שו"ת רדב"ז/ז/סא: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאת גרסה ראשונית מדיקטה) |
(העלאת גרסה ראשונית מדיקטה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי | '''שאלת''' ממני אודיעך דעתי בראובן שידך אחת מבנותיו ללוי והתנה עמו להכניס עמה סך ידוע לנדוניתה בקנין ושבועה וקודם שנשאת נפטר האם תטול הבת ההיא מה שקצב אביה לתת לה בנישואיה יותר על שאר אחיותיה ותחלוק עמהם בשאר הנכסים אף אם יהיו מרובים ויש בהם כשיעור הנדוניא ההיא לכל אחת ואחת והותר אף אם יזונו לאלמנה של ראובן מהן או יתנו לה כתובתה כשתתבענה או אם יחלקו בשוה: | ||
'''תשובה''' | '''תשובה''' כבר נשאלתי ע"ז וז"ל תשובתי בקוצר דברים פשוטים אני רואה כאן שהרי לא נתחייב ראובן אלא להכניס עם בתו הסך הנזכר בתורת נדוניא בשעת הנישואין וכיון שלא נשאת בחייו לא זכתה הבת המשודכת בשום דבר דמי שהשיא את בתו אמרינן שאם מת חולקות בשוה אבל במי ששידך בתו לא אמרינן הילכך שורת הדין שיחלקו הממון בשוה ותטול המשודכת חלק אחד אם מעט ואם הרבה ותנשא בו לשמעון כדי לקיים דברי המת דהא דאמרינן לפרנסה שמין באב לפחות אמרינן ולא להוסיף. אחר שכתבתי זה הקשה עלי אחד מהחכמים מתשובת ריב"ש ז"ל סימן קכ"ט וז"ל אם כששידך את בתו ללוי ונדר לתת לו בנדוניא כו"כ ונשתעבד בזה בקנין הדבר פשוט שגובה לה מנכסי ראובן כל מה שנדר לתת לו ואפי' מן המשועבדים כיון דהוא רוצה לכנוס וכו' וה"ה אם מת האב עכ"ל. אמרתי לו אין הנדון דומה לראיה מכמה טעמים חדא דמאן לימא לן שלא היה כתוב באותו קנין מעכשיו אבל בנ"ד כיון דלא כתיב מעכשיו לא הקנה לו דבר אלא עד שעת הנישואין ובשעת הנישואין כבר מת ואפי' תימא שלא היה כתוב באותו הקנין מעכשיו וסמך ריב"ש ז"ל עלה דהא דקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והדבר ברור שאין הדברים אמורים אלא היכא שלא היה צריך לכתוב הזמן כי הך דהריב"ש שהרי קדשה מיד ולא קבע זמן לנישואין אבל בנ"ד ע"כ היה צריך לכתוב זמן לקבוע זמן לנישואין ובכי האי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וזה דבר מבואר בעצמו ובדברי הפוסקים ז"ל וכל דבר שאינו נקנה מעכשיו אלא לאחר זמן אין הקנין מועיל דהא אהדר סודרא למאריה ותו דהתם היו נכסי הנדוניא מצוים בשעת מתנה כמבואר בשאלה והכא בנ"ד מאן לימא לן שהיו מצוים בידו בשעת המתנה ועל המשודכת להביא ראיה כיון שבאה להוציא מחזקת היורשים. ותו דהך עובדא דשאילו מקמי ריב"ש ז"ל הבת היתה גדולה וזכתה הבת בנדוניתה מכח הקנין שהדבר ידוע דלעולם אומדין דעת הנותן ודעת הנותן היתה לתת לבתו כדי שתכניס נדוניא עם החתן וכיון שהיא גדולה זכתה לעצמה ומזכה לאחריני אבל בנ"ד הבת קטנה והקטנה והקטן אינם זוכים עד שתגיע מתנה לידם או עד שיזכה להם אחר וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' זכיה ואעפ"י שהראב"ד ז"ל חולק הדבר ידוע שעל הרמב"ם והעומדים בשיטתו אנו סומכים תמיד וא"כ לא זכתה הבת ולא הבא מכחה. ותו דריב"ש ז"ל דעתו הוא כדעת רבותיו דמשעת הקנין נשתעבד וקנה מקבל המתנה אע"ג שלא הגיע השטר לידו אבל הריא"ף ור"ח ורבים ז"ל פסקו שצריך שיגיע השטר ליד המקבל המתנה ובנ"ד הדבר ברור שלא הגיע שטר הקנין ליד הבת ולא ליד המשדך וכיון שכן מצו האפוטרופוס לומר קי"ל כהריא"ף וסיעתו ואין בידינו כח להוציא ממון מיד היתומים ומחזקתם ומזה הטעם עצמו אני אומר שאפי' יהיו שם קצת חכמים אומרים שמתנה זו היא מתנה מצי האפוטרופוס לומר קי"ל כדברי האומרים מתנה זו אינה כלום כיון שהם בני סמכ' ולפי טעמים אלי אפי' שהיה כתוב בשטר מעכשיו אינו כלום וכ"ש שלא היה כתוב בו מעכשיו ותו דהתם היה הקנין בשעת הקידושין וכיון שלא היה יכול לחזור בו גמר ומשתעבד אבל בנ"ד שלא היו שם קידושין אע"ג דקנו מידו לא גמר ונשתעבד כי שמא ימצא טוב והגון מזה תדע שהרי תלו הדבר והקנין בקנס שאם יחזור בו מן הקנין יפרע כו"כ וכיון שנפלו הנכסים לפני היורשים יכול האפוטרופוס לומר לא נשתעבדו נכסיו לקנין כזה שהרי היה יכול לחזור בו והאפוטרופוס שהוא במקום אב יכול לחזור בו. וא"ת יבא עליו המשדך מב' צדדין או יתקיים קנין אביכם או יפרע הקנס ב' תשובות בדבר חדא כיון שהקנין אינו כלום גם הקנס אין חייבים בו והוי קנה את וחמור וכ"כ מוהר"ר ישראל ז"ל סי' קע"ג וז"ל דכיון דבקנין נעשה הוי כמו קנה את וחמור כדמספקא לן פ' מי שמת ותו שקנס דמי בושתו הם ומזה הטעם גובין אותו בכל מקום וכ"כ הרא"ש ז"ל ובנ"ד לא ביישו שהרי מת ואנוס היה ולא נשתעבדו נכסיו אא"כ יהיה בחיים ויעכב בדבר ויכולות הבנות לומר נכסי אבינו אנו יורשים ואת קנסו אין אנו פורעין ודמיא קצת להא דאמרינן זו ה' בדיני ממונות שהבן מוציא מיד הלקוחות ואומר את זקני אני יורש וחובות אבי איני פורע. ותו דבנ"ד הרי לוקחת כל מה שכתב לה אביה ואפשר יותר אבל בנדון של ריב"ש ז"ל לא פסק אלא שאם נמצאו שם נכסים יגבו מהם אבל בנ"ד שיש יותר ויותר שתגבה היא המתנה ותירש עם הבנות בשוה לא אמרה אדם מעולם וכל אחד מהני טעמי הוה מספיק לבטל מתנה זו כ"ש בהצטרפות כל הטעמים וכל האומר דבשעבוד כי האי הוי כגבוי לא ידע בדיני ממונות כלום דהא קי"ל כל שטר הוי שעבוד וקי"ל בד"ה האמור שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וא"כ לא שייך למימר בנ"ד דשעבוד הוי כגבוי והיא מפורש בדברי הפוסקים הילכך שורת הדין בנ"ד שתחלוק בשוה עם אחיותיה ולא יותר. הנראה לע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־10:17, 25 בספטמבר 2024
שו"ת רדב"ז 
ז סא
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שידך אחת מבנותיו ללוי והתנה עמו להכניס עמה סך ידוע לנדוניתה בקנין ושבועה וקודם שנשאת נפטר האם תטול הבת ההיא מה שקצב אביה לתת לה בנישואיה יותר על שאר אחיותיה ותחלוק עמהם בשאר הנכסים אף אם יהיו מרובים ויש בהם כשיעור הנדוניא ההיא לכל אחת ואחת והותר אף אם יזונו לאלמנה של ראובן מהן או יתנו לה כתובתה כשתתבענה או אם יחלקו בשוה:
תשובה כבר נשאלתי ע"ז וז"ל תשובתי בקוצר דברים פשוטים אני רואה כאן שהרי לא נתחייב ראובן אלא להכניס עם בתו הסך הנזכר בתורת נדוניא בשעת הנישואין וכיון שלא נשאת בחייו לא זכתה הבת המשודכת בשום דבר דמי שהשיא את בתו אמרינן שאם מת חולקות בשוה אבל במי ששידך בתו לא אמרינן הילכך שורת הדין שיחלקו הממון בשוה ותטול המשודכת חלק אחד אם מעט ואם הרבה ותנשא בו לשמעון כדי לקיים דברי המת דהא דאמרינן לפרנסה שמין באב לפחות אמרינן ולא להוסיף. אחר שכתבתי זה הקשה עלי אחד מהחכמים מתשובת ריב"ש ז"ל סימן קכ"ט וז"ל אם כששידך את בתו ללוי ונדר לתת לו בנדוניא כו"כ ונשתעבד בזה בקנין הדבר פשוט שגובה לה מנכסי ראובן כל מה שנדר לתת לו ואפי' מן המשועבדים כיון דהוא רוצה לכנוס וכו' וה"ה אם מת האב עכ"ל. אמרתי לו אין הנדון דומה לראיה מכמה טעמים חדא דמאן לימא לן שלא היה כתוב באותו קנין מעכשיו אבל בנ"ד כיון דלא כתיב מעכשיו לא הקנה לו דבר אלא עד שעת הנישואין ובשעת הנישואין כבר מת ואפי' תימא שלא היה כתוב באותו הקנין מעכשיו וסמך ריב"ש ז"ל עלה דהא דקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והדבר ברור שאין הדברים אמורים אלא היכא שלא היה צריך לכתוב הזמן כי הך דהריב"ש שהרי קדשה מיד ולא קבע זמן לנישואין אבל בנ"ד ע"כ היה צריך לכתוב זמן לקבוע זמן לנישואין ובכי האי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וזה דבר מבואר בעצמו ובדברי הפוסקים ז"ל וכל דבר שאינו נקנה מעכשיו אלא לאחר זמן אין הקנין מועיל דהא אהדר סודרא למאריה ותו דהתם היו נכסי הנדוניא מצוים בשעת מתנה כמבואר בשאלה והכא בנ"ד מאן לימא לן שהיו מצוים בידו בשעת המתנה ועל המשודכת להביא ראיה כיון שבאה להוציא מחזקת היורשים. ותו דהך עובדא דשאילו מקמי ריב"ש ז"ל הבת היתה גדולה וזכתה הבת בנדוניתה מכח הקנין שהדבר ידוע דלעולם אומדין דעת הנותן ודעת הנותן היתה לתת לבתו כדי שתכניס נדוניא עם החתן וכיון שהיא גדולה זכתה לעצמה ומזכה לאחריני אבל בנ"ד הבת קטנה והקטנה והקטן אינם זוכים עד שתגיע מתנה לידם או עד שיזכה להם אחר וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' זכיה ואעפ"י שהראב"ד ז"ל חולק הדבר ידוע שעל הרמב"ם והעומדים בשיטתו אנו סומכים תמיד וא"כ לא זכתה הבת ולא הבא מכחה. ותו דריב"ש ז"ל דעתו הוא כדעת רבותיו דמשעת הקנין נשתעבד וקנה מקבל המתנה אע"ג שלא הגיע השטר לידו אבל הריא"ף ור"ח ורבים ז"ל פסקו שצריך שיגיע השטר ליד המקבל המתנה ובנ"ד הדבר ברור שלא הגיע שטר הקנין ליד הבת ולא ליד המשדך וכיון שכן מצו האפוטרופוס לומר קי"ל כהריא"ף וסיעתו ואין בידינו כח להוציא ממון מיד היתומים ומחזקתם ומזה הטעם עצמו אני אומר שאפי' יהיו שם קצת חכמים אומרים שמתנה זו היא מתנה מצי האפוטרופוס לומר קי"ל כדברי האומרים מתנה זו אינה כלום כיון שהם בני סמכ' ולפי טעמים אלי אפי' שהיה כתוב בשטר מעכשיו אינו כלום וכ"ש שלא היה כתוב בו מעכשיו ותו דהתם היה הקנין בשעת הקידושין וכיון שלא היה יכול לחזור בו גמר ומשתעבד אבל בנ"ד שלא היו שם קידושין אע"ג דקנו מידו לא גמר ונשתעבד כי שמא ימצא טוב והגון מזה תדע שהרי תלו הדבר והקנין בקנס שאם יחזור בו מן הקנין יפרע כו"כ וכיון שנפלו הנכסים לפני היורשים יכול האפוטרופוס לומר לא נשתעבדו נכסיו לקנין כזה שהרי היה יכול לחזור בו והאפוטרופוס שהוא במקום אב יכול לחזור בו. וא"ת יבא עליו המשדך מב' צדדין או יתקיים קנין אביכם או יפרע הקנס ב' תשובות בדבר חדא כיון שהקנין אינו כלום גם הקנס אין חייבים בו והוי קנה את וחמור וכ"כ מוהר"ר ישראל ז"ל סי' קע"ג וז"ל דכיון דבקנין נעשה הוי כמו קנה את וחמור כדמספקא לן פ' מי שמת ותו שקנס דמי בושתו הם ומזה הטעם גובין אותו בכל מקום וכ"כ הרא"ש ז"ל ובנ"ד לא ביישו שהרי מת ואנוס היה ולא נשתעבדו נכסיו אא"כ יהיה בחיים ויעכב בדבר ויכולות הבנות לומר נכסי אבינו אנו יורשים ואת קנסו אין אנו פורעין ודמיא קצת להא דאמרינן זו ה' בדיני ממונות שהבן מוציא מיד הלקוחות ואומר את זקני אני יורש וחובות אבי איני פורע. ותו דבנ"ד הרי לוקחת כל מה שכתב לה אביה ואפשר יותר אבל בנדון של ריב"ש ז"ל לא פסק אלא שאם נמצאו שם נכסים יגבו מהם אבל בנ"ד שיש יותר ויותר שתגבה היא המתנה ותירש עם הבנות בשוה לא אמרה אדם מעולם וכל אחד מהני טעמי הוה מספיק לבטל מתנה זו כ"ש בהצטרפות כל הטעמים וכל האומר דבשעבוד כי האי הוי כגבוי לא ידע בדיני ממונות כלום דהא קי"ל כל שטר הוי שעבוד וקי"ל בד"ה האמור שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וא"כ לא שייך למימר בנ"ד דשעבוד הוי כגבוי והיא מפורש בדברי הפוסקים הילכך שורת הדין בנ"ד שתחלוק בשוה עם אחיותיה ולא יותר. הנראה לע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |