ברכת רצ"ה/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה מח

סימן מח

כבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה אלעזר נ"י מ"ץ דק' ראזונדאב.

מכתבו ה' עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ואבוא היום להשיב לכת"ה את אשר עם לבבי בגוף הדין אם לדון בשכירות החליבה תקנת חזקה וזה החלי בעזר הצור. הנה הענין נסתעף לשני סעיפים הא' מצד התקנה שתקנו חכמי הדורות שאסור לשום אדם להשיג גבול בשכירות אראנדא והב' מצד הדין ואבא על ראשון ראשון הנה מצד התקנה כתב הב"ח ז"ל עיין בתשובותיו סי' ס"א לענין שכירות הטשאפאווי דעיקר התקנה לא הי' רק באראנדא שהשוכר הראשון הוציא הוצאות וגם יש לו חובות אצל ערלים וכדומה והי' מגיע היזקות להראשון אם ידחה ממקומו והי' הכרח גדול לתקן התקנה שלא להשיג גבול משא"כ בחכירת הטשעפאווי ודדמי לי' דלא שייך כ"ז עיי"ש וא"כ ה"ה בחליבה אין לדון משום התקנה לדעתו ז"ל ולו הי' דהוי ספק אם תקנו גם בכה"ג נודע דספק תקנה להקל. וגם אם התקנה היה בחרם נחלקו הפוסקים ז"ל די"ל דהח' לא היה רק לחזק התקנה ובספק דמצד התקנה אזלינן להקל ממילא אין לדון משום חשש ספק ח' ועיין בנוב"י ז"ל שהעלה דגם ספק ח' לקולא דל"ה רק דברי קבלה וכמו שהעלה הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם דחרמי ציבור וב"ד הוא רק מדברי קבלה וספיקו להקל עיין בדבריו ז"ל שהאריך בזה. אמנם מה שיש לדון בזה הוא מצד הדין וכאשר אבאר. הנה נודע דעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו נקרא רשע דכיון דזה טרח בדבר וסמך עליו ועיין בתוס' והקדמונים ז"ל שהעלו לחלק בין הך דצייד דמוציאין ממנו ובין הך דמהפך בחררה דרשע הוא דמקרי אבל חין להוציא ממנו בדעבד בדיינים דצייד דאומנתו ופרנסתו בכך דבזה בכה"ג שטרח וסמכא דעתו מוציא בדיינים והיוצא מדבריהם ז"ל לדעתם דכללא הוא דכל היכי דיש לו דין מהפך בחררה ונקרא רשע כשזה הראשון אומנתו ופרנסתו בכך גם בדיעבד מוציאין ממנו בדיינים. והנה בהך דמהפך בחררה כתב רש"י ז"ל דמיירי בחררה של הפקר והתוס' ז"ל דחו דבריו מהך דפיאה דקתני דמעבירים אותו ממנה והעלו דמהפך בחררה דנקרא השני רשע היא רק בשכירות ומכירה דלמה יחזיר על זאת שטרח זה ילך וישתכר או יקנה במקום אחר מה דלא שייך במציאה והפקר דלא ימצא במקום אחר ולא נקרא רשע ועפ"ז כתב הרד"ך ז"ל הובאו דבריו בהג"ה סימן רל"ז דגם במקח שהיא בזול שאינו מוצא לקנות כך במקום אחר לא נקרא רשע דזה דמי למציאה. אמנם הש"ך ז"ל הביא בשם הרמב"ן ז"ל בחידושיו לב"ב גבי נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר שכתב דאף אם לקחו בפחות מכדי דמיו נקרא השני רשע דלא חלקו בין מכר למכר ע"ש ובחידושי הבאתי ראי' לדבריו ז"ל דהנה בדינא דבר מצרא שהוא משום עשיית הטוב והישר שיוכל זה למצוא ולקנות במקום אחר וכמו שפירש"י והקדמונים ז"ל אמרינן בש"ס דב"מ דף ק"ח זבן במאה ושוה מאתן חזינן חי לכ"ע דמוזיל ומזכין יהיב לי' מאה ושקיל ליה ואמאי הרי כיון שקונה בזול שוה מאתים במנה למה יצטרך להחזיר להמצרן כלל ומה עשיית הישר והטוב שייך בזה הרי לא ימצא לקנות כך במקום אחר אלא ודאי דלא פלוג רבנן בין מכר למכר וה"ה לענין שיהי' נקרא רשע וכדעת הרמב"ן ז"ל וזו ראי' נכונה וברורה לדעתי אמנם כשהראשון אומנתו בכך לכ"ע גם בכה"ג אסור ויוצא בדיינים דלא בעינן דנקרא רשע באין אומנתו בכך אלא רק שיהיה ענין סמיכת דעת כל כך שבעבור זה נקרא רשע לכל מר כדאית ליה וכדמוכח להדיא מהך דצייד דהוי דבר הפקר וז"ב ולענין השגת גבול החליבה היכי שאין אומנתו ופרנסתו של הראשון בכך א"י להוציא בדיעבד מיד השני בדיינים ורק דמ"מ נקרא רשע אחרי שהראשון כבר טרח והחזיק הענין וגם סמכא דעתי' על זה דאף שלא שכר מקודם רק על זמן קצוב מ"מ סמכא דעתי' על להבא שיחזור ויתחדש שכירות החליבה כדרך העולם וכמ"ש המהרי"ק ז"ל בשרש ך' ע"ע. ועיין במרדכי ז"ל פרק לא יחפור שרבים מגדולי המורים דנין דין מערופיא שאם עכו"ם א' רגיל ללות אצל ישראל זה ברבית אסור לישראל אחר להשיג גבולו ללות להעכו"ם הזה ומטו לה מהך דצייד וגם להחולקים שם במערופיא היינו משום דלדעתם כל הלואה והלואה חשוב עסק בפני עצמו ול"מ הטירחא מעסק הלואה האחת להלואה האחרת שזה ענין ועסק אחר לגמרי משא"כ בחליבה שהוא עסק זה בעצמו דבזה גם המה ז"ל יודו וכמובן. וכן מבואר להדיא מתשובת הב"ח ז"ל הנזכרת שרצה לדון בהשגת גבול הראנדא מטעם מהפך בחררה דנקרא רשע ורק שאח"כ דחה זה משום שתפס בפשיטות דכיון שיש ריוח הרבה דמי למציאה והפקר דלא מקרי רשע. אולם כבר הבאתי למעל' מגדולי המורים הרמב"ן ז"ל חולק בזה דלא חלקו בין מכר למכר והבאתי ראי' לזה מהך דזבן במאה ושוה מאתן דב"מ דף ק"ח עמש"ל וכן עיקר לדינא. אמנם היכי שהחליבה היא פרנסתו של הראשון ואומנתו בכך וכנדון השאלה שלפנינו פשיטא דלכ"ע אף להסוברים דכל שיש ריוח הרבה דמי למציאה והפקר אסור להשני להשיג גבולו ולא לבד דמקרי רשע אלא שגם בדיעבד יוצא בדיינים וכייפינן ליה להחזיר העסק להראשון וכנ"ל מהך דצייד. ולפ"ז עכצ"ל דהא דהוצרכו בהשגת גבול ראנדא להתקנה הוא רק לענין שגם אי לא הוי אומנתו של הראשון בכך יצטרך גם בדעבד להחזיר הראנדא להראשון ואולי גם לענין שיצטרך לשלם לו הפסד ההוספה. ובזה יש לומר באמת כחילוק הב"ח ז"ל דלא תקנו זאת רק באראנדא וכדומה. אולם לענין לקרותו רשע גם באין פרנסתו של הראשון בכך ולהוציא ממנו היכי שאומנתו בכך ולכוף אותו שיחזיר העסק להראשון פשיטא דאין לחלק דזה אינו מצד התקנה ורק מצד הדין וכאשר בררנו ת"ל ופשיטא א"כ בנדון שלפנינו דכופין השני להחזיר עסק החליבה להראשון אך לענין שיצטרך לשלם לו הפסד ההוספה אין ולאו ורפיא בידי. ואם אמנם שהדין מכריע לחייבו קשה להוציא והנלפע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף