חות יאיר/קפד: הבדלים בין גרסאות בדף

שאלה: ת"ח השרוי בביה עקתא והכרח מבלי מקום שיהיו ספריו בחדר משכבו ומה גם בימות החורף והקור שאשתו עם עולל ויונק שוכבים בבית החורף שנקרא בל"א שטו"בא וגם הוא מוכרח ללמוד שם לילה ויומם כי שם שם לו חקים ומשפטים בספרי הש"ס והפוסקים על הדפים שבכתליו ועל השלחן ואשתו מבקשת תפקידה וא"א לו בשום ענין לעשות להם כדת וכחק להוציאם חוצה ולפחות להניחם בכלי בתוך כלי כמ"ש התו' והראב"ד והרא"ש ובטור וש"ע א"ח סי' ר"מ וי"ד סי' רפ"ב אם יש היתר משום שימת שלום בין איש לאשתו בליל עונ' או בליל טבילה ובכה"ג אף כי אפשר לומר בהם צד היתר דסגי בשיעמידם על דף גבוהים מן הארץ יוד טפחים דה"ל כרשות אחר כמ"ש הטור י"ד סי' רפ"ב:

תשובה: וע"ד שאלתך במה דסיימת אפתח כי במ"ש צד היתר בשהם עומדים למעלה מי"ט הס כי לא להזכיר לומר דלמעלה מי"ט לארץ ה"ל כרשות אחר אדרבה רוב תשמישו של אדם שם הוא וראיה מנר חנוכה ובדיקת חמץ הגע בעצמך והרי קומת איש הוא ג' אמות חוץ מראשו כמו שהוכיחו התוס' בכמה דוכתי. ומ"ש ממ"ש טור י"ד ר"ס רפ"ב והוא לשון הרמב"ם קרוב לסוף הלכות ס"ת אין משם ראיה כלל חדא דמ"ש אא"כ היה גבוה ממנו י"ט ר"ל למעלה מראשו בעמדו דאל"ה הל"ל אא"כ למעלה מי"ט אלא ודאי כמ"ש.

ועוד כי גם למעלה מראשו לא הותר רק לאותן דברים דנקט שלא מצינו בהם איסור בש"ס רק כתבם הרמב"ם מצד האמת והצדק והסברא לכן סגי בגבוה י"ט למעלה מראשו מש"כ תשמיש המטה דאסור מדרז"ל בש"ס אין היתר כלל אפי' יהיו עומדים גבוה טובא מי"ט מעל ראשו או על מטתו (עי' נגעים פי"ג מי"ח) בשכבו ואפי' למעלה אחורי ראשו אסור. ואין ראי' מהא דבשו"ת הרשב"א והוא הג"ה רמ"א בי"ד סי' רמ"ב סי"ח דאינו מחויב לעמוד כל זמן שהס"ת על הבימה מפני דה"ל ברשות אחר ג"כ מטעם שכתבנו שלא נזכר בש"ס ואין ישיבתו בזיון כולי האי והאמת כי שם מיירי ברחב המקום ההוא ארבע (כדרך בימה דידן) ומוקף ג"כ מחיצות כל דהו או אפילו זולתם דודאי ה"ל גבוה י' ורחב ד' רה"י בפני עצמו לשבת ולכל מילי ובכה"ג מיירי ג"כ הא דבטור א"ח ר"ס ע"ט.

ויותר היה נראה לכאורה היתר אם רחוקה מטתו ממקום הספרים ד' אמות דלא ק"ל כרשב"א דס"ל כל הבית כד' אמות דמי בתנאי בשהם אחורי ראשו שהרי סגי בהרחקת שיעור זה אם אחוריו צואה ומ"ר בלי סרחון בתורה ובק"ש ובתפלה ונלמד הרחקת זוהמא דתשמיש מן הקדושה כמו הרחקת קדושה מן הזוהמא שהרי פשוט דג"כ שרי לפנות בשעת הדחק בחדר שיש בו ספרים בריחוק זה ומ"מ גם זה אינו כדאי להקל די"ל ודאי תשמיש המטה יש בו בזיון טפי דצריך רחיצה ועזרא תיקן טבילה אע"פ שהיה מטעם כדי שלא יהיו ת"ח מצויין וכו' מ"מ ה"ל קצת טומאה כבעל קרי והוא ראשון לטומאה כבסוף מס' זבים ועי' בש"ס בפסחים דף ס"ז ולכן י"ל במעשה ההוא שגורם טומאה לעצמו חמיר טפי ולכן אמר הש"ס ר"פ מי שמתו אפי' בספרים עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי.

ומתוך שאלתך משמע דפשוט לך דלא יספיקו להתיר וילונות שסביב הספרים או סביב המטה והדין עמך כי אחר שאינם מחוברין למטה רק נעים ונדים ותלויים ברפיון אין להם דין מחיצה כלל עיין בטור וש"ע א"ח ר"ס שט"ו בהג"ה וסי' שס"ב ס"א ותר"ל ס"י ואפילו מחיצה חזקה תלויה לא התירו אלא במים כבגמ' דעירובין וטור וש"ע סי' שנ"ה.

רק מה שאני קוהה בצד היתר לא להלכה ולא למעשה רק גמרא גמור זמורתא תהא הוא מצד שהם בדפוס [עי' תשובה ק"ט דנ"ז] שנתחדש בזמנינו מקרוב תוך רי"ש שנה כמ"ש בצמח דוד שנת רע"א לאלף הששי שאז נתחדש ובד"ה לר' יוסף הכהן בדרך חידוש שמצא דפוס וינציאה שנת אלף תכ"ח למספרם והוא לחשבונינו לב"ע שנת קפ"ח לאלף הששי ולא מצד העדר קדושת הכתב מפני שהוא בדפוס שכבר אסרוהו הפוסקים כמ"ש הט"ז ר"ס רע"ב אף כי לע"ד אין הוכחתו כלום מפני שלא ידעו לפני שי"ן שנה מענין הדפוס אף כי ראיתי בספר כח ה' שהי' בנמצא מימים קדמונים ברזילי' מוכנים לדפוס אכן לא אותיות נפרדים רק מלות שלימות מלה מלה רצופה לכן לא היו מספיקי' לדפוס המבוקש לכן אין ראיה מאוקמת' דש"ס וע"ש בט"ז ודוק.

רק מצד שהמדפיס הוא גוי ולא עדיפא מכותבם גוי דק"ל יגנז וה"ה שאר ספרים לענין קדושתן כדמוכח בגיטין דמ"ה ע"ב ותמה על הקדמונים ובט"ז שלא הרגיש בזה ואפשר דמיירי בשהמדפיסם ישראל וסתמא כך הוא על הרוב. וגם בזה צל"ע דהא בעינן קידוש כל שם ושם וזולתו הס"ת פסול כבגיטין. האמנם קושיא זו ק"ל גם בגמ' שם דבעי למימר שם הא דתני ס"ת שכתבו גוי כשרה כהאי תנא דתנא לוקחין ספרים מן הגוים ואיך תהיה ס"ת שכתבו גוי כשירה.

 

עכ"פ נלפענ"ד דיש צד קולא מה בספרים נדפסים [ע"ל תשובה ט"ז וק"ט] ע"י גוי עע"ז ואינו מאמין בבורא כי גם הסברא נותנת ומסכמת כי קדושת הס"ת נמשכת ע"י כתיבת איש אשר נשמת חיים באפיו חלק אלוה ממעל שע"י כוונתו וציורי תבנית אותיות קדושים וכל ישראל בחזקת כך שדבקים מצד נפשותן בה' אלהינו ומצד זה נמשכה הקדושה לסת"מ וספרים וכל הקדושות דברים הקדושים למטה כמ"ש קדושים תהיו והייתם קדושים ועי' בספ"ר בשער השמות פ"א דף ק"ט ע"ב. ואם הספרים בכתב אשכנזי משייטי יש ג"כ צד היתר עי' שו"ת רמ"א סי' ל"ד עי' מ"ש בתשובה ק"ו. וע"ע שו"ת רמ"ע סי' צ"ג בגט הנדפס ואם יודפסו מזוזות ותפילין או ס"ת לא יעלה על דעת אדם שיהיו כשרים. מכל הלין נראה שיש בכח מי שדעתו יפה וכדאי להכריע להקל (מה שאין בי) למצא בשעת הדחק הגדול ובדא"א לעשות בהם כדין ש"ס צד להקל בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאה וביאה בדרך.