נשמת אדם/א/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תחלה צריכין אנו לברר דעת הפוסקים. כתב הרא"ש בתשובה הביאו הב"י והמ"א בסימן ר"ה וז"ל. דטעמא דמיא דשלקי כשלקי משום דעיקר בישולם בשביל הירקות כו' ואפי' אם בישל לצורך מימיהם לרפואה כיון שכל העולם מבשלים אותם לאכילה לא נשתנה ברכת המים עכ"ל. מוכח מזה דאם הירקות אינן עומדין לבשלן לצורך אכילתן אלא לשתות מימיהם מברך שהכל. וזה מוכח עוד מדברי הרא"ש בפ' כ"מ שהרי כתב בשכר שעורים דמברכין שהכל משום שהמשקה צלול ועיקר ע"ש המים וק' דמ"ש מירקות דאפילו כששותה המשק' צלול מברך בפה"א. וע"כ צ"ל דתרתי בעי שיבשל לצורך אכילתן משא"כ בשכר. ולפ"ז צ"ע מ"ש הרא"ש עוד שם ול"ד למי פירות ר"ל מיא דשלקי אינו דומה למי פירות דמברכין שהכל ע"ש. ומאי קושי' דהא פירות אין דרכן למיסחטינהו ולבשלן כמ"ש הרשב"א בחי' וז"ל דבש תמרי' ול"ד למיא דשלקי דלאו דרך למשלקינהו או למסחטינהו והא דקא כייל הכא ושאר כל מי פירות של תרומה כו' לא פירות שדרך למישלק קאמר אלא כעין תפוחים ותמרים שדרכן לאכלן חיין עכ"ל וצ"ל דלא ניחא ליה בתי' של רשב"א דהא סתמא תני משמע אפי' דרך למשלקינהו ולכן הוכרח הרא"ש לחלק בין אם יוצא ע"י סחיטה או ע"י בישול. דאם יוצא על ידי סחיטה אע"ג דדרך אותן פירות לסחוט אפ"ה אינו מברך אלא שהכל והנה מדברי הרא"ש אלו משמע דאין חילוק בפירות אם לצורך מימיה'. או לצורך אכילה. דאל"כ ה"ל לכתוב דשאני מי פירות שהם לצורך מימיהם. ובאמת אפי' אם מבשלן מברך שהכל משא"כ בירקות מיירי שמבשלן לאכלם. וא"כ עדיין קשה מ"ש פירות מירקות. ונראה דזה הוא מ"ש הרא"ש ואפשר דאם נכנס טעם הפרי. ולא כתב לפסק מוחלט וכמ"ש הט"ז. אלא דבאמת בזה הרא"ש מסתפק ולאו דוקא דספק זה הוא לו בפירות דה"ה בירקות נמי מסתפק בזה דאפשר מבשלן לצורך מימיהן מברך בפה"א וכשיטת רשב"א שנכתוב אי"ה. ואמנם כיון שראינו בתשובה שכתב להדיא דדוקא אם מבשלן לצורך אכילה. וא"כ בוודאי גם בפירות דינא הכי דאם מבשלן לצורך אכילה ודרך אותן ירקות ופירות לבשלן לצורך אכילה. או אפי' אם מבשלן לצורך מימיהן לרפואה וכיוצא בו אף על פי כן מברך בורא פרי האדמה. ובאמת אין חילוק בין פירות לירקות בזה:
ואמנם דעת רשב"א שהבאתי שכתב דאין דרכן למסחטינה. משמע אבל פירות שדרכן למסחטינהו ונטעי אדעתא דהכי אע"פ שהוא רק לצורך מימיהן. אעפ"כ מברך בפה"ע וכ"כ הט"ז שם:
והרמב"ם בפ"ח כתב וז"ל ירקות שדרכן להשליק מברך על מי שלק שלהן בפה"א והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן עכ"ל. וכתב ד"מ וז"ל הביאו המ"א ברמב"ם משמע דוקא כששלקן לשתותן כו'. אבל מרא"ש ומרדכי משמע דאין לחלק עכ"ל. ולא זכיתי להבין כונתו דלכאורה משמע דמרמב"ם משמע דוקא כששלקן לשתותן אבל לאכול הירקות מברך שהכל דאדרבה איפכא מסתברא. ועוד דה"ל לכתוב שהרא"ש כ' איפכא. א"ו כונתו דמרמב"ם משמע דוקא אם דרך לשתותן. אבל אם מבשל רק לצורך הירקות במקום שאין דרך לשתות המים מברך רק שהכל. וע"ז כתב דמרא"ש לא משמע הכי אלא כיון שמבשלין לצורך הירקות אף שאין דרך אותו מקום לשתות המים מ"מ מברך כשלקות וזהו נמי כונת הכ"מ שכתב דלא בא למעט אלא כשבשלן להעביר הזוהמא עכ"פ משמע דרמב"ם ג"כ ס"ל כהרשב"א. דאפילו אם מבשלן לצורך מימיהן מברך בפה"א ואמנם לפי מש"כ הכ"מ י"ל דס"ל כרא"ש בתשובה. דמסתמא מיירי שדרך לבשלן לצורך אכילתן. ואמנם אין לשונו משמע הכי אלא דס"ל כרשב"א:
שוב עיינתי במרדכי גופא וז"ל. מיא דשלקי כו' פי' בין אם סוחט המשקה מהם בין אם בישלן. ודוקא שהירקות של המשקה עיקרו לטבל קאי וחשוב מאכל כמקודם דמשקה הבא לאוכל כו' אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים אחר סחיטתם לשתיה מברך שהכל עכ"ל. והנה מש"כ בסוחט ירקות לברך בפה"א הטור חולק ע"ז עכ"פ משמע דלס"ל כהרשב"א בפירות אלא אפי' דרכן לסחוט כיון דלצורך שתיה מברך שהכל ומשמע אבל כשבישל לצורך אכילת הפירות ס"ל כרא"ש יצא לנו דלרמב"ם ורשב"א אין חילוק אם מבשל פירות וירקות לצורך אכילתן או לצורך לשתות מימיהן לעולם דינן כמקודם ולרא"ש ומרדכי דוקא אם מבשלן לצורך אכילה ולכולי עלמא דוקא באלו שדרכן בכך דהיינו לרמב"ם ורשב"א בעינן אלו שדרכן לבשלן לאפוקי אם דרכן לאכלן חיין ולרא"ש ומרדכי דוקא אם מבשלן לצורך אכילה. ובודאי גם הרא"ה מודה דדוקא באלו ירקות שעומדים לאכילה שהרי כתב דאפילו בישל לצורך מימיהם בטלה דעתו משמע ודאי דאם אותן הירקות עומדין לבשל לצורך מימיהן מברך שהכל וא"כ בודאי ה"ה לפירות ולפ"ז צ"ע מ"ש הב"י במי שרית צמוקי' ומספקא ליה אליבא דרא"ש שבירך בפה"ע דז"א שכיון שאינו שורה עכ"פ לצורך אכילה רק לשתות מימיהן אליבא דרא"ש מברך שהכל כיון שאינו אלא לשתי' ולרמב"ם ורשב"א מטעם שאין דרך לשרותן ואם נאמר שדרך לשרותן לשתות המשקה וכמו שהקשה באמת הע"ז אם כן איפכא הוא דלרא"ש מברך שהכל ולרשב"א בורא פרי העץ וא"כ דברי הב"י צ"ע:
ולפ"ז א"ש דעת הב"ח והט"ז שכתב לברך על הרוטב מפלוימן יבשים בפה"ע לא מבעי לדעת הרא"ש שכיון שבישלן לצורך אכילתן וגם להמרדכי משמע דוקא אם הוא לשתיה כגון שמבשל לצורך רפואה לשלשל דאינו מבשל רק לשתית הרוטב בזה י"ל דלמרדכי משמע דמברך שהכל אלא אפילו לדעת רשב"א שכתב המ"א כיון דלא נטעי אדעתא דהכי בודאי זה שייך במקום הפלוימן אינו בנמצא וכן קארשן שגדלים שם רק מעט כמו מדינה זו וזה המעט אוכלין כשהוא חיין וגם בזה י"ל בקארשין כיון ששכיח מאד לבשל אותן בצוק' הוי נטעי אדעתא דהכי אבל פלוימן אם בישל ודאי מיקרי לא נטעי אדעת' דהכי ומבר' שהכל אבל אלו פלוימן יבשים הבאים ממדינות דשכיח התם רוב מאוד ונטעי אדעתא דהכי ואפילו לרשב"א מברך בפה"ע וכן קארשין במדינות שנמצאים לרוב ועומדים לבשל מברך בפה"ע לכ"ע. ואמנם נ"ל דכ"ע מודים לרמב"ם דדוקא אם דרך לשתותן אבל אם אין דרך כלל לשתותן רק לשפכן אינו מברך רק שהכל ועוד כיון דהרמב"ם כ"כ להדיא לא נניח דבריו המפורשי' משום איזה משמעות כמש"כ בתה"ד כמה פעמים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |