצות שיזכור: | ||
== ה == | == ה == | ||