אמרי בינה/דיני עדות/ד
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי למי שהקשה בהא דיבמות (דף מ"ז) באומר נתגיירתי בלב"ע דנאמן לפסול א"ע וכתב רמב"ם (פי"ד מא"ב) וחוזר וטובל בב"ד וכ"כ בש"ע יו"ד (סי' רס"ח) וקשה למ"ש בש"ע (ס"ג) לרי"ף ורמב"ם אף אם בדיעבד מל ועבל בפני ב' מעכב ואסור בישראלית וא"כ לדבריו שגייר א"ע בינו לב"ע והיינו גם המילה יהיה צריך הטפת דם ברית. וכן כ' באמת בר"ן קידושין (דף ע"ח) וז"ל נאמן אתה לפסול עצמך שאסור אתה לבא בקהל עד שתטיף דם ברית ותטבול בפני שלשה שהרי הודית ושווי' נפשך חתיכה דאיסורא עכ"ל ולמה השמיט הש"ע ענין העפת דם ברית. ונראה דודאי אחרים אסור להם להטיף דם ברית כיון דבחזקת ישראל ואינו נאמן לגבי אחרים רק לשויא נפשי' חד"א ואנן לכל דבר בחזקת ישראל מחזקינן לי' אסור לחבול בו ואף לחבול בעצמו אסור דאין אדם רשאי לחבול בעצמו כמבואר בש"ס ב"ק (דף צ"א) וכן לצוות לאחרים וא"כ בלתי אפשר להאמין לו להטיף דם בברית דאף דלדבריו נכרי הוא ורשאי לחבול בעצמו לשם גירות להתיהד עי"ז מ"מ כיון דא"נ מצד עדות רק לגבי עצמו יכול לשוי' נפשו חד"א ואנו מחזקינן לי' שכבר נתגייר כדין אסור לחבול בו ואף שיגייר א"ע בזה להטיף דם ברית אינו מועיל דלדבריו דנכרי הוא לא ימול ואף למ"ש הש"ע (סי' רס"ד ס"א) דאם מל א"צ לחזור ולמול פעם שנית מבואר בב"י משם ר' מנוח דאפשר אף הרמב"ם מודה שצריך להטיף ממנו דם ברית רק דא"צ לחזור ולחתוך והרמ"א כתב שם דכן עיקר דצריך לחזור ולהטיף. גם אף אם נאמר דבדיעבד א"צ לחזור ולהטיף כשמל אותו נכרי ויכול בעצמו לחזור ולהטיף לשם גירות מ"מ אין מניחין אותו דאף דנאמן לגבי עצמו לשוי' נפשו חד"א היינו לענין איסור נאמן אבל לחבל בעצמו אין מניחין אותו דלענין זה ל"ש נאמנות וכבר כתב מהרי"ק (סי' ע"ב) דלענין ממון אדם נאמן על שלו לאסור או להתיר אף היכא דלא הוי בידו ולגבי גופו א"נ ועיין ספר ש"ש (ש"ו פ"ו) עיי"ש וא"כ לענין זה בלתי באפשרות להאמין לו דאין לו תקנה ובדבר שאין לו תקנה לעולם ל"ש להאמינו לגבי דנפשי' וצ"ע בזה עוד כי לדברי מהרי"ק דעל גופו אינו נאמן להתיר וכן לאיסור א"נ מצד בעלים ועיין ש"ש (ש"ו פח"י) דחקר מנ"ל דאשה נאמנת לומר לבעל טמאה אני לך שראתה כיון דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ואין עא"נ נגד חזקה ועל ספירת שבעה נקיים כבר כ' תוס' ריש גיטין הטע' מוספרה לה אבל לומר טמאה אני לך מנ"ל דא"ל מתורת בעלים דנאמנין בשלהן אפי' נגד חזקה דא"כ לא מקשי תוס' מספירת ז' נקיים וע"כ דל"א בעלים נאמנין בשלהן אלא בממונם וכמ"ש מהרי"ק. והאריך שם דמטעם שוי' נפשי' חד"א אי אפשר לומר דהא הבעל חייב קרבן עיי"ש וכבר כתבתי בהגהותי לד"ח חיו"ד (סי' כ"ג) ליישב זה דאח"כ נאמנת בתורת עדות כיון דכבר איתר' החזקת טהרה מכח שווי' אנפשי' חד"א. והעיקר כתבתי שם הטעם דנאמנות דכל אשה לגבי בעלה הוי כמהימנת אצלו לזה דאל"כ אלד"ס הכי לעולם תצטרך לברר ע"י עדים כשתראה עיי"ש אבל מטעם בעלים א"נ רק על שלהם היינו ממונם אבל גופם א"נ לגבי אחרים א"כ מנ"ל דיכול לשוי' נפשי' חד"א לפסול גופו. וצ"ל כיון דידענו מאו הודע אליו חטאתו דיכול לומר שמחוייב קרבן בבירור דשם בשום פנים אי אפשר לומר דהמעשה שקר רק דנאמן לגבי נפשיה דאי אפשר להביא החטאת בנדבה וע"כ צריך לומר דלגבי נפשו נאמן שמחוייב מכבר להביא הקרבן וחיובו רמיא אקרקפתא דגברא כן נמי יכול לומר שיש עליו חיוב דאסור לעשות דכל איסורי תורה איסורא דגברא המה כמבואר ר"ן נדרים (דף ח"י) וריטב"א קידושין (דף נ"ד) וממילא נאמן לומר קדשתי אשה פלונית ואסור בקרובותיה דהיינו לא שהקרובות אסורים רק הוא אסור בקרובותי' ככל איסורי של תורה. וזה הכל דנאמן לאסור א"ע באיסורי תורה אבל לחייב א"ע לחבול בגופו זה לא מצינו שיהי' אדם נאמן ע"ע יותר מעדים ולכך בהוחזק אצלניו לישראל א"נ על הטפת דם ברית ולא הזכירו רק דאסור עד שיטבול ויקבל גירות מחדש אבל לא שיצטרך להטיף דם ברית דלענין זה לא מצינו שנתנה התור' נאמנו' לאדם ע"ע ועדיין צ"ע בזה דמ"מ יכול לאסור ע"ע עד שיסתלק לגמרי האיסור דהיינו שיתגייר ע"י הטפת דם ג"כ ואכ"מ להאריך בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |