ספר חסידים/ה: הבדלים בין גרסאות בדף
מתאמץ להתעלות (שיחה | תרומות) מ (עיצוב) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתיאש ומתעצל בעצמו אפילו מאחת מן המצות רמ"ח עשה, או שהיה עובר על אחת ממצות ל"ת האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות{{הערה|ר"ל לכפות כמו גדול המעשה כו'}} ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן {{ממ|[[בבלי/שבת/נד/ב|שבת נד:]]}} כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כולו נתפש על כל העולם כולו. ומנין שאנחנו חייבים לחזור פעם שניה ולהוכיחו אם לא קיבל בראשונה דאמרינן {{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/ב|ערכין טז:]]}} מנין למוכיח פעם אחת שיחזור ויוכיחנו שנאמר הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדבריו כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו{{הערה|ר"ל בקושי}} וימשל לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו ולא ישא פני זקן וגדול אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו{{הערה|ר"ל אם רוצה בח?תו שלא יקבל עונש ותוכחה עליו כמ"ש לעיל}}. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפילו לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. ועוד אמרו {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/לא/א|ב"מ לא.]]}} הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום ואנו חייבים להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות{{הערה|ר"ל אם הוכיחו בסתר ולא קיבל כמ"ש לקמן ב[[ספר חסידים/ו|סי' ו]]}} עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו. וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח את חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חבירו שכך אמרו{{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/קז/ב|שם קז:]]}} התקוששו וקושו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים ולא יהיה אדם מונע מחבירו עד אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם{{הערה|ר"ל בדברים שבין אדם לחבירו וכן בדברי שמים ר"ל בדברים שבין אדם למקום}} ובדברי שמים והמחזיק עצמו מלהוכיח חייב בעונש חבירו שנאמר לא תשא עליו חטא{{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יז|ויקרא יט יז]]}} ואם הוכיח אותו ולא קיבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשה ואתה בן אדם ב[[תנ"ך/יחזקאל/לג|יחזקאל סי' ל"ג]] ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו' הוא בעונו ישא{{הערה|נראה דט"ס הוא וצ"ל בעונו ימות}} ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחילה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע שכן אמרו{{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/ב|ערכין שם]]}} יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא{{הערה|נראה שהוא מפרש שאם אתה מלבין פניו אזי יעיז פניו ויוסיף על חטאתו פשע נמצא אתה נושא עליו חטא{{צבע גופן|ירוק|.כל ההערות מד"ס (ראה בשער)}}}}. | הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתיאש ומתעצל בעצמו אפילו מאחת מן המצות רמ"ח עשה, או שהיה עובר על אחת ממצות ל"ת האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות{{הערה|ר"ל לכפות כמו גדול המעשה כו'}} ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן {{ממ|[[בבלי/שבת/נד/ב|שבת נד:]]}} כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כולו נתפש על כל העולם כולו. ומנין שאנחנו חייבים לחזור פעם שניה ולהוכיחו אם לא קיבל בראשונה דאמרינן {{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/ב|ערכין טז:]]}} מנין למוכיח פעם אחת שיחזור ויוכיחנו שנאמר הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדבריו כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו{{הערה|ר"ל בקושי}} וימשל לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו ולא ישא פני זקן וגדול אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו{{הערה|ר"ל אם רוצה בח?תו שלא יקבל עונש ותוכחה עליו כמ"ש לעיל}}. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפילו לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. ועוד אמרו {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/לא/א|ב"מ לא.]]}} הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום ואנו חייבים להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות{{הערה|ר"ל אם הוכיחו בסתר ולא קיבל כמ"ש לקמן ב[[ספר חסידים/ו|סי' ו]]}} עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו. וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח את חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חבירו שכך אמרו {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/קז/ב|שם קז:]]}} התקוששו וקושו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים ולא יהיה אדם מונע מחבירו עד אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם{{הערה|ר"ל בדברים שבין אדם לחבירו וכן בדברי שמים ר"ל בדברים שבין אדם למקום}} ובדברי שמים והמחזיק עצמו מלהוכיח חייב בעונש חבירו שנאמר לא תשא עליו חטא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יז|ויקרא יט יז]]}} ואם הוכיח אותו ולא קיבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשה ואתה בן אדם ב[[תנ"ך/יחזקאל/לג|יחזקאל סי' ל"ג]] ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו' הוא בעונו ישא{{הערה|נראה דט"ס הוא וצ"ל בעונו ימות}} ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחילה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע שכן אמרו {{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/ב|ערכין שם]]}} יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא{{הערה|נראה שהוא מפרש שאם אתה מלבין פניו אזי יעיז פניו ויוסיף על חטאתו פשע נמצא אתה נושא עליו חטא{{צבע גופן|ירוק|. כל ההערות מד"ס (ראה בשער)}}}}. | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־01:34, 31 במאי 2023
ספר חסידים 
ה
|
< הקודם · הבא > |
הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתיאש ומתעצל בעצמו אפילו מאחת מן המצות רמ"ח עשה, או שהיה עובר על אחת ממצות ל"ת האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות[1] ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן (שבת נד:) כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כולו נתפש על כל העולם כולו. ומנין שאנחנו חייבים לחזור פעם שניה ולהוכיחו אם לא קיבל בראשונה דאמרינן (ערכין טז:) מנין למוכיח פעם אחת שיחזור ויוכיחנו שנאמר הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדבריו כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו[2] וימשל לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו ולא ישא פני זקן וגדול אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו[3]. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפילו לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. ועוד אמרו (ב"מ לא.) הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום ואנו חייבים להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות[4] עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו. וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח את חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חבירו שכך אמרו (שם קז:) התקוששו וקושו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים ולא יהיה אדם מונע מחבירו עד אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם[5] ובדברי שמים והמחזיק עצמו מלהוכיח חייב בעונש חבירו שנאמר לא תשא עליו חטא (ויקרא יט יז) ואם הוכיח אותו ולא קיבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשה ואתה בן אדם ביחזקאל סי' ל"ג ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו' הוא בעונו ישא[6] ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחילה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע שכן אמרו (ערכין שם) יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא[7].
- ↑ ר"ל לכפות כמו גדול המעשה כו'
- ↑ ר"ל בקושי
- ↑ ר"ל אם רוצה בח?תו שלא יקבל עונש ותוכחה עליו כמ"ש לעיל
- ↑ ר"ל אם הוכיחו בסתר ולא קיבל כמ"ש לקמן בסי' ו
- ↑ ר"ל בדברים שבין אדם לחבירו וכן בדברי שמים ר"ל בדברים שבין אדם למקום
- ↑ נראה דט"ס הוא וצ"ל בעונו ימות
- ↑ נראה שהוא מפרש שאם אתה מלבין פניו אזי יעיז פניו ויוסיף על חטאתו פשע נמצא אתה נושא עליו חטא. כל ההערות מד"ס (ראה בשער)
< הקודם · הבא >