שדי חמד/כללים/א/קלח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גרסה ראשונית - לעילוי נשמת מרנא ורבנא חכם שמעון בן חביבה בעדני זצוקללה"ה)
 
 
שורה 4: שורה 4:
<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: א]]

גרסה אחרונה מ־03:03, 17 בינואר 2023

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png קלח

קלח אין שורפין קדשים ביו"ט עיין שבת כ"ד ע"ב ותוס' שם ד"ה לפי מתבאר דלריב"א גם בשמן שריפה איכא איסור תורה בשריפתה ולר"י אינו אלא משום גזרה אטו קדשים ועיין תוס' שם כ"ג ד"ה גזרה דפי' כשי' ר"י דהוא משום גזרה וכ"כ הריטב"א לשבת ד' כ"ד ע"ב ועיין הרמב"ם הל' יו"ט פ"ג ה"ח שכ' דחלה טמאה אין שורפין ביו"ט דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אע"ג דחלה ניתנה להסיק תחת תבשילו כמ"ש בהל' ביכורים וא"כ ה"ה לדידיה גם בשמן שריפה. אלא די"ל דהתם איירי בבא להסיקה רק לצורך הבערתה ולא לצורכו משא"כ במדליק בש"ש ביו"ט כיון דעביד לצורכו והנאתו אפשר דאינו אסור אלא משום גזרת קדשים וכס' ר"י והרב תפארת ישראל פיה"מ בפ"ב דמס' שבת במתני' דולא בש"ש תפס במושלם כס' רי דאינו אלא מגזרת קדשים ועיין שבת כ"ג ע"ב פליגי רבה ור"ח בטעם איסור הדלקה בש"ש ופס' הפוס' כר"ח דתניא כותיה והק' הרב מטה אהרן ד' ש"ד ע"א אמאי לא פס' כרבה דת"כ בתוס' דתרומות פי' דמותר להדליק בש"ש ע"י תערובת כ"ש ולא אתיא אלא כרבה דאסר שמא יטה וע"י תערובת ל"ג דאי לר"ח אי מיירי ביו"ט שח"ל בע"ש מאי מהני שמן כ"ש מאחר דאיכא איסור תורה דש"ק בי"ט עי"ש ולפי מ"ש י"ל דהא ברייתא נמי אתי כר"ח דכיון דאין בהדלקת ש"ש אלא איסור ר' אטו קדשים. כשהוא ע"י תערובת כ"ש ל"ג. ומ"ש הוא ז"ל בישוב קו' זו דע"כ הא תוס' דלא כרבה דהא לרבה בשמנים דאסור להדליק בהן גם ע"י תערובת אסור כמ"ש בשבת ד' כ"א ל"ז להבין ד"ק דסו"ס למאי דאתאן עלה אי איסור ש"ש הוא משום שמא יטה מוכח כן מהתוס' לדעתו ז"ל וניפסוק כותיה בהא מיהא דהא לא באנו לומר דהא תוס' רבה גופיה הוא תני לה דנידחי דלאו רבה אמרה מדמתיר ש"ש ע"י תערובת דלא אתינן אלא לומר דכותיה דרבה דייקא בהא מיהא דאיסור הדלקה בש"ש שמא יטה הוא ומה שדחה ישוב זה דהוי גזרה לגזרה כמ"ש בש"ס לחלק בין קרבי דגים לשאר שמנים וכו' עי"ש לקוע"ד י"ל ביניהם דהתם בחלב מהותך אין שייך שום חשש שמא יטה אלא דמשום שאינו מהותך הוא דאסרי' משו"ה כל שנתן בתוכו דגם בשאינו מהותך אין חשש הטיה שרי אבל בש"ש דנתינת שמן חולין אינו מצילו מידי חשש דבשמן שריפה דאטו משום דעריב בה שמן כל דהו בטיל מניה מצות שריפה וא"כ ודאי דומה לשאר שמנים דל"מ בהו תערובת שמן ועדיף מהם דעם נתינת השמן עדיין הגזרה דשמא יטה במקומה עומדת וק"ל ומאי דפשיטא ליה דכי תניא נמי כרבה אית לן למיפסק כרבה עיין לקמן במע' הרי"ש אות א':

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף