רש"י/עבודה זרה/ב/ב
וסופריה. וחכמיה:
לאום. מלכות כשהיא לבדה:
ולאום מלאום. מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות וס"ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי (בכם) יגיד זאת:
ומי איכא ערבוביא קמיה. והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר"ה (דף יח.):
ומשני דלא ליערבבו אינהו. לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם:
טבעה. שמעה:
נכנס תחלה. לפני הקב"ה לדין:
משפט עבדו. שלמה המלך:
דליפוש חרון אף. של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון:
שווקים ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים:
שיתעסקו ישראל בתורה. שיהא להם פנאי שמוצאין להשתכר בשוק ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח ומתעדנין במרחצאות:
וארו. והנה:
אחרי. אחרת:
מסורבלין. שמינים כמו (שבת דף קלז:) קטן המסורבל בבשר ולשון מלבוש הוא כמו כפיתו בסרבליהון (דניאל ג):
דוב אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה:
אנגריא. עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות [ולצאת בצבא] וליטול בהמתן בעבודתו:
ואנן בנינן. בית שני בנה כורש:
אינהו. פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]:
פארן. ארץ ישמעאל דכתיב (בראשית כא) בהגר (ותשב) במדבר פארן:
כלום קבלנוה ולא קיימנוה. כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:
ועל דא תברתהון. פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור להם אמאי לא קבלוה:
כגיגית. קופא בלע"ז ומטילין בה שכר:
ראה ויתר גויים. נראה בעיניו וישר להתירן: