פני משה/בבא מציעא/י/א

פני משה בבא מציעא י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הבית והעליה של שנים. הבית של אחד והעלי' של אחד:

שניהם חולקין. לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון והכל לפי הגבוה אם אחד גבוה מחבירו אבניו ועציו ועפרו מרובה משל חבירו. רואין אילו אבנים ראויו' להשתבר. ודבר זה ידוע מדרך הנפילה אם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו יש לדעת שהתחתונו' נשברו ואם עליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה אז העליונ' נשברו שנפלו ממקום גבוה והתחתונות שלימות שנפלו ממקו' נמוך ורישא דקתני שניהן חולקין בכולן מיירי שאין ידוע כיצד נפלו כגון שנפל בלילה ופנו את האבנים מיד:

מכיר מקצת אבניו. והן שלימות:

נוטלן. וכגון שהלה טוען במקצת מהן שהוא אמת ומקצת מהן אמר איני יודע דהוי ליה מחויב שבועה דאוריית' ואינו יכול לישבע ומשלם. אבל אם זה אומר על כולן איני יודע ישבע היסת שאינו יודע וחולקין בשוה:

גמ' תני בברייתא נכמר כתנור. נהרס ונפל במקומו העליונות ראויות לישבר מחמת שנפלו בכח על התחתונות נשברות:

נפל לחוץ. על הארץ איכא למימר דטפי ראויו' התחתונו' לישבר:

זאת אומרת ששולטות היד מצד אחד. מדקתני היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפילו אין הלה מודה לו כיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד אחד יודע הוא ידו שולטת ונאמן:

תמן תנינן. בסוף פ"ז דדמאי:

א"ר יוסי. מפרש מה טעם אמרו בחולין מתוקנין שנתערבו במאה טבל והיינו שטבולין לתרומת מעשר נוטל מאה ואחד והלא בדין היה שלא יטול אלא המאה של טבל וא"ת שחוששין אנו שהתרומת מעשר נתערב בחולין אף אם היה כן הלא היא עולה באחד ומאה והרי כאן נטל המאה מן המאתים שנתערבו וישארו החולין כמות שהן הלכך קאמר ר' יוסי דהיינו טעמא:

אם את אומר נוטל מאה. של הטבל חוששין אנו שמא יחשוב הוא כל החולין עלו בידו והיינו אני אומר וכו' כלומר שיטעה לומ' שע"י החולין בידו ויחשוב אותן לחולין והמאה הנשארים הם של טבל ובאמת אינו כן אלא הטבל עלו בידו:

ונמצאו אילו בטיבלן. חותן המאה שיחשוב שהם של חולין נשארו בטיבלן לפי שלא יפריש מהן ובאמת של טבל הן והלכך מפסיד אחת של החולין ונוטל מאה ואחת לשם טבל כדי שיפריש תרומת מעשר מן הטבל ונמצאו החולין מתוקנין ממה נפשך. ותרומה דנקט הכא לאו בדוקא ול"ג דלא איירי אלא בטבל הטבול לתרומת מעשר. ואיידי דקתני התם אם היה הטבל מרובה הוי כיש לו פרנסה ממקום אחר ומוציא לפי חשבון וכדקאמר התם בהאי תלמודא מיכן והילך לפי חשבון נקט לה הכא:

אילין תקועייא. היסודות ועל שם שהבית תקוע ונשען עליהן ופליגי בה על מי מוטל לעשותן:

ארעיה. התחתון הוא העושה היסודות:

זקיק את מטעינני. כלומר העליון אומר להתחתון חייב אתה לישא ולהטעין עליך ומה איכפת לי ביסודות הבית שלך ואם אתה רוצה בחיזוק ביתך תעשה משלך:

ר' לא אמר עילאי. העליון צריך ג"כ לסייע לעשותן:

בנאי אמרין. הבונים אומרים תרויהון אילון יסודיא כלומר לשתיהן צריך לאלו היסודות לבעל העליה ולבעל הבית:

ודע מסייעא. הברייתא זו מסייע למאי דאמרי הבנאי דשנינו בתוספתא פי"א:

היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו. וכגון שהחצר הוא למעלה מן החורבה ורוצין לבנות ולעשו' הכותל ביניהם ובתוספתא כתוב היתה למעלה מחצירו של חבירו וט"ס הוא וצ"ל מלמטה:

לא יאמר לו. בעל החצר אתה תבנה הלמטה ואני מסייע עמך מכנגד כותל חצירי ועולה אלא מסייע ומייסד עמו מלמטה ועולה והיינו כדאמרי בנאי:

היתה. חצירו בנויה ע"ג שיחין ומערות ועשויה כיפה על גביהן והתחתון רוצה לבנות למטה אין העליון נזקק לו כלום:

תיפתר. להאי כגון אלו הדירות שנוהגות בעיר בישן דלא יכול התחתון לבנות עד שבונה העליון בתחלה ועושה כמין כיפה מלמטה ונמצא שאין העליון צריך לחיזוק היסודות של התחתון כלל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף