רש"י/עירובין/סה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(לע"נ מאב"ן זצ"ל) |
(עוד הערת נוסח ע"פ כי"מ וא"פ) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
'''{{עוגן1|היכא}} דלא מצי מסליק ליה.''' משכיר לשוכר עד זמנו: | '''{{עוגן1|היכא}} דלא מצי מסליק ליה.''' משכיר לשוכר עד זמנו: | ||
'''{{עוגן1|לא}} תיבעי לך.''' דודאי [לאו] ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה: | '''{{עוגן1|לא}} תיבעי לך.''' דודאי [לאו<ref>כ"ה בד"ש וקאי אמשכיר, וכ"ה ישר וכ"ה ברש"י שברי"ף {{ממ|דק"ס}} וכן מוגה בכ"י א"פ בין השיטין, אבל בשאר כת"י כלפנינו.</ref>] ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה: | ||
'''{{עוגן1|נשכור}}.''' דספק דבריהם להקל: | '''{{עוגן1|נשכור}}.''' דספק דבריהם להקל: | ||
'''{{עוגן1|דאתא}} נכרי בשבת.''' דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו (מצי) מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא: | '''{{עוגן1|דאתא}} נכרי בשבת.''' דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו (מצי) מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא:<ref>בדפוס ראשון: "דאתא גוי בשבת, דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דגוי לא אסר עליהו היכא דליתיה ולא הוו מטלטלי בחצר: אמרי מהו למיגר מיניה:", וכ"ה בכ"י מינכן ונ"י, וכעי"ז בכ"י פריס וא"פ (ושם '''ומאתמול''' וכו' דהוו '''בה'''). וכ' בדק"ס וצ"ל '''והוו''' מצי מטלטלי כו' כמו שהגיה הב"ח, עכ"ל. {{ש}}ובגליון כ"י א"פ: "ומאיתמל '''לא''' מצו לערובי דיורין [ד]ישראל דהוו ביה משום '''דגוי אוסר''' עלייהו '''אע"ג''' דליתיה '''כיון דאתי ביומיה''' ולא הוו מטלטלי בחצר. אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטיל רשותא לגבי חד דההוא מיהא לישתרי להוציא". {{ש}}וכעין זה בדק"ס בשם ד"ש: דמאתמול '''לא''' מצו כו' משום דגוי '''אסר''' עלייהו '''ואע"ג''' דליתיה ולא הוו מטלטלי בחצר, אמרי מהו למיגר מיניה והדר '''ליבטיל איהו''' רשותא לגבי חד דההוא מיהא לישתרי להוציא '''מביתו לחצר ותהא חצר שרי לטלטולי בכולה לכולם דנהוו אורחין לגביה והויא כולה חצר רשותא דחד''', וכ"ה ברש"י שברי"ף ועי' בחי' אנשי שם ובתוס', עכ"ל. {{ש}} עוד כ' שם: ובד' ווינציא בסילאה וקושטא הנוסח ולא '''עירבו מאתמול''' הוו מצו כו' והגיה המהרש"ל '''ולא''' הוו מטלטלי כו' אבל נראה יותר להגיה '''ואלו''' עירבו מאתמול הוו מצי מטלטלי כו', עכ"ל.</ref> | ||
'''{{עוגן1|מה}} מבטל רשות אפילו בשבת.''' כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו': | '''{{עוגן1|מה}} מבטל רשות אפילו בשבת.''' כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו': | ||
גרסה אחרונה מ־20:12, 3 בספטמבר 2024
אם נשפך בביתו כמים. הוי בכלל ברכה ואי לא לא:
אדם ניכר. אם הגון הוא:
בכוסו. אם דעתו מיושבת עליו ביינו:
בכיסו. כשנושא ונותן עם בני אדם אם באמונה הוא עושה:
בכעסו. שאינו קפדן יותר מדאי:
ישראל ונכרי בפנימית. שתי חצירות זו לפנים מזו והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה:
ואסר. בחיצונה עד שישכיר:
בשילהי פירקיה. לאחר שסיים הדרשה:
כר"מ. דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה:
כרכיש רבה רישיה. הודה לדבריו:
למה לי ישראל בחיצונה. דבעינן שני ישראלים:
פנימי במקומו. בחצר הפנימית:
מהו. להוציא מביתו לחצר:
אמר להם מותר. אלמא לא אסר אלא בחיצונה שרשות שני ישראלים שולטת בה:
אוסרים זה על זה. והני לאו אוסרים זה על זה נינהו דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל ואף על פי שלא עירבה עמה:
ואלא. רב כר"ע ס"ל והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה הלכך אסר נכרי עלייהו למה לי משום נכרי ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון:
לעולם כר"א. משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור משום דריסת הרגל דפנימי כר"ע וכיון דאסר עליה הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו ואי ליכא נכרי כי עירבו שרי:
דמירתת נכרי. להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית דסבר אתי ישראל דחיצונה ותבע ליה מיניה ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי דאמר לי אי הוה נפיק אנא חזא ליה:
תן לחכם ויחכם עוד. כי היכי דהתם אסור הכא נמי אסור:
איקלעו לההוא פונדק. דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר אלא נכרי המשכיר והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת:
פונדק. יש בו חדרים פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת:
היכא דלא מצי מסליק ליה. משכיר לשוכר עד זמנו:
לא תיבעי לך. דודאי [לאו[1]] ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה:
נשכור. דספק דבריהם להקל:
דאתא נכרי בשבת. דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו (מצי) מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא:[2]
מה מבטל רשות אפילו בשבת. כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו':
- ↑ כ"ה בד"ש וקאי אמשכיר, וכ"ה ישר וכ"ה ברש"י שברי"ף (דק"ס) וכן מוגה בכ"י א"פ בין השיטין, אבל בשאר כת"י כלפנינו.
- ↑ בדפוס ראשון: "דאתא גוי בשבת, דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דגוי לא אסר עליהו היכא דליתיה ולא הוו מטלטלי בחצר: אמרי מהו למיגר מיניה:", וכ"ה בכ"י מינכן ונ"י, וכעי"ז בכ"י פריס וא"פ (ושם ומאתמול וכו' דהוו בה). וכ' בדק"ס וצ"ל והוו מצי מטלטלי כו' כמו שהגיה הב"ח, עכ"ל.
ובגליון כ"י א"פ: "ומאיתמל לא מצו לערובי דיורין [ד]ישראל דהוו ביה משום דגוי אוסר עלייהו אע"ג דליתיה כיון דאתי ביומיה ולא הוו מטלטלי בחצר. אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטיל רשותא לגבי חד דההוא מיהא לישתרי להוציא".
וכעין זה בדק"ס בשם ד"ש: דמאתמול לא מצו כו' משום דגוי אסר עלייהו ואע"ג דליתיה ולא הוו מטלטלי בחצר, אמרי מהו למיגר מיניה והדר ליבטיל איהו רשותא לגבי חד דההוא מיהא לישתרי להוציא מביתו לחצר ותהא חצר שרי לטלטולי בכולה לכולם דנהוו אורחין לגביה והויא כולה חצר רשותא דחד, וכ"ה ברש"י שברי"ף ועי' בחי' אנשי שם ובתוס', עכ"ל.
עוד כ' שם: ובד' ווינציא בסילאה וקושטא הנוסח ולא עירבו מאתמול הוו מצו כו' והגיה המהרש"ל ולא הוו מטלטלי כו' אבל נראה יותר להגיה ואלו עירבו מאתמול הוו מצי מטלטלי כו', עכ"ל.