תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף

שורה 33:

'''וא"ל''' דכוונת הרב דנהי בשכבך קאי אדברי תורה שמחוייב לקרות בשעת שכיבה וקימה מיהו עדיין מחוייב לעסוק בתורה כל היום מקבלה דוהגית יום ולילה ולכך הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא זה אינו דאם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה לרב הא מושבע ועומד הוא ולא שייך תירוץ הגמרא דיכול ליפטור עצמו בקריאת שמע אלא וודאי על כרחך צריך לומר דניפטר לגמרי בדברי תורה זהו כל היום{{הערה| הר"ן בנדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ח/א|ח. ד"ה הא]]}} כתב וז"ל מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה לפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל) ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו', וקריאת שמע שחרית וערבית לא סגי להכי, אלא מכאן נראה לי ראיה למה שכתבי בפרק שבועות שתים בתרא דכל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בקרית שמע שחרית וערבית מש"ה חלה שבועה עליה לגמרי כו', עכ"ל. ואם כן אף אם ובשכבך ובקומך לדברי תורה אתי מ"מ תלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא.}} וכן מבואר להמעיין היטב בדבריו. וגם כן אין לומר דמכל מקום לא דמי לקריאת שמע דקריאת שמע הוי מצוה עשה שהזמן גרמא דלאחר שעבר זמן קריאת שמע שוב הוי מעוות אשר לא יוכל לתקן מה שאין כן דברי תורה נהי דלא קרא בזמן שכיבה מכל מקום יכול לקיים אחר זה ג"כ ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא זה אינו כיון דקרא דבשכבך ובקומך איירי בדברי תורה שיעסוק בזמן שכיבה וקימה מנא לן דתו מתקן במאי דקרא לאחר זמן שכיבה וקימה ואי משום דכתיב והגית בו יום ולילה הא אמרינן דדי בערבית ושחרית לדידן הוא הדין בדברי תורה לשמואל:

'''ועוד''' הא הדבר ידוע שכל המצות הם בתורה ולא בנביאים דהא קיימא לן דאין נביא יכול לחדש דבר מעתה אלא לפרש דברי תורה כמבואר בריש מגילה, ואם כן כיון דעיקר חיוב למוד תורה בזמן שכיבה וקימה לשמואל מנא לן דתו מחייב יותר{{הערה|גם על זה יש להעיר מדברי הר"ן בנדרים שם שכתב וז"ל שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה לפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל) ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו'.}} אלא וודאי לשמואל דסבירא ליה דקראי אדברי תורה היינו דבשכבך ובקומך לאו זמן שכיבה אלא תחילת שכיבה וקימה תחילה קימה רק כל זמן שכיבה וכל זמן קימה ולכך לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא מיהו בפ"א ביום ופ"א בלילה דיו והא דאמר במנחות דפ"א יוצא משום לא ימוש ולא אשמעינן דיוצא מדברי תורה דכתיב בשכבך לעניות דעתי אין זה קושי דרבותא אשמעינן דל"ת כיון דכתיב לא ימוש מפיך משמע כל היום וכל הלילה ואפילו הכי יוצא מה שאין כן בהך דכתוב בתורה אין רבותא כל כך כיון דאיכא לפרושי בפשיטות בפ"א כמו דמפרשינן לענין קריאת שמע:

והנה הרב הנ"ל מצא לו עזר בתלמידי רבינו יונה שמפרש כן בדברי שמואל אם כן לכאורה גם על תלמידי רבינו יונה קשה קושיא הנ"ל ואומר אני הצעיר דעל תלמידי רבינו יונה יש לתרץ קושיא הל"ז אבל על הרב לא שייך תירוץ זה כמו שאבאר, דהנה במגן אברהם סימן תנ"ח כתב בשם הכסף משנה יש שואלין מאי שנא דדרשינן כל זמן שבני אדם שוכבין גבי קריאת שמע של לילה, גבי קריאת שמע של שחרית נמי נידרוש ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום, ויש לומר דאין הכי נמי והא דאמרינן כל זמן שבני אדם קמים אסמכתא בעלמא הוא. והמגן אברהם השיג עליו דאם כן קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה אם כן הוה לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא איתא בהדיא דקריאת שמע הוי מצות עשה שהזמן גרמא, והקושיא מעקרא ליתא דלא מיקרי קימה אלא כשעומד ממיטתו אבל אחר כך לא מיקרי קימה רק עמידה או ישיבה או הילוך, וכן כתב בספר החינוך ע"כ לשון המגן אברהם. והנה ראיתי בספר תומת ישראים להגאון כמוה' תם בן יחיא שהסכים לומר דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן ומביא גם כן סברא זו שכתב המגן אברהם בשם הגדולים וסיים וז"ל ושיטה זו אף על גב דכמה רברבי' מסהדו עלה תמוה בעיני דמנא לן דבקומך פי' קימה ולא עמידה דהא אשכחן קרא טובא דקימה כמו עמידה יעויין שם שהאריך. ותמהני על המגן אברהם שלא הביא תשובה זו ובסימן ס"ג כתב המגן אברהם בעצמו ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג דפ' וכו' וסברא זו הוא גם כן באותו תשובה סימן י"ג. ומה שהקשה המגן אברהם דאם כן הוה לה קריאת שמע מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, נראה כוונתו דפריך הש"ס אמתני' דנשים פטורים מקריאת שמע פשיטה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא והוצרך לשנוי' דסד"א כיון דהוי קבלות עמ"ש יע"ש, ולכאורה לדבריו נמי קשה מאי מקשה הש"ס פשיטא הא גם המגן אברהם מודה דקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ואם כן איצטרך התנא לאשמעינן דנשים פטורים אף מקריאת שמע של לילה ועיין בהרמב"ן במנין המצות הובא בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך בדרך מצותיך דקריאת שמע שחרית וערבית הוי שני מצוות עשה הואיל ואינו מעכבין זה את זה, ואף דמקשינן שכיבה לקימה כיון דפטור מן קימה פטר נמי משכיבה, זה אינו דלמא איפכא דמקשינן קימה לשכיבה דמה שכיבה חייבין דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא אף קימה חייבין דהא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, אמנם אחר העיון לא קשה מידי דשפיר קאמר המגן אברהם דכיון דאשה פטורה מקריאת שמע של יום ואם כן פטורה אף מקריאת שמע של לילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דאינו נוהגת אלא בלילה:

'''והנה יש לומר דגם תלמידי רבינו יונה נמי סבירא להו כשיטת הכסף משנה ותי' דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן לכולי עלמא דבשכבך ובקומך כל זמן שכיבה וקימה משמע ואם כן אתי שפיר לשמואל דסבירא ליה דקרא בדברי תורה מיירי ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דבאמת מדאורייתא לאו זמן מיוחד ובזה יש לתרץ קושיית המגן אברהם דהא המתני' איירי בקריאת שמע שהוא לאחר שתיקנו חכמים דהא מתלמוד תורה וודאי אשה פטורה כמבואר בקדושין במתני' דהא דפריך הש"ס פשיטא היינו למאן דאמר קריאת שמע דרבנן פריך דהא כתבו התוס' שם דבמצוה דרבנן שייך מצות עשה שהזמן גרמא דהא הלל דרבנן ואפילו הכי פטורין מטעם מצוה שהזמן גרמא והשתא פריך הש"ס שפיר דהא קריאת שמע מדרבנן ורבנן תקנו זמן לקריאת שמע ואם כן פשיטא דנשים פטורים דהא הם עצמם תיקנו קריאת שמע והם אמרו זמן לקריאת שמע ופשיטא דלא תקנו לנשים:

'''וכ"ז''' י"ל לשיטת תלמידי רבינו יונה אבל הרב בעל שאגת אריה מיאן בסברת הכסף משנה וסבירא ליה דזמן קריאת שמע דאורייתא כמו שכתב ב[[שאגת אריה/יב|סימן י"ב]] וגם סבירא ליה שם דאף אם נימא דזמנה כל היום מכל מקום הוי מצות עשה שהזמן גרמא לא שייך תירוץ זה מיהו בלאו הכי דברים שם צע"ג דאם כן הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא ושם אבאר ואין כאן מקום להאריך בזה:

'''ועתה'''

תפריט ניווט

חיפוש