שו"ת רדב"ז/ז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שו"ת חלק ז - סימן ב רדב"ז
שולי הגליון
< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
(העלאה גרסה ראשונית מדיקטה) |
(העלאת גרסה ראשונית מדיקטה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי מי שיש לו בנים ממזרים אם קיים מצות פו"ר או לא. | '''שאלת''' ממני אודיעך דעתי מי שיש לו בנים ממזרים אם קיים מצות פו"ר או לא. | ||
'''תשובה''' לכאורה היה נראה דקיים דהרי בנו לכל דבר ליטמא לו וליורשו ולפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום והיה מיבם את אשת אחיו אלא משום דהוא בלא יבא. והכי הוה משמע מהא דקי"ל גר שנתגייר הוא ובניו קיים מצות פ"ו משום דאית ליה חיס ובנ"ד הרי הוא מיוחס אחר אביו וכן נמי משמע מקרא דהוי זרעו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וכו' ולא ימחה שמו מישראל והרי אין שמו של זה מחוי בעולם הזה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דבנו לכל דבר הוי הויא מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו וכן כל מצות שבתורה וכ"ש מצוה הבאה בערוה חמורה וגדולה כזו שעכר נפשו ונשמתו דתני בירושלמי מצוה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר' יוחנן [אמר[ אין עבירה מצוה ר' יסא אמר אין עבירה מצוה א"ר אילה אלה המצות אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות עכ"ל. והכי איתא בתלמוד דידן פ"ק דסנהדרין ר' יעקב אומר הרי שגזל סאה של חיטין וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ומייתי לה פרק הגוזל קמא הא למדת כי מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ואפי' בדיעבד וכ"כ בעל מגיד משנה בשם הרב וכן הסכימו רוב הפוסקים ואע"ג דהראב"ד ז"ל לענין ברכה חולק שאני התם דכיון שנהנה ראוי שיברך שעל הנאתו הוא מברך אבל בנ"ד כ"ע מודו דכיון שבאה בערוה אין ערוה מצוה ולעולם הבא בנים אלו שחושב שקיים בהם מצות פ"ו מורידין אותו לבאר שחת ומפסיקים אותו ממקום חיותו אשר לזה תכלית המצוה ודעתו. שוב ראיתי שכתב הריטב"א ז"ל ביבמות וז"ל ובירושלמי אמר בנו הוא לכל דבר אפי' לפ"ו ולשניה לומר שאע"פ שהוא ממזר גזרו בו שניות וקיים מצות פו"ר עכ"ל וכתבו זה הירושלמי הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשמע דפשיטא להו דקיים מצות פ"ו וקשה לי מאי שניה שניות מבעי ליה ותו מאי קמ"ל וכי ממזרות לאו שכיח דלגזרו רבנן עליה שניות. לפיכך אני אומר דגירסא משובשת נזדמן להם והכי איתא בספרים שלנו בעי ר' בון בנו הוא לכל דבר אפי' לפו"ר ולא שניא והכי פירושו שאל ר' בון וכו' ולא פשטה וכו' ונשאר הדבר בספק אצלו והיינו דתלמודא דידן לא נקט אלא ליורשו וליטמא לו. ואפי' מלשון הרב עצמו נראה שסובר דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי בפי' דמתני' ודו"ק ותשכח. שוב ראיתי שכתבו התוס' פ' יש נוחלין וז"ל אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול הוי שמו מחוי עכ"ל משמע בהדיא דלא קיים. הנלע"ד דוד ן' זמרא{{ביאור|אמר הכותב מצאתי כתוב אצלי על תשובה זאת משנים קדמוניות שבא לידי קיצור תשובה זאת אני ראיתיה בתורתו של רבי מ"ר מוה"ר חיד"א זצוק"ל ובו בפרק האר"ש יסדתי כדברים האלה. שמעינן מן הדא דלהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל סרבין תלתא ק"ל לרבנן דבבן ממזר קיים מצות פו"ר וחיליהו מהירושלמי ומעתה סרו מהר תלונות הרב קרבן העדה בפ"ב דיבמות מעל הגאון מור"ם ז"ל דאיך פסק להדיא דבבן ממזר קיים מצות פו"ר הואיל וספקא דאורייתא לחומרא, וכתב עליה וגרם לו שלא עיין בדברי הירושלמי רק במ"ש ב"י סוף דברי הירושלמי ועלתה לו בצ"ע ואילו זכר שר החוט המשולש הרבנים הנ"ל שהעלו כן מהירושלמי עצמו בודאי שלא כתב מש"כ ועין רואה לגאון עוזינו יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט דקע"ה ע"ד דמייתי משם הרשב"א ז"ל ג"כ דקאי בשיטה זו לך נא ראה. והוי יודע דמריש הו"א מכאן הוראה יוצאה למה שנסתפק הרב אור זרוע הביאו הרב שה"ג בפי' הבעיא דתכ"ד ז"ל צ"ע היכא שנודע לנו שהוליד בן ממזר ונשא אשה והוליד בן בכור אי הוי בכור לנחלה ע"כ והרי משנה שלימה שנינו זו שהביא הרדב"ז בתחילת דבריו והיא ביבמות דכ"ב מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום ובנו לכל דבר ואיתמר עלה מ"מ לאתויי ממזר ובנו לכל דבר ליורשו וליטמא לו ופסקו הפוסקים דין זה בפשוט ותו מאי ספיקא. שבתי וראו ראיתי לקדושים אשר באר"ש הנא בספרתם ואלה שמותם חיים למעלה ראש הרב החבי"ב בהגהותיו לח"מ סי' עז"ר הגהט"ו אות י"ג הרב מחנ"א בליקוטיו על חאה"ע הלא מראש הרב ד"מ אשר סביבות הטור שם בסי' עז"ר ואחרון חביב מ"ר גאון ירושלים יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט בד' קע"ו קראו ערער על דברי הא"ז הנז' ומניר' האי תנא דידן בס' הלכות יו"ט לפום חורפיה אשכח לה פיתרי עפ"י מ"ש בירושלמי בפ' האומר הי"א ופ' הערל ה"ג דממזרא לא חיי וספקו של הנז' היינו היכא דידעינן דנולד לו בן ממזר ואין הממזר ידוע דלא חיי ושוב נשא אשה והוליד ממנה בן בכור אי הוי בכור לנחלה אי לא ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. ומאי דלא מטי בה מתלמודין יבמות ע"ז ב' אולי משום דבירושלמי תנא להדיא עד תלתין יומי חיי ותלמודין סתמא קאמר ממזרא לא חיי אמטי"ל מייתי מהירושלמי וק"ל מאזי"ן:}}: | '''תשובה''' לכאורה היה נראה דקיים דהרי בנו לכל דבר ליטמא לו וליורשו ולפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום והיה מיבם את אשת אחיו אלא משום דהוא בלא יבא. והכי הוה משמע מהא דקי"ל גר שנתגייר הוא ובניו קיים מצות פ"ו משום דאית ליה חיס ובנ"ד הרי הוא מיוחס אחר אביו וכן נמי משמע מקרא דהוי זרעו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וכו' ולא ימחה שמו מישראל והרי אין שמו של זה מחוי בעולם הזה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דבנו לכל דבר הוי הויא מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו וכן כל מצות שבתורה וכ"ש מצוה הבאה בערוה חמורה וגדולה כזו שעכר נפשו ונשמתו דתני בירושלמי מצוה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר' יוחנן [אמר[ אין עבירה מצוה ר' יסא אמר אין עבירה מצוה א"ר אילה אלה המצות אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות עכ"ל. והכי איתא בתלמוד דידן פ"ק דסנהדרין ר' יעקב אומר הרי שגזל סאה של חיטין וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ומייתי לה פרק הגוזל קמא הא למדת כי מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ואפי' בדיעבד וכ"כ בעל מגיד משנה בשם הרב וכן הסכימו רוב הפוסקים ואע"ג דהראב"ד ז"ל לענין ברכה חולק שאני התם דכיון שנהנה ראוי שיברך שעל הנאתו הוא מברך אבל בנ"ד כ"ע מודו דכיון שבאה בערוה אין ערוה מצוה ולעולם הבא בנים אלו שחושב שקיים בהם מצות פ"ו מורידין אותו לבאר שחת ומפסיקים אותו ממקום חיותו אשר לזה תכלית המצוה ודעתו. שוב ראיתי שכתב הריטב"א ז"ל ביבמות וז"ל ובירושלמי אמר בנו הוא לכל דבר אפי' לפ"ו ולשניה לומר שאע"פ שהוא ממזר גזרו בו שניות וקיים מצות פו"ר עכ"ל וכתבו זה הירושלמי הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשמע דפשיטא להו דקיים מצות פ"ו וקשה לי מאי שניה שניות מבעי ליה ותו מאי קמ"ל וכי ממזרות לאו שכיח דלגזרו רבנן עליה שניות. לפיכך אני אומר דגירסא משובשת נזדמן להם והכי איתא בספרים שלנו בעי ר' בון בנו הוא לכל דבר אפי' לפו"ר ולא שניא והכי פירושו שאל ר' בון וכו' ולא פשטה וכו' ונשאר הדבר בספק אצלו והיינו דתלמודא דידן לא נקט אלא ליורשו וליטמא לו. ואפי' מלשון הרב עצמו נראה שסובר דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי בפי' דמתני' ודו"ק ותשכח. שוב ראיתי שכתבו התוס' פ' יש נוחלין וז"ל אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול הוי שמו מחוי עכ"ל משמע בהדיא דלא קיים. הנלע"ד דוד ן' זמרא{{ביאור|אמר הכותב מצאתי כתוב אצלי על תשובה זאת משנים קדמוניות שבא לידי קיצור תשובה זאת אני ראיתיה בתורתו של רבי מ"ר מוה"ר חיד"א זצוק"ל ובו בפרק האר"ש יסדתי כדברים האלה. שמעינן מן הדא דלהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל סרבין תלתא ק"ל לרבנן דבבן ממזר קיים מצות פו"ר וחיליהו מהירושלמי ומעתה סרו מהר תלונות הרב קרבן העדה בפ"ב דיבמות מעל הגאון מור"ם ז"ל דאיך פסק להדיא דבבן ממזר קיים מצות פו"ר הואיל וספקא דאורייתא לחומרא, וכתב עליה וגרם לו שלא עיין בדברי הירושלמי רק במ"ש ב"י סוף דברי הירושלמי ועלתה לו בצ"ע ואילו זכר שר החוט המשולש הרבנים הנ"ל שהעלו כן מהירושלמי עצמו בודאי שלא כתב מש"כ ועין רואה לגאון עוזינו יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט דקע"ה ע"ד דמייתי משם הרשב"א ז"ל ג"כ דקאי בשיטה זו לך נא ראה. והוי יודע דמריש הו"א מכאן הוראה יוצאה למה שנסתפק הרב אור זרוע הביאו הרב שה"ג בפי' הבעיא דתכ"ד ז"ל צ"ע היכא שנודע לנו שהוליד בן ממזר ונשא אשה והוליד בן בכור אי הוי בכור לנחלה ע"כ והרי משנה שלימה שנינו זו שהביא הרדב"ז בתחילת דבריו והיא ביבמות דכ"ב מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום ובנו לכל דבר ואיתמר עלה מ"מ לאתויי ממזר ובנו לכל דבר ליורשו וליטמא לו ופסקו הפוסקים דין זה בפשוט ותו מאי ספיקא. שבתי וראו ראיתי לקדושים אשר באר"ש הנא בספרתם ואלה שמותם חיים למעלה ראש הרב החבי"ב בהגהותיו לח"מ סי' עז"ר הגהט"ו אות י"ג הרב מחנ"א בליקוטיו על חאה"ע הלא מראש הרב ד"מ אשר סביבות הטור שם בסי' עז"ר ואחרון חביב מ"ר גאון ירושלים יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט בד' קע"ו קראו ערער על דברי הא"ז הנז' ומניר' האי תנא דידן בס' הלכות יו"ט לפום חורפיה אשכח לה פיתרי עפ"י מ"ש בירושלמי בפ' האומר הי"א ופ' הערל ה"ג דממזרא לא חיי וספקו של הנז' היינו היכא דידעינן דנולד לו בן ממזר ואין הממזר ידוע דלא חיי ושוב נשא אשה והוליד ממנה בן בכור אי הוי בכור לנחלה אי לא ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. ומאי דלא מטי בה מתלמודין יבמות ע"ז ב' אולי משום דבירושלמי תנא להדיא עד תלתין יומי חיי ותלמודין סתמא קאמר ממזרא לא חיי אמטי"ל מייתי מהירושלמי וק"ל מאזי"ן: {{צבע גופן|אפור|הגהות הון יוסף.}}}}: | ||
<noinclude>{{שולי הגליון}} | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{דיקטה}} | {{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־09:10, 25 בספטמבר 2024
שו"ת רדב"ז 
ז ב
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני אודיעך דעתי מי שיש לו בנים ממזרים אם קיים מצות פו"ר או לא.
תשובה לכאורה היה נראה דקיים דהרי בנו לכל דבר ליטמא לו וליורשו ולפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום והיה מיבם את אשת אחיו אלא משום דהוא בלא יבא. והכי הוה משמע מהא דקי"ל גר שנתגייר הוא ובניו קיים מצות פ"ו משום דאית ליה חיס ובנ"ד הרי הוא מיוחס אחר אביו וכן נמי משמע מקרא דהוי זרעו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וכו' ולא ימחה שמו מישראל והרי אין שמו של זה מחוי בעולם הזה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דבנו לכל דבר הוי הויא מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו וכן כל מצות שבתורה וכ"ש מצוה הבאה בערוה חמורה וגדולה כזו שעכר נפשו ונשמתו דתני בירושלמי מצוה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר' יוחנן [אמר[ אין עבירה מצוה ר' יסא אמר אין עבירה מצוה א"ר אילה אלה המצות אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות עכ"ל. והכי איתא בתלמוד דידן פ"ק דסנהדרין ר' יעקב אומר הרי שגזל סאה של חיטין וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ומייתי לה פרק הגוזל קמא הא למדת כי מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ואפי' בדיעבד וכ"כ בעל מגיד משנה בשם הרב וכן הסכימו רוב הפוסקים ואע"ג דהראב"ד ז"ל לענין ברכה חולק שאני התם דכיון שנהנה ראוי שיברך שעל הנאתו הוא מברך אבל בנ"ד כ"ע מודו דכיון שבאה בערוה אין ערוה מצוה ולעולם הבא בנים אלו שחושב שקיים בהם מצות פ"ו מורידין אותו לבאר שחת ומפסיקים אותו ממקום חיותו אשר לזה תכלית המצוה ודעתו. שוב ראיתי שכתב הריטב"א ז"ל ביבמות וז"ל ובירושלמי אמר בנו הוא לכל דבר אפי' לפ"ו ולשניה לומר שאע"פ שהוא ממזר גזרו בו שניות וקיים מצות פו"ר עכ"ל וכתבו זה הירושלמי הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשמע דפשיטא להו דקיים מצות פ"ו וקשה לי מאי שניה שניות מבעי ליה ותו מאי קמ"ל וכי ממזרות לאו שכיח דלגזרו רבנן עליה שניות. לפיכך אני אומר דגירסא משובשת נזדמן להם והכי איתא בספרים שלנו בעי ר' בון בנו הוא לכל דבר אפי' לפו"ר ולא שניא והכי פירושו שאל ר' בון וכו' ולא פשטה וכו' ונשאר הדבר בספק אצלו והיינו דתלמודא דידן לא נקט אלא ליורשו וליטמא לו. ואפי' מלשון הרב עצמו נראה שסובר דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי בפי' דמתני' ודו"ק ותשכח. שוב ראיתי שכתבו התוס' פ' יש נוחלין וז"ל אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול הוי שמו מחוי עכ"ל משמע בהדיא דלא קיים. הנלע"ד דוד ן' זמרא[א]:
- ↑ אמר הכותב מצאתי כתוב אצלי על תשובה זאת משנים קדמוניות שבא לידי קיצור תשובה זאת אני ראיתיה בתורתו של רבי מ"ר מוה"ר חיד"א זצוק"ל ובו בפרק האר"ש יסדתי כדברים האלה. שמעינן מן הדא דלהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל סרבין תלתא ק"ל לרבנן דבבן ממזר קיים מצות פו"ר וחיליהו מהירושלמי ומעתה סרו מהר תלונות הרב קרבן העדה בפ"ב דיבמות מעל הגאון מור"ם ז"ל דאיך פסק להדיא דבבן ממזר קיים מצות פו"ר הואיל וספקא דאורייתא לחומרא, וכתב עליה וגרם לו שלא עיין בדברי הירושלמי רק במ"ש ב"י סוף דברי הירושלמי ועלתה לו בצ"ע ואילו זכר שר החוט המשולש הרבנים הנ"ל שהעלו כן מהירושלמי עצמו בודאי שלא כתב מש"כ ועין רואה לגאון עוזינו יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט דקע"ה ע"ד דמייתי משם הרשב"א ז"ל ג"כ דקאי בשיטה זו לך נא ראה. והוי יודע דמריש הו"א מכאן הוראה יוצאה למה שנסתפק הרב אור זרוע הביאו הרב שה"ג בפי' הבעיא דתכ"ד ז"ל צ"ע היכא שנודע לנו שהוליד בן ממזר ונשא אשה והוליד בן בכור אי הוי בכור לנחלה ע"כ והרי משנה שלימה שנינו זו שהביא הרדב"ז בתחילת דבריו והיא ביבמות דכ"ב מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום ובנו לכל דבר ואיתמר עלה מ"מ לאתויי ממזר ובנו לכל דבר ליורשו וליטמא לו ופסקו הפוסקים דין זה בפשוט ותו מאי ספיקא. שבתי וראו ראיתי לקדושים אשר באר"ש הנא בספרתם ואלה שמותם חיים למעלה ראש הרב החבי"ב בהגהותיו לח"מ סי' עז"ר הגהט"ו אות י"ג הרב מחנ"א בליקוטיו על חאה"ע הלא מראש הרב ד"מ אשר סביבות הטור שם בסי' עז"ר ואחרון חביב מ"ר גאון ירושלים יו"ט ראשון דאורייתא בס"ה הלכות יו"ט בד' קע"ו קראו ערער על דברי הא"ז הנז' ומניר' האי תנא דידן בס' הלכות יו"ט לפום חורפיה אשכח לה פיתרי עפ"י מ"ש בירושלמי בפ' האומר הי"א ופ' הערל ה"ג דממזרא לא חיי וספקו של הנז' היינו היכא דידעינן דנולד לו בן ממזר ואין הממזר ידוע דלא חיי ושוב נשא אשה והוליד ממנה בן בכור אי הוי בכור לנחלה אי לא ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. ומאי דלא מטי בה מתלמודין יבמות ע"ז ב' אולי משום דבירושלמי תנא להדיא עד תלתין יומי חיי ותלמודין סתמא קאמר ממזרא לא חיי אמטי"ל מייתי מהירושלמי וק"ל מאזי"ן: הגהות הון יוסף.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |