ביאור הגר"א/חושן משפט/רסב

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט רסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) וכן אפילו. רמב"ם וגמ' שם נ"ה א':

(ב) ואם אח"כ כו'. שלא אמרי שם ך"א ב' אלא דכי אתא כו' אבל לא נודע לו שנתייאשו עד אח"כ ל"ל בה וכמו בעובדא דכופרא דהאי גברא לא ידע דאייאיש דקא מחסם וכי ס"ד דלא ידע דייאוש מותר:

(ג) ואם היה כו'. מדקאמר שתי פרוטות ועוד דמילתיה דר"נ במאי מיתוקם אבל הרמב"ם ס"ל אף בכה"ג חייב וכגי' הרי"ף א"ד אע"ג דלית ביה שוה פרוטה לכל חד כו' וכ' הרי"ף ורבא פליג עליה דר"נ וז"ש הרמב"ם וש"ע בסי' ר"ס ס"ג לשלשה עכו"ם וכמ"ש שם ועמ"ש בס"ס צ':

(ד) במקומו. כרבא דסתמא דגמ' ך"ה ב' פריך וליהוי כו':

(ה) בקשריו. שם ועבה"ג:

(ו) כגון שניכר כו'. ך"ג א' הלכתא כו' ברה"י אי כו':

(ז) (ליקוט) מחמת כובדו או כו'. שם במתני' מעות ופירות מחמת חשיבותו כמש"ש בגמ' כדרב יצחק כו' וכן בלשונות ארגמן כמש"ש התם נמי כו' וכן עיגולי דבילה וככרות של נחתום גירסת הרא"ש ג"כ אגב דחשיבי כו' וכ' משום דמידי דמיכל הוא וכ' דהוא הטעם ג"כ למחרוזות של דגים וחתיכית של בשר אבל גיזי צמר ואניצי פשתן הטעם משום יקירי וצ"ל שכן היה גי' בגמ' ת"ש גיזי כו' והכלל לגי' כל מתני' משום חשיבי לבד מגיזי ואניצי אבל כריכות ברה"ר טעמא אחרינא להו כמש"ש ך"ב ך"ג בפלוגתא דרבה ורבא והטעם משום דכריכות מסתמא דרך הינוח ועתוס' ך"א א' ד"ה אלו כו' (ע"כ):

(ח) אפי' אין כו'. תוס' שם ד"ה שנפל כו' דהא סתם מטבע לית בה סימן:

(ט) ואם אין כו'. כיון דבא לידו באיסורא וכמ"ש רש"י לז ב' וכנ"ל:

(י) (ליקוט) ודוקא כו'. כמש"ל ס"ב ועמש"ש דרי"ף ורמב"ם חולקים ע"ז לכן סתם כאן ועמ"ש בס"ס צ' (ע"כ):

(יא) אפי' יש כו'. כמ"ש כ"ד ב' בא ישראל כו' וכל הסוגיא שם ושם ך"ג ב' וכמש"ו וכן כו':

 (ליקוט) מצא כו' אפי' כו'. כמ"ש במתני' ך"ז אף השמלה כו' ובכמה מקומות (ע"כ):

(יב) (ליקוט) וכן כו'. עתוס' ך"ו א' ד"ה בכותל כו' וז"ש בגופה ואמר או במקומה כמש"ש ך"ג ב' ועהג"א שם (ע"כ):

(יג) שאינם צבועים. טור:

(יד) מצא כו'. ך"א א' ועבה"ג ואין דעת התוס' כן וע"ש ד"ה וכמה כו':

(טו) המוצא כו'. שם וכפי' תוס' ד"ה ברשום וד"ה אביי:

(טז) ודוקא כו'. שם ד"ה חביות כו':

(יז) ציבור. ר"ל אפי' א' דקי"ל מקום הוי סי' ועגמ' שם וכן בפירות:

(יח) (ליקוט) מצא כו'. דוקא שלשה וטבעא מכריז ויתן סי' במנין. גמ' וערא"ש שם. וצ"ע למה השמיטו הרמב"ם וש"ע (ע"כ):

(יט) (ליקוט) והם כו' דהיינו כו'. כר"ח דהלכה כמותו נגד ר' יוחנן ור"י מגדלאה ס"ל כוותיה ואין הלכה כיחיד נגד שנים. ומכריז טבעא כמש"ש בגמ' מאי מכריז כו' דזהו אף לר"ח ור"י מגדלאה (ע"כ):

(כ) או שהיו כו'. גמ' שם:

(כא) כדי שאם כו'. צ"ל אחר סולם וכ"ה בגמ' וברמב"ם:

 (ליקוט) או שהיו א' מכאן וא' מכאן וא' על גביהן או זה על מקצת זה כדי שאם יכניס קיסם ביניהם ינטלו בבת א' חייב להכריז. היו עשויים כשיר או כשירה או כחצובם או כסולם ה"ז ספק ולא יטול. דל"ג בגמ' פשוט מיהא חדא כו' אלא אמר רב נחמן כל כו' והוא מילתא בפ"ע אבל סולם לא איפשטא ודברי ש"ע תמוהים וע"ל בהג"ה שכ' כפירש"י והרא"ש וכגי' שלנו (ע"כ):

(כב) (ליקוט) ולא יטול. והרא"ש כ' וחייב להכריז דספק איסורא לחומרא אבל להרמב"ם א"צ דאין מוציאין ממון מספק וכמו בספק בכורות וכיוצא וע"ל סי' ר"ס ס"י בש"ע והג"ה (ע"כ):

(כג) (ליקוט) המוצא כו'. ל' הרמב"ם וצ"ע דהא בשנים לא הוי מנין סימן כמש"ש ך' ב' ושם כ"ה א' מאי מכריז מנין כו' והרא"ש תי' בס"ה דשאני כאן דמכריז מחטין מצאתי והלה אומר בדין הי' ושנים הי' ור"ל דכאן אפי' בבד א' הרבה מחטין אבל הבד לא הוי סימן שכן דרכו בכך ולכן בבד א' שלו הרא"ש שם ע"ש אבל להרמב"ם בלא בדין ק' וב"ח תי' דאמת הרבה בדין מצא אלא שהן מונחין שנים שנים ע"ש ומ"מ צ"ע למה שינה דברי הגמ' ואפשר דגי' אחרת ה"ל בגמ' (ע"כ):

(כד) ואפי' יודע כו'. בתוס' שם ומתייאש בע"ה כו' וכן לתי' הראשון וז"ש שם קודם ששהא כו':

(כה) כיצד כו'. כתי' אחרון וכשיטתו לפסוק בכ"מ לפסוק כתי' אחרון ומדקא' הא והא כו' מכלל דבלא אהדריה לעולם שלי:

 (ליקוט) מצא כו'. כלישנא בתרא. רמב"ם. וכ"פ הרא"ש ואף שכ' דנקטינן ככל הלשונות לחומרא נ"ל דט"ס וצ"ל להלכה ככל כו'. כמש"ו דהלשונות ל"פ אהדדי דלישנא מציעא פי' לא אישתיר דלישנא קמא וליש' בתרא פי' מהדר אפיה דלישנא מציעא ולישנא בתרא קולא הוא וכ"ה ג"כ להרמב"ם אע"ג שדרכו לפ' כלישנא בתרא מ"מ דברי לישנא קמא מפורש בברייתא וכמ"ש היו מקצת הפירות כו' ואין נ"מ ביניהם אלא דלהרמב"ם ללישנא בתרא ליתא לדרב זביד אבל הרא"ש כ' דל"פ כלל ארב זביד וכמש"ש הא והא בצנא ופירי מ' דוקא בצנא ופירי וז"ל הטור וכ"ז בצנא ופירי אבל בכובא וכיתנא לרש"י ז"ל בכ"ע הם של מוצאן ולר"י בכ"ע הן של הנותן סי' בכלי וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ועבתוס' ורא"ש והאי בכ"ע שכ' הטור ל"ד (ע"כ):

(כו) ואם מראים כו'. שם וכנ"ל:

(כז) (ליקוט) אם כלי חדש כו'. אע"ג דרבנן פליגי עליה כמ"ש תוס' שם ד"ה ומודה כו' מ"מ הלכתא כוותיה דמסתבר טעמיה ועוד דשקלו וטרו אליביה. הרא"ש (ע"כ):

(כח) אלא בדברי כו'. בתוס' שם סד"ה באושפיזא והרי"ף תי' בע"א:

 (ליקוט) אלא בדברי שלום. ל' הרי"ף גרסינן בפ' הבע"י כו' מותר לשנות מפני השלום כו' ומסתברא לן דהאי דלא חשיב לה כאן דלא איצטרכא ליה דמצוה הוא כו' (ע"כ):

(כט) (ליקוט) בענין שלא יראו כו'. רש"י שם (ע"כ):

(ל) ודוקא כו'. כמ"ש לענין ישראלים ועכו"ם:

 (ליקוט) ודוקא כו'. תוס' שם סד"ה ומודה והרא"ש שם (ע"כ):

(לא) וכל ת"ח כו'. דלהכי קאמר בכל מקום צורבא מרבנן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---