אבן יקרה/א/כט

סימן כ"ט

שאלה

לבאר דברי הרמב"ם התמוהים בפ"ד מה' קרבן פסח ה"ב:

א. טרם יצמח כל שיח מוכרח אני להעתיק סוגית הש"ס פסחים דף פ"ח ע"ב. וז"ל הגמרא שם אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר כו' האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו ונתני ונימא אי דידי בעל מום הוה האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם הוה האי דאייתי השתא ניהוי שלמים כו' אלא משום סמיכה כו' הא תינח קרבן אנשים קרבן נשים מה איכא למימר אלא משום מתנות דאלו פסח מתנה אחת ושלמים שתים שהן ארבע מאי נפקא מינה והתניא כל הנתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר אלא משום דאלו פסח בשפיכה ושלמים בזריקה מאי נ"מ והתניא כל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימר דקאמרינן דיעבד לכתחלה נמי כו' עייש"ה:

ב. וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' ק"פ ה"ב השוחט את הפסח על בני החבורה ואמר להם לאחר זמן אותו פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו כו' שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני. וכתב הראב"ד אין כאן שבח שאם הי' פטור אינו יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים. וכתב הכ"מ וז"ל ובאמת דבר תימה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בסוף פרק ג' (והיינו הך דינא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו') ומה שתירץ שם הכ"מ דחה הלח"מ. ועיין בו שהוא הוסיף עוד להקשות מהא דאמרינן לקמן במתניתין דף צ"א דמפקח את הגל ונמצא מת תחתיו דחייב לעשות פסח שני ואמרינן עלב בגמרא לא שנו אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני אימא טהור הי' בשעת שחיטה ופירש"י וכיון דספק יצא ספק לא יצא פטור משום דלא אפשר כדאמרן לעיל גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכ"פ הרמב"ם ז"ל דבגל ארוך פטור והאיך פסק כאן שאם רצה להחמיר על עצמו יביא פסח שני:

ג. והנ"ל בזה דלכאורה יש לדקדק על דברי רש"י שם שכתב דמשום הכי פטור מלעשות פסח שני משום דלא אפשר הא כתבו התוס' נדה דף ב' ע"ב ד"ה דאיכא ומוכחי לה מהש"ס שם דבנדה אי לאו דמגופה קא חזיא הוה מוקמינן לה אחזקת טהרה אף ע"ג דהשתא היא ודאי טמאה וכן כתבו סברא זו בכמה דוכתי א"כ קשה ל"ל לרש"י לומר משום דלא אפשר הא אף אם הי' אפשר הי' לנו למיפטרי' שהרי הוא ספק שמא טהור הי' בשעת שחיטה א"כ ממילא אית לן לאוקומי' בחזקת טהור ולימא דטהור הי' בשעת שחיטה. ובשלמא גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דממ"נ איכא חד דלא נפיק שפיר צריכינן לטעמא דלא אפשר משא"כ כאן אף אם יהי' אפשר הלא עלינו להעמידו בחזקת טהרה אף שהוא טמא לפנינו כסברת התוס' הנ"ל אולם באמת הדבר נכון שהרי כתבו הפוסקים בכמה דוכתי דמדרבנן לא אזלינן בתר חזקה רק במקום שאין תקנה אחרת לכך שפיר הוצרך רש"י לטעמא דלא אפשר דנהי דמדאורייתא פטור מטעם חזקת טהרה מ"מ מדרבנן הוה לן לחיובי' ועל כן כתב רש"י דלא אפשר:

ד. והנה בש"ס זבחים דף פ' ע"ב מקשינן שם אמאן דס"ל אין בילה ת"ש הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת ואי אמרת אין בילה דילמא מהאי קא יהיב מהאי לא קא יהיב ומשני כגון שנתערבו אחת באחת מתן ארבע במתן ארבע הכא נמי כגון שנתערבו ארבע בארבע (וינתנו שמנה ד' בשביל זה וד' בשביל זה עיין היטב רש"י שם) מתן ארבע במתן אחת וכי תימא הכא נמי שנתערבו ארבע באחת אי הכי אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף הכא בל תוסיף מהיכא. אלא אמר רבא בבלול כ"ע לא פליגי כי פליגי בכוסות עייש"ה. וקשה לי בזה קושי' עצומה מהא דאמרינן במנחות דף מ"ח ע"א שחט ד' כבשים על ד' חלות מושך שנים מהם וזורק את דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים ומקשינן התם וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה והתנן איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר' אליעזר אומר ינתנו למעלה ורואה אני את אברי החטאת כאלו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ואמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה ומתרצינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן עייש"ה וא"כ קשה בשלמא אי מיירי בבלול שפיר אמר ר' יהושע ה"ה עובר על בל תוסיף שהרי משום בכור אין צריך ליתן רק אחת וכשנאמר לו ליתן ארבע הרי אנו אומרים עמוד וחטא בבכור כדי שתזכה בעולה משא"כ לרבא דאמר דמיירי בכוסות הרי ממ"נ יכול ליתן מכל כוס מתן ארבע דאם הוא עולה הרי צריך ליתן מתן ד' ואם הוא בכור הרי הוא חוטא בבכור כדי שיזכה בבכור וחטא בחנואת כדי שתזכה בחטאת הא אמרינן ודוק כי היא קושי' נפלאה לכאורה:

ה. אמנם באמת לק"מ דהא דאמרינן התם דעמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן היינו דוקא התם דאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים דלית להו שום תקנה אם לא יזרוק את הדם שלא כהלכתו לכך שפיר אמרינן שיחטא כדי שיזכה בם משא"כ כאן דהא איכא תקנה בלא החטא דהיינו שיתן במתנה אחת (דבאפןפ זה אין שום חטא לר' יהושע ועיין תוס' ד"ה מאי קמ"ל) שוב בכה"ג לא שייך עמוד וחטא בשביל שתזכה ודוק:

ו. איברא לפי"ז יקשה קושי' נכנה דהא תינח התם שיש לו תקנה אחרת אבל כאן בסוגיין תיקו קושית הש"ס יביאו פסח ויתנו ואי משום מתנות ושפיכה הא שפיר יכולין ליתנו במתן אחת ובשפיכה כהלכות הפסח ואי משום הני טעמי דאמרינן בגמ', הא אם לא יעשה כן אין לדמים הללו תקנה אחרת וא"כ ממ"נ אם הוא פסח ש"ד ואם הוא שלמים הרי הוי"ל חטא בשלמים בשביל שתזכה בשלמים דהרי לא יכול ליתנו במתן ד' שיעבור על בל תוסיף וכשאין לו תקנה אחרת הא שפיר אמרינן חטא בשביל שתזכה:

ז. אולם גם זה ל"ק דהא לכאורה יקשה אהא דמסקינן בסוגיא אימר דקאמרינן דיעבד לכתחלה נמי הא כלל מונח בידינו מכל הפוסקים דהיכא דאי אפשר בענין אחר חשיב דיעבד וא"כ כאן הא על השחיטה אין כאן שום איסור (לפי מה דקיימינן בקרבן נשים דלא בעי סמיכה ודוק) וא"כ שפיר יכול לשוחטו וכל הפקפוק הוא רק אשעת זריקה ואז הא ליכא שום תיקון אחר ושפיר חשיב דיעבד: