עמר נקא/במדבר/כב

גרסה מ־12:10, 19 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עמר נקא TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בעריכה

וירא בלק אמר אלו ב' מלכים וכו' לפיכך ויגר לשון מורא וכו' קשה מה זה שהוצרך רש"י לפרש ממה פחד בלק הרי הכתו' מפרש יראתו ועוד קשה למה הוצרך לפרש ויגר לשון מורא פשיטא וי"ל ולישב דברים הללו בדרך זו הואיל ולא כתב הכתו' וירא בלק מלך מואב הרי שמענו שלא היה בלק עקר בדבר זה ועוד שהרי כתי' אח"כ ויגר מואב ולא כתי' ויגר בלק הרי תלה הראייה בבלק והיראה במואב לכך נראה לפרש שבלק בעצמו לא לקח בחירה לדבר זה אלא מואב הם שעשו התחבולות אבל תלה הראיה בבלק לומ' לך שאפי' בלק בן צפור שהיה גבור חיל ונודע בגבורתו כמו שכתוב (שופטים י"א ועיין בבעל צרור המור פרשת בלק ברישא דאיהו מפרש ואזיל הפסוקים ע"ד שכתב הברנוטרה כאן שא עיניך בו אז אאמר כן דבר וכזאת דבר). הטוב טוב אתה מבלק בן צפור וכמו שפי' הרמב"ן גם הוא שם לבו לראות את כל אשר עשה ישראל לאמרי אבל לא פחד כמו שפחדו מואב מפני שלא היה מלך עליהם עדיו כמו שפי' רש"י בסמוך וכיון שראו מואב שגם בלק ראה ושם בלבו להתבונן בדבר פחדו ויראו מאד וזהו שפי' רש"י לפיכך ויגר מואב כלומ' מפני ראיית בלק פחדו הם כדפרישנא והוצרך רש"י לפרש ויגר לשון מורא לפי שהייתי יכול לפרשו לשון אסיפה כמו אוגר בקיץ וכמו לא תגורו מפני איש שדרשו בו לא תכניס דבריך וכו' והייתי מפרש שבלק צוה לאסוף את מואב ולהכניסם לערי מבצר מפני פחד ישראל לכך פי' ויגר לשון מורא שאי אפשר לפרשו לשון אסיפה שאין נופל בזה מלת מאד שכתו' אחריו ויגר מואב מפני העם מאד אבל בלשון מורא נופל לשון מאד כלומ' פחדו הרבה:

דעריכה

בעת ההיא לא היה ראוי למלכות מנסיכי מדין היה וכו' קשה מנא לו וי"ל מדלא כתיב בתחלת הפרשה וירא בלק מלך מואב משמע שלא היה אז מלך בתחלת העניין אלא שאחר שספר מוראן של מואב ועצתן שנתיעצו עם זקני מדין כתב שהיה מלך בעת ההיא כלומר שמנוהו לצורך שעה. וכיון שלא פי' לנו הכתוב את יחוסו והזכירו אחר עצת מואב עם מדין יש לנו לומר שמנסיכי מדין היה וראיתי במדרש שרקם הכתוב בנסיכי מדין זהו בלק כך מצאתי כתוב:

העריכה

ארץ בני עמו של בלק משם היה וכו' קשה מנא לו תאמ' שלעולם לבלעם מוסב כפשט הכתוב. וי"ל שמאחר שהכתו' האריך כל כך בסימני שמות המקום הזה שכת' פתורה אשר על הנהר אין לומ' שכנוי ארץ בני עמו יהא מוסב על בלעם דפשיטא לכך פירשו רש"י מוסב אל בלק וקשה מה זה שאל רש"י בכאן מפני מה השרה שכינתו על גוי רשע וכו' היה לו להמתין לשאול דבר זה בפסוק ויבא אלהים אל בלעם. וי"ל שזה מוסב למה שאמ' רש"י למעלה שבלעם היה מתנבא לבלק עתיד אתה למלוך דאלמא היה מתנבא אפי' שלא לכבוד ישראל לכך הוקשה לו עתה מפני מה השרה שכינתו על גוי רשע אבל בנבואות שבאו אליו בפרשה זו לא קשיא מדי שבאו אליו לכבוד ישראל:

ועריכה

נכה בו אני ועמי נכה בהם ד"א לשון מנכה לו וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון קשה מעט למה שכתב אוכל לשון יחיד ואח"כ כתב נכה לשון רבים לכך פי' ד"א שנו"ן שורש בתיבה ואי"ה סימן לרבים והוא מקור על משקל פעל מפועל הדגוש:

זעריכה

וקסמים בידם כל מיני קסמים. ד"א קסם זה נטלו בידם וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון הל"ל ויקחו בידם קסמים או ויביאו לו קסמים לכך פי' ד"א קסם זה. עוד י"ל שלפי פי' ראשון היה לו לסמוך נטילת הקסמים לזקני מואב שהם היו צריכין לו יותר מזקני מדין לכך פי' ד"א שזקני מדין הם שנטלו הקסם בידם ולא זקני מואב כדמוכיחי קראי וכדמפרש רש"י ואזיל:

חעריכה

לינו פה הלילה אין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה וכו' אין להקשות שהרי שרתה עליו שכינה ביום כדכתיב ויקר ה' וכו' ר"ל שלכבוד ישראל נגלה עליו ביום אבל רגילותו מקודם לכן היה להיות נגלה עליו בלילה. וגם י"ל שביום היה נגלה עליו בלשון קרי וטומאה כדילפינן מלשון ויקר והיא היה חפץ שתשרה עליו שכינה בלא דרך עראי וטומאה לכך אמ' להם שימתינו עד הלילה:

כבעריכה

לשטן לו מלאך של רחמים היה וכו' קשה מנא לו י"ל מדכתי' מלאך ה' שהיא מדת רחמים וזה דבר זר שמלאך ה' יתיצב לשטן לכך פי' כן: ושני נעריו עמו מכאן לאדם חשוב שיוצא לדרך שמוליך עמו ב' אנשים לשמשו וחוזרין ומשמשין זה את זה קשה למה שנה את טעמו ממה שכתב גבי אברהם בפרשת וירא אליו שהוא כתב שם וז"ל שאם יצטרך א' מהם לנקביו יהיה השני עמו ומה נשתנה זה מזה וי"ל דהתם גבי אברהם לא שייך טעמא דחוזרין ומשמשים זה את זה לפי שהיו ישמעאל ואליעזר ואין דרך כבוד שישמעאל בנו של אברהם ישמש את אליעזר העבד לכך פי' שם שאם יצטרך א' לנקביו יהיה השני עמו שהרי לא היה יחידי שהיו שרי מואב עמו לכך פי' בכאן טעם אחר שחוזרין ומשמשין זה את זה ולכך חלק רש"י טעמיהן:

כדעריכה

גדר מזה סתם גדר של אבנים הוא קשה מנא לו י"ל מדכתיב במקום אחר וגדר אבניו נהרסה ויש במדרש שהגדר הזה הוא הגל של אבנים שעשו יעקב ולבן כשכרתו ברית יחדיו ואמ' שבלעם הוא לבן הארמי כמו שאמ' הוא לבן הארמי הוא בלעם הוא כושן רשעתים וזמן הקב"ה לדוחקו בגל הזה להזכיר בו הברית אשר כרת עם יעקב אם אני לא אעביר את הגל הזה לרעה והוא עתה היה עובר על שבועתו שהיה עובר הגל לקלל ישראל:

כועריכה

ויוסף מלאך ה' וכו' סימני אבות הראהו פי' שבראשונה עמד לו במקו' שהיה יכול להנצל בשתי מקומות כלומ' שאם יחפוץ לקלל בני אברהם יקלל בני ישמעאל ובני קטורה אבל לא בני יצחק ובשניה עמד לו במקום שהיה יכול להנצל במקום אחד כלומ' שאם יחפוץ לקלל בני יצחק יקלל בני עשו אבל לא בני יעקב ובשלישי תעמד לו במקום שלא היה יכול לנטות אנה ואנה וגם לא ללכת לפניו כלומ' שמבני יעקב לא יוכל לקלל כלל שכלם כשרים וטובים הכי איתמר במדרשים ומה שאמ' רש"י רמזה לו שמבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים דקדק זה מדשני קרא בדבוריה ולא כתב שלש פעמים כמנהגו כשאר מקומות:

לעריכה

ההסכן הסכנתי וכו' ודרשו רז"ל מקרא זה בתלמוד וכו' הכי איתמ' התם בגמ' אמ' ליה מאי טעמא לא רכיבת אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי להו אמרה ליה האתון הלא אנכי אתונך אמר לה למשוי בעלמא אמרה ליה אשר רכבת עלי אמר לה אקראי בעלמא אמרה ליה מעודך עד היום הזה ולא עוד אלא שאתה עושה עמי מעשה אישות כתי' הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם ותהי לו סוכנת מכאן אמרו בלעם בועל אתונו הוה בלילה הכי איתמר במסכ' ע"ז ובמסכת סנהדרין בפרק חלק: בקר וצאן דבר מועט קשה מנא לו וי"ל שדרך המקרא להקדים צאן לבקר בכל שאר המקומו' מפני שהמנהג הצאן יתירות על הבקר והכתו' מקדים המרובה וכאן שהקדים בקר לצאן משמע שהבקר שזבח היו מרובין על הצאן והמנהג לזבוח מעט מהבקר. וגם הבקר שזבח בלק היו יותר על הצאן הנה הזבח שלו היה דבר מועט לכך פי' רש"י כן בכאן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.