תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(המשך)
(המשך)
שורה 52: שורה 52:
והנראה לעניות דעתי לתרץ כל זה {{לפיענות|בחיגק?}} זה דוודאי שמואל יש לו תנא דמסייע דסבירא ליה כן דקריאת שמע דרבנן, דהנה במתניתין דשבת במתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ואמר שם ר"י לא שנא אלא רשב"י וחביריו דתורתן אומנתן אבל כגון אנו אף לתפילה מפסיקין, הרי מבואר דמתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה איירי ברשב"י וחביריו דתורתן אומנתן ואפילו הכי מפסיקין לקריאת שמע. והנה בירושלמי דברכות דף ה' ע"ב איתא שם אמר רבי יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, הרי מבואר דר"ש פליג אמתני' ופריך שם וכי לית לר"ש שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ומתרץ שם טעמיה דרשב"י זה שינון [וזה שינון] ואין מבטל שינון מפני שינון. והנה רבנן פליגא על ר"ש כמבואר שם וכן מבואר במתני', והנה יש לומר דבזה פליגא דרבנן סברי עיקר קריאת שמע לאו שינון הוא רק מצוה לקבל עול מלכות שמים והוי כשאר מצות סוכה ולולב ודחי לשנוי' דד"ת ורשב"י כשמואל סבירא ליה דקרא לאו בקבלת עול מלכות שמים הוא רק בדברי תורה היינו דמצוה לקריאת דברי תורה בשכבך ובקומך רק דחכמים תקנו שיהא קורין פרשת אלו לקבל עול מלכות שמים והיינו למי שאינו עוסק בתורה יום ולילה אבל מי שעוסק בתורה אין צריך להפסיק דאי משום קבלות מלכות שמים הוא מדרבנן והוי כמו תפילה שהוא מדרבנן ואין מפסיקין לתפילה ואי משום שינון אין שינון מבטל שינון, ואם כן כיון דשמואל כר"ש סבירא ליה אין שום קושיא על שמואל משום ברייתא או מתני' משום דאמר לך הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"ש וזה סברא נכונה וברורה בס"ד והשתא אתי שפיר שיטת הרי"ף והרא"ש ורוב הפסוקים דפסקו דלא כשמואל כיון דקיימא לן הלכה כסתם מתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע אלמא קריאת שמע דאורייתא ודוק שהוא נכון מאוד בס"ד:
והנראה לעניות דעתי לתרץ כל זה {{לפיענות|בחיגק?}} זה דוודאי שמואל יש לו תנא דמסייע דסבירא ליה כן דקריאת שמע דרבנן, דהנה במתניתין דשבת במתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ואמר שם ר"י לא שנא אלא רשב"י וחביריו דתורתן אומנתן אבל כגון אנו אף לתפילה מפסיקין, הרי מבואר דמתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה איירי ברשב"י וחביריו דתורתן אומנתן ואפילו הכי מפסיקין לקריאת שמע. והנה בירושלמי דברכות דף ה' ע"ב איתא שם אמר רבי יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, הרי מבואר דר"ש פליג אמתני' ופריך שם וכי לית לר"ש שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ומתרץ שם טעמיה דרשב"י זה שינון [וזה שינון] ואין מבטל שינון מפני שינון. והנה רבנן פליגא על ר"ש כמבואר שם וכן מבואר במתני', והנה יש לומר דבזה פליגא דרבנן סברי עיקר קריאת שמע לאו שינון הוא רק מצוה לקבל עול מלכות שמים והוי כשאר מצות סוכה ולולב ודחי לשנוי' דד"ת ורשב"י כשמואל סבירא ליה דקרא לאו בקבלת עול מלכות שמים הוא רק בדברי תורה היינו דמצוה לקריאת דברי תורה בשכבך ובקומך רק דחכמים תקנו שיהא קורין פרשת אלו לקבל עול מלכות שמים והיינו למי שאינו עוסק בתורה יום ולילה אבל מי שעוסק בתורה אין צריך להפסיק דאי משום קבלות מלכות שמים הוא מדרבנן והוי כמו תפילה שהוא מדרבנן ואין מפסיקין לתפילה ואי משום שינון אין שינון מבטל שינון, ואם כן כיון דשמואל כר"ש סבירא ליה אין שום קושיא על שמואל משום ברייתא או מתני' משום דאמר לך הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"ש וזה סברא נכונה וברורה בס"ד והשתא אתי שפיר שיטת הרי"ף והרא"ש ורוב הפסוקים דפסקו דלא כשמואל כיון דקיימא לן הלכה כסתם מתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע אלמא קריאת שמע דאורייתא ודוק שהוא נכון מאוד בס"ד:


'''ובזה''' נראה לעניות דעתי לתרץ דברי הרמב"ם ריש הלכות תלמוד תורה הלכה ח' דכל אדם חייב לקבוע זמן תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכתב הלחם משנה היינו שפסק כרב אמי במנחות דאפילו לא שנה אלא פ' א' בשחרית ופ' א' בערבית קיים לא ימוש והא דלא פסק רבינו כר"י דאמר משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש אף על גב דפרק קמא נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/ח/א|ח.]]}} משמע דרב ס"ל כר"י מכל מקום משמע ליה קולא גדולה היא והלך להחמיר דהא ר"י בעצמו אמר ואסור לגלות בפני עם הארץ יע"ש והנך רואה שדבריו דחוקים מאוד. אבל לפי הוצעה שכתב לעיל ותירץ בטוב טעם דרשב"י לשיטתו אזיל דסבירא ליה דעיקר קריאת שמע לאו קבלות עול מלכות שמים רק מצות שינון וכיון דהוי שינון פשוט דיוצא בה חובת תלמוד תורה דהא היא היא אבל הרמב"ם לשיטתו אזיל דסבירא ליה קריאת שמע דאורייתא היינו לקבל עול מלכות שמים והוא מצוה בפני עצמה שהרי מונה אותם לשני מצות ואם כן פשיט דאין יוצא בקריאת שמע ידי חובת תלמוד תורה מה שאין כן ר"ש דסבירא ליה היא היא שפיר יוצא בה ודוק היטב שהיא נכון לעניות דעתי, ועיין מ"ש לקמן ב[[תשואת חן/מט|שאלה ב']] עוד מזה וכאן אין להאריך יותר מזה שאין זה משאלתינו:
'''ועתה''' באתי להביא ראיה מתלמוד בבלי גם כן כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא דלכאורה לפמ"ש דקושי' אגמרא פשוטא דנשים פטורים קאי למאן דאמר דקריאת שמע דרבנן משמע דסתמא דסוגיא סברי כמאן דאמר קריאת שמע דרבנן, ומכל מקום יש להוכיח ממקום אחר דקריאת שמע דאורייתא דהנה הש"ס קאמר וב"ש ובלכתך בדרך מאי עביד פרט לעוסק במצוה דפטור מן הק"ש וב"ה תרתי שמעת מיניה, מזה לכאורה ראיה דקריאת שמע דאורייתא, אלא שהגאון השיב על זה דאין מכאן ראיה דמכל מקום שמואל מודה דעיקר קריאת שמע היינו דברי תורה הוא מדאורייתא ואתי למעוטי דעוסק במצוה פטור מדברי תורה.
אמנם ראיתי להגאון בפני יהושע שכתב למאן דאמר קריאת שמע דרבנן וקראי בדברי תורה איירי אם כן לא צריך לקרא למעט דפטור מדברי תורה פשיטא כיון דתלמוד תורה אין לה הפסק יומם ולילה אם כן שאר מצות מאי תהא עליהן וכן מבואר בירושלמי וכי לית ליה לר"ש דמפסיקין לעשות סוכה או לולב. אמנם לשיטת תלמידי רבינו יונה וודאי לא קשה מידי דהא דפשיטא דמבטלין תלמוד תורה משום שאר מצות היינו אם כבר קיים מצוה של תורה בפרק אחד אבל אם לא קיים סלקא דעתך אמינא דלא מבטלין המצוה דתלמוד תורה דכ' בשכבך ובקומך וקמ"ל דפטור. שוב מצאתי שהפני יהושע בעצמו כתב סברא זו בדף ך' ד"ה האי בד"ת כתיב דלר"י אתי שפיר אלא שעדיין קשה קושיא אחרת מה שהקשה בעל פני יהושע דהא תרי קראי כתי' בפרשה ראשונה בלכתך בדרך ובפ' שניה יע"ש בשלמה למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אתי שפיר דהיינו דפרשה ראשונה הוי דאורייתא כמ"ש מקצת פי' וכמו שאכתוב אי"ה ב[[תשואת חן/מט|שאלה שניה]] ופרשה שניה בדברי תורה כתיב ואם כן לא קשה דתרוויהו אתי לעוסק במצוה דפטור מן המצוה ובפרשה ראשונה אתי לקריאת שמע דסלקא דעתך אמינא כיון דהוי קבלת עול מלכות שמים אף חתן חייב, ופרשה שניה אתי לתלמוד תורה שהוא נגד כולם דאפילו הכי חתן פטור מה שאין כן אי אמרת דאף פרשה ראשונה בדברי תורה כתיב אם כן פרשה שניה למה לי, ואי קשיא לשמואל דסבירא ליה קריאת שמע דרבנן קושיא הנ"ל זה אינו דלשמואל לא קשה דיש לומר דלא סבירא ליה הך סברא דאמרינן בש"ס דלבית הלל תרתי שמע מינה רק דבית הלל סבירא להו דבלכתך בדרך דפרשה ראשונה אתי דכל אדם שונה כדרכו דהיינו דברי תורה שהוא הקריאת שמע דאורייתא לשמואל ודפרשה שניה אתי לפרט לעוסק במצוה ואם כן אין קושיא לשמואל דכבית הלל סבירא ליה אבל סתמא דלא משני הכי אלא דתרתי שמעת מיניה לא ס"ל כוותי דשמואל ודוק:
'''ועוד''' נראה לי להביא ראיה מסוגיא דס"ל לר"י הקורא ולא השמעי לאזניו לא יצא דדריש השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ור' יהודא ס"ל דיצא דשמע בכל לשון שאתה שומע וקאמר שם ר' יוסף במסקנא מחלקות בקריאת שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא, ופריך והא כתיב הסכת ושמע ומשני האי בדברי תורה כתיב כלומר דדברי תורה צריך להשמיע לאזניו ולא בשאר מצות, עיין בפני יהושע. והנה אם נאמר דקריאת שמע דקרא היינו תורה ולא קבלת מלכות שמים אם כן קרא דשמע גבי קריאת שמע למה לי הא היינו תורה היינו קריאת שמע אלא וודאי ר' יוסף פליג אשמואל ושמואל סבירא ליה דהסכת ושמע קאי אשאר מצות וכיון דבמסקנא מסיק הש"ס כר' יוסף ממילא קיימא לן דלא כשמואל וק"ל וכן מאי דקאמר בברייתא מנין דקריאת שמע בעי כוונה נאמר כאן שמע ונאמר להלן הסכת ושמע מאי התם בהסכת אף הכי בהסכת נמי משמע דלא כשמואל וק"ל ואם כן דברי הפסוקים שפסקו דקריאת שמע דאורייתא הם יתד שלא תמוט בגמ' דבבלי ובירושלמי כן נראה לעניות דעתי:
'''עוד''' הביא שם ראיה לדבריו מהא דפריך