ברכת רצ"ה/כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה כב

סימן כב

לבוב. יום ב' כ"א אדר תרל"ט:

לכבוד הרב המאה"ג וכו' מהו' יהודה שטראזבערג אבד"ק קאסוב נ"י.

תוכן השאלה בשני יורשים שירשו דירה ודרכם הי' להשכיר כל הדירות לאחרים יען המה לא דרו בעיר הזאת ואח"ז מכר אחד חלקו לאחר והשוו עצמם הלוקח והיורש שג' שנים ידור הלוקח בעליה והשטח התחתון יהי' שייך להיורש ואח"כ בעבור הזמן יחלפו הדירות וכאשר הביא היורש הכתב מהחלוקה ששם הי' נאמר שהיורש יוכל להשכיר הדירות ותשלומי המס יהי' חל על שותפות מיאן הלוקח מטעם שמחק המלך שאם דר הבעה"ב בעצמו פטור ממס ואך אם ישכיר אף מקצתו ישלם מס מן הכל ואחרי שהוא דר בעצמו למה ישא כלל בעול המס שנטל על הכל ונגמר ביניהם שאח"כ יעמדו לד"ת ורצון כ"ת לדעת חוות דעתי הדין עם מי הן על העבר והן על להבא עכת"ד השאלה וזה החלי.

כ"ת יצא לדון לחייב את היורש המשכיר לאחרים בכל המס גם על העבר דאף דהוי רק גרם וגרמא בנזקין פטור מ"מ חייב כיון דהוי שותף ושותפים חייבים גם בגרמא וכמבואר בסי' קע"ו ולכאורה עלה על לבי לומר דעיקר הטעם דשותפים חייבים גם על גרמא הוא משום דשותף הוי שומר ושומר חייב גם בגרמא וראי' לזה דאל"כ יקשה למאן דל"ל מדינא דגרמי ולדעת הסוברים דגם לדידן דד"ג רק קנס חכמים הוא דלמה לי' מיעוטא למעט שטרות מחיוב שומרין דמהכ"ת יתחייב אחרי דגם שורף שטרותיו של חברו פטור מד"ת עכ"פ. וע"כ דשומר חייב אף על הגרם ובנ"ד א"כ דהוו שותפין בקרקע לא שייך זה דקרקעות נתמעטו מדין שומרין כן עלה על לבי. אולם אחר העיון א"א לומר ולחלק הכי דא"כ בשותפים שמתעסקים יחד באופן דחשוב שמירה בבעלים לא יתחייבו על גרמא וזה לא עלה על לב אדם מעולם לחלק בזה וע"כ דלאו משום חיוב שומר קאתינן לחייב שותף בגרמא ורק מטעם הקבלה ואף היכי דמחק התורה פטור מדיני שומרין מ"מ חייב על גרם היזק ואין לחלק א"כ לענין זה בין קרקעות למטלטלין ודו"ק. אולם אמינא דאין נ"ד ענין להך דשותפים דחייבים גם על גרמא דזה אינו רק בשותפים שנשתתפו יחד דבעת שותפתם קבלו בפירוש או סתמא כפירושו שיעשה כאו"א לטובת השותפות וכשאחד גרס היזק חייב לשלם שלא קיים המוטל עליו משא"כ ביורשים שלא דברו להשתתף אלא דכל שלא חלקו אנו רואין כאילו מורישם קיים וממילא פעולת הריוח שייך לכולם בשוה אבל אין כאן גדר שותפות ועיין בבכורות דף נ"ו אמתניתין דהאחים השותפים כשחייבין בקלבון פטורים ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מקלבון ובפירש"י ז"ל שם. וכיון שכן דמי לשאר בני אדם לענין גרמא וז"ב אצלי:

אמנם כ"ז לענין שפטור על העבר אבל על להבא לכאורה אסור להשכיר לאחר לגרום היזק מס להלוקח דגרמא בנזקין פטור אבל אסור אולם אחר ההתבוננות יראה דכיון שהיורש אינו דר בהעיר ואם לא ישכירנו לא יראה שום שכר בעמלו אין לחייבו שיפסיד לעצמו כדי שלא יגרום לחברו היזק דמה לו בזה ומאי חזית וכו'. ולכאורה עלה על לבי להביא ראי' מהא דקיי"ל דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבוי ואף אם חזר המוקדם ותפס ממנו מוציאין מידו אף שעי"ז גורם היזק להמוקדם ואף בגרמא בניזקין מהני תפיסה לדעת רבים דבכל חיוב לצאת ידי שמים אי תפס הניזק לא מפקינן מיניה וע"כ משום דיכול ליקח המגיע לו וא"צ לחוש לגרם ההיזק של האחר. אולם אחר העיון אין מזה ראי' דהתם כיון שלא הי' שיעבוד כלל על המטלטלין ולא נעשו של הבע"ח רק כשגבה לא חשוב הפסד ממונו שלא היה לו גם שיעבוד ע"ז ומ"מ אחר א"י לתפוס דמה לו להאחר לגרום היזק לזה דגם אם ל"ח רק כמניעת ריוח לא טוב עשה התופס ול"מ דגם במציאה אמרינן דדמי לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא קנה חברו וגם למ"ד מגבי' מציאה לחברו קנה רק מטעם מגו דזכה לנפשי' קאתי עלה וכמבואר בש"ס ופוסקים אך עכ"ז אם כי דחיתי ראייתי זאת הסברא בעצמותה ברורה אצלי דאין חיוב לאדם להפסיד לעצמו בשלו כדי שלא יגרום היזק לחבירו וכנ"ל:

ועניני נזקי שכנים שהביא כ"ת באמת מהלכות עמומות המה אחרי דאנן קיי"ל כר' יוסי בבור ואילן דזה עושה בתוך שלו וזה בתוך שלו וכבר האריכו בזה המפורשים ז"ל וגם אנכי הארכתי בביאור הדברים. והיוצא מכללות דבריהם ז"ל ודברי דיש כמה חילוקים. דהיכי דנעשה ההיזק בידים מודה ר"י וגם היכי שלא נעשה בידים יש מהם שחייבו חכמים ואסרוהו מפני תיקון העולם ויש שהוא מצד עשית הישר והטוב שהיכי שאין לו רק הפסד מועט ולחברו יהי' הפסד גדול מצד הישר והטוב איסור עליו לעשותו וכעין דדב"מ שיש להמצרן נ"מ גדולה והלוקח בקל ימצא לקנות במקום אחר וכן כל כיוצא בזה וכ"ז לא שייך בנ"ד שזה המשכיר יפסיד הכל אם לא ישכירנה לאחרים ול"ש עשיית ישר והטוב וגם תיקון העולם ל"ש בענין פרטי וכמובן ועיין בהך דאין פודין את השבוין יותר מכדי דמיהם מפני תקון העולם דלא לגרבי וליתו טפי דהוא בעצמו מותר ליתן יותר הרי דכל שמגיע לו הפסד גדול אין לו לחוש לתיקון העולם אלא דשם י"ל דשבוי כולהו איתנהו בי' ויש סכנה בדבר וחייך קודמין. אך א"צ לזה דפשיטא דאין לומר תיקון העולם מה דלא נזכר בדחז"ל וביחוד בענין נ"ד ודו"ק. והנה כ"ת הביא ראי' לנ"ד מהא דאיתא בב"מ דף ק"ח זבין לעכו"ם כו' שמות ודאי משמתינן לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דאתי לי' מחמתי' ודעת קצת הקדמונים דאף אם אינו מוצא ישראל שיקנה ממנו וגם המצרן שא"י לקנות אסור למכור לעכו"ם אף אם אין לו דאסור לגרום היזק. והרא"ש ז"ל חולק דזה דוקא כשיכול למוכרה לישראל בדמים אלו שנתן העכו"ם וע"ז כתב כ"ת דגם הרא"ש ז"ל לא פליג רק היכי דלא ברי היזקא אבל בברי היזקא וכנ"ד גם הרא"ש ודעמי' ז"ל יודו. והביא און לזה מהא דפסקינן דהיכי שהעכו"ם מכוין לקנות כדי להשחית נחלת הישראל אסור אלמא דהיכא דברי היזקא לכ"ע צריך לקבל עליו כל אונסא וה"ה בנ"ד עכת"ד. ולא קלע אל המטרה דהתם אין הטעם בשביל זה ורק דכיון דחזינן שהעכו"ם מעלה בדמים יותר משויו ומהדר לקנותו וכמו שביאר הב"י ז"ל וכן הוא להדיא בהרא"ש ז"ל בפ' הגוזל בתרא שכתב וז"ל אבל אם רוצה להוסיף מדמי שויו ימכרנה לישראל בדמים כי אולי העכו"ם מוסיף דמים להיות שכן לישראל ולגרשו מנחלתו והיינו דכיון דחזינן דמעלה הרבה בדמים וחזינן שכוונתו להשחית נחלת הישראל הדמים היתרים שלוקח הוא בעד הפסד הישראל ומוכר לו א"ב הפסד הזה ולכך אסור וצריך למכור לישראל בשויו משא"כ היכא דאינו לוקח רק בשביל מקחו או שכר דירתו כנ"ד וזה ברור לדעת הרא"ש ודעמי' ז"ל דקיי"ל כוותייהו. ועתה אוסיף לדון ולומר דאף לדעת החולקים ז"ל דאסור למכור לעכו"ם בכל גונא מ"מ בנ"ד א"צ להפסיד לעצמו הכל כדי שלא לגרום היזק המה לחברו די"ל לדעתם ז"ל דס"ל דכיון דאסרו חז"ל למכור לעכו"ם לא חלקו בין מכר למכר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הובאו דבריו בש"ך ז"ל סי' רל"ז לענין מהפך בחררה דאף דבמציאה והפקר ל"ש איסור זה דמהפך בחררה מ"מ במכר אף בזול מקרי רשע דאין חילוק בין מכר למכר ואנכי בחידושי הבאתי ראי' ברורה לזה מהא דאיתא בב"מ שם לענין דינא דבר מצרא זבין במאה ושוה מאתן חזינן אי לכ"ע מוזיל כו' ואמאי שייך דדב"מ כלל דדב"מ אינו רק משום עשית הישר והטוב והרי לא ימצא ליקח בזול כזה חצי שויו במקום אחר אלא ודאי כנ"ל דלא חלקו חכז"ל בין מכר למכר וה"ה די"ל כן לענין למכור לעכו"ם וכל זה לא שייך בנ"ד ודו"ק:

שוב מצאתי וראיתי בש"מ לב"ק דף קי"ד שמביא דברי החולקים ז"ל אלו בזה"ל ואפי' לא ירצה שכנו לתת דמים כמו העכו"ם ואפי' עני גמור שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל משמתינן לי' לפי שמניח ישראל שקונה בדמי' ומוכר לעכו"ם שמעלה בדמי השדה לפי שלא יוכל הישראל להשמר ממנו ויבא לידי סכנה ע"כ. ולפ"ז אין זה ענין לנ"ד כלל אף אי נימא דמ"ש שיוכל לבא לידי סכנה לאו דוקא וכוונתו רק דמשום זה יצטרך למכור להעכו"ם נחלתו כמו שירצה. דהתם שאני שמותר הדמים שלוקח הוא עבור הפסדו של זה וכנ"ל והם ז"ל לא הוסיפו רק דאף שהמוכר עני וצריך להדמים שנותן העכו"ם ולא די לו בדמי שוויו מ"מ אסור דמאי חזית כו' והבן זה:

מהלין טעמי אמינא בנ"ד דל"מ דאין לו להיורש המשכיר לסבול יותר בהמס מחלקו על העבר אלא אף להבא יכול להשכיר לאחרים ואין צריך להפסיד לעצמו בשביל שלא יגרום היזק מס לזה וכאשר בררנו. ואך עכ"ז אמינא דאחרי שמיחה בו בתחלת החלוקה לזמנים יוכל לבטל החלוקה שע"ד כן לא חילק להשכיר חלקו שיגיע לו הפסד מס דגם בריבוי דיורין יוכל המשכיר לעכב על השוכר וכ"ש בכגון זה שיהי' לו הפסד ממון וגם היורש יוכל לחזור בו שלא ליתן לו השטח התחתון תמור העליון אחרי שמעכב על ידו להשכיר לאחרים ובטלה החלוקה מעתה ומ"מ אין נ"מ בזה רק אי ליכא כדין חלוקה שיוכל הלוקח לטעון גוד או אגיד דאם יחלקו הדירות לגמרי אין נ"מ להלוקח דלא ינצל מהפסד המס אחרי שהשני יוכל להשכיר חלקו וכנ"ל. והנלפ"ד כתבתי.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף