רש"י/פסחים/קה/א

רש"י פסחים קה א

קשיא לעולא. שפתח בברוך ולא חתם:

הודאה היא. ואין בה הפסק דבר אחר לא הפסק תחנה ולא הפסק ריצוי הלכך בפתיחתן סגי ולא דמו לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחנה כגון ברחמיך הרבים וברכת אבות יש בה רצוי לפיכך צריך לפתוח ולסיים בשבחו של מקום:

הוו יתבי בסעודתא. בערב שבת והאריכו בה עד שחשיכה:

ונפסיק. בעקירת השלחן:

ונקבעה. לסעודתינו:

לשבתא. לשם שבת:

לא צריכיתו. להפסיק בעקירת שלחן כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת:

שבת היא קבעתה. מעצמה היא חשובה סעודת שבת ונבדלת מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה וקידוש:

כשם שקובעת למעשר. אפילו אכילת עראי דשבת חשובה קבע למעשר במסכת ביצה (ד' לד:):

כך קובעת לקידוש. שאסור לטעום עד שיקדש אלמא משחשיכה היא חשובה סעודת שבת מאליה:

כך. יציאתה קובעת להבדלה שאם יושבים על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסורין לאכול עד שיבדילו:

והני מילי. דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן משחשיכה עד שיבדילו:

הני מילי. דאין מפסיקין לאכילה אבל לשתיה לאו דבר חשוב הוא ומפסקי:

ולא אמרן. דלא מתחלי אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה:

הזכרה בברכת המזון. של שבת רצה והחליצנו וביום טוב יעלה ויבא:

כבוד יום וכבוד לילה. אם (יש) לו יין הרבה לסעודה אחת או מיני מגדים יניחם עד היום:

ולא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף