הרי בשמים/ב/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב מט

סימן מט

והנה ראיתי מקשין בסוגיא דמנחות הנ"ל מ"פ והלא דין הוא ומה בע"מ כו' לפמ"ש הה"מ בפ"ב מה' מ"א ה"א דהא דאמרינן אין עונשין מן הדין הוא דוקא היכי דבלאו ק"ו ל"ה ידעינן שום איסור לזה הלמד אבל היכי דבלאו ק"ו יש איסור עשה אז ילפינן שפיר מן הדין עונש מלקות ע"ש א"כ אצטריך שפיר מן הבקר דאי לאו ההוא קרא. ל"ה חייב מלקות על ההקרבה מק"ו משום דאין עונשין מה"ד ומאחר דשמעינן איסור טריפה מקרא דמן הבקר לוקה מק"ו דבע"מ והנלפענ"ד בזה עפי"ד התוס' ע"ז ו'. ד"ה תמים שכ' בהא דקא' התם ודילמא נח גופי' טריפה הוי תמים כתיב בי' והקשו דא"כ ל"ל מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים ותי' דמהקרא דתמים סברא הוא למעט דוקא בע"מ דמגונה הוא משום דניכר אבל טריפות יש שאינו ניכר ע"ש ור"ל דמתמים דגבי נח לא שמעינן רק טריפות הניכר כמ"ש בתוס' שם ד"ה ודילמא דע"כ לא הזהירו אלא מטריפות הגלוי וניכר דבטריפות שבסתר ל"ה יכול להבחין וא"כ גם מתמים דגבי קרבן לא ממעטינן רק טריפות הניכר ואצטריך מן הבקר על טריפות שאינו ניכר ולפי"ז בסוגיא דמנחות שם גם בס"ד הוי ידעינן דלא אתי קרא דמן הבקר רק למעט טריפות שאינו ניכר אפס שלא עלה ע"ד בתחלה לעשות מזה פירכא על הק"ו. ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שהקשיתי לכאורה לשי' הראב"ן הובא בתורת חיים לחולין מ"ג. דקרום שעלה מחמת מכה כשר בשאר אברים א"כ מ"פ והלא דין הוא כו' הרי אצטריך מן הבקר למעט טריפה בכה"ג שנטרפה מכבר שניכר שהי' נקב במקום המטריף ועלה עליו קרום דבזה כיון דהשתא כשר הוא להדיוט א"כ אי הוי ילפינן טריפה בק"ו מבע"מ הו"א דכמו דבבע"מ אם עבר מומן ירצו ה"ה בטריפה אי עלה עליו קרום כשר לגבוה דהא השתא גם להדיוט הוא כשר ולכך אשמעינן מן הבקר להוציא את הטריפה וא"כ גם אם עלה עליו קרום אף דלהדיוט הוא כשר לשי' הראב"ן הנ"ל מ"מ פסול הוא להקרבה כיון דהך דמן הבקר סתם ספרא הוא ר' יהוד' כדא' ביומא מ"א. ור"י הא ס"ל ביומא ס"ד. דבע"ח נדחין וא"כ ה"נ כיון שנטרף אידחי מהקרבה שוב אינו חוזר ונראה משא"כ אי הוי ילפינן מבע"מ הא בבע"מ גלי רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא אם עבר מומן ירצו דל"א דחוי וה"ה בטריפה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ולהאמור נכון כיון דגם בס"ד הוי ידעינן דמן הבקר אתי רק על טריפה שבסתר שאינו ניכר א"כ בכי הא ל"ש דיחוי כיון דלא נודע הדיחוי לשום אדם דבשעה שנטרפה בפנים הא ל"ה יכולין לידע ממנו קודם השחיטה ובכה"ג ל"ש דיחוי וראי' לזה נלפענ"ד מש"ס בכורות ל"ט. ת"ש ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא א' כו' ור' יוחנן אמר דכ"ע אין ברי' בא' כו' ול"ק כאן שחסר קודם שחיטה כו' ופירש"י ד"ה הא דפסילי. כשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר ומשמע דמוקי לה בשחסר כוליא ע"י חולי ומדאסרה רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ויהי' ראי' מזה לד' הרש"ל שהובא בט"ז סי' מ"ד ס"ק י"ג שהשיג ע"ד הכלבו שהובא בש"ע שם שכ' שאם חסר ע"י חולי טריפה דכיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשרה כשגמרו לכלות ולהמק והרש"ל ס"ל דאע"ג דנטרפה מ"מ יכולה לחזור להכשרה וקשה הרי ר' יוחנן ס"ל בקידושין ז'. ובכ"ד דבע"ח נדחין ודיחוי מעיקרו הוי דיחוי א"כ ל"ל קרא דואת שתי הכליות למיפסל חסר כוליא לגבוה דהרי מעיקרא כשהקטינה נטרפה ונדחה מהקרבה שוב א"ח ונראה ודוחק לומר דאצטריך למעט חסר ע"י אדם דוקא עתשו' שבו"י ח"ב סי' ס"ב. וע"כ דכיון דבשעה שנטרף לא נודע לשום אדם בכה"ג ל"ש דיחוי. והנה א' בתמורה ז' דלהכי מקדיש בע"מ לוקה כיון דאיכא במינו קרבן משא"כ פסול דליכא במינו לא לקי והכי מבואר ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח הי"ז דהני פסולין דאין במינן קרבן לא לקי על הקדשן ומבואר בתמורה י"ז. דהמקדיש טרפה הוי כמקדיש עצים ואבנים ודמיא לבהמה טמאה דלא נחתה עלה קדוה"ג ול"ד לבע"מ דיש במינו קרבן ואף דגם טריפה יש במינה קרבן מיהא דמיא לטמאה במילתא אחריתי דאסורה באכילה כמותה והוי כליכא במינו עפרש"י שם וא"כ לא לקי על מקדיש טריפה וממילא א"א לומר דהקרא אתי לחיוב מלקות על הקדשו וע"כ דהקושיא היא דאצטריך למלקות בנטרפה אחר ההקדש לענין למילקי על הקרבתה ולפי"ז הרי באמת הקשו המפורשים לפ"מ דמסיק במנחות שם דאצטריך מן הבקר על טריפה שאינו ניכר והקדישה ואח"כ נטרפה דנטרף ואח"כ הקדישה הא ידעינן מכל אשר יעבור פרט לטריפה והקשו דהרי אפי' אי לא כתיב קרא הוי אסרינן מספק דכיון דהוא טריפה שבסתר כגון ניקבו הדקין הלא א"א לדעת אם נעשה קודם ההקדש או לאחר ההקדש דבשלמא הא שנעשה קודם ההקדש י"ל בכה"ג שרואין שהוגלד פי המכה בידוע שנעשה קודם ג"י או סירכא וכיוצא והקדישה תוך ג"י לשחיטתה אז הוא עד מוכיח שנטרף קודם ההקדש אבל שנדע שנטרף לאחר ההקדש זה א"א [והנה לכאורה הי' נראה דאפשר לאשכוחי כגון שנולד חשש דרוסה אחר ההקדש ולא האדים מבחוץ ונשחטה ונמצא שהאדים מבפנים דאז ודאי היא מהדריסה ואחר ההקדש דהרי אי לאו החשש דרוסה שהי' אז הא לא הי' לנו לחוש למה שהאדים מבפנים כמ"ש בט"ז סי' ל"ג. אמנם באמת כבר מבואר אצלי בחידושי דאף לשי' הראשונים ומכללם הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' שחיטה הסוברים דאפי' לא האדים מבחוץ טריפה כשהאדים מבפנים בכ"ז ל"ה דאוריי' רק מדרבנן שעפי"ז כתבתי ליישב קושי' הש"ך בסי' נ"ז שהקשה לשי' זו מהך דזבחים ע"ד: דפריך האי טריפה ה"ד אי ידוע לי' ליתי ולישקלי' ואי לא ידע מנא ידע א"ר ינאי הב"ע כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב וקא' התם כולהו כר' ינאי ל"א בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משיך והאי עגול ואי איתא דגם בלא האדים בחוץ טריפה אמאי לא מוקי כגון שנתערב דרוסה כזו שאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ והו"מ כולהו לאוקמי הכי ולהאמור י"ל דהרי באמת פריך התם דף ע"ג: נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מקבוע ובחולין ה"ט דל"ג כיון דמדאוריי' ברובא בטיל ורק למזבח גזרינן כיון דגוף האיסור הוא דאוריי' עתוס' שם וביומא ס"ה: ד"ה ומשום וא"כ אי הוי מיירי באופן שאין הדריסה ניכר מבחוץ הא ל"ה אלא איסור דרבנן והו"א כל דפריש כו' והארכתי לפלפל בזה בסוגיא דפסחים ע"ב בשחטו ונמצא טריפה בסתר ליישב קושי' הלח"מ ע"ד הרמב"ם פ"ב מה' שגגות אכ"מ וכיון שלא האדים מבחוץ ל"ח דרוסה רק מדרבנן א"כ הא ליכא לאוקמי קרא בהכי] וממילא הוי מטרפינן מספק ותי' דאתיא כמ"ד דבעינן גבי א"ת חתיכה א' מב' חתיכות דלדידי' הא סד"א מה"ת לקולא ולהכי אצטריך שפיר הקרא ויש להוסיף תבלין בזה דהרי באמת א' התם בגמ' מנחת העומר בשביעית תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ואי שכן מתרת ספיחין כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית א"כ הא מבואר בכריתות כ"ב כ"ג דר"ע ס"ל דא"ח א"ת רק באיקבע איסורא כגון שהיו מתחלה ב"ח וניטל א' מהן או שא' אכל מקודם הראשנה ואח"כ אכל הב' השניי' דאז שניהם חייבין א"ת אבל אם ל"ה מתחלה אלא א' פטור מא"ת וע"כ דס"ל סד"א מה"ת לקולא וע"כ שפיר מסיק דאצטריך על טריפה שאינו ניכר ואקדשה ואח"כ נטרפה דאף דטריפה שאינו ניכר א"א למידע אם נעשה קודם ההקדש או אח"כ בכ"ז אי לאו קרא הוי מקילינן מספק דסד"א מה"ת שריא ולפי"ז מיושב שפיר הקושיא הנ"ל דכיון דגם לס"ד עכצ"ל דמן הבקר אתי על טריפות שאינו ניכר דטריפות הניכר הא ידעינן מתמים כנ"ל וא"כ א"א למימר דאצטריך הקרא כדי לחייב מלקות מק"ו דהרי בנטרף ואח"כ הקדיש הא ל"ה רק כמקדיש עצים בלבד וא"ח מלקות כנ"ל ואי להקדיש ואח"כ נטרף הלא עכ"פ טריפה שבסתר א"א לידע אם הי' קודם ההקדש או אח"ז הא מספיקא לא לקי וכיון דע"כ לא אתי רק לענין איסור בלחוד שפיר פריך והלא דין הוא ול"ק הקושיא הנ"ל ודוק:

וארווחנא בהא ליישב ד' הרמב"ם פ"ה מ"ה עבויה"כ הי"ח הי' טריפה פסול שנא' יעמד חי והקשה הלח"מ דהרי בחולין י"א: אמרינן דטריפה פסול בשעיר המשתלח משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם ותי' המ"ל דאצטריך להיכי דנטרף אחר הגרלה ולכאורה קשה לפ"מ דא' ביומא ס"ג: דמום פוסל בשעיר המשתלח מקרא דואשה לא תתנו וגו' ל"ה לרבות שעיר המשתלח ומוקי התם קרא דל"ת דגבי מח"ז לרבות שעיר המשתלח כגון שהומם לאחר הגרלה וחיללו על אחר הרי דמום פוסל בשעיר המשתלח לאחר הגרלה וא"כ ל"ל קרא דיעמד חי לנטרף אחר הגרלה וע"כ בטריפות הניכר דטריפות שאינו ניכר כגון בבנ"מ הלא א"א בשעיר המשתלח כיון דלא הגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים א"כ כשנמצא נקב בבנ"מ הא שפיר יש לתלות שנעשה מכח דחייתו מן ההר וע"כ בטריפות הניכר ותמים ל"ב בשעיר המשתלח משום דילפינן לי' מקרא דואשה לא תתנו דכתיב גבי בע"מ וא"כ הא ידעינן לי' מק"ו דבע"מ דהוא פסול לשילוח ולהנ"ל מיושב שפיר עפ"מ שמבואר במ"ל פ"א מאיסורי מזבח ה"ד דבדחיי' לצוק של שעיר המשתלח בע"מ איכא חיוב מלקות ע"ש ומסתבר הכי דכיון דמרבינן מקרא דל"ה לרבות שעיר המשתלח לענין הקדש בע"מ ה"ה לענין הדחיי' לצוק דדחייתו לצוק זהו שחיטתו וכן מצאתי בס' מנחת חינוך מצוה תפ"ט. וא"כ בטריפות הניכר הא שפיר איכא למימר דאצטריך הקרא לחיוב מלקות כשנדחה לצוק כשהוא טריפה דמכח ק"ו בלבד הא אין עונשין מה"ד ומאחר דכתיב קרא דיעמד חי איכא שפיר חיוב מלקות כד' הה"מ הנ"ל וחוץ לדרכנו זה י"ל דבאמת אצטריך יעמד חי על טריפות שאינו ניכר בטריפות כזה שאין מקום לתלות בדחיי' מן ההר כגון מראה פסולה בריאה וכדומה ואי דא"כ מנא ידעינן שנעשה לאחר הגרלה י"ל דהרמב"ם לשי' דפוסק סד"א מה"ת לקולא ואי ל"ה קרא מיוחד דגם לאחר הגרלה פוסל טריפות הוי מכשרינן מספק ולהכי אצטריך קרא דגם לאחר הגרלה פסול ונרויח בהא שיתיישב עפי"ז מה שהקשו דלמה קא' הש"ס בחולין שם מהא דאין הגורל קובע כו' ולא מייתי מקרא דיעמד חי ולהנ"ל יהי' נכון דהרי מדרוצה להוכיח מזה דאזלינן ב"ר משום דילמא טריפה הוא ולכאורה מאי ראי' דילמא משום סד"א מה"ת לקולא וע"כ דכל הני אמוראי דמייתי בחולין שם ראיות מקראי דאזלינן ב"ר ס"ל דעל ח"א. חייב א"ת ואית להו סד"א מה"ת לחומרא וכ"כ בראשונים ז"ל וא"כ ע"כ לא דרשי יעמד חי פרט לטריפה משום דלא אצטריך לי' דאי לטריפה ניכרת הא ידעינן לה מק"ו מבע"מ ואי לטריפה שאינה ניכרת הא א"א לדעת מתי נעשה וכיון דאיכא לספוקי דילמא נעשה קודם הגרלה ופסול משום דאין הגורל קובע כו' א"כ בלא"ה הוי פסלינן לי' מספק דסד"א מה"ת לחומרא ולכך שפיר מייתי רק מהא דאין הגורל קובע כו' ודוק]:

אמנם עדיין יש להתבונן לכאורה לפ"מ שהוכחנו למעלה דע"כ אתיא הברייתא דמן הבקר למ"ד טריפה אינה יולדת וה"ה דאינה חי' א"כ שפיר מצינן למימר דאצטריך קרא דמן הבקר למלקות בכה"ג ששהתה יב"ח אחר ההקדש דאז ליכא לספוקי שמא היתה טריפה קודם דאקדשה משום דאמרי' דבודאי אחר ההקדש נטרפה דאי היתה טריפה קודם לכן ל"ה יכולה לחיות יב"ח ושפיר לקי על הקרבתה ואי דא"כ עבר בבל תאחר וכל דאי עבר לא כ"ר כדא' ביבמות ע"ח. דאי לא כתיב קרא ז"א דהרי לענין שהיי' יב"ח דספק טריפה כ' בפר"ח ופר"ת סי' נ"ז דאפי' בשנת עיבור סגי יב"ח והשיגו על הת"ח וא"ר שהובא בש"ך שם ס"ק מ"ז שכ' דבעי' י"ג חודש כיון דמה נ"מ לחיי הבע"ח בחודש העיבור ובש"ס לא נזכר רק יב"ח וא"צ יותר ע"ש ולענין בל תאחר בשנה בלא רגלים קיי"ל בר"ה ו': כחכמים דרבי דבעי' בשנה מעוברת י"ג חודש א"כ שפיר משכחת ששהא י"ב חודש אחר ההקדש ואפ"ה לא עבר בבל תאחר ואפי' לרבי דס"ל התם דאפי' בשנה מעוברת ל"ב רק שס"ה ימים והרי מבואר בפלתי שם סק"ז דלענין יב"ח בס"ט אף דבזמן הש"ס שהיו מעברין לשאר צרכים בודאי ל"ב חודש העיבור אבל עכ"פ חדשי חמה דהיינו שס"ה ימים בעינן ע"ש וא"כ אם נשתהא שס"ה ימים אחר ההקדש הא עבר על בל תאחר לרבי. אמנם הלא רבי ס"ל בחולין נ"ז: סימן לטריפה שלשים יום א"כ הא די בס"ט ל' יום ובודאי ליכא ב"ת לדידי' וא"כ בין לרבי בין לרבנן משכחת שיהי' ודאי שנטרף אחר ההקדש ולא יהי' איסור ב"ת. אמנם באמת בעיקר הקושיא דנימא דאצטריך מן הבקר לחיוב מלקות אף דקא' בחולין פ': דאיכא מלקות משום דכתיב ושור ושה כו' לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה בכ"ז הלא בתוס' שם תמהו דהרי אין לוקין על לאו שבכללות ובאמת סוגיות חלוקות הן וברמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח פוסק דאין לוקין על לאו זה והאריך בזה הלח"מ שם ועכ"פ אין הדבר זר לומר דסוגי' דמנחות סוברת דהו"ל לאו שבכללות ובכה"ג שאין הלאו על דבר מסויים אף חדא לא לקי וא"כ א"א לומר דאצטריך לענין חיוב מלקות. וכן הוא סוגי' הש"ס תמורה כ"ח. דפריך בהא דקא' מן הבהמה להוציא רובע ונרבע והלא דין הוא ומה בע"מ כו' וכן שם ע"ב מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא ומה אתנן ומחיר כו' ול"ק דאצטריך למלקות וכנ"ל וע"כ משום דהו"ל לאו שבכללות:

והנה ע"ד החידוד אמרתי ליישב קושי' המפורשים הנ"ל שהקשו בסוגיא דחולין הנ"ל דאמאי לא מוקי הך דושוין בביצה טריפה בשנמצאת במעי התרנגולת שחוטה ויתיישב נמי מה שהק' בתוס' דאמאי פריך מברייתא ולא פריך ממתניתין דתמורה גם דקדקו המפ' בהא דמסיים בל"ב ומודים ודאי בביצת טריפה שאסורה מ"ט גופה היא דלכאורה שפת יתר הוא גם דבל"ק קא' דלא מצינן לאוקמי בשיחלא קמא דא"כ גדלה גמרה מיבעיא לי' ובל"ב קא' תני גמרה ובתוס' הקשו עוד על הלשון א"ה דקא' והנראה בישוב כ"ז דהנה כבר הבאנו הא דפרש"י בתמורה ל': דדוקא לגבוה אסור ר"א ולד טריפה אבל להדיוט שרי ותמהו עליו התוס' מסוגי' דחולין דמפורש דפליגי נמי בלהדיוט ונראה דהנה לל"ק דקא' דפליגי בנטרפה ולבסוף עוברה בזוז"ג בודאי לא כ' רש"י הכי דלהדיוט מתיר ר"א זוז"ג כיון דברייתא מפורשת היא בפסחים כ"ז. וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה אלא דלל"ב דס"ל לאמימר טריפה אינה יולדת ופליגי ע"כ ר"א ור"י בעיברה ולבסוף נטרפה אי אמרינן עובר ירך אמו. והנה מבואר בחי' הרשב"א ובתה"א הובא בב"י יו"ד סי' ע"ט דלהכי קיי"ל בטריפה עובר לאו י"א משום דקיי"ל טריפה אינה חי' והולד הא חזינן דחי ובש"ך שם מערב ד' התוס' עם ד' הרשב"א בהדדי דתרווייהו ס"ל דלהכי לענין טריפה עובר לאו י"א משום דקיי"ל טריפה א"ח והולד הא חזינן דחי דלא כמ"ש בתשו' בית יעקב סי' א' שלפירוש התוס' אפי' למ"ד טריפה חי' אמרינן עובר לאו י"א משום דיש לו חיות בפ"ע ע"ש ובאמת בחי' הרשב"א בחולין מובא להדיא בשם התוס' דהוא משום דקיי"ל טריפה א"ח והכי מפורש בחי' הרמב"ן שם ביתר ביאור ואמינא ליישב עפי"ז קושי' המהרש"א בחולין שם בהא דקא' בל"ק איתיבי' ר"א לאמימר ושוין בביצת טריפה כו' והקשה בשלמא לפי' התוס' שפירשו הא דושוין קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה בעדיות ניחא דאי לאו דאמימר הוי מוקמינן פלוגתייהו דר"א ור"י בעי"א בעיברה ולבסוף נטרפה ושוין בביצה דקאי אפלוגתא דב"ש וב"ה בנטרפה ולבסוף עיברה דהו"ל זוז"ג אסור לכ"ע משא"כ לפירש"י דקאי אפלוגתא דר"א ור"י א"כ אמאי מודים בביצה הרי בנטרפה ולבסוף עיברה גם בולד הוא כן. ולהנ"ל י"ל דאי לאו דאמימר הוי מוקמינן פלוגתא דר"א ור"י בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בטריפה חי' דר"א ס"ל טריפה חי' ממילא אמרינן עובר ירך אמו גם לענין טריפה ואסור הולד ור"י ס"ל טריפה אינה חי' ולכך בטריפות עובר לאו י"א ולהכי שרי הולד ושוין בביצה דכיון דאין לה חיות אמרינן גם לר"י עי"א ואסורה הביצה משא"כ לאמימר כיון דקא' טריפה יולדת ומכ"ש דחי' וא"כ לא הו"מ לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בטריפה חי' דא"כ אמימר כר"א דשמותי הוא ומיושב קושי' המהרש"א ואחרי שזכינו לזה י"ל דבל"ב דס"ל לאמימר טריפה אינה יולדת וה"ה דאינה חי' הוי ס"ל דר"א ור"י תרווייהו ס"ל טריפה א"ח ומכ"ש דאינה יולדת וע"כ פליגי בעיברה ולבסוף נטרפה וס"ל לר"א דהולד אסור לגבוה אף דלהדיוט שרי דל"ש עובר י"א משום דטריפה אינה חי' והולד הא חזינן דחי מ"מ לגבוה אסור כיון דלגבי שאר איסורים אמרינן עובר י"א הוי בטריפה מאיס לגבוה ור"י לא ס"ל הך סברא ומתיר להקריבו וזהו סברת רש"י ז"ל בתמורה הנ"ל שכ' דר"א לא אסר רק לגבוה והא דקא' ושוין בביצת טריפה שאסורה דקאי לפירש"י ז"ל אפלוגתא דר"א ור"י והרי בביצה ל"ש לגבוה י"ל דבביצה שייך נמי לגבוה לענין האפרוח שנולד מביצה זו וכדאר"ה בתמורה ל"א. ומודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסורה ואף דלל"ק הא מוקמינן לה בספנא מארעא ומבואר בביצה ז'. ובפירש"י שם דביצה דספנא מארעא אינה מגדלת אפרוחים בכ"ז הרי לל"ק הא פליגי בין לגבוה בין להדיוט א"כ י"ל דושוין בביצת טריפה שאסורה קאי להדיוט וזהו דפריך לי' ר"א בל"ב מהך דומודים בביצת טריפה שאסורה ומשמע גם בשיחלא בתרא והרי טריפה אינה יולדת ול"ק קושי' המפורשים הנ"ל דלוקמי בשנמצא במעי שחוטה דהרי כיון דלהך לישנא לא פליגי ר"א ור"י רק בלגבוה בלבד א"כ גם הא דקתני ומודים כו' היינו לגבוה וע"כ לענין האפרוח שנוצר מביצה זו ואי הוי מוקמינן בשנמצא במעי תרנגולת לאח"ש הא לא יצוייר זה כלל כיון דא' בביצה ו'. דביצה שנמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים ולא משכחת כלל לגבוה ואח"כ פריך ואלא הא דתניא ולד טריפה כו' במאי קמיפלגי כשעיברה ולבסוף נטרפה ר"א סבר עי"א הוא ור"י סבר עובר לאו י"א הוא היינו שכל זה הוא מן הברייתא דבברייתא גופה קא' דפליגי בהכי וכיון שכן ע"כ ס"ל להך ברייתא דא"ן חילוק לענין עי"א בין טריפות לשאר איסורים וא"כ פלוגתתן הוא גם להדיוט וז"ש א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט ומיושבים ע"נ קושיות התוס' הנ"ל דלשון אי הכי מדוייק שפיר וגם דלהכי מביא מהברייתא דוקא דמבואר דפליגי בעובר ירך אמו דממתני' לא הו"מ לאקשויי מידי כמובן ולהכי בתחלה כדהוי ס"ל בל"ב דר"א ור"י תרווייהו ס"ל בטריפות עובר לי"א ורק משום מאיס לגבוה קאר"א לא יקרב לכך כדפריך לי' גמרה מיבעי לי' קא משני תני גמרה והיינו דבשלמא בל"ק דקא' דפליגי בזוז"ג וע"כ איסור הביצה מפאת דל"ה רק חד גורם וע"כ כדמוקי לה בספנא מארעא שפיר מיושב הלשון שגדילה באיסור היינו שכל גידולי' באיסור ר"ל דליכא רק חד גורם משא"כ אי הוי מוקי בשח"ק הלא אינו צד ההיפוך של הרישא וטעם אחר הוא משום עי"א הוא והיא ואמה נטרפו ביחד ופריך שפיר דהיל"ל מפני שגמרה באיסור דל"ש כלל לומר שגדילה באיסור כיון דבולד איכא ג"כ גידול באיסור רק דאיכא ג"כ כח גידול היתר משא"כ השתא כדס"ל דפלוגתת ר"א ור"י הוא בעיברה ולבסוף נטרפה ותרווייהו ס"ל בטריפות עלי"א הוא שפיר קתני שגדילה באיסור ר"ל שגמרה באיסור והיינו דבולד ליכא איסור גידול כלל משום דעובר לאו י"א הוא בטריפות דתלוי בחיות והעובר יש לו חיות בפ"ע משא"כ בביצה דלית לה חיות א' עובר י"א הוא כשנטרפה התרנגולת קודם שנגמרה הביצה וגמרה הביצה באיסור אמנם לאחר שמביא הברייתא דפליגי ר"א ור"י בעובר י"א ואין חילוק בין טריפות לשאר איסורים ע"כ הא דמודים בביצה שאסורה משום דהולד מאוירא קא רבי והביצה גדילה מהאם כשני הפירושים שברש"י ותוס' תמורה ל"א. א"כ הפירוש שגדילה באיסור הוא דמגופה של התרנגולת הוא וע"כ שפיר מסיים לפי"ז ומודים בביצת טריפה שאסורה בדשח"ק מ"ט גופה היא ומיושבים כל הקושיות והדקדוקים הנ"ל ע"נ ודוק:

עוד רגע אדבר בענין קושי' כ"ת שהקשה בהא דלא מוקי הך דושוין בביצת טריפה שאסורה בודאי טריפה דל"מ לידה נלפענ"ד ליישב עוד הפעם עד"ז דהנה בתוס' חולין ס"ד. כתבו בהא דקא' התם חלבון וחלמון מעורבין זב"ז בידוע שהיא ביצת השרץ למאי הלכתא שאם ריקמה ואכלה לוקה עלי' משום שרץ השורץ על הארץ וכ' התוס' דדוקא אם ריקמה אסורה אבל לא ריקמה שרי ול"ש לאסרו משום כל היוצא מן הטמא טמא כיון דהיתר ביצה חידוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושריא כמו ביצי עוף טהור דכה"ג א' בבכורות ו'. גבי חלב בהמה טמאה דאי לאו קרא הו"א דשריא ואף דבחולין שם אמרינן דביצת עוף טמא אסור משום דכתיב ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה וא"כ יש לנו לאסור ג"כ ביצת השרץ מ"מ לא ילפינן ביצה דשרץ מביצה דעוף טמא שהם ב' מינים ורק ביצת טריפה שפיר אסורה דילפינן עוף מעוף שהם מין א' ע"ש ובחידושי הר"ן שם חולק ע"ז וכ' וז"ל ולא נהירא דמכיון דגלי לן קרא דביצת עוף טמא אסורה ממילא ידעינן דאיסור אבמ"ה הוא דשרי רחמנא גבי ביצה ולא איסור טומאה וה"ט דביצת טריפה דאסורה וביצת השרץ דכוותא עכ"ל וכנראה שזה הוא ג"כ שי' רש"י בחולין שם שכ' דבביצת השרץ אפי' לא ריקמה אסורה ע"ש והנה בחי' רי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פ"ק סק"ד הקשה על הך שיטה מש"ס כתובות ס' דקא' יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו א"ד שתחמיר בחלבו ת"ל את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור ומשמע דאי לאו קרא ל"ה אסור חלב אשה רק מכח ק"ו ואי לאו ק"ו הו"א דשרי משום דהיתר החלב חידוש הוא דאתי מחי ושריא וקשה הרי הוי ילפי' שפיר דאסור מבנין אב דחלב בהמה טמאה אף דהוי ב' מינים כמו שרץ ועוף דילפי מהדדי אף שהם שני מינים ותי' עפ"מ שהעלה הר"ן בהלכות שם בד' הרמב"ם פ"ב ממ"א דס"ל דבבשר אדם איכא איסור לאו הבא מכ"ע ולא לאו גמור וא"כ י"ל דלא ילפינן מבנין אב רק מה דשוו איסורייהו להדדי כשרץ ועוף דשניהם שוים באיסור לאו ילפי מהדדי אבל מה שאינו רק איסור עשה שפיר י"ל כיון דבלא"ה חידוש הוא דהוי אבמ"ה ושריא רחמנא אשתרי נמי איסור עשה שבה ע"ש ולפי"ז הא דאסרינין ביצת טריפה מפני שגדילה באיסור ול"א דחידוש הוא דאתי מחי ושריא רחמנא אשתרי נמי איסור טריפות שבה עכצ"ל דכיון דגלי רחמנא בביצת עוף טמא דאסורה ול"א כיון דחידוש הוא שרי ילפי' איסור מטמא בבנין אב כמ"ש התוס' הנ"ל וכיון שכן שפיר תתיישב קושי' כ"ת דהנה הא דבטריפה ודאי ל"מ אף דחזינן דחי' יב"ח או ילדה מבואר בפוסקים דבודאי אי ילפינן דטריפה א"ח מקרא דלכלב תשליכון א"כ האיסור מפורש בקרא ומשמעותו דאם הוא כ"כ קרוב למות שנצטרך להשליכה לכלב אז טריפה א"כ משמע דאם אינו בגדר לכלב תשליכון דהיינו שחיתה יב"ח אז מותר ולפום הך קרא היל"ל דגם בודאי טריפה מהני חיות יב"ח ולידה אמנם בכ"ז נאסר מקרא דזאת החי' דההיתר מפורש בקרא ואמרינן דאם הוא ודאי חי' אז מותר ואם אינה בגדר זאת החי' שהיא טריפה ודאית שעפ"י הרגילות אינה חי' יב"ח אף דאירע שחיתה י"ל דהי' עפ"י נס ואסורה. ומאחר שזכינו לזה דבטריפה ודאית שחיתה יב"ח או ילדה הוי איסורי' רק מקרא דזאת החי' א"כ ליכא בזה רק איסור עשה כדא' בחולין ל"ז. כדבעי התם למיסר מסוכנת מקרא דזאת החי' קא' דליכא למעטה מקרא דנבלה לא תאכל הא מסוכנת שריא דדילמא נבלה בלאו מסוכנת בעשה ע"ש והה"נ ליכא בכה"ג רק איסור עשה וא"כ לא מצינן לאוקמי הא דושוין בביצת טריפה שאסורה בטריפה ודאית ואירע בדרך מקרה שהטילה ביצה כיון דבכה"ג הא ליכא רק איסור עשה ובאיסור עשה הלא אמרינן כיון דהיתר ביצה חידוש הוא דאתי מחי ושריא היתר נמי גם האיסור עשה דטריפות שבה דבמאי דאינו רק איסור עשה הא לא ילפינן מביצה עוף טמא שהוא בלאו כ"ד הרי"ט אלגזי הנ"ל ומותיב ר"א שפיר מהא דושוין בביצת טריפה שאסורה ודוק:

עוד הנה מקום אתי ליישב קושייתו וכן הקשה באמת בכו"פ סי' מ' ונ"ז על הא דדחיק לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י לל"ב בעיברה ולבסוף נטרפה משום דטריפה אינה יולדת והרי איכא לאוקמי בודאי טריפה שאירע שילדה והנלפענ"ד בזה עפ"מ שנראה בטעמא דמילתא דבודאי טריפה ל"מ חיות ולידה להכשירה וניחוש דילמא עלה בו קרום ונסתם ולהכי היא חי' ויולדת ואנן הא קיי"ל דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום אמנם י"ל דכיון דזה אינו מצוי שתעלה סתימה חזקה שתשוב הבהמה לבריאותה שתוכל לחיות ומכ"ש לילד והלכך יותר תלינן שאינה טריפה כלל וזהו בספק טריפה משא"כ בודאי טריפה כיון דברור לן שנטרפה לכך אף שחיתה יב"ח או ילדה אמרינן דבודאי הוא ע"י שעלה בו קרום ונסתם והנה בהך מילתא דקרום שעלה מחמת מכה לא מהני יש ב' טעמים א' משום שסופו ליפסק ב' משום דאין טריפה חוזרת להכשרה וי"ל דתליא בפלוגתא דתנאי אם טריפה חי' או אינה חי' דלמ"ד טריפה חי' א"כ גזירת התורה לאסור טריפה ל"ה משום דאינה חי' יב"ח כיון דטריפה חי' ולכך אף שעלה בו קרום הוא טריפה משום שסופו לינקב וכנקוב עתה דמי דמה בכך שנסתם ויכולה לחיות הרי גם מקודם הי' חי ואין אנו צריכין להטעם דאין טריפה חוזרת להכשרה משא"כ למ"ד טריפה א"ח הלא גזירת התורה לאסור טריפה הוי משום דא"ח יב"ח וכיון שעלה בו קרום מה בכך שסופו ליפסק ולא תוכל לחיות אח"כ עכ"פ הלא מהיום תוכל לחיות יב"ח ולע"ע כשירה היא וע"כ הוא משום דאין טריפה חוזרת להכשרה. והנה בחולין מ"ח. א"ר יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל ר"י לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה אלמא אמרינן נקובה הוא א"ה כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום וא"כ לרבינא דס"ל דבעי סביך ע"כ דס"ל טריפה חוזרת להכשרה כשנסתם בסתימה חזקה אף דסלקא לאחר זמן ורק בקרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום הוא לפי שאינו סתימה כלל וא"י לחיות גם מעתה יב"ח ע' תבו"ש סי' ל"ו ס"ק י"ד ולפי"ז מיושבים לנכון הקושיות הנ"ל דאפי' אי מוקמינן לה בודאי טריפה ואירע שילדה או הטילה ביצה הלא כבר מלתינו אמורה דהטעם דבודאי טריפה ל"מ חיות ולידה הוא משום דאמרי' דעלה בו סתימה חזקה שעי"ז יכולה לחיות ולילד ואנן קיי"ל דל"מ סתימה דסלקא לאחר זמן משום דאין טריפה חוזרת להכשרה וא"כ לישנא בתרא הא רבינא קאמר לה ורבינא הא ס"ל טריפה חוזרת להכשרה כנ"ל א"כ לדידי' אפי' ודאי טריפה שילדה כשרה. ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' התוס' בסוגיא שם ד"ה והלכתא שהקשו דכיון דאנן קיי"ל טריפה אינה יולדת ופסקינן ג"כ הלכתא דעובר ירך אמו איך נפרנס פלוגתא דר"א ור"י דכיון דע"כ פליגי בנתעברה ואח"כ נטרפה וס"ל לר"י עובר לאו י"א איך נפסוק כר"א לגבי ר"י ולדברינו נכון דבאמת למאי דקיי"ל אין טריפה חוזרת להכשרה שפיר מיתוקמא פלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ואח"כ נתעברה בטריפה ודאית שילדה ורק לרבינא לא הו"מ לאוקמי הכי דאיהו ס"ל טריפה חוזרת להכשרה כנ"ל ודוק:

אמנם כן לפי הצעתינו זאת יש להקשות לכאורה ע"ד הראב"ן סי' רס"ג הובא בכו"פ סי' נ"ז שכ' ולד בהמה טריפה מותר שקיבלה מזכר והו"ל זוז"ג ולפי דברינו הנ"ל קשה דהרי לד' הראב"ן היל"ל דגם האם כשירה בנטרפה ואח"כ נתעברה דהרי כבר הבאתי בשם הראב"ן שהובא בתו"ח שכתב דדוקא בקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום דכיון דאכלה בי' ופעיא בי' סופו ליפסק אבל בשאר נקובי טריפות דל"ש האי טעמא הוי קרום וא"כ הרי מדכתב הראב"ן ולד בהמה טריפה סתמא ע"כ א"א לומר דלא מיירי רק בשנטרפה מחמת נקובת הושט ובשאר אברים הא כשר קרום שעלה מחמת מכה לשי' הראב"ן. אכן י"ל דהראב"ן ס"ל דרק רוב טריפות אין יולדות ומיעוט יולדות כשי' הרש"ל כמ"ש בכו"פ שם וא"כ בודאי טריפה שילדה אין זה הוכחה שעלה בו קרום ונסתם דאיפשר שהוא מן המיעוט דיולדות משא"כ בסוגיין ללישנא דרבינא הנ"ל מדלא קא' כלל הדין בנטרפה בודאי ואח"כ נתעברה ומוקי פלוגתא דר"א ור"י בעיברה ואח"כ נטרפה דוקא ולא בנטרפה ואח"כ נתעברה בדרך מקרה שהיתה מן המיעוט ע"כ דס"ל דאפי' מיעוט ליכא שיולדות להכי אמרינן שפיר דלרבינא דס"ל טריפה חוזרת להכשרה מהני גם בטריפה ודאית כשילדה להכשירה מטעמי דאמרן:

אמנם הא קשיא לי לכאורה דהנה במשנה דתמורה שם קא' ר' חנינא בן אנטיגנוס כשירה שינקה מן הטריפה פסולה מע"ג המזבח ומוקי לה בגמ' שם ל"א. כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעת לעת ופרש"י דכיון שיכולה לעמוד ע"י יניקה זו מעל"ע בלא אכילה הלכך כל גדילתה ממנה הוא ואפי' אכלה דבר אחר בינתים וע"כ הכונה דכיון דהגידול יכול להיות ע"י יניקת איסור בלי סיוע ההיתר בכה"ג ל"מ זוז"ג כדס"ל לרבנן דר"ש בע"ז ס"ח. לענין שאור של חולין ושל תרומה שנפלה לעיסה דאם יש בתרומה לבד כדי להחמיץ אסור ובתוס' תמורה שם מסתפקים בפרה שנתפטמה כל ימיה בכרשיני עכו"ם לאסרה אפי' להדיוט שעיקר גדילתה מהן ע"ש. והנה במשנה דערלה פ"ב משנה י"א ס"ל לר"א דאפי' אין באיסור לבד כדי לחמץ אם לא שיסייע ההיתר בהדי' ג"כ אסור זוז"ג ועתוס' פסחים כ"ז. ד"ה עד ובע"ז ס"ח. ד"ה ר"ש ובט"ז וש"ך יו"ד סוסי' פ"ז. ולפי"ז לכאורה צריך להבין אפי' למאי דקיי"ל בטריפות עובר לאו י"א הוא משום דתלוי בחיות ועובר יש לו חיות בפ"ע עכ"פ הולד במעי אמו הוא ניזון מיניקת האם שהיא טריפה ועיקר גדילתו ממנה הוא וכדא' בב"ק מ"ז. פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה הוא ופי' האס"ז וז"ל שכל חיותו ממנה וצריך לה שא"א לו אלא עמה ע"ש ונהי דגם מאוירא רבה הולד כדקא' בתמורה שם אבל עכ"פ בעוד שלא כלו לו חדשיו חיותו וגידולו הוא מהאם דהרי קיי"ל בשבת ק"ו: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו הרי דגידולו וחיותו הוא מהאם וא"כ אפי' אי נימא דיניקתו מהאם לא הי' מועיל לגידולו והתפתחותו בלעדי האויר בכ"ז הרי ר"א ס"ל דגם אם אין האיסור יכול לעשות פעולתו בלעדי סיועת ההיתר ג"כ הו"ל זוז"ג וא"כ הכא אפי' ללישנא בתרא דטריפה אינה יולדת הו"מ לאוקמי פלוגתייהו דר"א ורבנן בולד טריפה בנתעברה ואח"כ נטרפה ותרווייהו ס"ל דבטריפות ל"א עובר י"א אבל עכ"פ לר"א אסור הולד משום שנתגדל באיסור מיניקת האם הטריפה והאויר דהו"ל זוז"ג לדידי' ואסור כנ"ל ואי דנימא דרוצה לאוקמי פלוגתייהו אפי' בידוע שנטרפה אחר שכבר כלו לו חדשיו וא"כ הרי כ' התוס' בע"ז כ"ו. ד"ה סבר דהיכי דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו מהאם וא"כ לא נתגדל באיסור ז"א דהרי כ' בתשו' בית יעקב סי' ז' דאפי' לגבי שאר אסורים ל"א עובר י"א רק כשעדיין לא כלו חדשיו אבל אם כלו לו חדשיו לכ"ע לאו י"א ע"ש ולכאורה יש להעיר לפי"ז מש"ס תמורה י"א. בעא מיני' אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים מי הוי חב"ע או לא א"ל מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ופירש"י דהא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים הוא ולכאורה קשה ל"ל לומר דין זה דוקא כשהאם שלמים הרי י"ל דין זה גם בבהמת חולין כשהיא מעוברת וקים לן דכלו לו חדשיו דבכה"ג לכ"ע עובר לאו י"א הוא וא"כ אסור לשוחטה משום או"ב כמו שנתבאר בדברינו למעלה וא"כ לא קרינן בה בריחוק מקום אתה זובח דאסור לשוחטה משום או"ב ודוחק לומר כיון דעכ"פ ליכא בי' משום איסור ש"ח רק איסור אחר רביע עלי' אמנם באמת לק"מ עפ"מ דכבר נתקשה בשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' י"ב לפמ"ש בכו"פ סי' י"ד דהאיבעיא דרב הושעיא הושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי איפשטא דיכול לשוחטו במעי אמו וא"כ הא קרינן בריחוק מקום אתה זובח ע"י שיושיט ידו למעי אמו וישחטנו אמנם באמת הדבר נכון עפי"ד התוס' בביצה ו'. ד"ה וכי שכתבו דהא דיכול לשוחטו במעי אמו הוא רק בכלו לו חדשיו אבל בלא כלו לו חדשיו ל"מ לי' שחיטת עצמו ע"ש וא"כ י"ל דבתמורה מיירי בלא כלו לו חדשיו וא"כ א"י לשוחטו במעי אמו וכיון שכן דע"כ מיירי בלא כלו לו חדשיו הא קיי"ל עובר י"א וליכא משום או"ב] וא"כ גם למאי דמוקי פלוגתייהו בעובר י"א ע"כ מיירי בשלא כלו חדשיו וא"כ הומ"ל דפליגי בזוז"ג ול"ל לדחוק ולומר דס"ל לר"א גם לענין טריפות עובר י"א. והנלפענ"ד בישוב קושיא זו עפי"ד הש"ס חולין ק"ג דקא' אבע"א דכ"ע בהמה בחיי' לאברים עומדת וכגון שנטרפה לאחר מכאן ובמיתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר קמיפלגי מ"ס אתי וחייל ומ"ס לא אתי וחייל ופרש"י דר"ל סבר אין איסור טריפה חל על הבהמה עד שתישחט דאיסור מיתלי תלוי וקאי וכי פקע איסור אבמ"ה אתי איסור טריפה וחייל ע"ש ולפי"ז צריך להבין לכאורה לל"ק דקא' דפליגי בנטרפה ולבסוף עיברה בזוז"ג והרי כיון דמחיים ליכא על האם איסור טריפה כלל א"כ איך נאסר הולד משום איסור טריפה דאם ועכצ"ל דמשכחת בשנטרפה האם עם יציאת רובה דבכה"ג חלין איסור אבמ"ה וטריפה בב"א כדא' בחולין שם וא"כ התינח לל"ק דס"ל טריפה יולדת משא"כ לל"ב דס"ל טריפה אינה יולדת ולא משכחת רק בשעיברה ולבסוף נטרפה א"כ לא מצי למימר דהולד נאסר משום זוז"ג דגידול איסור טריפה כיון דלא חל על האם איסור טריפה כלל מחיים דאין איסור חל על איסור ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף