שו"ת הרא"ש/ס/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ומה''' ששאלתם השטר החתום בקרוב שהוא פסול אם יש תועלת בזה שהעדים החתומים על שטר המתנה הם קיימים וזוכרים את העדות שיכתבו שטר אחר כראשון אף על פי שמקבלת מתנה מתה אני אומר שכן הוא שמועיל השטר שחותמין עליו כשרים ופסולים השטר פסול אבל עדות העדים להעיד על פה לא נפסל בשביל זה וראיה מהא דאמרינן בפ"ק דמכות (ו’) ומה שנים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הן מאה תלמוד לומר עדים א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות [אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר ר' אומר א' דיני ממונות ואחד דיני נפשות] בזמן שהתרו בהן אבל לא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ואמרינן עלה בגמרא (מכות ו’) היכי עבדינן להו פירוש בדיני ממונות היכי עבדינן היאך נדע אם מתחלה נתכוונו כולן להעיד כדי שנפסול עדותן דבשלמא בדיני נפשות אם לא התרו בהן הכשרים אז לא כוונו להעיד אבל בדיני ממונות איך נדע אמר רבא דאמרינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו [אי אמרי לאסהודי אתינא] נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטל ואי אמרי למחזי אתינא מה יעשו ב' אחין שראו באחד שהרג את הנפש איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ורב נחמן אמר הלכה כרבי וקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני אלמא חזינן דבדיני ממונות אפילו באו לבית דין והעידו הקרובים והפסולים עם הכשרים אם אמרו הקרובים מתחלה כשראינו המעשה לא כווננו להעיד לא נתבטלה העדות דאם לא כן מה יעשו שני אחין וכו' כלומר כי כל הרואה דבר עברה מחוייב להעיד לקיים ובערת הרע ובאין בערבוביא זה אחר זה בפני בית דין ואין האח האחד יודע שכבר העיד אחיו הילכך שיילינן ליה ואם יאמר שבשעת מעשה לא כיון להעיד העדות קיימת אלמא בכונת העדות בשעת ראיית המעשה תליא מילתא הילכך השטר שחתומין עליו קרובים ופסולים חתימת השטר היא המעשה וכוונו הפסולים לחתום עם הכשרים הילכך השטר פסול אבל עדות העדים שלא היו עמהם פסולים בשעת מעשה לא נפסלה עדות העדים ויכולין להעיד בעל פה שראו המתנה הילכך העדים שחתומים על השטר אם אחר שראו את השטר הם זוכרים את כל המעשה כמו שכתוב בשטר יבאו העדים לבית דין ויעידו בפני בית דין כך וכך אירע מעשה בפנינו בזמן פלוני ויכתבו העדים כל המעשה עם כל תנאיו וחזוקיו ומועיל מעשה בית דין כמו השטר הראשון כההיא דאמרינן בפרק שני דכתובות (כ’) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים פירש כותב אדם עדותו על השטר לאו בשטר שביד המלוה קאמר אלא כגון ספר או דיפתרא שיש לו לאדם בתוך ביתו לכתוב עליו זכרונותיו בזמן פלוני נמסר לי עדות כזה וכזה הולך ומעיד אותה עדות אפילו אחר כמה ימים ושנים אמר רב הונא והוא שזוכר מעצמו פירוש שזוכר עיקר העדות מעצמו ומתוך הכתב הוא מתבונן על כל הענינים והתנאים בלי פקפוק ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין נזכר מעצמו כלל אלא מן הכתב שלו נזכר ומעיד והלכה כרבי יוחנן וכל שכן בנדון זה ששטר גמור הוא אלא שנפסל בשביל חתימת הקרובים אם הם זכורים עיקר העדות על ידי ראיית השטר יכולין להעיד ובית דין יכתבו עדותן כמו שכתוב בשטר וחשוב כשטר הראשון ואעפ"י שהשטר הוא ביד המערער לא הורע כחו בשביל זה כיון שאין לו כתיבה ומסירה עליו שמסרתו לו בעלת המתנה ומה שנתן דון צאק לאחיו ששון (הכתב) [הבתים] שכבר נתן לאמו אין באותה מתנה כלום כיון שנתנם לאמו מתחלה וכיון שהמתנה קיימת על אחת מן הדרכים שבארתי אם קבלת עדות שלכם כקיום שטרות דעלמא ואפילו אם אינו כקיום שטרות דעלמא אלא שהמנהג הוא שלכם שכל העדים צריכים להעיד אז השטר כשר כי כן קבלו עליהם שיעידו קרובים או אם העדים זוכרים את עדותם מתוך ראיית השטר על אחת מאלו הדרכים השטר כשר וכיון שהשטר כשר והמתנה קיימת גם המשכונא שמשכנה שמחה למרת צפורה קיימת ולא יצאו הבתים מידה עד שיתנו לה מעות המשכונא ושני בעלי הדינין יפרעו שכר השליח נאום אשר בן ה"ר יחיאל זצו"ל.