שפת אמת/ברכות/ו/ב
בגמ' אמר ר"י בשעה שהקב"ה בא בביהכנ"ס ואינו מוצא שם עשרה וכו'. עי' במהרש"א [מ"ש כדאמרינן לעיל שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס ועשרה המתפללים שם שכינה שרוי' ומסיק שם דבעשרה קדמה שכינה ואתיא וע"ז אמר בשעה שהקב"ה מקדים עצמו לב"ה למצוא שם עשרה דרגילים שם ולא מצא כו']. ואין דבריו מובנים לפע"ד מכמה טעמים. חדא דוודאי הא דאמרינן דבעשרה קדמה שכינה היינו כשיבואו אח"כ אבל כשגלוי לפניו ב"ה שלא יבואו למה יקדים עצמו לבוא. וגם מה דמשמע בדבריו דבית הכנסת ותפלת עשרה חדא מילתא היא אין מובן.
ולפע"ד נראה דהא דאמרינן לעיל הקב"ה מצוי בביהכנ"ס היא אף שלא בשעת תפלה כדאשכחן במגילה (כט.) בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. ומשום הכי פלגינהו בגמ' לעיל לב' דרשות מהאי קרא דכתיב בעדת אל א' על בהכנ"ס וא' על תפלת עשרה. ועל הא דבהכנ"ס קאמר הכא כשבא ואינו מוצא עשרה באותו יום. דוודאי אם כבר התפללו או יבואו עד לזמן תפלה לא מיירי. והא דאמר ולא מצא שם היינו בבהכנ"ס זה לא מצא היום עשרה כנ"ל. [וכן משמע במגילה (ה.) ברש"י ד"ה עשרה בטלנין ובר"ן שם]. ומצינו בזוהר (פרשת תרומה דף קלא.) דאי אשכח חד ובתר הכי אתיין כולהו אתפייס בהדי' ע"ש דדריש הכי מדכתיב ואין איש ולא ואין עשרה. ולפ"ז מ"ש הכא ולא מצא עשרה היינו שרואה שלא יבואו גם אח"כ להשלים העשרה. מ"מ כ"ז דוקא בבית הכנסת כמ"ש. אבל אין מזה ראיה על כל עשרה שמתפללין דהא אפשר לפרש קדמה שכינה ואתיא קודם התפלה כשכבר נכנסו כולם וכמ"ש לעיל:
שם בגמ' כל הקובע מקום לתפלתו כו'. לפי ששיבח מקודם תפלה בציבור בבית הכנסת אמרו כאן דגם המתפלל בביתו כשקובע מקום מיוחד לתפלה יש שם הכנה. כמו שיש זכות הצטרפות הרבים כן יש הצטרפות הרבה זמנים מה שמתפלל בכל יום ויום במקום זה המיוחד חל הארת הקדושה שם. ולכן אסור לשנות המקום כענין שבא הקב"ה בבית הכנסת ואינו מוצא עשרה דכועס. לכן אמר אלקי אברהם בעזרו שהיה יחיד כי לא היה שם שום עובד ה' כמותו לצרף אתו. וכמו כן כשאדם יודע ומבין תועלת עצום בהתפללו בפ"ע כשקובע מקום הוא בעזרו כנ"ל: