מראה הפנים/בבא מציעא/ה/ו

מראה הפנים בבא מציעא ה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי יוחנן אמר פוסקין. זהו שער של עיירות המוזכר שם בדף ע"ב ע"ב ושם מחליף דעת ר' יוחנן דס"ל דאין פוסקין על שער עיירות וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כוותי' ואין להאריך בשכבר נודע דרוב אחרונים דעתן להקל באיסור הזה שהוא דרבנן וס"ל כדעת התוס' והרא"ש וכן הטור בסי' קע"ה. וכן פסק הסמ"ג בהלכות רבית דרבא דקאמר בדף ס"ג ע"ב השתא דאמר ר' ינאי וכו' מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרי' אשמעינן דפוסקין על שער של עיירות והלכה כרבא וכר' ינאי רבו של ר' יוחנן ומ"מ למדנו מכאן דקאמר דמאן דס"ל דאין פוסקין בשער של סירקי והוא שער עיירות מודה הוא בשער ציפורי ומטעם שאינה פוסקת א"כ להאי מ"ד שער הנמשך בעינן וזהו שער המדינה ופירש דורמוס דקאמר התם דלמאי דהשיב לו ר' אסי לר' זירא מתני' בהכי איירי וכן פי' הסמ"ג דורמוס הוא איטליז רב וגדול של מדינה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט ממלוה הלכה ה' ע"ש:

ותימה אנא וכו'. הספק הזה הוא לפי מאי דפליגי התם אי לווין על שער שבשוק ומסקנא דלוין. והא דר' ירמיה ור' יוסי דלקמיה אם נפרש דקאי לפרש בעיא וספיקא דר' בון היה צריך להפוך הגי' והנכון דעל הלואת סאה בסאה קאי וכדפרישית וקאמרי הני אמוראי דפלוגתייהו דלעיל תליא וכלומר דמר סבר דלא פליגי אלא בהא אבל לא בפיסוק על שער עיירות ומר אמר איפכא. והדין הזה מבואר ואין להאריך:

פוסקין על השחת. דמיא להא דאמר התם דף ס"ד ע"א דין דקרי קרי האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וכו' וכא"ד דאמר רבא דכיון דממילא קא רבו שפיר דמי ודקאמר אף על חלות דבש מחלק התם דמה שכורתי רודה בכך וכך מכור לך אסור דהני לאו מינייהו קא רבו דשקלי להני ואתו אחריני כ"א מה שכורתי רודה בסתמא הן רב הן מעט מכור לך מותר:

כיון שיצא שער של טיברייא פוסקין. ר' יוחנן לטעמיה דס"ל הכא לעיל דפוסקין על שער עיירות וקאמר דעל שער של טבריא פוסקין כל העיירות הסמוכות אע"פ שבמקומן לא יצא השער וכן משמע דטבריא לאו שער שאינה פוסקת מיקרי דלא קאמר לעיל אלא בשער של ציפורי. והב"י הביא זה בשם הגה"מ בסי' קע"ה וכתב ע"ז וה"נ משמע בגמרא דידן דאמרי' בעלה ס"ג הא חיטי בשילי ובהיני. אמת דמשמע הכי אבל זה קאי למאן דס"ל התם פוסקין על שער שבשוק כדקאמר התם מ"ט אמור רבנן פוסקין על שער שבשוק דא"ל שקולי טיבותיך וכו' אי הוו זוזי בידי הוה מזבניני בשילי ובהיני בזולא. ולפי' רש"י וכן לשי' הרמב"ם ולמאי דפסק הב"י כוותייהו וכמ"ש שם לעיל א"כ האי מימרא לאו אליבא דהלכתא דהא לר' יוחנן דהתם אין פוסקין על שער שבשוק ס"ל ומתני' מפרש לה התם בשער שאינו פוסק כשער המדינה וכעין דאמר הכא בשער ציפורי להאי מ"ד ועיין לעיל ד"ה ר' יוחנן:

רב אמר מחוסר מעשה א' פוסק וכו'. למאי דקאמר רב התם דף ע"ד אפי' מחוסר שתים פוסק י"ל דה"נ לאו דוקא אחד קאמר אלא למעוטי מחוסר כמה מעשים כדקאמר התם מחוסר שלש אינו פוסק וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט ממלוה הלכה ב' כל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק וכו'. ומאי דמקשה ממתני' מפרק לה התם כגון דשדא בחמה וכבר הוא יבש ואינו מחוסר אלא שתים והיה נראה דמדלא מפרק לה הכא כן א"כ רב דהכא בדוקא מעשה אחד קאמר ולא מצינן לאוקמי דג"כ נידוש הוא דא"כ לאו גדיש מיקרי וכמשמע מפי' רש"י ז"ל ע"ש ושמא דלא חש לה האי תלמודא להאי פירכא דאיכא לשנויי כדהתם:

ולא מודי רב. נראה דהכא מיירי שלא פירש ופסק עמו בשעת מתן מעות שאם יזולו יתן לו כשער הזול ומשום הכי לא מודי רב. ונלמד מכאן דין אחד מה שהסמ"ג מחולק עם הפוסקים ומביאו הב"י בסי' קע"ה אבל לא העתיק מה שכתב אח"כ דנלמד מדבריו דיקדוק בפי' המתני' והדין שחידש לדעתו וז"ל הסמ"ג בלאוין קצ"ג אחר שכתב שם דין דפוסקין כשיצא השער. בד"א בפוסק על חשבון הסאין כאשר בארנו אבל בפוסק על חשבון המעות שאמר לו הא לך כ"ה סלעים ותפרנסיני מדי חדש בחדשו כל השנה צריך לפסוק עמו כשער הגבוה שאם יוזלו יותר משער של עכשיו שיתן לו כשער הזול של אמצע השנה או סופה אבל אם לא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שיחזור בו יקבל מי שפרע רש"י פי' דפוסק על שער הגבוה אכולה מתני' קאי עכ"ל הסמ"ג. כוונתו במה שפי' לדעת רש"י משום דרש"י גריס במתני' ופוסק עמו כשער הגבוה ומשמע דלעולם אפי' לענין פסיקת על חשבון הפירות צריך שיפסוק עמו שאם יוזלו חטין יתן לו בשער הזול ואם לא פסק עמו כך אין נותן לו אלא כשער שהיה בשעת הפסיקה וכדכתב רש"י להדיא דף ע"ד ע"ב בפיסקא ופוסק עמו וכו' ואם לא פסק כן יקבל על כרחו כשער שפסק וכן היא דעת הרמב"ם בפ"ט הלכה ה' כיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה וכו' נתן לו המעות סתם וכו' והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע וכו' וכן דעת הטור שם וטעמיה דהסמ"ג דלא הוי גרס במתני' כגי' רש"י אלא פוסק עמו וכו' וכדגריס הכא במתני'. ולפ"ז לדעת הסמ"ג אף שלא פסק עמו כשער הגבוה אם פסק עמו לפי החשבון הסאין אם הוזלו נותן לו כשער הזול ואם על חשבון המעות הוא שצריך שיפסוק עמו כשער הגבוה וכבר נתבאר שאין דעת הפוסקים לחלק כן. ולפ"ז יש לומר דהסמ"ג פירש להאי דהכא לפי דעתו ז"ל דהוה קשיא ליה מאי הוה דעתיה דר' אבא בר זמינא למיעבד הכי אלא דסבור דגם דפוסק בתתלה על חשבון המעות אע"פ שלא פירש כשער הגבוה צריך שיתן לו זה אם הוזלו כשער הזול ולא מודי ליה רב משום טעמא דפסק עמו על חשבון המעות אבל דעת הפוסקים לפרש דאין חילוק ור' אבא בר זמינא שלא פסק נשער הגבוה היה סבור כר' יהודה במתני' דאע"פ שלא פסק וכו' ולפיכך לא הוה מודי ליה רב ונמצינו למדין דמה שראה הסמ"ג לחלק כן ולפרש במתני' דפוסק וכו' לא קאי אלא אפסוק על חשבון המעות מהאי עובדא הוא דלמד וכפי אשר פירש לשיטתו ז"ל ומה שכתוב בהגהה מיימוני והובא שם דברי הסמ"ג וסיים כבעמוד עיין בב"י שם. ואין דברי הסמ"ג ענין כלל לדברי הרמב"ם ז"ל וי"ל מה שכתוב כבעמוד היינו כמו שכתב הרמב"ם לשיטתיה לענין חזרה ולקבל מי שפרע וכן הוא בסמ"ג לשיטתיה לענין חזרה וכמה שהבאתי לעיל:

רבי חייה רובה הוה ליה כיתן וכו'. דין זה הוא הטרשא הנזכר בש"ס ובפוסקים ורבו השיטות בכאן ולא אביא כ"א בקצרה ומה שיש ללמוד בדינים אלו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות למד מכאן דטרשא אסור אפילו אם לא קצץ שלא א"ל בפירוש אם מעכשיו אתה נותן לי אמכור לך בכך וכך ואם לאחר זמן בכך וכך ביותר שהרי כאן לא קיצץ ר' חייא ואסר ליה רבי וזהו כשי' הרי"ף ז"ל שלא הביא האי טרשא דרב נחמן המוזכרים בדף ס"ה ע"א וכפרש"י שם וכפי הגי' ברי"ף אשר לפניהם ז"ל. אבל לפי שי' בעל המאור והרשב"א ז"ל שפוסקין כטרשא דרב נחמן וכן דעת ר"ת והרא"ש והטור והן מפרשין להאי דהכא דמיירי שיצא השער לכיתנא עכשיו וכל שיצא השער הרי הוא כקציצה וא"כ הוי כקצץ בתחלה ובסוף דבפוריא דמיו קצובין ליוקר הוה ודמיא למתני' דהתם אין מרבין על המכר וכו' כך כתב הנ"י בשם הרשב"א ז"ל והביא ראיה משם דקאמר דף ס"ח לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא קאמר כטרשי נחמנאי. ושי' החולקין ס"ל דאם לית הילכתא כרב פפא כ"ש דלא כדר"נ שהוא מקיל יותר מרב פפא. וכמה שכתבו בפירושם דהא רב פפא טעמיה הוי דשרי בטרשא דידיה דכיון דשיכרא דיליה לא פסיד ודעתו היה להניח עד הזמן היוקר ומוכר להן עכשיו שישלמו לו לאותו זמן כפי אשר יהיה שוה והלקוחות משתכרין בו ועל הרוב פורעין לו מדמיה שכר עצמו שמוכרין ואין כאן אגר נטר ועדיפא מדר"נ דטרשא דידיה בשאר הסחורות שאיו דרך להניחם עד הזמן שקבע לפרעון ואפשר שהמוכר היה צריך למכרן מקודם לכן בזול ואפ"ה אמר ליה רב ששת לרב פפא מאי חזית דאזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דאלו הוו להו זוזי הוו שקלי כדהשתא וא"כ אי לית הלכתא כרב פפא מכ"ש דלא קי"ל כההיא דר"נ. ושי' המתירין בטרשא דר"נ ס"ל דשאני הא דרב פפא דעכשיו יצא השער של הזול כדמשמע מדקאמר ליה הוו שקלי כדהשתא וכל שיצא כבר השער של הזול הוה ליה כקצץ ואמר בפירוש אם מעכשיו בכך ואם לאחר זמן בכך אבל דר"נ בדלא קץ ליה ובדלא יצא השער וכן נמי אין לו שומא ידוע דאל"כ הוי כיצא השער והלכך מותר. וכבר המה בכתובים והובאו בספר התרומות בשער מ"ו ח"ד סי' ל' וכן בשי' למב"א ז"ל ולא הבאתי אלא אפס קצהו מן דבריהם משום האי דלקמן. ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סימן ה':

אסור דלא כאיסרו הבא לידו. רישא דהאי תוספתא הובאה בריש פרקין התם דף ס"ב ע"ב וקאמר התם דלטעם הזה אפילו היה לו חטים הוה אסור דהא נותן לו מעות עכשיו אבל אידחי האי ברייתא והמסקנא כדתני ר' אושיא דאם יש לו חטים מותר הוא ואם אין לו אסור ודין זה מוסכם הוא. וכמוזכר בדברי הרמב"ם בסוף פ"י ממלוה:

מודי ר' חייה חביבי וכו'. מה שפירשתי בפנים הוא כפי אשר מצאתי בשי' למב"א בשם הרמב"ן ז"ל וכן גריס שם דאילון יהבין ליה אגרא וקנה וכו' אבל קשה לי על הפירוש הזה חדא דלאו דבר והיפוכו הוא דשייך עלה מודי ר"ח חביבי ועיקר הדין לפי פירושו ברישא דאלו יהבין ליה אגרא וקנה מן כבר הוא הדין דקיראי דר"נ המוזכר בדף ס"ג והזכרתיו לעיל ד"ה ר"ח ועיקר החידוש להשמיענו דצריך שיהא ברשות המוכר כדאמר התם איתנהו שרי. ועוד דהאי וקנה מן כבר משמע לפירושו דאמוכר קאי שצריך שיהא ברשותו כבר ואידך קנה דלקמיה אלוקחין קאי. ועוד דהאי מציעתא אגרא מן כבר וקנה בתר כן מתני' היא דפוסק עמו כשער הגבוה ומאי קמ"ל ומאי מודי דקאמר דכ"ע הכי ס"ל דלר"י אפילו לא פסק עמו כן נוטל בשער הגבוה. והנלע"ד דדין דרישא הוא המוזכר בתוספתא בפ"ו הלוקח מקח מחבירו ע"מ ליתן לו מכאן ועד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ודין זה מוסכם הוא והביאה הרי"ף ז"ל להתוספתא וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח הלכה ב' וכן שאר הפוסקים והיינו דקאמר מודי וכו' אע"ג דאסור למכור בהמתנה לזמן בתוספת המקח שקנה עכשיו מודי הוא דאלו יהבין ליה עכשיו אגרא והוא השער היותר בזול ממה שקנה כבר ממנו בהמתנה בתוספת מזה מותר דמכיון שנגמר המקח באותו הסך לזמן והוא כפי שויו של המקח רשאי לפחות לו ע"מ ליתן מיד דאוזיל מוזיל גביה משויו של מקח ואין כאן רבית. אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי. כלומר אם השכר והשער שנתן לו הוא כפי השער שיצא כבר ביוקר והוא קונה ממנו ע"מ ליתן. לו לאחר זמן מותר וקמ"ל דאע"פ שאם היה נותן לו הדמים מיד היה המוכר הזה מוכר בפחות לא מיחזי כאגר נטר מה שהוא מוסיף לו ע"מ ליתן לאחר זמן מכיון דעכ"פ כבר אגרא דהמקח הוא וכל מי שירצה ליקח אפילו היה משלם מיד בזה הסך היה לוקח. ודין זה הוא מוזכר בדברי הרמב"ם שם הלכה ד' היו לו פירות שאם ירצה למכרן בשוה וליקח דמיהן מיד מוכרן בעשרה ואם תבע אותן הלוקח לקנות ויתן המעות מיד יקנה אותן בי"ב ה"ז מותר למכרן בי"ב עד שנים עשר חדש. והה"מ הניח שם בצ"ע ולפענ"ד פשוט הוא דמכאן נלמד וכפי הפי' הזה. ודין דסיפא פשוט הוא דהוא דין התוספתא הלויני כור חטין וכו' כפי אשר הובא ונתבאר לעיל שקבעה אחר שקבלה מרבי וכלומר בזה הוא דאסור:

מיכן ועד חנוכה דידי. יש לפרש דר' לעזר קבל עליו כל האחריות כל זמן שהיה הריוח שלו ומדינא מותר הוא לומר להלוה עד זה הזמן יהיה והריוח שלי והאחריות עלי ומכאן ואילך הריוח והאחריות שלך הוא ודין זה מבואר הוא בטור סימן קס"ז והא דלא קביל ר' לעזר אח"כ חושש היה מצד חומרא בעלמא ואע"ג דקרוב להפסד כמו לשכר הוא ה"ק חשש על קרוב לשכר וכו' כלומר דהואיל וקרוב לשכר וכו' מדינא אסור הוא החמיר על עצמו אפילו בכה"ג דאלת"ה אלא דלא קבל ר"א אחריות עליו א"כ מעיקרא היכי עביד הכי. א"נ י"ל דבעא מיתן לי' גם בתר חנוכה חלק הריוח שעלה וזהו לא קבל דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אבל לפי תנאו דקודם חנוכה מותר אם האחריות עליו וכן נראה ממה שכתב הב"י שם בשם תשובת הראב"ד ז"ל יכול אדם לעשות מעסקיו מלוה וכו' וכן מצאתי בירושלמי עכ"ל ומסתמא על האי דר"א הוא דכיון וכהאי דאמרן:

כהנא יהב ארבעים דינרין וכו'. לפי הנוסחא דהכא פשוט הוא דפסק רב כהנא עמו לאחר שיצא השער וכשנתייקרן ובקש המוכר לחזור בו ושאל לרב אם צריך לקיים המקח ואם אין בו חשש איסור משום דמחלוקת דאמוראי היא אם פוסקין על שער העיירות כמבואר לעיל וס"ל לרב כמ"ד פוסקין. אבל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ג גריס בהאי עובדא דרב כהנא לסוף אייקר כיתנא וזבני' מרי' דכיתנא והשאלה היתה אם הדמים שקיבל זה שלו הן וקאמר התם דלא התיר רב ליקח במעות כפי אשר מכרו זה דאין עושין אמנה בדמים כדאמר התם כ"א בפירות ואם עדיין לא היה מוכרו אז היה מותר לקבל הפשתן ואם שנתייקר ולדינא הני תרי נוסחאי אמת הן כפי שנתבאר דדעת רוב גדולי האחרונים דפוסקין על שער העיירות:

אין זו רבית אלא הטרשא. התם בפרקין דף ע"ג ע"א מתבאר מעיקר הדין בסורא אזלי ד' ד' וכו' מהו לעשות בגרוטאות כן א"ל בקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן ולא הניחו רבי וא"ד וכו' כדהכא. ולפי פי' רש"י ודעתו ז"ל גבי חמרין מעלין במקום היוקר כבמקום הזול שהתיר אפילו לא קבל הנותן אחריות הדרך עליו ומה שאסרו כן בשאר מיני פרקמטיא משום דלא שייך גבייהו הני טעמי דקאמר התם דמגלו תרעא וכו וכפי פירושו ז"ל. ולמאי דנתבאר לעיל בהלכה גי ד"ה המוליך פירות ממקום הזול וכו' דדעת הרמב"ם כדעת רש"י בדין החמרין ולא הצריך שם אחריות ונתבאר לעיל טעמו ופירושו ובדין זה בהלכה ז' שם הצריך שיהא ברשות לוקח כדנלמד מדרב התם ואפילו הכי במיני סחורה אסור כדכתב הטעם לפי שאין מיני סחורה מצוין כמו הפירות ונמצא זה שמקבל עליו להביא לו כך וכך מידות במקום היוקר כמו שהוא שם בריסים בזול מיחזי בשכר הקדמת מעות שהרי אינם מצוים בל כך ולפעמים צריך זה המקבל להוסיף על המקח ולהעמיד לזה כמו שהתנה עמו בזול והיינו דקאמר הכא אין זו רבית וכו' כלומר רבית גמור לא הוי אלא מכל מקום טרשא והעלאה היא והאי טרשא אסורא ואע"פ שהנותן מקבל אחריות עליו מהטעם שנתבאר כנ"ל לדעתו ז"ל ויש לזה סמך מדהכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף