שדי חמד/כללים/ח/קיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים קיז

כלל קיז חצרו של אדם קונה לו לענין חצר המושכר אם קונה להשוכר או להמשכיר הוא מחלוקת הרמב"ם ורש"י והראב"ד עיין בחשן משפט סי' שי"ג ס"ג ובדברי המפרשים שם וכתב הרב חתם סופר בא"ח ריש סי' קי"ז דאף לדעת הסוברים דקונה להמשכיר מכל מקום בדעת אחרת מקנה לכולי עלמא קונה להשוכר וכן כתב הרב ש"ך שציין שם ליישב קושיית הראב"ד משוכר את מקומו עי"ש ונעלמו דברי הש"ך מהרב מזל שעה בפרק שני מהלכות זכיה ד' ס"ג ע"ד. וגם מהרב משנה למלך בפרק ששי מהלכות שכירות דין ט' נעלמו דברי הסמ"ע והש"ך במה שהקשה דברי מרן בש"ע בסי' ר"ס ס"ג וסי' שי"ג אהדדי עי"ש ובס' זכרנו לחיים ח"ב דף קמ"ד ע"ב כתב דבספר אליהו ד' ל"ז הקשה על מרן כסף משנה בפרק שלישי מהלכות מכירה דין ו' דנראה דנעלם ממנו מה שכתב הרמב"ם בהלכות שכירות דין ה' ופסקו בש"ע סי' שי"ג ס"ג וספר הנ"ל אין אצלי לראות מאי קשיא ליה על מרן דהמתבאר בהלכות מכירה הוא דהחפץ הוא של המשכיר ונחלקו הרב המגיד ומרן כסף משנה בטעם הרמב"ם דהרב המגיד משמע ליה קצת דאזיל לשיטתיה דהמושכר קונה למשכיר ומרן כסף משנה מפרש כונת הרמב"ם דלא תקנו משיכה בכי האי גוונא משום שבעל כרחו מציל וממילא מוקמינן אדין תורה ועם שיש לומר דכונתו להקשות דמשמע דאי לאו טעם זה דלא תקנו בכי האי גוונא היה קונה להשוכר מכל מקום אין שייך לכתוב דנעלם ממנו דמלבד דכמו זר נחשב לומר כן על מאור הגולה דכל רז לא אניס ליה ועוד דכבר הוזכר הא דפרק ו' דשכירות בדברי הרב המגיד ועלה קאי מרן כסף משנה והס כי לא להזכיר בכיוצא לזה ונעלם. ועל דברי הרמב"ם בהלכות מכירה הנ"ל עיין למרן מחנה אפרים בהלכות מכירה קנין חצר סי' ג' ובמה שהאריך בזה מרן מוהריט"א בקונטריס גט מקושר (שבס' נאות יעקב) בד' ד"ן ע"ב ורעק"א בשו"ת סי' קל"ג (ד"ה אך למ"ש הש"ך):

ואם גם לדעת הראב"ד (שסובר דחצר המושכר קונה לשוכר) ודעמיה אמרינן דבדאיכא דעת אחרת מקנה מודו דקונה להמשכיר הנה מרן מוהריט"א בקהלת יעקב סי' ק"מ ד' ט"ן ע"א (מדפוס אשכנז) רצה לומר דדוקא בדבר הפקר הוא שסובר הראב"ד דקונה להשוכר אבל בדעת אחרת מקנה מודה דקונה להמשכיר (וכתב כן ליישב סברת הראב"ד ממה שהקשה עליו) אלא שכתב דהרבנים מוהרימ"ט ומחנה אפרים בהלכות קנין חצר סי' ג' סברי בדעת הראב"ד דלא מהני דעת אחרת מקנה להקנות לשוכר ושקיל וטרי בזה ובדברי הרב מוהרשד"ם אהע"ז סי' קפ"ד (שהביא שם ד' ז"ן ע"ד) עיש"ב:

וכתב הרב בית שלמה א"ח סי' ס"ד (ד' מ"ב ע"א) בשם הרב קצות החושן דדוקא לענין זבל סובר הרמב"ם דקנה המשכיר משום דלא מכר הרפת אבל לענין שאר מציאות והפקר מודה הרמב"ם דקונה השוכר וכתב שדבריו נכונים ולי הדל מתבאר מתוך דברי רבנן קדישי הרשומים באות זו דחידוש זה שחדשה תורה דיליה הרב קצות החשן אין הכל מודים בו:

וכתב עוד הרב בית שלמה הנ"ל דנראה דאף הרמב"ם לא אמר אלא היכא דרוצה המשכיר לזכות אבל מידי דאיסורא דאין החצר קונה להמשכיר דאיסורא לא ניחא ליה דליקני מודה דקונה להשוכר ובפרט כשמכר החמץ וגם השכיר המקום לינצל מאיסור בל יראה בין אם הוא מכירה או לאו על כל פנים ודאי דאיכא גילוי דעת גמור שאינו רוצה שיקנה לו את החמץ שעליו בזה אף הרמב"ם מודה דקנה השוכר וכיוצא בזה כתב הבית מאיר בריש סי' לק"ט עכ"ל:

והרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונות ד' י"ג אות ל"ה כתב דלדעת הרמב"ם דקונה להמשכיר נחלקו הפוסקים אם יש לחלק בין חצר לבית דהרב מוהרימ"ט ח"א סי' ס"ה ובח"מ סי' פ"ג סובר דאף בבית המושכר סובר הרמב"ם דקונה המשכיר והרב מוהר"ם מאטאלון הובאו דבריו בשו"ת דברי ריבות סי' שכ"ו סובר דלא אמר הרמב"ם אלא בחצר והרב מחנה אפרים בהלכות קנין חצר (אלו כונתו לדבריו שבסי' ג' עי"ש) קאי בשיטת מוהרימ"ט וכן היא דעת הסמ"ע עכ"ד:

ובגוף מחלוקת הרמב"ם והראב"ד שכתב הרב שפתי כהן דהעיקר כהרמב"ם דקונה להמשכיר כתב רבינו עקיב"א בסי' קל"ג (בד"ה והנה כבוד) בשם הג' בית מאיר דמה שהביא מדברי התוס' ונמק"י דסברי כהרמב"ם הוא תמוה וכו' וביאר דדעת הרי"ף ותוס' ונמק"י והרא"ש והטור כדעת הראב"ד ורש"י דקונה להשוכר ופסקי השו"ע קשו אהדדי כמו שכתב הסמ"ע ואם כן מהיכא תיתי לא נפסוק כרש"י וכו' גם מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב סי' ק"מ דף ח"ן ע"א כתב וכיון דכל הפוסקים חולקים על סברת הרמב"ם ודאי דנקיטינן דחצר השכורה זוכה לשוכר ולא למשכיר והרב רמ"ץ א"ח סי' כ"ד אות ה' כתב דנקיטינן כסברת הרמב"ם דקונה להמשכיר ומיישב דברי רש"י ותוס' בפסחים דף ד' בבעיא דמשכיר בית לחברו וכו' דאזלי לשיטתייהו גם בסי' כ"ט סוף אות ג' מתבאר שסובר דהעיקר כסברת הרמב"ם אלא דלגבי חמץ שעבר עליו הפסח דהוא רק מדרבנן אפשר לסמוך אדעת הפוסקים דקונה להשוכר וכן כתב בסי' ל"א (ד"ה ועל) גם בסי' ל' אות ה' כתב כבר נפסק בש"ע סי' שי"ג כהרמב"ם ומתוך מה שרשמתי נראה דאין בדין זה הכרע ובס' פרת יוסף להג' מסלאנים ראיתי בריש סי' ס"ד שכתב בשם הגר"א בסי' שי"ג שהכריע כשיטת רש"י והראב"ד אך בסוף הסי' כתב דתלמוד ערוך הוא בירושלמי פרק תשיעי דשביעית הלכה ד' ר' חזקיה סליק לגבי ר' ירמיה אמר ליה זכיתי בהן אוצריה וכו' ולפי מה שפירש דברי הירושלמי מתבאר דאינו קונה להשוכר מדין חצר ובקהלת יעקב אות ח' מחזיק דעת הסוברים דחצר שכורה קונה וצע"ג עכ"ל. וראיתי עתה בשו"ת אורי וישעי סי' קי"א שהאריך לפלפל בדברי רבינו הש"ך במה שכתב ליישב דעת הרמב"ם וכן בשו"ת הרב מוהר"ן יפה בחלק ח"מ סי' י"ז ד' ס"א האריך בזה ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק:

ובחצר שאינה משתמרת ועומד בצדה דקונה אי בעינן שתהא משתמרת לדעתו בדוקא עיין בשו"ת הרב מוהר"ן יפה הנ"ל בסי' ח"י ד' ס"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף