פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/יד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''והוציאמ כו'.''' | '''והוציאמ כו'.''' עש"ך הביא כמה מקומות דרוב פדחתו הוה כילוד והטור סי' קל"ד. אמנם המחבר סי' קצ"ד ס"י כתב פדחתו ועש"ך שם אות יו"ד והתב"ש אות ו' דלחומרא הוא דאמרי' כן הא לקולא אפילו יצא כל הפרדחת עד שיצא רוב ראשו ונ"מ אי בן ט' מת אסור הוא דלמא כילוד. וחי אותו שבחוץ אסור דלמא לאו כילוד ומה שבפנים ניתר ע"י שחיטת עצמו ממ"נ. ועיין ב"ח קצ"ד ועמ"ש אות ב': | ||
== ב == | == ב == | ||
'''עש"ך''' | '''עש"ך''' הוסיף מלת כולו וא"י מה מלמדנו פשיטא דהכין הוא דמה שבחוץ אפילו אבר אחד אסור ואמנם בן ט' חי כולו כו' א"ש דל"ת דראשו לא וודאי היה. או דקאי עמ"ש אות א' דרוב פדחתו דה"א דנותנין חומרי שניהם ומה שבפנים מותר לז"א דאף מה שבחוץ שרי ומ"ש אפילו אמו טריפה ניתר בכך לא ידענא מה הוא דאפילו אמו כשירה היה לומר. וראיתי בתב"ש אות ב' תמה עליו דפשיטא דאף במעי אמו ניתר מדינא בשחיטת עצמו באמו טריפה יע"ש. אמנם כן יש ליישב דבריו דה"ק דאף למ"ש רמ"א לעיל סי' י"ג סעיף ג' דעכשיו אין להתיר שום וולד הנמצא בבהמה אם האם טריפה ונאמר כמ"ש התב"ש שם ובסימן ט"ז דווקא נמצא דלא נולד כדרך הנולדים הא נולד כתב המחבר סימן ט"ו ס"ב דמותר בו ביום אם ידוע שכלו חדשיו ולא הגיה רמ"א כלום כיון דנולד כדרך הנולדים ורוב וולדות אין נפלים דלא כמ"ש המ"א בא"ח סי' תצ"ח ועיין מ"ש לעיל סימן י"ג וא"כ יפה אמר דאם הוציא ראשו הר"ז כילוד ואפי' האם טריפה אף לדידן סמכינן אזה דהוה לידה וכ"ת אכתי אף בכשירה מצי לומר כה"ג יש לומר דקאי אמ"ש אות א' דראשו היינו רוב פדחתו ול"ת דהוה ספק וא"כ כשירה וודאי כשר ממ"נ אי כילוד דלא הוה נפל דסמכינן אכלו חדשיו ואי לאו כילוד א"כ ניתר בשחיטת עצמו משא"כ באמו טריפה לז"א דהוה וודאי כילוד לכל מילי וסומכין עליו עכשיו אכלו חדשיו ביציאת ראשו כיון דנולד כדרך הנולדים כמ"ש המחבר סי' ט"ו ס"ב ולא הגיה רמ"א כלום: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''מה''' | '''מה''' כתב הש"ך דבשר בשדה טריפה כו' ועיין מה שכתב באות י"א ומ"מ טיהר מידי נבילה לאבר היוצא וכחכמים ועיין מ"ש בט"ז מזה: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''אפילו הוא מיעוטו''' | '''אפילו הוא מיעוטו''' הוסיף הש"ך מלת של אבר ופשוט הוא דעובר רובו ככולו: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''וכל.''' | '''וכל.''' עש"ך דתיקן לשון רמ"א וכאילו אמר וכ"ז דהאבר אסור היינו אם ניתר הוולד בשחיטת אמו והטעם כמ"ש לקמן אות י"א דהוה אמ"ה לא מטעם טריפה ושם אבאר. אבל נולד קודם שחיטת אמו פשיטא דאין מזיק מה שהוציא קודם לידה כמה איברים דרוב יולדות עושין כן כמ"ש הכ"מ ובב"י יע"ש: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''עש"ך''' | '''עש"ך''' דווקא נולד קודם שחיטה הא אחר שחיטה אותו אבר אין לו תקנה וכן כתב הטור עובר שהוציא ידו ונולד הר"ז החלב אסור היינו נולד אחר שחיטת אמו דרך בית הרחם והב"י שכתב לאו דווקא נולד ה"ה הוציאו חי גם כן דלא תימא איפכא דווקא נולד הא הוציאו חי אותו אבר שרי וזה אינו ובזה מיושב מה שהקשו הר"מ והפרישה אב"י דמשמע דנולד קודם שחיטה נמי אסור וזה אינו והוא ז"ל מתרץ דה"ק לאו דווקא נולד דרך בית הרחם אחר שחיטה וכ"כ הב"ח בזה: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''ואם.''' | '''ואם.''' עש"ך וכוונתו דין זה בעיא הוא והוה ספק הלכך לענין בן ט' מת מה שבחוץ אסור וודאי ומה שבפנים הוה ספק ולא וודאי ובן ט' חי מה שבפנים ניתר בשחיטת עצמו ממ"נ ומה שבחוץ מספיקא אסור דשמא לאו כילוד ונמצא סימן אחד שחוט ולא מועיל שחיטת עצמו אח"כ ומה שכתב ואפי' היתה אמו טריפה לומר מה שבחוץ אסור ומה שבפנים מותר וכן הוא דעת הב"ח בכאן דבטריפה ג"כ אבר היוצא אסור וכתב התב"ש באות ח' הטעם דשחיטת אמו כשירה מטהר האבר היוצא מידי נבילה הא שחיטת טריפה אין מטהר לאבר היוצא דנחות דרגא דמטהר לעובר מידי נבילה ולא לאבר וא"כ הסימנים כשחוטין דמיין לענין נבילה ואבר אין לו מי שיטהר אותו מידי נבילה זה תוכן כוונת דבריו. ותי' דלא תיקשה הא דאמר בריש המקשה אי לר"מ איסור יוצא ליכא דקאי אמתני' דמשמע דאיירי בשחיטת כשירה יע"ש. ומ"מ לדעת הב"ח אין אנו צריכין לזה אלא הטעם דהוה בשר בשדה כיון דעכ"פ שחיטת אמו מטהר לוולד מידי נבילה תו הוה אבר היוצא בשר בשדה ואפי' שחיטת עצמו לא מהני אח"כ והתב"ש הרגיש בזה. אבל להש"ך א"א לומר כן דבאות י"א סובר דאותו אבר לאו בשר בשדה הוא אלא שאין שחיטה אמו מועיל לו ודין אבר מן החי יש לו ומשום הכי החלב הוה רק ספק וא"כ בטריפה היה ראוי להתיר בשחיטת עצמו וע"כ הטעם כמ"ש התב"ש מתחלה דאין מי שיטהר לאבר מידי נבילה וכאמור. אמנם מה שכ' הש"ך אפילו היתה אמו טריפה משמע דאדסמיך ליה קאי דמה שבפנים מותר ממ"נ וז"א בטריפה אלא מכח שחיטת עצמו ניתר מה שבפנים וגם מאי אפילו ודוחק לומר אדיוקא קאי דאפי' טריפה מה שבחוץ אסור גם דוחק לומר דנ"מ לדידן לענין דא"צ שיהיה ח' ימים דהוה ספק דרבנן. ומ"ש אפילו לא החזיר מותר הנשאר בפנים לכאורה מאי אפילו אלא דה"ק ל"מ בשהחזיר דאפשר אף מה שיצא שרי בטריפה דמ"ט היוצא אסור דאין לו מי שיטהרנו מידי נבילה וכ"ז כשלא החזיר משא"כ אם החזיר אין לנו שום לימוד כ"א מבשר בשדה טריפה די כטריפה ומטהר שחיטת אמו אף ליוצא מידי נבילה וא"כ אף מה שיצא כיון שהחזיר ניתר בשחיטת עצמו ולהכי אפי' לא החזיר כלו' אפילו דלא החזיר איירי דמה שבחוץ אסור אפילו הכי מה שבפנים מותר. או יאמר דה"ק ל"מ החזיר דמועיל שחיטת אמו למה שבפנים לחציו אבל בלא החזיר דאי מה שבחוץ אסור דהיינו חציו ומקום החתך ג"כ אסור א"כ רובו אסור הוא ואפילו מה שבפנים יהא אסור דהא לקמן אם יצא אבר אבר וחתך מה שבפנים אסור ולא הועיל לו שחיטת עצמו אלמא דלמיעוט לא מהני וה"ה כאן לא להני שחיטת אמו למיעוט בפנים כיון דחצי חיצון ובמקום החתך אסור הוה רובא לז"א דל"ד דהתם כיון שחתך רוב א"א שיהא ניתר בשחיטת עצמו משא"כ כאן שהוא שלם אלא שחיצון בשר בשדה הוא פנימי שפיר מישתרא בשחיטת אמו אפילו הוא מיעוטו כו'. ולפ"ז הא דלקמן ספיקא הוה דהא כתב א"נ לקמן איירי בט' מת ע"ש: | ||
'''כתב''' | '''כתב''' הב"ח ע"ש רש"ל דאם יצא חצי ברוב אבר ובאותו החצי יש אבר שם שממנו רובו בפנים דמה שבפנים מותר ממ"נ אי שדינן המיעוט לחוץ א"כ שדינן המיעוט שחוץ לפנים עכ"ל והפר"ח משמיה דנפשיה קאמר לה והכה"ג בהגהות הטור אות ט' הביאו. והתב"ש אות י"ג גמגם דמה שחוץ א"א למשדיה בפנים דהוה בשר בשדה יע"ש. ואי משום הא לא איריא דנהי דודאי כן הוא דהא אפילו כל העובר בפנים ומיעוט אבר בחוץ אסור אף בהחזיר מ"מ מה שבפנים יש להתיר אף בן ט' מת או ח' חי דלאו כילוד הוה ולא נפיק רובא ומיהו המיעוט שיצא מאבר שבפנים אסור הוא. וה"ה אם חציו במיעוט אבר ליכא למיבעי דודאי מה שבפנים מותר ומיעוט היוצא ודאי אסור דבשר בשדה ואפילו רוב העובר בפנים: | ||
'''כתב''' | '''כתב''' הלבוש דהוציא ראשו אף שהחזיר אסור משום בשר בשדה. ור"ל כיון דבשעת הוצאה הוה כאלו כלו בחוץ תו לא מהני חזרה דהוה בשר בשדה כטרפה שאין לה היתר והתב"ש אות ב' השיג דא"כ ר' יוחנן דאמר אבר עצמו מותר ולית ליה דרשה דבשר בשדה א"כ פליג אמתניתין דהוציא ראשו אף שהחזירו הוה כילוד. אלא הטעם דלידה תו לא שייך כלל חזרה יע"ש. והנה יש ליישב דר"י סובר דרשא דטריפה אלא דסובר אבר היוצא הוה כאלו לא יצא דנשדיה אחר רוב עובר בפנים. ומש"ה כי החזירו שרי דלא הוה בשר בשדה דכאלו [לא] יצא דמי דנשדיה אחר רוב העובר בפנים ומיהו כי לא החזירו אסור דלאו בבהמה קרינן ומש"ה הוציא ראשו אף שהחזיר אסור דפ"א הוה בשר בשדה אלא דזה דוחק מ"ש לענין בשר בשדה לא הוה כאלו יצא ולענין בבהמה אמרינן דלאו בבהמה הוא ונ"מ בין פי' הלבוש מהני בהוציא ראשו והחזיר לטהר מידי נבילה עכ"פ כיון דלא הוה כ"א מבשר בשדה ולר"מ ז"ל לאו דאמ"ה לית ביה כ"א טריפה ולתב"ש הוה לידה גמורה וחזרה לא חזרה היא והנכון כמ"ש התב"ש וע"ש בלבוש: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''עש"ך''' | '''עש"ך''' תמה על הלבוש שכתב בתרוייהו לחומרא וז"א בדין הב' הוה ודאי והיינו בן ט' לקולא דחי ניתר בשחיטת עצמו כולו אף מה שבחוץ ואלו ברישא מה שבחוץ אסור אמנם מ"ש בן ט' מת זה גם לדין א' כן הוא וגם מ"ש מלת דוקא אין לו פירוש ומיהו בט' מת התם ספק והכא ודאי ועיקר הוכחת הש"ך מלקמן סי' שי"ט דפסק המהבר דהוה ודאי דאל"כ איכא גי' אחריתי דשניהם ספיקא הוה ואין להאריך: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''עש"ך''' | '''עש"ך''' ור"ל אפילו אם לא נחשוב מיעוט לא לחוץ ולא לפנים יהיה בפנים רוב אפ"ה כיון שעם המיעוט בחוץ רוב הוה כילוד וכן פי' התב"ש באות י"ג ומש"ה הוצרך להשמיענו דל"ת מדאמר הטור ולא נטיל אחר רוב האבר ולא אמר רבותא ולא נטיל אחר רוב עובר ואבר מש"ה אמר דאה"נ דאפי' כה"ג לא נטיל כיון דעתה בחוץ הרוב. וכתב התב"ש דלא כפר"ח והנה עיינתי שם אות ז' וז"ל אפילו בפנים רוב העובר בלא אותו מיעוט אבר לא אמרינן נשדי בתר רוב אבר ואיכא רוב עובר עכ"ל הבין התב"ש דה"ק דאפי' רוב בפנים יותר מחוץ בלא אותו מיעוט אבר היינו דנשדי המיעוט לפנים אז יהיה רוב בפנים ואשמעינן דל"ת דווקא אם נטיל המיעוט בפנים יהיה מחצה אז לא נטיל אלא אפילו אם נטיל יהיה רוב ומפרש כן בש"ך ואין הכרח לפרש כן בפר"ח אלא דקאמר ואיכא נמי רוב עובר וכאלו חסר מלת נמי והדין אמת כתב"ש וכדאמרן: | ||
== י == | == י == | ||
'''כתב הש"ך''' | '''כתב הש"ך''' זהו בעיא דלא איפשטא ולחומרא ועיין ס"ק ז' עכ"ל הנה מה שהראה מקום לאות ז' שם כתב ב' תירוצים. א' דאף בן ט' חי אין ניתר בשחיטת עצמו כיון שהרוב מחותך הוא א"א שיהיה המיעוט ניתר ועוד כתב דבן ט' מת איירי. אמנם מ"ש לחומרא וגם מדהודיע שהוא בעיא דלא איפשטא א"י מה הוא דמה נ"מ דאי נמי ודאי כילוד אין כאן טעות דוודאי הנחתך א"א להתיר בשחיטת עצמו דמחותך הוא ומה שנשאר בפנים ודאי מותר הוא ובאמו טריפה ג"כ ניתר בשחיטת עצמו ואולי אם המיעוט הוציא אח"כ אבר אם ודאי כילוד אותו אבר מותר בשחיטת עצמו ואם ספק אותו אבר אין תקנה דמה שבפנים כשחוט דמי וזה לתי' א': | ||
'''כתב הפרי תואר''' | '''כתב הפרי תואר''' אות ד' דאם חתך עובר בפנים לחתיכות והוציא אברים לרוב המיעוט מותר כיון שחתוך הוא וצ"ל דל"ד לחתך אברים כיון דאלו הניח הוה רוב בב"א משא"כ הכא אמנם השמ"ח ס"ז והכר"ו לא כתבו כן ואפילו כה"ג הוה כילוד אפילו חתכן בפנים ע"ש: | ||
== יא == | == יא == | ||
'''האריך הש"ך''' | '''האריך הש"ך''' להשיג על הב"ח דמתיר בדין דרב משרשיא החלב דלא טריפה אלא שאין סימנים מועילין וזה שיטת התוספות שם והש"ך אזיל בשיטת רש"י דסי' א' כשחוט דמי והוה שהיי' והוה עכ"פ טריפה ואף נבילה מחיים וא"כ מש"ה לא איבעיא ליה בדין דרב משרשיא דפשוט הוא דאסור החלב וביוצא מיבעיא ליה דאין בו איסור טריפה כ"א אמ"ה מי אמרינן אישתרי א"ד שאני אמ"ה זה דלית ליה תקנה ומה שמביא ראיה מרשב"א כבר כתבנו דרשב"א ה"ק דנהי דטריפה הוא מ"מ לא מחמת שנולד בה איזו טריפות אלא דגזירת הכתוב הוא מחמת שאותו אבר יש לו חיות כו' ולענין דינא ספיקא הוה. ואף להש"ך הוה וודאי מ"מ להט"ז באות ו' הוא ספיקא והב"ח מכשיר לגמרי והרא"ה בב"ה למ"ד ול"ב פוסק דהוה ספיקא ונ"מ לענין ס"ס כמו שאבאר שיצא חציו ברוב אבר ובא על בהמה מעליא והוליד דלולד אין תקנה מספק שמא אביו חציו כשחוט כו' והחלב שלו מותר שמא לא הוה אביו כילוד ושמא חלב מותר דאיבעיא הוה עכ"פ ולא הוה משם א' ועיין סי' י"ג מזה עיין כר"ו הקשה מה קמיבעיא ליה מהו לגמוע חלבו הא התירה התורה חלב ודם דמיץ החלב מכולן בא וליכא הכא תלתא דהא לר' יהודה חלב ליכא עכ"ל. הנה אם נאמר דאבר היוצא אית ביה תרתי טריפה ואמ"ה הוה כאן שלש דם ואמ"ה וטריפה אלא שז"א. ומ"מ לו דתרתי נינהו ל"ד לעלמא דחלב קיל דהותר מכללו משא"כ אמ"ה ולשאר אמ"ה ל"ד שאין לו תקנה ועיין בראש יוסף: | ||
== יב == | == יב == | ||
'''והרי.''' | '''והרי.''' עש"ך דכתב דהוה ספק דרבנן ואף דמהריב"ל בח"ג שאלה ק"ב פסק דכל דהוה דאורייתא ואח"כ נתגלגל דהוה דרבנן אין אומרים ספק דרבנן להקל בזה וכ"ה לקמן בסי' ק"י מ"מ כאן מתחלת תולדתו הוה ע"י תערובת שפיר הוה ספק דרבנן והתב"ש הקשה א"כ אמאי פסקו לחומרא באיבעיא זו הא הוה ספק דרבנן להקל. ואני אוסיף להקשות ל"ל לומר ספק דרבנן הא הוה ס"ס שמא אין אוסר ושמא יש ס'. ולענין דינא פסק התב"ש כט"ז וכן כתבנו שם ראיה מכחל דא"א ספק דרבנן להקל בדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו. גם יש הרבה דעות דבר שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא מהניא ביטול עיין מ"ל פ"א מהל' משכב ומושב ועיין בס' גינת וורדים שם כתבנו דהטור השמיט מלת הר"ז כחלב טריפה שנתערבה בכשירה והוא לשון הר"מ ז"ל דאיהו לשיטתיה בפ"א מהל' משכב ומושב דסובר אף שתחלת ביאתו ע"י תערובת בטל הוא משא"כ הטור אפשר סובר דלא בטל ומש"ה לא סיים זה ובהל' תערובות אבאר זה אי"ה: | ||
== יג == | == יג == | ||
'''השיג הש"ך''' | '''השיג הש"ך''' על לבוש דאישתמיט ליה מה דאמר בגמרא אותה כשהיא שלימה וכתב ט"א עכ"ל ואני תמה על עצמי מה ראה האדון לומר כן ולמה חשד את הלבוש דאישתמיט ליה והלא לבושיה כעמר נקי דלשיטתיה בסימן י"ג אזיל דתופס עיקר התירוץ הא' בריש המקשה בהמה בבהמה וכמו דמסיק רב שימי בר אשי וא"כ הטעם ברור דלאו בהמה בבהמה וזה הן דברי הלבוש דבגמרא פריך א"ה כלומר אי מכל בהמה אפילו מחול נמי הא לתי' הא' אין קושיא וא"צ לאותה: | ||
== יד == | == יד == | ||
'''ואם.''' | '''ואם.''' עש"ך דשמא לא הוה שחיטה אלא ביצא לאויר עולם והשיג על הלבוש דכתב הטעם משום חלדה וכבר כתבנו מזה בט"ז שיש ליישב דסובר בעיא דר"א באת"ל דמטלית לא הוה חלדה משא"כ באמת דמטלית הוה ספק ה"ה במעי בהמה הוה מה"ט ספק והקשינו מה נ"מ יש לומר דנ"מ אם יצא הולד דרך מרגלותיו וראשו בפנים ורוב עובר יצא דהוה כילוד כולו ולטעם כי מהני שחיטה שיצא לאויר העולם מהני כאן ולטעם חלדה הוה חלדה דהראש בפנים ולזה בחר הלבוש בזה הטעם לפי האמת וכדאמרן: | ||
'''הנה''' | '''הנה''' בן פקועה מטריפה שבא על בהמה דעלמא והוליד כתב בש"ך סי' י"ג אות י"א דיש לו תקנה אמנם כפי הנראה כאן באות ז' ואות י"ד יש לעיין ביה וכבר כתבנו מזה בסי' י"ג. אמנם בהמה דעלמא אבת פקועה מטריפה ונשחטה האם ודאי דמהני לולד כיון דשחיטת אמו מהני לדידה ה"ה לולד ומ"מ יש לעיין גם בזה דסימנים שלה כשחוטים לענין נבילה והבן מצד אב אין כשחוטים לענין זה {{אצבע מורה}} וצ"ע: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־11:11, 17 ביולי 2020
פרי מגדים - שפתי דעת 
יורה דעה יד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
והוציאמ כו'. עש"ך הביא כמה מקומות דרוב פדחתו הוה כילוד והטור סי' קל"ד. אמנם המחבר סי' קצ"ד ס"י כתב פדחתו ועש"ך שם אות יו"ד והתב"ש אות ו' דלחומרא הוא דאמרי' כן הא לקולא אפילו יצא כל הפרדחת עד שיצא רוב ראשו ונ"מ אי בן ט' מת אסור הוא דלמא כילוד. וחי אותו שבחוץ אסור דלמא לאו כילוד ומה שבפנים ניתר ע"י שחיטת עצמו ממ"נ. ועיין ב"ח קצ"ד ועמ"ש אות ב':
ב[עריכה]
עש"ך הוסיף מלת כולו וא"י מה מלמדנו פשיטא דהכין הוא דמה שבחוץ אפילו אבר אחד אסור ואמנם בן ט' חי כולו כו' א"ש דל"ת דראשו לא וודאי היה. או דקאי עמ"ש אות א' דרוב פדחתו דה"א דנותנין חומרי שניהם ומה שבפנים מותר לז"א דאף מה שבחוץ שרי ומ"ש אפילו אמו טריפה ניתר בכך לא ידענא מה הוא דאפילו אמו כשירה היה לומר. וראיתי בתב"ש אות ב' תמה עליו דפשיטא דאף במעי אמו ניתר מדינא בשחיטת עצמו באמו טריפה יע"ש. אמנם כן יש ליישב דבריו דה"ק דאף למ"ש רמ"א לעיל סי' י"ג סעיף ג' דעכשיו אין להתיר שום וולד הנמצא בבהמה אם האם טריפה ונאמר כמ"ש התב"ש שם ובסימן ט"ז דווקא נמצא דלא נולד כדרך הנולדים הא נולד כתב המחבר סימן ט"ו ס"ב דמותר בו ביום אם ידוע שכלו חדשיו ולא הגיה רמ"א כלום כיון דנולד כדרך הנולדים ורוב וולדות אין נפלים דלא כמ"ש המ"א בא"ח סי' תצ"ח ועיין מ"ש לעיל סימן י"ג וא"כ יפה אמר דאם הוציא ראשו הר"ז כילוד ואפי' האם טריפה אף לדידן סמכינן אזה דהוה לידה וכ"ת אכתי אף בכשירה מצי לומר כה"ג יש לומר דקאי אמ"ש אות א' דראשו היינו רוב פדחתו ול"ת דהוה ספק וא"כ כשירה וודאי כשר ממ"נ אי כילוד דלא הוה נפל דסמכינן אכלו חדשיו ואי לאו כילוד א"כ ניתר בשחיטת עצמו משא"כ באמו טריפה לז"א דהוה וודאי כילוד לכל מילי וסומכין עליו עכשיו אכלו חדשיו ביציאת ראשו כיון דנולד כדרך הנולדים כמ"ש המחבר סי' ט"ו ס"ב ולא הגיה רמ"א כלום:
ג[עריכה]
מה כתב הש"ך דבשר בשדה טריפה כו' ועיין מה שכתב באות י"א ומ"מ טיהר מידי נבילה לאבר היוצא וכחכמים ועיין מ"ש בט"ז מזה:
ד[עריכה]
אפילו הוא מיעוטו הוסיף הש"ך מלת של אבר ופשוט הוא דעובר רובו ככולו:
ה[עריכה]
וכל. עש"ך דתיקן לשון רמ"א וכאילו אמר וכ"ז דהאבר אסור היינו אם ניתר הוולד בשחיטת אמו והטעם כמ"ש לקמן אות י"א דהוה אמ"ה לא מטעם טריפה ושם אבאר. אבל נולד קודם שחיטת אמו פשיטא דאין מזיק מה שהוציא קודם לידה כמה איברים דרוב יולדות עושין כן כמ"ש הכ"מ ובב"י יע"ש:
ו[עריכה]
עש"ך דווקא נולד קודם שחיטה הא אחר שחיטה אותו אבר אין לו תקנה וכן כתב הטור עובר שהוציא ידו ונולד הר"ז החלב אסור היינו נולד אחר שחיטת אמו דרך בית הרחם והב"י שכתב לאו דווקא נולד ה"ה הוציאו חי גם כן דלא תימא איפכא דווקא נולד הא הוציאו חי אותו אבר שרי וזה אינו ובזה מיושב מה שהקשו הר"מ והפרישה אב"י דמשמע דנולד קודם שחיטה נמי אסור וזה אינו והוא ז"ל מתרץ דה"ק לאו דווקא נולד דרך בית הרחם אחר שחיטה וכ"כ הב"ח בזה:
ז[עריכה]
ואם. עש"ך וכוונתו דין זה בעיא הוא והוה ספק הלכך לענין בן ט' מת מה שבחוץ אסור וודאי ומה שבפנים הוה ספק ולא וודאי ובן ט' חי מה שבפנים ניתר בשחיטת עצמו ממ"נ ומה שבחוץ מספיקא אסור דשמא לאו כילוד ונמצא סימן אחד שחוט ולא מועיל שחיטת עצמו אח"כ ומה שכתב ואפי' היתה אמו טריפה לומר מה שבחוץ אסור ומה שבפנים מותר וכן הוא דעת הב"ח בכאן דבטריפה ג"כ אבר היוצא אסור וכתב התב"ש באות ח' הטעם דשחיטת אמו כשירה מטהר האבר היוצא מידי נבילה הא שחיטת טריפה אין מטהר לאבר היוצא דנחות דרגא דמטהר לעובר מידי נבילה ולא לאבר וא"כ הסימנים כשחוטין דמיין לענין נבילה ואבר אין לו מי שיטהר אותו מידי נבילה זה תוכן כוונת דבריו. ותי' דלא תיקשה הא דאמר בריש המקשה אי לר"מ איסור יוצא ליכא דקאי אמתני' דמשמע דאיירי בשחיטת כשירה יע"ש. ומ"מ לדעת הב"ח אין אנו צריכין לזה אלא הטעם דהוה בשר בשדה כיון דעכ"פ שחיטת אמו מטהר לוולד מידי נבילה תו הוה אבר היוצא בשר בשדה ואפי' שחיטת עצמו לא מהני אח"כ והתב"ש הרגיש בזה. אבל להש"ך א"א לומר כן דבאות י"א סובר דאותו אבר לאו בשר בשדה הוא אלא שאין שחיטה אמו מועיל לו ודין אבר מן החי יש לו ומשום הכי החלב הוה רק ספק וא"כ בטריפה היה ראוי להתיר בשחיטת עצמו וע"כ הטעם כמ"ש התב"ש מתחלה דאין מי שיטהר לאבר מידי נבילה וכאמור. אמנם מה שכ' הש"ך אפילו היתה אמו טריפה משמע דאדסמיך ליה קאי דמה שבפנים מותר ממ"נ וז"א בטריפה אלא מכח שחיטת עצמו ניתר מה שבפנים וגם מאי אפילו ודוחק לומר אדיוקא קאי דאפי' טריפה מה שבחוץ אסור גם דוחק לומר דנ"מ לדידן לענין דא"צ שיהיה ח' ימים דהוה ספק דרבנן. ומ"ש אפילו לא החזיר מותר הנשאר בפנים לכאורה מאי אפילו אלא דה"ק ל"מ בשהחזיר דאפשר אף מה שיצא שרי בטריפה דמ"ט היוצא אסור דאין לו מי שיטהרנו מידי נבילה וכ"ז כשלא החזיר משא"כ אם החזיר אין לנו שום לימוד כ"א מבשר בשדה טריפה די כטריפה ומטהר שחיטת אמו אף ליוצא מידי נבילה וא"כ אף מה שיצא כיון שהחזיר ניתר בשחיטת עצמו ולהכי אפי' לא החזיר כלו' אפילו דלא החזיר איירי דמה שבחוץ אסור אפילו הכי מה שבפנים מותר. או יאמר דה"ק ל"מ החזיר דמועיל שחיטת אמו למה שבפנים לחציו אבל בלא החזיר דאי מה שבחוץ אסור דהיינו חציו ומקום החתך ג"כ אסור א"כ רובו אסור הוא ואפילו מה שבפנים יהא אסור דהא לקמן אם יצא אבר אבר וחתך מה שבפנים אסור ולא הועיל לו שחיטת עצמו אלמא דלמיעוט לא מהני וה"ה כאן לא להני שחיטת אמו למיעוט בפנים כיון דחצי חיצון ובמקום החתך אסור הוה רובא לז"א דל"ד דהתם כיון שחתך רוב א"א שיהא ניתר בשחיטת עצמו משא"כ כאן שהוא שלם אלא שחיצון בשר בשדה הוא פנימי שפיר מישתרא בשחיטת אמו אפילו הוא מיעוטו כו'. ולפ"ז הא דלקמן ספיקא הוה דהא כתב א"נ לקמן איירי בט' מת ע"ש:
כתב הב"ח ע"ש רש"ל דאם יצא חצי ברוב אבר ובאותו החצי יש אבר שם שממנו רובו בפנים דמה שבפנים מותר ממ"נ אי שדינן המיעוט לחוץ א"כ שדינן המיעוט שחוץ לפנים עכ"ל והפר"ח משמיה דנפשיה קאמר לה והכה"ג בהגהות הטור אות ט' הביאו. והתב"ש אות י"ג גמגם דמה שחוץ א"א למשדיה בפנים דהוה בשר בשדה יע"ש. ואי משום הא לא איריא דנהי דודאי כן הוא דהא אפילו כל העובר בפנים ומיעוט אבר בחוץ אסור אף בהחזיר מ"מ מה שבפנים יש להתיר אף בן ט' מת או ח' חי דלאו כילוד הוה ולא נפיק רובא ומיהו המיעוט שיצא מאבר שבפנים אסור הוא. וה"ה אם חציו במיעוט אבר ליכא למיבעי דודאי מה שבפנים מותר ומיעוט היוצא ודאי אסור דבשר בשדה ואפילו רוב העובר בפנים:
כתב הלבוש דהוציא ראשו אף שהחזיר אסור משום בשר בשדה. ור"ל כיון דבשעת הוצאה הוה כאלו כלו בחוץ תו לא מהני חזרה דהוה בשר בשדה כטרפה שאין לה היתר והתב"ש אות ב' השיג דא"כ ר' יוחנן דאמר אבר עצמו מותר ולית ליה דרשה דבשר בשדה א"כ פליג אמתניתין דהוציא ראשו אף שהחזירו הוה כילוד. אלא הטעם דלידה תו לא שייך כלל חזרה יע"ש. והנה יש ליישב דר"י סובר דרשא דטריפה אלא דסובר אבר היוצא הוה כאלו לא יצא דנשדיה אחר רוב עובר בפנים. ומש"ה כי החזירו שרי דלא הוה בשר בשדה דכאלו [לא] יצא דמי דנשדיה אחר רוב העובר בפנים ומיהו כי לא החזירו אסור דלאו בבהמה קרינן ומש"ה הוציא ראשו אף שהחזיר אסור דפ"א הוה בשר בשדה אלא דזה דוחק מ"ש לענין בשר בשדה לא הוה כאלו יצא ולענין בבהמה אמרינן דלאו בבהמה הוא ונ"מ בין פי' הלבוש מהני בהוציא ראשו והחזיר לטהר מידי נבילה עכ"פ כיון דלא הוה כ"א מבשר בשדה ולר"מ ז"ל לאו דאמ"ה לית ביה כ"א טריפה ולתב"ש הוה לידה גמורה וחזרה לא חזרה היא והנכון כמ"ש התב"ש וע"ש בלבוש:
ח[עריכה]
עש"ך תמה על הלבוש שכתב בתרוייהו לחומרא וז"א בדין הב' הוה ודאי והיינו בן ט' לקולא דחי ניתר בשחיטת עצמו כולו אף מה שבחוץ ואלו ברישא מה שבחוץ אסור אמנם מ"ש בן ט' מת זה גם לדין א' כן הוא וגם מ"ש מלת דוקא אין לו פירוש ומיהו בט' מת התם ספק והכא ודאי ועיקר הוכחת הש"ך מלקמן סי' שי"ט דפסק המהבר דהוה ודאי דאל"כ איכא גי' אחריתי דשניהם ספיקא הוה ואין להאריך:
ט[עריכה]
עש"ך ור"ל אפילו אם לא נחשוב מיעוט לא לחוץ ולא לפנים יהיה בפנים רוב אפ"ה כיון שעם המיעוט בחוץ רוב הוה כילוד וכן פי' התב"ש באות י"ג ומש"ה הוצרך להשמיענו דל"ת מדאמר הטור ולא נטיל אחר רוב האבר ולא אמר רבותא ולא נטיל אחר רוב עובר ואבר מש"ה אמר דאה"נ דאפי' כה"ג לא נטיל כיון דעתה בחוץ הרוב. וכתב התב"ש דלא כפר"ח והנה עיינתי שם אות ז' וז"ל אפילו בפנים רוב העובר בלא אותו מיעוט אבר לא אמרינן נשדי בתר רוב אבר ואיכא רוב עובר עכ"ל הבין התב"ש דה"ק דאפי' רוב בפנים יותר מחוץ בלא אותו מיעוט אבר היינו דנשדי המיעוט לפנים אז יהיה רוב בפנים ואשמעינן דל"ת דווקא אם נטיל המיעוט בפנים יהיה מחצה אז לא נטיל אלא אפילו אם נטיל יהיה רוב ומפרש כן בש"ך ואין הכרח לפרש כן בפר"ח אלא דקאמר ואיכא נמי רוב עובר וכאלו חסר מלת נמי והדין אמת כתב"ש וכדאמרן:
י[עריכה]
כתב הש"ך זהו בעיא דלא איפשטא ולחומרא ועיין ס"ק ז' עכ"ל הנה מה שהראה מקום לאות ז' שם כתב ב' תירוצים. א' דאף בן ט' חי אין ניתר בשחיטת עצמו כיון שהרוב מחותך הוא א"א שיהיה המיעוט ניתר ועוד כתב דבן ט' מת איירי. אמנם מ"ש לחומרא וגם מדהודיע שהוא בעיא דלא איפשטא א"י מה הוא דמה נ"מ דאי נמי ודאי כילוד אין כאן טעות דוודאי הנחתך א"א להתיר בשחיטת עצמו דמחותך הוא ומה שנשאר בפנים ודאי מותר הוא ובאמו טריפה ג"כ ניתר בשחיטת עצמו ואולי אם המיעוט הוציא אח"כ אבר אם ודאי כילוד אותו אבר מותר בשחיטת עצמו ואם ספק אותו אבר אין תקנה דמה שבפנים כשחוט דמי וזה לתי' א':
כתב הפרי תואר אות ד' דאם חתך עובר בפנים לחתיכות והוציא אברים לרוב המיעוט מותר כיון שחתוך הוא וצ"ל דל"ד לחתך אברים כיון דאלו הניח הוה רוב בב"א משא"כ הכא אמנם השמ"ח ס"ז והכר"ו לא כתבו כן ואפילו כה"ג הוה כילוד אפילו חתכן בפנים ע"ש:
יא[עריכה]
האריך הש"ך להשיג על הב"ח דמתיר בדין דרב משרשיא החלב דלא טריפה אלא שאין סימנים מועילין וזה שיטת התוספות שם והש"ך אזיל בשיטת רש"י דסי' א' כשחוט דמי והוה שהיי' והוה עכ"פ טריפה ואף נבילה מחיים וא"כ מש"ה לא איבעיא ליה בדין דרב משרשיא דפשוט הוא דאסור החלב וביוצא מיבעיא ליה דאין בו איסור טריפה כ"א אמ"ה מי אמרינן אישתרי א"ד שאני אמ"ה זה דלית ליה תקנה ומה שמביא ראיה מרשב"א כבר כתבנו דרשב"א ה"ק דנהי דטריפה הוא מ"מ לא מחמת שנולד בה איזו טריפות אלא דגזירת הכתוב הוא מחמת שאותו אבר יש לו חיות כו' ולענין דינא ספיקא הוה. ואף להש"ך הוה וודאי מ"מ להט"ז באות ו' הוא ספיקא והב"ח מכשיר לגמרי והרא"ה בב"ה למ"ד ול"ב פוסק דהוה ספיקא ונ"מ לענין ס"ס כמו שאבאר שיצא חציו ברוב אבר ובא על בהמה מעליא והוליד דלולד אין תקנה מספק שמא אביו חציו כשחוט כו' והחלב שלו מותר שמא לא הוה אביו כילוד ושמא חלב מותר דאיבעיא הוה עכ"פ ולא הוה משם א' ועיין סי' י"ג מזה עיין כר"ו הקשה מה קמיבעיא ליה מהו לגמוע חלבו הא התירה התורה חלב ודם דמיץ החלב מכולן בא וליכא הכא תלתא דהא לר' יהודה חלב ליכא עכ"ל. הנה אם נאמר דאבר היוצא אית ביה תרתי טריפה ואמ"ה הוה כאן שלש דם ואמ"ה וטריפה אלא שז"א. ומ"מ לו דתרתי נינהו ל"ד לעלמא דחלב קיל דהותר מכללו משא"כ אמ"ה ולשאר אמ"ה ל"ד שאין לו תקנה ועיין בראש יוסף:
יב[עריכה]
והרי. עש"ך דכתב דהוה ספק דרבנן ואף דמהריב"ל בח"ג שאלה ק"ב פסק דכל דהוה דאורייתא ואח"כ נתגלגל דהוה דרבנן אין אומרים ספק דרבנן להקל בזה וכ"ה לקמן בסי' ק"י מ"מ כאן מתחלת תולדתו הוה ע"י תערובת שפיר הוה ספק דרבנן והתב"ש הקשה א"כ אמאי פסקו לחומרא באיבעיא זו הא הוה ספק דרבנן להקל. ואני אוסיף להקשות ל"ל לומר ספק דרבנן הא הוה ס"ס שמא אין אוסר ושמא יש ס'. ולענין דינא פסק התב"ש כט"ז וכן כתבנו שם ראיה מכחל דא"א ספק דרבנן להקל בדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו. גם יש הרבה דעות דבר שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא מהניא ביטול עיין מ"ל פ"א מהל' משכב ומושב ועיין בס' גינת וורדים שם כתבנו דהטור השמיט מלת הר"ז כחלב טריפה שנתערבה בכשירה והוא לשון הר"מ ז"ל דאיהו לשיטתיה בפ"א מהל' משכב ומושב דסובר אף שתחלת ביאתו ע"י תערובת בטל הוא משא"כ הטור אפשר סובר דלא בטל ומש"ה לא סיים זה ובהל' תערובות אבאר זה אי"ה:
יג[עריכה]
השיג הש"ך על לבוש דאישתמיט ליה מה דאמר בגמרא אותה כשהיא שלימה וכתב ט"א עכ"ל ואני תמה על עצמי מה ראה האדון לומר כן ולמה חשד את הלבוש דאישתמיט ליה והלא לבושיה כעמר נקי דלשיטתיה בסימן י"ג אזיל דתופס עיקר התירוץ הא' בריש המקשה בהמה בבהמה וכמו דמסיק רב שימי בר אשי וא"כ הטעם ברור דלאו בהמה בבהמה וזה הן דברי הלבוש דבגמרא פריך א"ה כלומר אי מכל בהמה אפילו מחול נמי הא לתי' הא' אין קושיא וא"צ לאותה:
יד[עריכה]
ואם. עש"ך דשמא לא הוה שחיטה אלא ביצא לאויר עולם והשיג על הלבוש דכתב הטעם משום חלדה וכבר כתבנו מזה בט"ז שיש ליישב דסובר בעיא דר"א באת"ל דמטלית לא הוה חלדה משא"כ באמת דמטלית הוה ספק ה"ה במעי בהמה הוה מה"ט ספק והקשינו מה נ"מ יש לומר דנ"מ אם יצא הולד דרך מרגלותיו וראשו בפנים ורוב עובר יצא דהוה כילוד כולו ולטעם כי מהני שחיטה שיצא לאויר העולם מהני כאן ולטעם חלדה הוה חלדה דהראש בפנים ולזה בחר הלבוש בזה הטעם לפי האמת וכדאמרן:
הנה בן פקועה מטריפה שבא על בהמה דעלמא והוליד כתב בש"ך סי' י"ג אות י"א דיש לו תקנה אמנם כפי הנראה כאן באות ז' ואות י"ד יש לעיין ביה וכבר כתבנו מזה בסי' י"ג. אמנם בהמה דעלמא אבת פקועה מטריפה ונשחטה האם ודאי דמהני לולד כיון דשחיטת אמו מהני לדידה ה"ה לולד ומ"מ יש לעיין גם בזה דסימנים שלה כשחוטים לענין נבילה והבן מצד אב אין כשחוטים לענין זה 
וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |