בית מאיר/יורה דעה/מג

בית מאיר ‏ יורה דעה מג

ניטל הטחול. נ"ב ובעוף נקרא טריפה הר"ן ח"צ סי' ע"ד:

פר"ח סק"ב בסופו והדבר ברור כו' דהתם מוכחא מלתא נ"ב א"י איך מוכח דילמא נמי הי' נקב ונתרפא א"ו לא מחזקינן ריעותא כי האי:

בהג"הה ואפילו נחתך במקום הדק כשרה. עיין בזה פר"ח שותביש תמהו על הב"י ולענ"ד אפשר הדברים פשוטים דזה לשון הטור ואפילו נחתך שם [ר"ל בקולשה] כולו כשר וקושי' המהר"י בן חביב פשיטא דמאי אפילו ותי' שהמשך לשון אפילו קאי אכולו ר"ל לא מבעיא נחתך מקצתו אלא אפילו נחחך כולו כשר. והנה לשון זה אין לפרש דר"ל ל"מ נחתך מקצתו אלא אפילו כולו כל הטחול דזה ודאי יותר פשיטא דהיינו ניטל הטחול דמבואר דכשר ואף אם הפירוש ל"מ נחתך מקצתו דצד הקולשה אלא אפילו כל צד הקולשה מ"מ לאו נופל כלל לשון הטור ואפילו נחתך שם דהיינו בצד הקולשה אלא ואפילו נחתך כולו או כל קולשי' מבעיא למימר אבל מלת שם משמע דגוף החתך הוא במקום הקולשה ומקצתו נשאר דבוק בהסומכי' א"ו פירושו הכי ל"מ לא נחתך אלא קצתו דהיינו שאין החתך עובר מעבר לעבר עד שנפל המקצת שנחתך אלא אפילו כולו שהחתך עובר מעבר לעבר עד שהופרד הנתתך מ"מ כשר וע"ז השיב הב"י דאינו נראה דבנחתך כולו הוא דאיכא לפלוגי בינו לניקב ללישנא בתרא דאילו נחתך קצתו היינו ניקב ר"ל דוקא בנחתך מעבר לעבר עד שנפרד הוא דאיכא לפלוגי בינו לניקב ללישנא בתרא דאילו נחתך קצתו כלומר מצד מעלה ולא מעבר אל עבר היינו ניקב וא"כ כיון דכתב הטור ניקב כשר ממילא נכלל נחתך מקצתו דהיינו ניקב ומכ"ש נחתך דהיינו מעבר אל עבר וא"כ הדר קשיא מהו אפילו ומה רבותא דכולו אלא הי' לומר וה"ה נחתך שם דכשר ובודאי פן האמת לדעתי דאף לדידן בנחתך מקצתו בסומכי' דהיינו לא מעבר אל עבר הוא ודאי טריפה אם לא נשתייר כעובי ד"ז דומיא דנקרע ובנחתך כל הטחול פשיטא דכשר ובנחתך. כולו דהיינו מעבר אל עבה הוא ספק ומעולם לא שגג הב"י ולפ"ז אין הוכחתו דלא כבעה"ע מידי לענ"ד עיין ודוק:

בדין הטחולים המצוי בהם נקבים מתחלת ברייתן ובפרט בעגלים. הט"ז הכשיר והסכים עמו הצ"צ. אלא שהפר"ח נמנם לאסור ע"פ דברי הנה"כ ולענ"ד פשוט להתיר עכ"פ בבהמות ישראל. ותחלה נאמר שבזה לא נסתפקתי אם נברא כך או לחוש למה דחש הרשב"א בדקין חדא דמשם הי' ברור להרשב"א דטריפה כדי שלא ליתן פ"פ להאומרים שרוב בהמות כן ושנראה מענינו שכן נברא טען מה שטען נגדם ועיין בספר מעיל צדקה משא"כ בנ"ז שראינו שהוא מיעוט המצוי ובפרט בעגלים וכי ס"ד לספוקי שנעשו מנגיחת עגלים שעדיין אין להם קרנים ואלו שור נגחו הי' ממיתו מיד ומכ"ש לחוש במילתא דלא שכיח כי האי לכל הנמצאים לכן אין לספק בזה וא"כ נהי דהצ"צ יפה הכריח דכל אבר שנאמר בו ניקב טריפה אף נברא בנקב נמי טריפה. הא מ"מ מוכרח להודות על פי דבריו עצמם וע"ש דנברא ניקב קיל מנקב הבא ע"י חולי או אדם וזה לא יכחיש שום אדם. אף גם כותב בעצמו דכל שאנו מטריפים בכל אברים שנאמר בם ניקב אף ניטל ונברא חסר הוא מכח ק"ו דנברא ניקב ילפינן. הרי מוכח דנברא חסר כולו גרע מנברא בנקב. וא"כ הרי עכ"פ בטחול יש ק"ו דנברא ניקב כשר מנברא כולו חסר וכ"ת דא"כ נילף נמי בק"ו ניקב ע"י חולי כשר מניטל כולו ע"י אדם. זה באמת חידושו דרב עוירא בטחול וכדפי' רש"י ז"ל הטעם דקים להו באבר זה חמיר נוקב ונחתך מניטל לגמרי שע"י הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה ואין לך בו אלא חידושו דוקא ע"י חולי או אדם ששייך סברא זו אבל נברא בנקב הברור דיש ללמדו בק"ו דכשר מנברא חסר וכן מדויק לשון רש"י שכתב ואין חיתוך בלא נקב דכל נקב משום חיתוך הוא ודוק כי לענ"ד הברור כדכתיבנא. ומן כלל הפוסקים שבסי' נ' דכל אבר שנאמר נקב טריפה וכו' ודאי דאין ללמדו שהרי הוא יוצא מן , הכלל בל"ז לענין ניטל ונברא כולו חסר:

פר"ח סק"ז. על הוראתו. נ"ב גם תשו' פ"י כתב בפשיטות להתיר בחלק י"ד שאלה ט"ו:

סעיף ה' הג"ה ויש מחמירין אם נמצא כמין טחול. נ"ב היינו דוקא צורת הטחול ת"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף