חכמת אדם/צז

חכמת אדם ‏ צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם וכיצד הולכין אחר כונת הנודר (סי' רי"ז רי"ח)

א בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואם נדר בלשון הקודש ובאותו מקום אין מדברים בלשון הקודש הלך אחר לשון תורה (סי' רי"ז ש"ך ס"ק א') כגון שנדר או נשבע מהמבושל בלשון הקודם אם דרך אותו מקום באותו לשון ובאותו זמן קוראין מבושל אף לצלי ולשלוק (ר"ל שעדיין אינו מבושל כל צרכו) ה"ז אסור בכל ואם אין דרכם לקרות מבושל אלא לבשר שנתבשל במים ובתבלין מותר בצלי ושלוק וכן המעושן והמטוגן והמבושל בחמי טבריה וכיוצא בהם הולכים בו אחר לשון של אותה עיר (סעיף א) וכן כל כיוצא בו. היו מקצתן קורין כך ומקצתן כך אין הולכין אחר הרוב דסתם נדרים להחמיר (ועיין בסי' ר"ח בש"ך ס"ק ד') ולעיל כלל צ"ב סי' י"ד:

ב מקום שדרכם אם ישלח אדם שליח לקנות לו בשר אומר לו לא מצאתי אלא דגים אם אסר עליו בשר אסור גם בדגים דכל מידי דמימלך עליו שליח בר מינא הוא ובכל מקום הנודר מהבשר אסור בבשר עופות ובראש וברגלים ובקרביים ובכל דבר שהוא מין בשר ואם נראים הדברים שלא נתכוין אלא לבשר בהמה בלבד או לבשר עוף בלבד הולכין אחר כוונתו (סעיף ה') וכיון שכל דברים האלו משתנה לפי המקומות והזמן לכן לא העתקתי ומבואר הכל בש"ע סימן רי"ז:

ג הנודר לדור בשכונת יהודים צריך לדור בשכונה הגדולה וברחוב שלה דכן הוא לשון בני אדם ול"א דג' בתים מקרי שכונה (סעיף ל"א) והנודר מן הבית אסור בעליה שהעליה מכלל בית אבל חדר ויציע אינם בכלל בית ובבית אינו אסור אלא מהאגף ולפנים דהיינו מסתימת הדלת ולפנים אבל מסתימת הדלת ולחוץ על עובי המפתן מותר והנודר לעמוד בבית א' אסור מאגף ולחוץ: הנודר מן העיר אסור לכנוס לעיבורה דהיינו תוך ע' אמה ושיריים אע"ג דלכל דבר תוך התחום דינו כעיר שאני נדרים דהלך אחר לשון בני אדם (סעיף כ"ח כ"ט ל"א ובש"ך):

ד בנדרים הולכין אחר שעת אמירה לא בתר חלות נדר. כיצד האומר לאחר זמן פ' יהיו יושבי עיר פלוני אסורים עלי ובתוך כך עקר א' דירתו מאותו עיר אסור בו כיון שבשעת אמירת הנדר היה מאותו עיר וכן אם בשעת אמירה לא היה שם אף על פי שבשעת חלות הנדר הוא שם מותר וכן כל כיוצא בזה (ש"ך ס"ק ל"ט):

ה מי שנדר או נשבע שלא יצחוק שום צחוק אסור להטיל גורלות ולא שום אדם בשבילו וכן אסור להמרות זה עם זה (ר"ל שקורין וועטין) והולכין בזה אחר כוונתו דאם עיקר כוונתו היתה בשביל הפסד ממון מותר לשחוק בחנם אבל אם כוונתו היה משום איבוד זמן או משום שמתוך השחוק באין לידי קטטות אסור אף בחנם (ט"ז ס"ק ל"ט) גם שלוחו אסור דשלוחו של אדם כמותו (ססי' רט"ו בדרישה):

ו כל מי שנדר שלא לקבל פקדון וא"כ י"ל דאסר עצמו גם ללות על המשכון שהרי גם משכון הוא פקדון ולכן אזלינן בתר כוונתו אם אומר שכוונתו היה מחמת שאמרו חז"ל הרחק מן הפקדונות וא"כ אין משכון בכלל ומותר ללות על משכון (ש"ך ס"ק מ"ה). ונ"ל אם נדר שלא לקבל שום פקדון א"כ משכון ג"כ בכלל פקדון:

ז סופר של ראובן שנתן תקיעת כף לשמעון כשיגמור מלאכת ראובן שלא יכתוב לשום אדם כ"א לשמעון ואח"כ נשרף קונטרס אחד של ראובן מה שכת' הסופר אם נשרף קודם שגמר לראובן את הספר ודאי יכול לכתוב כי עדיין לא נגמרה מלאכת ראובן אבל אם נשרף הקונטרס אחר שסיים כל מלאכת ראובן לא יכול לכתוב וה"ה בכל מלאכות (ש"ך שם):

ח נדר או נשבע על דבר חוץ מימים טובים או מועדים אין חנוכה ופורים בכלל שאין אלו ימים מבוררים בלשון בני אדם לקרותן י"ט או מועדים ואם אמר שכונתו היה גם עליהם נאמן. ועי"הכ דינו כי"ט וכן חול המועד אבל ר"ח דינו כחנוכה (סעי' מ"ז ובא"ח סי' תק"ע ובמ"א שם):

ט כל הנודר או נשבע רואין הדברים שבגללן נדר ולומדים מהם לאיזו דבר נתכוין והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר פשתים לעולם ה"ז מותר ללבוש בגד צמר ופשתן ולהתכסות ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו היה לבוש בגד צמר ונצטער בלבישתו ונשב' או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר ואם לא נצטער בלבישתו א"כ ליכא הוכחה אסור גם בטעינה (רי"ח ש"ך ס"ק א' ועיין ט"ז שם):

י שנים שהיו דרים בבית א' ואוכלים על שלחן א' ונפל קטטה ביניהם בשביל שכירות הבתים ונשבע א' שלא ישב ביחד בבית אחד עם חבירו ושלא יאכלו על שולחן א' כיון דכונתו היה רק משום שדרין ואוכלין ביחד ולכן אחר שיפרדו זה מזה וכ"א ידור בבית מיוחד מותר לאכול עמו בביתו ועל שלחנו שלא היה כונתו אלא שלא ידורו כא' ואצ"ל בבית אחר ובשמחת חופה וכיוצא בו (ש"ך שם):

יא מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים ומפני כך נשבע שלא יעשה יין למכור והיה לו יין עשוי מקודם אסור למכרו דאעפ"י שאמר שלא יעשה הא סיים ג"כ למכור משמע שכונתו הוא על המכירה ויעשה לאו דוקא (רי"ח סעי' ב' וע"ש בט"ז ונק"הכ):

יב היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאני נכנס וטפת צונן שאני טועם מותר לכנוס לביתו ולשתות משלו שלא נתכוין זה אלא על סעודה זו וכן כל כיוצא בזה:

יג אסר עצמו בבשר אם מחמת שהבשר קשה לו מותר בתבשיל שנתבשל בו בשר ואם מחמת שהטעם קשה לו או מטעם אחר אסור אף בתבשיל של בשר וכן כל כיוצא בו (סי' רט"ז ש"ך ס"ק כ"ה) ועיין בכלל שלפני זה סי' ט':

יד בד"א דאזלינן בתר כוונתו בנודר בינו לבין עצמו אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו אם לא באומדנא דמוכח (רי"ח סעי' א' ועיין בט"ז ס"ק ב'):

טו וכ"ז כשפירש שכן היה כוונתו אבל אם נדר ולא פירש מה היה כוונתו אזלינן לחומרא כל מה שסובל לשון הנדר דספק נדר לחומרא ככל ספק דאורייתא ואפילו אם מסופק אם נדר או ששכח מה שנדר אזלינן לחומרא ועיין לעיל כלל צ"ב סי' ט"ז:

טז מי שהשביע את בנו או חבירו שלא ילוה מעותיו לאחרים א"ל ברשות ראובן ושמעון מותר להלוות ברשות אחד מהן כדקיי"ל בכ"מ שנאמר פלוני ופלוני כמו אביו ואמו קילל משמע שנים כאחד ומשמע כל אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב כמו שפרט בכלאים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ואי לא כתב יחדיו היה משמע בשור לבד וחמור לבד וה"נ כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה ברשות אחרים אלא דוקא ברשות שני האלו וה"ה ברשות א' מהן (סי' רכ"ח סעי' מ') וי"א דבנדרים דהולכין אחר לשון ב"א לא שייך זה ואסור כי אם ברשות שניהם דוקא ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקיבל עליו ב' דיינים שאין אחד מהם יכול לדון (סי' רט"ז ש"ך ס"ק כ"ב) ומ"מ במת א' מהם אם היה מזה תועלת ליורשיו צריך שיהא גם ברשותם ואם אין תועלת ליורשיו יכול ללוות ברשות הא' החי שבודאי לא היה דעתו שאסור זה לעולם (ע"ש סי' רכ"ח בט"ז ס"ק מ"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.