ש"ך/יורה דעה/רי: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|ב}} '''אסור בשל חטים לבד.''' כשהיה בלבו פת חטים או בשל שעורים כשהיה בלבו פת שעורים לבד דשניהם בכלל פת סתם כדלקמן סימן רי"ז סי"ט וכתב הב"ח דהיינו דוקא כשהוציא בשוגג פת סתם ולא נתכוין לאסור עליו פת סתם אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם בכוונה ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו פת חטים אסור בכל פת דדברים שבלב אינן דברים כן משמע מכל הפוסקים וכן הוא דעת המרדכי בשם ראבי"ה ודלא כב"י עכ"ד וע"ש וע"ל סימן רל"ב ס"ק ל"ד:

{{עוגןמ|ג}} '''ואם נדר על דעת אחרים כו'.''' כגון שאמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבו שלא נשבע זה על דעתו אלא על דעת אחרים וכיון שהיה פיו ולבן של אחרים שוים שנשבע על דעתם חייב מפני שלבם של אלו במקום לבו הם עכ"ל רמב"ם:

{{עוגןמ|ד}} '''שיתירו לו עשרה כו'.''' כדלקמן סימן של"ד סל"ה בנידוהו בחלום ונראה דלסברא זו אפילו חזרו והתירוהו בחלום אינו כלום כמו התם גבי נידוי דא"א לחלום בלא דברים בטלים ושמא ההיתר דברים בטלים:

{{עוגןמ|ה}} '''ויש לחוש לדבריהם.''' והכי נהוג ונראה דה"ה באשה שנדרה בחלום שצריכה י' כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה ביום שמעו דדין נדר זה כמו נדוי עכ"ל ב"ח וכן נוהגין:

{{עוגןמ|ו}} '''תוך כ"ד.''' היינו שלום עליך רבי. פרישה:

{{עוגןמ|ז}} '''תוך כ"ד לנדרו.''' אבל לא תוך כ"ד למחאתן ולא אמרינן מאחר שחזר תוך כדי דבור למחאתן והם מיחו בו תוך כ"ד לנדרו דזה יחשב תכ"ד וכה"ג אמרינן בפרק שבועות העדות לענין חזרה וכפירת עדים שכאן אין האחרים שייכים לנדרו שתהא מחאה שלהם סומכת נדרו לחזרה כמ"ש הראב"ד ודלא כב"י שלא ידע כוונתו ונראה דגם הרמב"ם והטור מודים לזה כ"כ בד"מ ומביאו הדרישה וכ"כ הב"ח וכן מסיק בכסף משנה גופיה סוף פ"ב מהל' שבועות: