שו"ת אהל יעקב/ה
שאלה ה'
טל אורות טלך אמרתיך אמרות טהורות טלך מטלא דשמיא ביה גשמי יצטבע ומנד קציר רמי בערסי ביום נחלה וכאב אנוש כאשר הופיעה עלי נהרתך שמש צדקה ומרפא אז ינוח לי ותוגה לשמחה נהפכה מהיו' בני הקטן אברהם ה"י תינוק המוטל בעריסה באשתא צמירתא עד שנתיאשו בעלי הרפואה ממנו בעומד למיתה ואותו היום נה"ר יוצק יסודו בזעת אפו ינק שדי אמו ועטישות תהל שור ובאור הנזרח מאותיותיך ואמרתך חייתהו והנו היום עומד לרפואה זכות כ"ת יעזרהו ויבקש עליו רחמים ובעד אחיו אהרן יצ"ו אשר גם הוא צריך לרחמים אכ"יר: מה נמלצו לחכי אמרתיך בענין הס"ת הנמצאים במחניכם בדפים בלתי מכוונים והאחת קצרה והאחת ארוכה עד שנמצא למטה או למעלה מקום פנוי כשיעור פרשה ומזה נסתפק לכ"ת בכשרותם בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש בצורות פרשיות לא אאריך מענית כי ידעתי כ"ת חכם כמלאך אלדים אבוא בקצרה ואומר לע"ד נראה דאין כאן מקום פסול משום שנמצאו העמודי' בלתי שוים בין להרמב"ם בין להרא"ש דמחלוקות' היא בצורת פרשיות במקום פרשיות אבל שלא במקו' פרשה אם נשאר חלק לא חילקו: איברא דהרמב"ם לכאורה פוסל שלא במקום פרשה באומרו ז"ל וכן אם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה פסול ותמיהא לי טובא מהיכן הוציא זה דהרי במסכת סופרים ובהקומץ שמשם יצא דין זה לא הזכירו אלא שינוי צורת פרשה פתוחה לסתומה או ההפך ושמא סבירא ליה להרמב"ם ז"ל דאף אם הפסיק והניח מקום פנוי קרי ביה שינוי וזה דוחק:
ועוד תמיהא לי מהרמב"ם עצמו שלא מנה זה בכלל הכ"ד דברים הפוסלים בס"ת אם לא שנא שהאחת כלולה בחבירתה כי הכל נכלל בשינוי צורת פרשה וזה דוחק ג"כ ונראה לי שמשום זה השמיטו מוהרי"ק מפסקיו ואזיל לשיטת הטור הממאן בזה ואינו פוסל באם הניח מקום פנוי שלא במקום פרשה: ומזה תמה אני על בעל שפתי כהן ז"ל ברצותו לקיים דברי הרמב"ם ולדחות דברי הבית חדש הסובר דהטור ממאן בזה באומרו אין דבריו מוכרחים ולא נתן טעם לדבר ואדרבא מוכרחים הם ממסכת סופרים והקומץ רבא שלא הזכירו כי אם שינוי פרשיות דוקא ואף אם אנו מקיימים דברי הרמב"ם ז"ל שפוסל בהניח מקום פנוי כשיעור פרשה שלא במקום פרשה בנ"ד לא שייך דעד כאן לא דיבר הרמב"ם אלא בהפסיק במקום דאיכא הוכחא דהפסקה כגון באמצע שיטה או באמצע הדף אבל אם מילא העמוד שיטין ובשביל הנחת שיעור גליון למטה השמיט שיטה משיעור חברתה וכ"ש אם לא נשארו שיטין משורטטים לא חשיבי הפסק דדוקא לא ימעט הכתב אמרו מפני ריוח הגיליון אבל לא בהשמטת שיטה אחת ואף מיעוט הכתב אינו אלא למצוה מן המובחר ומאחר דמנין השיטין שנהגו הסופרים ע"ב מ"ב ס"ח אינו אלא מנהג בעלמא ולא לעיכובא אם עשה עמוד א' יתר על חברו אין בזה שום חשש פסול שא"כ לא לישתמיט שום פוסק לומר צריך שיהיו העמודים שוים לעיכובא: והגע עצמך שיריעה אחת נשתרטטה בריוח והאחרת בדוחק ונתכוון הסופר למ"ב שיטין או לס"ח או לע"ב והעדיף הא' על חברתה בגיליון חלק האם בעבור זה תפסל ואף בגמר פרשה פתוחה בסוף הדף נראה לי דלא סגי אלא בהנחת שיטה משורטטת למטה או הוכחה דבעבור זה הניחה או יניח למעלה שיעור שיטה אם לא במקום שנהגו חומרא בכל ענין:
ומה שאני זוכר בזה הוא מעשה רב שבא לידי בכעין זה בקהל של הרב אפרים נקאוה ז"ל ובדקתי בספריה ומצאתי ג' מהם שאין הדפים שוין בשיטין וקצתם עודפים על קצתם שנראה כמקום פנוי למטה או למעלה וחששתי כעין חשש כ"ת ונמצא שם סופר א' שמו ה"ר אהרן ן' שימון בקי בספרים ודקדקנו ולא מצאנו שום מקום לפסול ושאלתי לבני הק"קי על טיבן של ספרים ההם והגידו לי שכאשר הוקפה העיר כרכום ברחו היהודים למבצר ולקחו כל ספרי בתי כנסיות עמהם להיותם לפלטה והסירו עמודיהם והפרידו היריעות ללא השאירם בקדושתם ולהיות נוח לשאת אשר מזה נתערבו כל הספרים וכל היריעות וכאשר היה שלום בעיר חזרו לחבר כל הספרים כל ספר בפני עצמו וקצתם לקחו מיריעות קצתם ואע"פ שאינם שווים בדמותם היו שוים בכתיבתן ומנין שיטים ומזה נמצאו קצת יריעות עודפים בכתיבה גסה וקצתם בכתיבה דקה עד שנמצאו קצת חלקים למטה וקצתם יש חלק למעלה ולא מצאנו מקום לפסול ומכ"ש בנ"ד דמשום תיקון ואינן על צד היותר טוב שלא נעשו בכונה אנו פוסלים ואם כ"ת רצה לתקנו על צד היותר טוב לצאת מידי חשש פיסול אין אני מוחה בידך זהו מה שנראה לי בקיצור וישמע חכם ויוסיף לקח כ"ד אחיך הכותב והחותם פה עיר לונדריס יע"א הצעיר יעקב ששפורטאש: עוד לו על הענין הנז' חביב עלי החכם השלם נר"ו: