פני משה/פסחים/ז/ט

פני משה פסחים ז ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הפסח שיצא חוץ לחומת ירושלים או שנטמא בי"ד ישרף מיד ואין טעון עבור צורה שיפסל משום נותר וטעמא דזהו נקרא פסול הגוף כדקאמר בגמרא:

מתו הבעלים או שנטמאו. אין זה פסול הגוף בהפסח אלא מחמת דבר אחר הוא ונקרא פסול מכשיר כמו שנטמא הדם כדקאמר לעיל סוף פ"ו:

תעובר צורתו. ימתין עד שיבא לידי נותר וישרף בששה עשר לפי שאין שורפין קדשים בי"ט ששריפת קדשים עשה וי"ט ל"ת ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אף זה ישרף מיד בבבלי קאמר דלא פליג ר' יוחנן בן ברוקה את"ק אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם דלא איתחזי בשר לאכילה והוה ליה כפסולו בגופו ואין הלכה כר' יוחנן ב"ב:

גמ' תני ר' חייה פסול פיגול גוף הוא. כל שנפסל מחמת עצמו או שנתפגל זהו פסול הגוף וישרף מיד:

נטמאו הבעלים וכו'. כדפרישי' במתני':

ר' נחמיה. בברייתא דת"כ דלקמיה ור' יוחנן בן ברוקה דמתני' דקרי ליה בכהאי גונא פסול הגוף וישרף מיד אמרו דבר אחד:

דתני. בת"כ פ' שמיני גבי הא דכתיב ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף וגו' ופליגי שם מפני מה נשרף דר' נחמי' ס"ל מפני אנינות נשרפה שבאותו יום מתו נדב ואביהוא והיו אהרן ובניו אוננים ואסורין באכילת קדשים וכדמפרש התם לפי ששלשה שעירים היו שם שעיר נחשון ושעיר של יום כדכתי' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ושעיר של ר"ח ואותו של ר"ח הוא שנשרף כדדרשינן מדברי משה שאמר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וגו' וא"כ זה שנשרף מיד והרי אין פסולו אלא בבעלים שאינן יכולין לאכול והיינו כר' יוחנן ב"ב דמתני' דקרי ליה פסול הגוף וישרף מיד:

אמר ר' נחמיה. זהו ט"ס בהעתקה והתם גריס אמרו לו לר"נ וכו'. ר' יהודה ור"ש דפליגי עליה אמרו לו וכי מפני אנינות נשרף והא לא נשרף אלא מפני הטומאה שאירעה באונס לשעיר של ר"ח שאילו מפני אנינות נשרף היה להן לשלשתן לישרף והרי לא נשרף אלא של ר"ח כדדייקי מדכתי' ואת שעיר החטאת וגו' והנה שורף אלמא אחד הוא שנשרף:

דבר אחר והלא פנחס היה עמהן ולא היה אונן והיה לו לפנחס לאכלו:

דבר אחר והלא מותר. לאונן לאכול קדשים בערב והיה להם להמתין עד הערב ולא לשרפו ותשובת אהרן למשה שאמר לו ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום וגו' לא הספיק לפי דבריך שמפני אנינות נשרף:

על דעתיה דר' נחמיה ישרוף וימנה. כלומר דמפרש וא"כ קשיא לרבי נחמיה דהא שפיר קאמרי ליה מפני מה לא נשרף אלא זה של ר"ח וישרוף אף השנים אחרים וימנה אותן הכתוב ומשני סבר ר' נחמיה דבאמת שלשתן נשרפו ולא דייק ליה הא דכתיב והנה שורף לשון יחיד אלא דמפרש ליה לקרא הכי ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה שעיר זה שעיר נחשון החטאת זו חטאת שמיני דרש דרש זה שעיר ר"ת והנה שרף הכל:

היה לו לפנחס לאכול. שהקשו לו זה ל"ק משום דעדיין לא נתמנה כה"ג וכ"ג לאו דוקא אלא שלא נתכהן פנחס מפני שנולד קודם שנבחרו אהרן ובניו לכהונה עד שהרגו לזמרי דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא וגו' דמשמע מאותה שעה הוא שנבחר והא דנקט כ"ג משום שלבסוף היה כ"ג:

והיה לו וכו'. והא דהקשו לר"נ עוד שהיה לו לאהרן ובניו לאכול לערב נמי ל"ק דקסבר ר"נ אנינות לילה מה"ת היא ואסור לאכול אף לערב:

אמר ר' ירמיה וכו'. אדלעיל קאי דקאמר ר' יוסה בר' חנינה ר' נחמיה ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד וקאמר ר' ירמיה אוף ר' יוסי הגלילי דלקמן ס"ל נמי דכותהון אלא איידי דאיירי בהא דר"נ מייתי לה לפלוגתא דתנאי ומה שהשיבו לו והדר למילתא דמתני':

דתנינן תמן. בסוף פ"ח דזבחים חטאת שקיבל דמה בשני כוסות ויצא אחד מהן לחוץ לעזרה הפנימי כשר ונותן ממנו מתנותיו והקרבן עולה לו:

נכנס אחד מהן לפנים. להיכל וכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף:

ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון. דדריש מדמה כל דמה דוקא כדמפרש טעמייהו לקמן ומייתי הכא לכולא דמתני' והדר מסיק למילתא דר' יוסי הגלילי דאתיא נמי כר' יוחנן בן ברוקא:

וחכמים פוסלין. דדרשי מדמה ואפי' מקצת דמה פסול מדלא כתיב את דמה:

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ. כלומר ומה אם בחוץ שהוא מקום שהמחשבה פוסלת שאם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה בחוץ פסולה ולא עשה בה המשואר כיוצא שהרי אם הוציא מקצת הדם לחוץ אין המשואר שבפנים נחשב כיוצא דהא אמריתא הפנימי כשר:

מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים. שאם חישב על מנת ליתן את הניתנים בחוץ בפנים כשר הוא כדתנן שם בסוף פ"ג אינו דין שלא נעשה המשואר כנכנס ויהיה החיצון כשר:

נכנס לכפר אעפ"י שלא כיפר. בפנים פסול דברי ר"א. דדריש נאמר כאן לכפר ונאמר להלן וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא כיפר וסבירא ליה דנין בהמה מאדם:

ר"ש אומר עד שיכפר. דסבירא ליה אין דנין בהמה מאדם אלא נאמר כאן לכפר ונאמר להלן ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר מה להלן בשכיפר אף כאן בשכיפר וס"ל דנין חוץ דכאן שהוא בחטאת החיצונה מבפנים שהוא פר ושעיר יוה"כ שמצותן בפנים:

ר' יהודה אומר אם הכניס. הדם למבפנים שוגג כשר הא אם הכניס במזיד פסול ואעפ"י שלא כיפר:

כל הדמים פסולין וכו' לא הרצה הציץ אלא על הטמא וכו'. דכתיב גבי ציץ ונשא אהרן את עון הקדשים וכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו וגו' מה קדשים האמורים להלן בטומאה הכתוב מדבר אף עון הקדשים האמורים בציץ בטומאה הכתוב מדבר:

אמר ר' אלעזר תדע לך שהוא פסול מכשיר כר' יוסי הגלילי. כלומר נקיט האי מילתא בידך דשמעי' מפלוגתייהו דפליגי נמי בהא דלר' יוסי הגלילי פסול הדם נקרא פסול מכשיר ולא פסול גוף שהרי חברו מבחוץ והוא כשר וכלומר שנכנס אחד מהן לפנים הרי הוא מכשיר בהחיצון ומפני שלא נפסל עד שיכניס כל הדם כדמפרש טעמיה אבתרה ולרבנן תדע לך דמשוי להו להאי מילתא כפסול הגוף שהרי זה החיצון הוא במחיצתו עדיין ואפ"ה הוא פסול מאחר שנכנס מקצת הדם לפנים:

רבנן דרשי. השתא מפרש לטעם פלוגתייהו דרבנן ור' יוסי הגלילי והאיך מפרשי להני קראי דלעיל דרבנן דרשין להאי קרא דמשה הכי שאמר להם מדוע לא אכלתם וגו' הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכל תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי דה"ק הן לא הובא את דמה מפני שהן לא נכנס אף מקצת דמה לפנים לפיכך אכל תאכלו אותה הא אם נכנס מקצת דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם לפי שאף אם נכנס מקצת הדם פסול הוא ור' יוסי הגלילי דרש מפני שלא נכנס כל דמה וכו':

מה טעמא דרבנן. בעיקר פלוגתייהו וכו' כדלעיל:

מה טעם דר' יוסי הגלילי. דלא דריש מדמה ואפי' מקצת דמה משום דבקרא דמשה לא כתיב מדמה אלא הן לא הובא את דמה דמשמע כל דמה כדדריש ליה וגלי האי קרא אקרא דמכל חטאת דבעינן כל דמה:

כהדא דתני וכו'. השתא מסיק לה למילתה דר' ירמיה דלעיל דאמר אוף ר' יוסי הגלילי דכוותהון דר' נחמיה ודר' יוחנן בן ברוקה דאפילו פסול מחמת דבר אחר הוי כפסול הגוף וישרף מיד והיינו אם בפסול הדם שנכנס לפנים עד שיכניס כל דמה דאלו מקצת הדם קאמר בהדיא לעיל דלר' יוסי הגלילי פסול מכשיר נקרא ולא פסול הגוף:

רבי יוסי הגלילי אומר אין כל הענין הזה מדבר. קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין וכו' אמרו לו א"כ לדבריך מנין לחטאת החיצונה שאם נכנס מדמה לפנים שתהא פסולה והשיב להם לא מן הדין קרייא וכו' ודאי לא אלא מהכתוב הזה הן לא הובא את דמה והא אינו אומר וכו' וכטעמיה ודרשיה דלעיל שמעינן מיהת דאם היה שהכניסו כל דמה יפה עשו ששרפו וה"ז אינו אלא פסול הדם ואפ"ה דינו לשרוף מיד וכר' נחמיה וכר' יוחנן בן ברוקה:

תשובה לר' עקיבא שהיה אומר מדמה ולא כל דמה. ר"ע לא אשכחן לא בהאי מתני' דזבחים ולא בהתוספתא כהאי פלוגתא ושמא קים להו לרבנן דר' יוסי הגלילי ר"ע היא וקאמר דמכאן תשובה לסברי' דר"ע שהרי כל הני תנאי כוותיה דר' יוסי הגלילי סבירא להו דכל דמה הוא דבעינן ואפשר דעל ר"ע דמתני' דלעיל מינה בזבחים קאי דקאמר התם שהיה ר"ע אומר כל הדמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין וכדדריש שם מחטאת וכל חטאת לרבות שאר הקדשים והשתא אימא דוכל חטאת ללמד הוא באה דעד שיובא כל הדם של החטאת ומנין לו לרבות שאר הקדשים אלא דס"ל דהואיל דכתיב מדמה משמע אפילו מקצת דמה א"כ ע"כ וכל דכתיב לרבות שאר הקדשים ומכאן תשובה לר"ע וכדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף