תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף

והנראה לעניות דעתי לתרץ כל זה {{לפיענות|בחיגק?}} זה דוודאי שמואל יש לו תנא דמסייע דסבירא ליה כן דקריאת שמע דרבנן, דהנה במתניתין דשבת במתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ואמר שם ר"י לא שנא אלא רשב"י וחביריו דתורתן אומנתן אבל כגון אנו אף לתפילה מפסיקין, הרי מבואר דמתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה איירי ברשב"י וחביריו דתורתן אומנתן ואפילו הכי מפסיקין לקריאת שמע. והנה בירושלמי דברכות דף ה' ע"ב איתא שם אמר רבי יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, הרי מבואר דר"ש פליג אמתני' ופריך שם וכי לית לר"ש שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ומתרץ שם טעמיה דרשב"י זה שינון [וזה שינון] ואין מבטל שינון מפני שינון. והנה רבנן פליגא על ר"ש כמבואר שם וכן מבואר במתני', והנה יש לומר דבזה פליגא דרבנן סברי עיקר קריאת שמע לאו שינון הוא רק מצוה לקבל עול מלכות שמים והוי כשאר מצות סוכה ולולב ודחי לשנוי' דד"ת ורשב"י כשמואל סבירא ליה דקרא לאו בקבלת עול מלכות שמים הוא רק בדברי תורה היינו דמצוה לקריאת דברי תורה בשכבך ובקומך רק דחכמים תקנו שיהא קורין פרשת אלו לקבל עול מלכות שמים והיינו למי שאינו עוסק בתורה יום ולילה אבל מי שעוסק בתורה אין צריך להפסיק דאי משום קבלות מלכות שמים הוא מדרבנן והוי כמו תפילה שהוא מדרבנן ואין מפסיקין לתפילה ואי משום שינון אין שינון מבטל שינון, ואם כן כיון דשמואל כר"ש סבירא ליה אין שום קושיא על שמואל משום ברייתא או מתני' משום דאמר לך הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"ש וזה סברא נכונה וברורה בס"ד והשתא אתי שפיר שיטת הרי"ף והרא"ש ורוב הפסוקים דפסקו דלא כשמואל כיון דקיימא לן הלכה כסתם מתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע אלמא קריאת שמע דאורייתא ודוק שהוא נכון מאוד בס"ד: