בית מאיר/יורה דעה/רכ

בית מאיר ‏ יורה דעה רכ

בש"ע סעיף ב' לא אוכל אותו היום. מסיים הש"ך וצריך שאלה. הנה לפי המבואר בגוף תשו' הרא"ש דעיקר ההיתר דשרי בלילה משום דמדמהו לאומר היום דאילו ביום זה כתב שם דאסור אף בלילה ודאי דצריך שאלה. אבל כבר הביא הב"ח בשם הסמ"ק דיום זה נמי שרי בלילה. וכן הוא בש"ך סק"ב ולכן הגיה הב"ח בהתשו' יום אחד במקום יום זה וא"כ דיום זה נמי שרי בלילה לענ"ד עדיף מהיום וא"צ שאלה. ועיין בט"ז סק"ו ובנה"כ ותלי' בפלוגתא זו. ולענ"ד העיקר כהט"ז. אף גם צ"ע דא"כ אפילו כי אמר לא אוכל אותו יום נמי שרי בלילה דאותו וזה לענ"ד חד. וזה צ"ע דבהרא"ש משמע דעיקר היתירו משום דמדמהו להיום כיון שאמר אותו היום ומשמע מיני' דאילו אמר אותו יום הי' אסרו בלילה כמו ביום זה וזה ודאי צ"ע שאינו עולה כלל לפי הגהות הב"ח סעיף ז בש"ך ס"ק ט"ו בשם הסמ"ע אבל אם עומד בר"ה וכו' דאל"כ הול"ל שנה זו. נ"ב קשה לי דאם עומד בר"ה נמי לא מצי למימר שנה זו משום דאז הי' מותר בכניסת ר"ה הבא משא"כ שנה סתם הוא אסור מעת לעת דשעות: תו כתב שם להוכיח שגם דעת הר"ן הכי. ומלבד מה שהקשיתי כנ"ל על גוף סברת הסמ"ע. אף עם דברי הסמ"ע לא אזיל כלל פירושו בהר"ן שמה שכתב הר"ן דף ס"א פירושו בהגמרא היינו בעומד בר"ה ולהכי לא מיתסר בעבורה בשאומר שנה סתם. ומ"ש בסוף דבריו וכו' קאי על העומד באמצע שנה. והוא תמוה ואינו דמה שפירש דף ס"א דעיקר הרבותא בעומד בתחילת השנה היינו לפי האמת ופשטות המשנה דאיירי בהשנה דאף דמסיק הסוגי' דמהו דתימא הלך אחר רוב שנים נראה לי דזה לא ס"ד אלא בעומד בר"ה אבל למה. דרצה הש"ס להוכיח דשנה כהשנה ולפי' הר"ן דאל"ה לא מתסר אלא בי"ב חודש כרוב שנים פשיטא דאי זה לא שייך אלא בעומד בר"ה קשה מנ"ל להוכיח דילמא לעולם שנה היינו כשנה אחד ומה דאסור בי"ג חודש היינו משום דאיירי בעומד באמצע שנה. ואולי כוונתו דההוכחה אזלה על דרך דמסתמא המתני' בכל ענין איירי ואפילו בעומד בר"ה ומ"מ הוא דחוק בהר"ן. והעיקר לענ"ד כדכתב בתשובת ר"א ששון סי' קנ"ד דלבסוף חזר הר"ן מפירושו ופי' כדפי' הרא"ש הוכחת הסוגי': סעיף ח בש"ך ס"ק י"ז בא"ד ולי נראה דהא"ז וכו' ולכך פסק דיחלוקו א"י למה לא פסק קרקע בחזקת בעליה. ועיין ח"מ סי' שי"ב סעיף ט"ו: סעיף טו בש"ך ס"ק כ"ז מסיים שוב מצאתי וכו' וכמ"ש תוס' שם. נ"ב ולענ"ד הרמ"א לא מטעם התה"ד מחמיר אלא משום דמדמה אותו לדין דא"ח סי' תקס"ט וכן כתב הדרישה פה: סעיף כ בט"ז ס"ק ט"ו. מסיים הא קמן דאפילו בלשון תורה מקרי חג. נ"ב עיין בדבריו בא"ח סי' תרמ"ח ובמה שכתבתי בצדו. ובאמת מבואר שם בהר"ן דלא כמהר"ל מפראג נמי אלא דהכא משום לשון בני אדם: כש"ע סעיף כ"ב קונם שאת נהנית לי. נ"ב עיין סי' רל"ה בש"ך סק"ו וע"כ הכא איירי באופן זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף