דרישה/חושן משפט/רעב: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
(תיקון ההעלאה הקודמת)
 
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}


== ז ==
== ז ==
שורה 10: שורה 9:
== ח ==
== ח ==


היה כהן והבהמה כו' עיקר דין זה נזכר בגמרא גבי השבת אבידה ומיניה למד רבינו וז"ל (דף ל') והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו' הא כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען ע"כ וז"ל מ"ו ר"ש בח"ש לפי האי כללא ק' מאי חילוק יש בזקן ואינו לפי כבודו לשאר בני אדם הלא אף הזקן אם היה מחזיר בשלו צריך גם להחזיר בשל אחר וא"כ למנ"מ תלה תנא דברייתא בזקן ואינו לפי כבודו ונלע"ד דסתם אדם הוא בחזקת שראוי להחזיר אם לא שבידוע שבשלו אינו מחזיר וסתם זקן הוא בחזקת אינו מחזיר אם לא שבידוע שבשלו מחזיר עכ"ל ותירוץ זה נראה בעיני קצת דוחק דמאי בידוע או שאינו ידוע שייך למימר בזה דהא בדין אינו יכול לחייבו לשלם לו אף אם לא טען במקום שהיה חייב לטעון וגרם לו היזק וגם אין בו מלקות משום שלאו שאין בו מעשה הוא וגם לית בזה משום מכין אותו עד שתצא נפשו עד שיקיים מצות עשה דאותו ב"ד שיכוהו לקיים המצוה מוטב להן שישלחו לפרוק או לטעון הבהמה אלא דמצוה הוא דרמי' על כל אדם וגם על זקן שיאמד בדעתו אם היה מטעין או משיב בשלו יעשה כן גם בשל חבירו וא"כ לא הול"ל אלא כל שבשלו מחזיר כו' לכן נלע"ד לתרץ ולומר דלא קאמר רבא כל שבשלו כו' דתלה הדבר לעשות בשל חבירו כבשלו כ"א בזקן ואדם חשוב באמת וקמ"ל דאפ"ה אם דרכו להשיב בשלו ג"כ ישיב בשל חבירו אבל מי שאינו חשוב אלא שדעתו גבוה אף היה מניח מלהשיב שלו בזה לא נפטר מלהשיב של חבירו ולקיים המצוה דרמיא עליה רחמנא אלא ישיב בעצמו או ישכור אחר במקומו שיסייעו וקצת ראיה לזה ממ"ש לענין שמירה דאם אינו משמר דבר המוטל עליו לשמור כראוי כגון כספים תחת הקרקע חייב לשלם אע"פ שגם את שלו אינו משמר תחת הקרקע וטובא מצינו כיוצא בו ולכך לא קאמר רבא אלא כל שבשלו מחזיר כו' דזה ודאי כללא הוא אפילו בזקן ואדם חשוב ולא קאמר נמי כל שבשלו אינו מחזיר כו' מפני שהאי לאו כללא הוא במי שאינו חשוב וכמ"ש ומש"ה א"ש דלא קאמר רבא דינו כ"א אהאי ברייתא דזקן ואדם חשוב וק"ל. ואף שרבינו סתם דבריו לעיל ריש סימן רס"ג ולא הזכיר אדם חשיב י"ל דסתמא כפירושו דממי שדרכו לבייש איירי והיינו אדם חשיב (ומש"ה כ"ר לשון מתבייש ולא כתב המבייש נפשו כו' דלאו בדידיה תליא מילתא אלא באחרים הרואין אותו שמתבייש מהן מצד מעלתו וזקנותו) וכדפרש"י שם במשנה (דף כ"ט) על מ"ש מצא שק כו' ע"ש ומש"ה כ"ר כאן וכן אם הוא זקן כו' ואם היה שלו כו' הרי שתלה הכל בזקן וגם באם היה שלו הא אחר לא כו' כנ"ל וצ"ע אבל א"ל דאיצטריך למיתני זקן משום דיש בו איסור משא"כ באחריני שהוא רשות דא"כ תיקשי מינה להרמב"ם דס"ל גם בזקן הוא רשות ועוד דודאי ברייתא לאו משום איסור נקטה דהא קתני בהדייהו היתה מלאכה שלו מרובה אלא ודאי קרא דוהתעלמת לא איירי מאיסור אלא שאינו מחוייב והאיסור ממילא נלמד בזקן להרא"ש ודוק:  
היה כהן והבהמה כו' עיקר דין זה נזכר בגמרא גבי השבת אבידה ומיניה למד רבינו וז"ל (דף ל') והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו' הא כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען ע"כ וז"ל מ"ו ר"ש בח"ש לפי האי כללא ק' מאי חילוק יש בזקן ואינו לפי כבודו לשאר בני אדם הלא אף הזקן אם היה מחזיר בשלו צריך גם להחזיר בשל אחר וא"כ למנ"מ תלה תנא דברייתא בזקן ואינו לפי כבודו ונלע"ד דסתם אדם הוא בחזקת שראוי להחזיר אם לא שבידוע שבשלו אינו מחזיר וסתם זקן הוא בחזקת אינו מחזיר אם לא שבידוע שבשלו מחזיר עכ"ל ותירוץ זה נראה בעיני קצת דוחק דמאי בידוע או שאינו ידוע שייך למימר בזה דהא בדין אינו יכול לחייבו לשלם לו אף אם לא טען במקום שהיה חייב לטעון וגרם לו היזק וגם אין בו מלקות משום שלאו שאין בו מעשה הוא וגם לית בזה משום מכין אותו עד שתצא נפשו עד שיקיים מצות עשה דאותו ב"ד שיכוהו לקיים המצוה מוטב להן שישלחו לפרוק או לטעון הבהמה אלא דמצוה הוא דרמי' על כל אדם וגם על זקן שיאמד בדעתו אם היה מטעין או משיב בשלו יעשה כן גם בשל חבירו וא"כ לא הול"ל אלא כל שבשלו מחזיר כו' לכן נלע"ד לתרץ ולומר דלא קאמר רבא כל שבשלו כו' דתלה הדבר לעשות בשל חבירו כבשלו כ"א בזקן ואדם חשוב באמת וקמ"ל דאפ"ה אם דרכו להשיב בשלו ג"כ ישיב בשל חבירו אבל מי שאינו חשוב אלא שדעתו גבוה אף היה מניח מלהשיב שלו בזה לא נפטר מלהשיב של חבירו ולקיים המצוה דרמיא עליה רחמנא אלא ישיב בעצמו או ישכור אחר במקומו שיסייעו וקצת ראיה לזה ממ"ש לענין שמירה דאם אינו משמר דבר המוטל עליו לשמור כראוי כגון כספים תחת הקרקע חייב לשלם אע"פ שגם את שלו אינו משמר תחת הקרקע וטובא מצינו כיוצא בו ולכך לא קאמר רבא אלא כל שבשלו מחזיר כו' דזה ודאי כללא הוא אפילו בזקן ואדם חשוב ולא קאמר נמי כל שבשלו אינו מחזיר כו' מפני שהאי לאו כללא הוא במי שאינו חשוב וכמ"ש ומש"ה א"ש דלא קאמר רבא דינו כ"א אהאי ברייתא דזקן ואדם חשוב וק"ל. ואף שרבינו סתם דבריו לעיל ריש סימן רס"ג ולא הזכיר אדם חשיב י"ל דסתמא כפירושו דממי שדרכו לבייש איירי והיינו אדם חשיב (ומש"ה כ"ר לשון מתבייש ולא כתב המבייש נפשו כו' דלאו בדידיה תליא מילתא אלא באחרים הרואין אותו שמתבייש מהן מצד מעלתו וזקנותו) וכדפרש"י שם במשנה (דף כ"ט) על מ"ש מצא שק כו' ע"ש ומש"ה כ"ר כאן וכן אם הוא זקן כו' ואם היה שלו כו' הרי שתלה הכל בזקן וגם באם היה שלו הא אחר לא כו' כנ"ל וצ"ע אבל א"ל דאיצטריך למיתני זקן משום דיש בו איסור משא"כ באחריני שהוא רשות דא"כ תיקשי מינה להרמב"ם דס"ל גם בזקן הוא רשות ועוד דודאי ברייתא לאו משום איסור נקטה דהא קתני בהדייהו היתה מלאכה שלו מרובה אלא ודאי קרא דוהתעלמת לא איירי מאיסור אלא שאינו מחוייב והאיסור ממילא נלמד בזקן להרא"ש ודוק:  


== יא ==
== יא ==