גליוני הש"ס/יבמות/קיד/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף קי"ד ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף קי"ד ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|דבר}} טלי וטליא כו'.''' נ"ב לכאורה הי' לו לפרש טלי וטליא קטנים דל' טלי וטליא לחוד הא גם גדולים בני עונשין קרוין כן | '''{{עוגן1|דבר}} טלי וטליא כו'.''' נ"ב לכאורה הי' לו לפרש טלי וטליא קטנים דל' טלי וטליא לחוד הא גם גדולים בני עונשין קרוין כן, עיין [[בבלי/בבא בתרא/צא/ב|בבא בתרא צ"א ב']] וא"ר יוחנן נהירנא כד הוו מטיילן טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה כו' וי"ל דסתם טלי וטליא היינו קטנים ושאני התם דמפרש כבר שית עשרה כו' ואם הם גדולים צריך להתפרש אבל סתמא קאי רק אקטנים ואולם נזכרתי עוד גמ' ב"ב קמ"ב ב' אית חולק לטליא במקום בניא ע"ש ברשב"ם דפי' טליא תינוק גדול והביא גמ' דשם צ"א ב' הנ"ל ושם נאמר טליא סתם ואפ"ה הכוונה אגדול: | ||
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן ספוקי מספקא | '''{{עוגן1|ר'}} יוחנן ספוקי מספקא ליה.''' נ"ב עיין ספר יושר לבב בית שני חדר ד' פרק ז' וצ"ע: | ||
'''{{עוגן1|לא}} צריכא דאיכא צערא כו'.''' נ"ב אי יש לדון מכאן אשאר צער | '''{{עוגן1|לא}} צריכא דאיכא צערא כו'.''' נ"ב אי יש לדון מכאן אשאר צער, עיין שו"ת חות יאיר סי' קצ"א ועיין שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' ע"ש שכ' דרק כשבשעת עקירת השבות מקבל המצטער הנאה הוא דשרינן שבות משום צערא אבל כשעקירת השבות הוא בהכשר סילוק הצער לא ע"ש דמדמי ליה לדין עידנא דבעי' בדחיית עשה לל"ת עש"ה ועיין רוקח סי' ק"ט ועמ"ש על הגליון כתובות ס' א': | ||
'''{{עוגן1|להזהיר}} הגדולים כו'.''' נ"ב כזה בילקוט שלח רמז תשמ"ה בשם הסיפרי זוטא עש"ה וע"ש עוד כזה רמז תשמ"ז ד"ה וידבר ועוד שם כזה רמז תש"נ ד"ה דבר ורמז תשנ"ט ד"ה וידבר ורמז תש"פ ד"ה צו | '''{{עוגן1|להזהיר}} הגדולים כו'.''' נ"ב כזה בילקוט שלח רמז תשמ"ה בשם הסיפרי זוטא עש"ה וע"ש עוד כזה רמז תשמ"ז ד"ה וידבר ועוד שם כזה רמז תש"נ ד"ה דבר ורמז תשנ"ט ד"ה וידבר ורמז תש"פ ד"ה צו ועיין ח"א למהרש"א חגיגה ג' א' ד"ה טף למה כו' ע"ש עניין חינוך מדאוריתא בקטן שהגיע לחינוך עש"ה: | ||
'''{{עוגן1|דלא}} ליספו להו בידים.''' נ"ב | '''{{עוגן1|דלא}} ליספו להו בידים.''' נ"ב עיין תה"ד ח"ב סי' ס"ב וז"ל והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספו ליה בידים י"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדל יבקש לימודו עכ"ל ושוב ראיתי שכבר הביאו הח"ס חאו"ח סי' פ"ג וע"ש אריכות ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ט דכ' דחייבין להתאבל על בן מומר שמת בקטנותו וז"ל שם ואם אביו חטא הוא לא חטא שהרי עדיין לא הוזהר וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"ל ומשמע מדבריו דלסברא דב"ד מצווין להפרישו נחשבת האכילה חטא לקטן עצמו ועבור זה הוא דצריך להפרישו ודו"ק והאחרונים כבר הביאו הך דסנהדרין נ"ה ב' דקטן אית בעבירתו תקלה וקלון ורחמנא הוא דחס עליה ועמש"ש על הגליון: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־02:52, 24 בספטמבר 2024
גליוני הש"ס 
יבמות קיד א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה |
דבר טלי וטליא כו'. נ"ב לכאורה הי' לו לפרש טלי וטליא קטנים דל' טלי וטליא לחוד הא גם גדולים בני עונשין קרוין כן, עיין בבא בתרא צ"א ב' וא"ר יוחנן נהירנא כד הוו מטיילן טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה כו' וי"ל דסתם טלי וטליא היינו קטנים ושאני התם דמפרש כבר שית עשרה כו' ואם הם גדולים צריך להתפרש אבל סתמא קאי רק אקטנים ואולם נזכרתי עוד גמ' ב"ב קמ"ב ב' אית חולק לטליא במקום בניא ע"ש ברשב"ם דפי' טליא תינוק גדול והביא גמ' דשם צ"א ב' הנ"ל ושם נאמר טליא סתם ואפ"ה הכוונה אגדול:
ר' יוחנן ספוקי מספקא ליה. נ"ב עיין ספר יושר לבב בית שני חדר ד' פרק ז' וצ"ע:
לא צריכא דאיכא צערא כו'. נ"ב אי יש לדון מכאן אשאר צער, עיין שו"ת חות יאיר סי' קצ"א ועיין שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' ע"ש שכ' דרק כשבשעת עקירת השבות מקבל המצטער הנאה הוא דשרינן שבות משום צערא אבל כשעקירת השבות הוא בהכשר סילוק הצער לא ע"ש דמדמי ליה לדין עידנא דבעי' בדחיית עשה לל"ת עש"ה ועיין רוקח סי' ק"ט ועמ"ש על הגליון כתובות ס' א':
להזהיר הגדולים כו'. נ"ב כזה בילקוט שלח רמז תשמ"ה בשם הסיפרי זוטא עש"ה וע"ש עוד כזה רמז תשמ"ז ד"ה וידבר ועוד שם כזה רמז תש"נ ד"ה דבר ורמז תשנ"ט ד"ה וידבר ורמז תש"פ ד"ה צו ועיין ח"א למהרש"א חגיגה ג' א' ד"ה טף למה כו' ע"ש עניין חינוך מדאוריתא בקטן שהגיע לחינוך עש"ה:
דלא ליספו להו בידים. נ"ב עיין תה"ד ח"ב סי' ס"ב וז"ל והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספו ליה בידים י"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדל יבקש לימודו עכ"ל ושוב ראיתי שכבר הביאו הח"ס חאו"ח סי' פ"ג וע"ש אריכות ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ט דכ' דחייבין להתאבל על בן מומר שמת בקטנותו וז"ל שם ואם אביו חטא הוא לא חטא שהרי עדיין לא הוזהר וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"ל ומשמע מדבריו דלסברא דב"ד מצווין להפרישו נחשבת האכילה חטא לקטן עצמו ועבור זה הוא דצריך להפרישו ודו"ק והאחרונים כבר הביאו הך דסנהדרין נ"ה ב' דקטן אית בעבירתו תקלה וקלון ורחמנא הוא דחס עליה ועמש"ש על הגליון:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |